האינקוויזיציה הפרוגרסיבית בפעולה

הקלטה של שימוע שנערך בקנדה לעוזרת הוראה, שופכת אור רב על הדיכוי, צרות המחשבה והרדידות שמאפיינת חלקים נרחבים מהאוניברסיטאות במערב

לינדסי שפרד (משמאל) וג'ורדן פיטרסון | צילומים: פייסבוק וצילום מסך

מה שיסופר להלן, שהתרחש באוניברסיטת Wilfrid Laurier בקנדה, מספק הצצה נדירה ומרהיבה למרתפים החשוכים של האקדמיה. מדובר בהקלטה של הליך שימוע לא פורמלי שנערך לעוזרת הוראה, שמדגים בעוצמה רבה עד כמה אקדמאים פרוגרסיביים הפכו את עצם הצגת העמדות המנוגדות לאמונותיהם וערכיהם לסוג של פשע מחשבה ודיבור.

זהו סיפור שהלוואי והיה בלתי-אפשרי – אלא שהשימוע הוקלט ופורסם. לו לא הייתה זו טרגדיה אמתית, זו הייתה סאטירה ייחודית. השימוע מציג אינדוקטרינציה כוחנית מצד פרופסורים חברי סגל, דיכוי של חופש המחשבה והביטוי, שקרים והסתה נגד פרופסור בעל דעה שמרנית ונגד כל האישים והגופים הימניים שמוזכרים בשימוע. חברי הסגל מפגינים עיוורון אינטלקטואלי עמוק שמתחפש ל"מדעיות אקדמית", וחוסר-מודעות מוחלט לאנטי-ליברליות הפרוגרסיבית. יש כאן גם חילופי תפקידים מרשימים, במסגרתם הסטודנטית הצעירה, שעוברת שימוע מהגיהנום, מתפקדת כאבירת השכל הישר והליברליות, בעוד הפרופסורים שלה מציגים אטימות אלימה ודכאנית. לא היינו יכולים להמציא את זה.

הרקע

ג'ורדן פיטרסון הוא פרופסור לפסיכולוגיה באוניברסיטת טורונטו היוקרתית. הוא מרצה ידוע ובעל פרסומים רבים בתחומו. אלא שעל כתפיו של פיטרסון רובץ חטא נורא: הוא מתנגד לפוליטיקלי-קורקט, ורואה בו ניסיון שמאלני רדיקלי למישטור ועיצוב המחשבה. בסדרת סרטוני יוטיוב ויראליים התנגד פיטרסון ל-"Bill C-16", חקיקה קנדית שמגינה בין השאר על "זהות" ו"הבעה מגדריים", שדורשת לפנות לאנשים בעלי זהויות מיניות שונות בשלל כינויי גוף מלאכותיים – כמו xe או thon או zer – שהם לכאורה "נייטרליים מגדרית". לטענת פיטרסון, זהו איום תקדימי וממשי על חופש הביטוי.

לינדסי שפרד היא עוזרת הוראה בת 22 באוניברסיטת Wilfrid Laurier שבקנדה. גם היא נושאת חטא נורא: בדיון על כינויי גוף היא הציגה לסטודנטים שתי עמדות של פרופסורים מאוניברסיטת טורונטו: אחת שתומכת בחידושי השפה הפרוגרסיביים, והשנייה של פרופסור ג'ורדן פיטרסון. העמדות הוצגו מתוך עימות שהתקיים ביניהם בתוכנית "The agenda", תוכנית מרכזית בערוץ טלוויזיה ציבורי קנדי.

שפרד לא שיערה שקטע הווידאו הקצר שהראתה לסטודנטים יוביל לשימוע לא רשמי מול טריבונל של שלושה אנשי סגל – נתן רמבוקנה, הפרופסור הממונה עליה; פרופסור נוסף בשם הרברט פימלוט; ואדריה ג'ואל, מנהלת מרכז "מניעת אלימות מגדרית ותמיכה" באוניברסיטה. אבל זה בדיוק מה שקרה. למרבה המזל, שפרד הקליטה את המפגש, כך שניתן להאזין לדברים המדהימים שהושמעו בו, ושלמרבה האירוניה מוכיחים בעיקר את הביקורת של פיטרסון על השמאל הלא-ליברלי.

נייטרליות היא בעיה

בתחילת השימוע רמבוקנה שואל את שפרד אם היא מבינה כיצד המעשה שעשתה – הצגת שתי העמדות השונות בנוגע לשימוש בכינויי הגוף המיוחדים שהומצאו – יכול להיות "מאתגר" ואפילו "מאיים" מבחינת הסטודנטים. שפרד עונה: "אני יכולה לראות איך זה מאתגר את הרעיונות הקיימים שלהם, אבל מבחינתי זה הרעיון של האוניברסיטה – לאתגר רעיונות שכבר יש לך".

על חברי הסגל הרעיון הזה לא מקובל. כתגובה ראשונה, רמבוקנה פוצח בהוצאת דיבה נגד פיטרסון. "הוא דמות שבאופן בסיסי מעורבת מאוד באלט-רייט", הוא קובע, ומנמק: "כן, האתר 'רבל מדיה' שהוא אתר של האלט-רייט, היה מעורב בהתרמת מאות אלפי דולרים רבים למחקר שלו". רמבוקנה לא מדייק: אמנם רבל מדיה הוא אתר ימני, אבל הוא דוחה את האשמתו כ"אלט-רייט"; בנוסף, הסיפור המלא הוא שלאחר שהתפרסמו ברבים דעותיו ה"כפרניות" של פיטרסון נדחתה – לראשונה בקריירה שלו – בקשתו לתקצוב מחקר ממשלתי, והאתר, בתגובה, יצא בהתרמה שנועדה לתמוך במחקר האקדמי. איך כל זה הופך את פיטרסון הליברלי לאלט-רייט? עוד טוען רמבוקנה שפיטרסון מסמן מוחים נגדו "כדי שאנשים יהיו אלימים כלפיהם", טענה דיבתית בעליל. רמבוקנה מוסיף ש"הוא באופן בסיסי מבקר את הפמיניזם, מבקר זכויות של טרנסים", האשמה שמשמעותה שפיטרסון מבקר חלק מהרעיונות של חברי הסגל בשימוע, אבל בוודאי לא הופכת אותו ל"אלט-רייט".

שפרד מנסה להבין: "האם אפשר להגן על אנשים מהרעיונות האלה? … זאת הנקודה שלכם? כי לדעתי זה כל כך נגד מה שהאוניברסיטה מייצגת. לא בחרתי צד, הצגתי את שני הטיעונים". בנקודה זו חברי הסגל מבינים שיש כאן בעיה חמורה – הסטודנטית סבורה שיש כאן שני צדדים שיש להציג באופן שווה. "העניין הוא", מסביר לה רמבוקנה בהתנשאות נאורה, "שאם את מציגה דבר כזה, את צריכה לחשוב על האקלים החינוכי שאת יוצרת. הטיעונים האלה מנוגדים לקוד זכויות האדם הקנדי (אותו Bill C-16 דלעיל, ה"ג ור"ב)… זו אפליה לסמן מישהו על בסיס זהותו המגדרית או ביטוי מגדרי".

רמבוקנה ממשיך להסביר לשפרד את הטעות שלה: להציג משהו באופן ביקורתי אין משמעותו להציג את שני הצדדים. היה עליה להציג את ההקלטה בניסוח: "הנה רעיון בעייתי שעלינו לטפל בו". שפרד נדהמת: "אבל זה לנקוט את עמדת אחד הצדדים". רמבוקנה עונה: "כן". שפרד מנסה שוב: "זה ייחשב שאני נוקטת את עמדת אחד הצדדים. כאילו אני אומרת: הו, תסתכלו על הבנאדם הזה, כל דבר שיוצא מהפה שלו הוא בלבול מוח, אבל אנחנו עומדים לצפות בזה בכל מקרה". אבל רמבוקנה ממשיך לתקן אותה: "אני מבין את העמדה שאת באה ממנה, את ה'עמדתיות' שלך, אבל במציאות זה יצר אווירה רעילה לכמה סטודנטים".

בשלב זה לינדסי הלחוצה מתחילה לדבר מתוך בכי, במצוקה ברורה. אבל הוועדה הרגישה כל-כך לזכויות ורגשות, לא לוקחת את זה קשה מדי. הטריבונל לא סיים את דברו, והחקירה ממשיכה.

רמבוקנה מסביר לשפרד: "אם זה למשל סטודנט טרנס, זה למעשה דיון האם לסטודנט טרנס צריכות להיות זכויות באחת הכיתות שלהם, וזה לא דבר שהוא באמת מקובל בהקשר של אווירת הלימוד שאנחנו מנסים ליצור. זה מקביל לדיון האם לסטודנט שחור צריכות להיות זכויות, או שצריך להרשות לו להתחתן. את רואה איך זה לא עניין נייטרלי מבחינה אינטלקטואלית, שהוא נתון לדיון?"

שפרד ממשיכה להתעקש: "אבל זה כן נתון לדיון". רמבקונה עונה: "את זכאית לגמרי לדעתך, אבל כשאת מביאה את זה להקשר של הכיתה, זה יכול להפוך לבעייתי. וזה יכול להפוך למשהו שיוצר אווירה לא-בטוחה לסטודנטים".

שפרד עונה שהרעיונות האלה מושמעים בציבור, ולכן היא לא מבינה איך משרת את הסטודנטים לא לשמוע אותם, וכל השימוע הזה, היא ממררת בבכי, "כל כך לא ראוי". בשלב זה מתערבת אדריה ג'ואל, מנהלת מרכז "מניעת אלימות מגדרית ותמיכה", ומבקשת להזכיר את "מדיניות האלימות המגדרית והמינית" שעליה היא אמונה, שמדברת גם על הומופוביה לסוגיה, ואומרת שיש להם אחריות מוסדית "לא להפיץ טרנספוביה".

שפרד: זאת הבעיה שיש לי: אני לא סימנתי אף אחד. את מי סימנתי?

ג'ואל: טרנסים.

שפרד: בכך שסיפרתי להם על רעיונות שקיימים בעולם? בעצם זה שסיפרתי להם על זה? באמת?

רמבוקנה: זה לא רק לומר להם, זה לתת לזה לגיטימציה כתפיסת עולם בעלת תוקף, כאילו זו עוד תפיסת עולם לגיטימית –

שפרד: באוניברסיטה, כל תפיסות העולם הן לגיטימיות.

רמבוקנה: זה לא בהכרח נכון, לינדסי.

טרם נמשיך נציין כי לרמיזות של הטריבונל כביכול יש בחוק הקנדי משהו שעשוי להשתמע כאיסור להראות לסטודנטים דיון שהתקיים בטלוויזיה הציבורית בנושא כינויי הגוף, הוא שקרי לגמרי. לא ברור אם הטריבונל יודע זאת או לא, אך המציאות הזו היא בדיוק מה שפיטרסון מזהיר מפניו שוב ושוב, כיצד תחת הקוד הממשלתי ייפגע חופש הביטוי בקנדה.

ימנופוביה או רדוקטיו אד-היטלרום

רמבוקנה מנסה כיוון חדש כדי לאלף את הסטודנטית הסוררת. מה היא תעשה עם "דיון" אחר שיש בחברה: האם צפון אמריקה צריכה להיות לבנה, והצורך בטיהור אתני. האם היא תראה לסטודנטים דיון בין מישהו מתנועת "עליונות לבנה" למישהו שמתנגד להם? אבל לינדסי סבורה שבהקשר מתאים, אפשר להציג אפילו דיון כזה. פיטרסון הוא "אדם אמיתי", היא מוסיפה, הרעיונות שלו מושמעים. ונזכיר שוב הדיון האמור התקיים בערוץ טלוויזיה ציבורי בקנדה, לא באתר אלט-רייט נידח.

רמבוקנה לא עומד בזה יותר. כן, פיטרסון הוא אדם אמיתי, אבל הוא "מתנהג באופן שמסמן סטודנטים טרנסיים באופן מסוים … הוא מוציא מידע עליהם כדי שיציקו להם, כדי שיהיו עליהם איומים במוות", כך הוא מעליל עליו, וכעת הוא מגיע אל הפאנץ': "זה באופן בסיסי כמו להציג בנייטרליות נאום של היטלר, או של מיילו ינופולוס".

הבנתם את זה? פיטרסון הוא היטלר, הוא מיילו ינופולוס. למי שלא יודע, מיילו הוא ליברטריאן ימני, שבעבר ערך את האתר ברייטרבט. מלבד זאת הוא גם הומוסקסואל מוצהר, שמספר שכל בני-זוגו היו תמיד שחורים. כעת רמבוקנה מסביר בשיא הרצינות למתרגלת שלו, שלהציג בדיון מאוזן את הטענות של פיטרסון ושל מיילו זה כמו להציג בנייטרליות נאום של היטלר. פיטרסון, מיילו, היטלר.

הגיע הזמן כנראה לדבר על הפרעה נפשית חדשה הנפוצה בשמאל: ימנופוביה או רדוקטיו אד-היטלרום – "המחשבה שכל דבר ימני הוא היטלר". או אולי "דוקטור, אני רואה את היטלר בכל מקום". והרי זה תירוץ נפלא לסתימת פיות: אם להיטלר היינו צריכים לסתום את הפה, אז גם לכל ימני שהוא, כי ימנים הם היטלר. ובעצם גם לשמאלנים שאינם סותמים פיות של ימנים, כמו שפרד עצמה, צריך לעשות אותו דבר. כי מי שמאפשר להיטלר לדבר הוא בעצמו היטלר. לא?

מה ששפרד עשתה, מסביר לה רמבוקנה, הוא "סוג דבר שמבחינת המחלקה – במונחים של לימודי תקשורת ביקורתיים ושל הקורס ומה שאנחנו מנסים לעשות – עומד בסתירה גמורה לכל מה שדיברנו עליו בהרצאות". זה בוודאי נכון. הבעיה היא שהמסר המשתיק של הטריבונל עומד בסתירה גמורה לכל מה שאמור להיות הלב האינטלקטואלי הפועם של מה שאנו מכנים בשם אקדמיה.

האמת והמחקר אקדמי

בשלב זה מתערב פרופסור הרברט פימלוט, שבעיקר טוען שוב ושוב שהטענות של פיטרסון לא מגובות במחקר אקדמי, משל היו האמונות והערכים הפרוגרסיביים תוצאה של מחקר מדעי מדוקדק שפורסם לאחר בדיקה בכתבי-עת מדעיים שפיטים.

כדי להוכיח עד כמה דבריו שלו בדוקים ומדעיים, הוא משווה את פיטרסון לצ'ארלס מאריי, אחד ממדעני המדינה החשובים בזמננו, שפרסם לדבריו דברים גזעניים בהוצאת ספרים לא אקדמית: "הוא קבע מראש את התוצאה", מכפיש פימלוט את מאריי, כמו גם "רבים ממכוני המחקר הימנים… הם קובעים מראש את התוצאה". פימלוט לדבריו אמנם לא עוקב אחרי פיטרסון (זה מתחת לכבודו כנראה), אבל ברור לו לגמרי שדבריו אינם אמיתיים. "זה כמו מכחישי שינוי האקלים", הוא מוסיף. והרי "מטאורולוגים לא מלמדים בשנה הראשונה שיש דיון בזירה הציבורית". מסקנתו המדעית-מאוד לפיכך היא: "להציג כאילו יש שני צדדים, כשבאופן יסודי צד אחד לא מבוסס אקדמית, זה הופך לבעייתי". ולסיכום, מה שעשתה שפרד הוא כמו לתת לגיטימציה לצ'ארלס מאריי, שטוען שהגזע הלבן עליון.

זהו כמובן בליל של שקרים והשוואות מגוחכות, שמתיימר לאיזו יוקרה ואמת אקדמיים, אבל בעיקר חושף את היעדרן. ההתייחסות לקוד הדיבור הקנדי כאל משהו שמבוסס על איזו אמת אקדמית מדעית היא עלבון לאינטליגנציה, ושלל ההכפשות והשקרים לא מבוססים והלא אקדמיים בעליל מדגימים כיצד ניתן להשתמש ביומרה למדע כדי לבסס צנזורה. הטענה שצ'ארלס מאריי גזען היא שקר דמגוגי מהמדרגה הראשונה. ההתייחסות כאן היא כנראה לספר "עקומת הפעמון", שבחן את הגורמים לאינטליגנציה בציבור, ובתוך זה התייחס גם להבדלים בין גזעים, ללא שמץ של גזענות. הספר נכתב יחד עם פרופסור לפסיכולוגיה מהארוורד, הפך לאחד המדוברים ביותר במדע המדינה, ועורר דיון נלהב וסוער, כולל מדעי ואקדמי. הטענה של פימלוט שמאריי גזען מוכיחה עד כמה עמדתו שלו איננה אקדמית או מבוססת על דבר מלבד תעמולה, והוא זה שקובע מראש את התוצאה. האירוניה מתעלפת.

בשלב זה שפרד כבר די חסרת אונים. אין לה הידע והיכולת להתמודד עם בליל הטענות המוגש בכסות אקדמית, שפימלוט חוזר עליה שוב ושוב. היא עונה שפיטרסון הוא דמות ציבורית, ופימלוט עונה שגם ריצ'רד ספנסר, אדם שבאמת שייך לתנועת העליונות הלבנה, הוא דמות ציבורית – ושוב נדגיש, שאין שום קשר בין עמדותיו של פיטרסון לספנסר.

כעת פימלוט פורץ בנאום שכולו להג מבולבל, שמתחיל כמובן בהשוואה שכבר נעשתה: "הנאצים למעשה השתמשו – זהו עניין היסטורי בנוגע לחופש הדיבור בוויימאר של שנות ה-20 … אם אנחנו מציגים מישהו אנחנו נותנים לו מהימנות גדולה יותר… יש דמויות ציבוריות, שמביאות שנאה, שמסמנות אוכלוסיות … סטטיסטית, שיעור ההתאבדויות של טרנסים צעירים הוא הגבוה ביותר בחברה … יש דברים שאין להם מהימנות אקדמית … אין לי בעיה שהדברים שם בחוץ ואנשים יתקלו בהם, אבל אנחנו חייבים לחשוב על האווירה שאנחנו יוצרים לתהליך הלמידה".

עריצות הרוב ועריצות המחשבה

רמבוקנה חוזר כעת לדיון ומדבר על "עריצות הרוב" ועל כך שאנשים לא ירגישו נוח להציג את עמדתם בגלל מעשיה של שפרד. כלל לא עולה על דעתו שבאווירה הלימודית שהוא יוצר, אנשים שחושבים אחרת ממנו מושתקים כליל, וכאשר הם מעיזים להביע דעה אחרת, אפילו אם איננה שלהם ובמסגרת דיון, הם מוצאים את עצמם בשימוע.

שפרד המותשת מודיעה שהיא לא הייתה עושה זאת בדיעבד, אבל היא עדיין מתקשה להבין איך ההשתקה של העמדה הנגדית היא עניין רצוי באקדמיה. סטודנטים צריכים להתפתח באוניברסיטה, היא אומרת, בין השאר על-ידי התמודדות עם עמדות נגדיות.

מובן שהטריבונל לא מרוצה מהדברים. שוב מסבירים לשפרד את כללי המדיניות שהופכים אותה לטרנספובית. היא נשבעת שהיא איננה כזו, ושהיא הציגה זאת כך לכיתה. "אני לא חושבת שהסגרתי איזושהי עמדה פוליטית שלי. נשארתי מאוד נייטרלית" היא אומרת.

רמבוקנה שוב נזעק: "הבעיה היא שהיא שאם את מציגה כך בעיה …  בהרצאה גם הראיתי משהו מהאלט-רייט… אבל מיסגרתי את זה בלהגיד את הדברים האלה, בכך שהעליתי בפועל את הזווית הביקורתית. להציג מידע כזה באופן נייטרלי יכול לטפח אווירה שבה דעות מהסוג הזה, אלט-רייט, עליונות לבנה, אנטי-טרנס, אנטי-גיי… שבה דעות כאלה יכולות לגדול".

שפרד מתחילה להבין מה מצופה ממנה. "אני מבינה מה שאתה אומר על למסגר את זה… איך אמרת שזה בעייתי. בדיעבד הייתי צריכה להשתמש במילה הזאת". "אני שמח שאת מכירה בכך" אומר רמבוקנה, ומפליג בפרשנות: "הבעיה היא שהדיון המסויים שהצגת [על כינויי גוף] הוא על האם טרנסים הם בני-אדם".

וכך הדיון ממשיך. פימלוט מתערב שוב בנאום אסוציאטיבי ומבולבל, וטוען פחות-או-יותר שמכיוון שהחברה שמרנית, האוניברסיטה צריכה לאתגר את העמדות "הלא אקדמיות" של הסטודנטים. הסטודנטים צריכים "לחשוב מחדש" על עמדותיהם, אבל אם יציגו להם גם את העמדות הלא-ביקורתיות, זה יהיה "קידום השרלטנות" מהסוג של ג'ורדן פיטרסון, שאין לו "שום דבר מהימן".

צעדים מעשיים להשתקה בפועל

לסיום מבקש רמבוקנה מעוזרת ההוראה שלו לא להראות יותר לסטודנטים את ג'ורדן פיטרסון, ולאשר איתו מראש את תכניות הלימוד שלה לפני כל שיעור. הוא גם מבשר לשפרד שהאוניברסיטה תדון בעניינה, והוא מקווה שהיא תוכל להמשיך לעבוד אבל הוא חייב להתייעץ על זה עם הקולגות שלו, מפני ש"חלק מהדברים שדיברנו עליהם הם קצת בעייתיים, ועלינו לעבד אותם".

וכך מגיעה הסאגה לסיום ונסתם הגולל על חירות הביטוי שהתפרצה לה ברגע של חוסר אחריות אקדמית מצד עוזרת הוראה שלא הבינה את סביבתה. לא המצאנו דבר. ההקלטה זמינה לכל חפץ. זוהי אינדוקטרינציה מזעזעת, עם טיעונים מוטים ורעועים, מתחת לסף האינטליגנציה של כל אדם סביר, מלווה ביומרה מדעית פתטית שאין אפילו לגדולי מדעני הטבע. זהו אישוש מובהק לטענה שמושמעת לאחרונה יותר ויותר: אין מוסד שיוצא נגד חופש הביטוי, המחשבה והמחקר, כמו האקדמיה הפרוגרסיבית של ימינו.

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

32 תגובות למאמר

  1. אכן הזוי. חבל שעוזרת ההוראה היתה כל כך חלשה ברמת האינטלקטואלית להתמודד עם הפרופסורים שנטלו טיעונים הזויים ומגוכחים. דרך אגב, פיטרסון הוא דמות מאוד רצינית ומוערכת, וזה רק דוגמא מיני רבות לאיך השמאל בעולם המערבי איבד לחלוטין את הצפון ביכולת שלו לקיים דיון אמיתי בנושאים שונים. אבל לא נורא, לאט לאט רואים את הבקיעים במערך שיצרו ומזהים את הקריסה הפנימית (הטיעונים שלהם הופכים לבלתי אפשריים אפילו עבור עצמם)

    1. נכון, חבל שהיא לא הצליחה להעמיד טיעונים טובים יותר אבל היא בסך הכול ילדה בת 22 (כי טכלס' כיום רוב האנשים בגיל 22 עדיין סוג של ילדים מגודלים) אז אי אפשר לצפות ממנה להעמיד טיעונים מספיק טובים. חוץ מזה מסכים לחלוטין, מה גם שפיטרסון הוא לא ימני/שמרן כל כך גדול.

    1. למרבה הצער אלו הן בדיוק הבעיות שלנו. האימפקט השלילי של השמאל הפרוגרסיבי על חיינו כאן במזרח התיכון חמור מכל איום קיומי.

  2. הבעיה עמוקה יותר
    נותנים לפרופסורים השונים לקבוע מי יתקבל ויעבוד באוניברסיטה. ברור שהם יבחרו באנשים שדומים להם. הם יבחרו באנשים שיש להם המלצות מפרופסורים אחרים בעלי דעה דומה. לכן חופש הדיבור אינו מובנה באוניברסיטה. בסוף מקבלים סגל שהוא בעל דעה אחידה שלא מאפשר דעות שונות משלו. הדבר דומה לבית המשפט העליון שלנו שבו השופטים בוחרים מי יהיה שופט ולבסוף מקבלים שופטים בעלי קו מחשבה משותף.

    מה שצריך לעשות זה לא לאפשר לסגל להחליט מי ילמד באוניברסיטה או לחילופין להעסיק פרופסורים עם דעות שונות מאשר קו המחשבה במחלקה.

    1. האוניברסיטה המדוברת פרטית או ממשלתית? ככל הנראה מדובר בממשלתית. מוסד ממשלתי הוא מוסד אבוד מבחינת חירות האדם

  3. הדיון בטלויזיה והשימוע מרתקים אנתרופולוגית

    א"א להאמין.

    מקווה שההשתקה תעלם מכח האבולוציה שהרי הדעה
    "אין כזה דבר מין ביולוגי" לא בדיוק מסייעת להמשכיות המין האנושי כמו גם הנטייה לקרוא למילה "היא"/"הוא" התעללות…

  4. זו עוד דוגמא לערפל שבו שרוי שכלם של נושאי דגל הפרוגרסיביות באקדמיה. הם באמת מאמינים שהם צודקים, ואין להם שום יכולת להבחין בכך שלמעשה הם מייצגים את המגמות החשוכות שנגדן הם כביכול נלחמים.
    השימוע הזה מעלה הדים מ"1984" של אורוול. פשוט מפחיד.

  5. בנוסף לנאמר, תבקשו תגובה מראש ממשלתנו, האם הקלטה שעשתה הבחורה הנבונה הזאת, היא בלתי חוקית בעליל ע"פ החוק האידיוטי על איסור הקלטות של שיחות ע"י אחד המשתתפים (אולי החוק לא יהיה תקף, אם לפחות אחד המשתתפים הוא מהמין הניטרלי?)

    1. את הכל ינצל השמאל המנוון לתקוף את ראש ממשלת ישראל התקוע להם כעצם בגרון.

  6. כתבה מעולה. עזרא לבנט עושה עבודה נהדרת לוגית וישרה באופן כללי אבל אם תאזינו ל"כריסטין טייט מדווחת מארהב" בקול בכייני זה יותר אלט רייט מכל דבר אחר. "לג'פרסון לא היו עבדים, זה פייק ניוז של המדיה" פשוט מביך. ושלל אמירות הזויות מעוד מדינות שהוא נותן להם במה ומערערות את כל האמינות של הערוץ. להעיף את ההזויים של הערוץ.
    וכן בהחלט קנדה הופכת לסניף קיצוני של המפלגה הדמוקרטית, ויפה ושאתר ישראלי מוצא לנכון להתייחס למדינה הזו בראשות ג'סטין טרודו שמה לא נאמר עליו.
    קנדה הופכת לקליפורניה ברמת הצביעות והפוליטיקלי קורקט. ומיקרו אגרסיות ותרבות הקמפוסים, וממש בקרוב אוסטרליה מצטרפת למועדון. על הסף.
    תתעוררו שם במשרד החוץ

    1. אני דווקא יודע על מישהו ישראלי ושמאלני קיצוני, כנראה עם הצלחה ממוצעת בתחום עיסוקו והכנסות שהן לפחות סבירות, שכבר כמה שנים רוצה לרדת לאוסטרליה ולא נותנים לו.

    2. כפי שכתבתי למטה, יש דברים טובים בפוליטקלי קורקט, ומלחמת החורמה שמתנהלת נגדו היא JUVENILE (מצטער שאין לי את מילה בעברית בראש) ולא מראה על אלגנטיות רבה. ממליץ להוריד את הלהבות.

  7. אקדמיית השמאל של המאה ה-21 יכולה להתחרות בהצלחה רבה בכנסייה ובאינקוויזיציה שבשנות ה-30 של המאה ה-17 התעקשו שכדור הארץ הוא שטוח והעמידו את גלילאו לדין. הם אילצו אותו להודות שטעה וכי מדובר למעשה ב"תיאוריה בידיונית". נשימוע שהקליטה עוזרת ההוראה שפרד היה משתלב היטב במשפטו של גלילאו.
    השמאל בכל העולם (כן, גם בישראל) מדרדר את מדעי הרוח והחברה באקדמיה. 1984 זה כאן.

  8. כל עוד הימין יתחבא מעצמו וימנע מלהגיד את ה״אמת הנוראה מיכול״, לא יועילו כל מאמרי הביקורת על תרבות השקר.
    ראשית חכמה צרייך להכיר בעובדה שיש אמת והיא המציאות עצמה.
    השמאל טוען שהאמת אינה קיימת, יש אין ספור דרכים ואפשרויות, ובכוחה של מחשבה ליצור אותם.
    כוחה של המחשבה לא הועיל בסברה הנחרצת שהשמש מסתובבת סביב הארץ, וגם הארץ אינה שטוחה יותר ואפולו לא נושא אותה על כתפיים.
    חשיבה רעיונית, לעולם שקרית, מול חשיבה מדעית טכנולוגית.
    אין באמת ובמציאות שום מרווח לעיגול פינות ודילוג על עובדות.
    לא לחינם השמאל נתפס כהזוי, הוא נשען על מרכזי הדמיון והחלום במוח האנושי במקום להפעיל את מרכזי החשיבה המדעית רציונלית שבכוחם לרדת למכניקה של המציאות.
    והרי יש דפוסים ביולוגים שמתקיימים כסדרם מליוני שנים, עוד מראשית החיים, כשרק הצומח שלט על המרחבים.
    זרע, הפריה, זכרי, נקבי, מזון וצמיחה, פרי ומוות, חבורות, מינים, מאבקים וטריטוריה – אילו הם יסודות החיים שהביאונו עד הלום וימשיכו אחרינו.
    רק בעולמנו, שכולו בליל מילים בכל הצרופים האפשריים, מומצאים ומדומיינים, מהתקשורת ועד המדעי הרוח והשטות – יכול לדווח חוקר צעיר, שבחבורת קופים, נמוגה כליל המשיכה המינית בין זכרים לנקבות – והדבר לא יצביע על בעיה.

  9. האקדמיות בעולם איבדו את היכולת לנהל מחשבה ודיון ביקוריתיים מלאים במהות עינייניית פרגמטית וכזו שיכולה לבחון כל דעה וכל השקפת עולם.
    אז עם מה נשארנו? עם אוניברסיטאות שעושות הכל כדי להצדיק הכל, בעולם בו הכל נכון והכל צודק ולכל דבר יש מקום, אין יותר סדר עדיפויות, אין יותר ברירה של הדעות, וזה מסוכן כיוון שזה משטיח את המחשבה ולא מאפשר אנליזה מורכבת של מחשבה יותר.

    זו כמובן סכנה, כי זה אומר שאנחנו נעשים, מטומטמים יותר.
    פרופ, לייבוביץ' הזהיר שזו מגמה שעלולה להתרחש.

    למטיבי לכת, לכו לראות הרצאות של prager

  10. האקדמיות בעולם איבדו את היכולת לנהל מחשבה ודיון ביקוריתיים מלאים במהות עינייניית פרגמטית וכזו שיכולה לבחון כל דעה וכל השקפת עולם.
    אז עם מה נשארנו? עם אוניברסיטאות שעושות הכל כדי להצדיק הכל, בעולם בו הכל נכון והכל צודק ולכל דבר יש מקום, אין יותר סדר עדיפויות, אין יותר ברירה של הדעות, וזה מסוכן כיוון שזה משטיח את המחשבה ולא מאפשר אנליזה מורכבת של מחשבה יותר.

    זו כמובן סכנה, כי זה אומר שאנחנו נעשים, מטומטמים יותר.
    פרופ, לייבוביץ' הזהיר שזו מגמה שעלולה להתרחש.

    למטיבי לכת, לכו לראות הרצאות של prager

  11. ג'ורדן פיטרסון איש חכם ואינטיליגנט ביותר,
    אך כמו רבים אחרים התאהב בעמדת המטיף נגד ה-PC, ומה שיוצא מזה מאד בנאלי ושטחי.

    לצאת נגד ה-PC באקדמיה זו לא כזו גבורה, זה סתם לבחור מטרה קלה ולשסות בה את ההמון. על הדרך הוא מאבד את החן והאמת שהוא הקרין. הוא הופך לאידיאולוג זחוח מעט.
    העניין הוא שיש גם דברים טובים ב-PC, כמו שיש דברים טובים בסוציאליזם. העמדה של פטרסון נגדיהן חד מיימדית ולא מאפיינת את שאר עבודתו.

    1. אחרי ששמעתי את ההקלטה של השימוע במלואה, אני קצת מזועזע.

  12. זה בעיקר עצוב, וקצת מקומם. האוניברסיטאות הפכו לחממה פשיסטית, גם המובילות שבהן. הכי רחוק ממה שהם מתימרים לייצג. השלב הקודם היה בינוניות, כעת הם על סף השמדה עצמית.

    1. יפה, דוסים ארצישראלים תומכים בפדופילים (מילו ינופוליס) ובניאו נאצים מוצהרים (ריצ'רד ספנסר) בשביל להכניס לזהבה גלאון.

  13. מכיוון שכיוון המחשבה של הפרופסורים היה ניאו-ליברלי, המאמר תוקף את התופעה.
    האמנם התופעה פסולה?
    האם בישיבת פוניבז' המהוללת יכול להתקיים דיון 'בעד ונגד הרעיון האלוהי'?
    האם בעניין השואה נסבול דיון 'בעד ונגד האם התקיימה השואה' ?
    האם נרשה דיון אוניברסיטאי 'בעד ונגד קיומה של מדינת ישראל'?
    או אולי נרשה דיון 'בעד ונגד מילת נשים באפריקה'?
    או דיון 'בעד או נגד אפליה נגד המזרחים בישראל'?
    צודקים הפרופסורים שקובעים שעצם הדיון נותן לגיטימציה לנושא הדיון.
    אין במאמר דיון הולם על מה נכון ומה לא נכון לדון. מכיוון שנושא הדיון הוא עמידה אמיצה נגד נאו-ליברליזם, הולך המאמר ומהלל את הסטודנטית האמיצה.
    ואולי היא סתם פרובוקטיבית? ואולי הפרופסורים צודקים (לא באג'נדה, בגישה)?

    1. הכל נכון אבל בתנאי אחד שהאוניברסיטה תהיה פרטית ואז יוכלו הסטודנטים להצביע ברגלים. ישיבת פוניבז היא מוסד פרטי היא לא חייבת כלום לאף אחד, ומי שלא רוצה שיעזוב. דיון על קיומה של מדינת ישראל מתקיים כל יום באוניברסיטאות הישראליות הטפיליות החיות על חשבון חריצותם של אחרים. בכל מקום בו קיימים מוסדות חינוך ממשלתיים שורר החושך והבערות.

    2. הנושא של הדיון היה האם צריך להכיר בזכותם של טרנסג'נדרים שיקראו להם בpronouns שהם רוצים. הפרופסור המדובר לא קרא לתקיפות כלפיהם, להוצאתם מחוץ לחוק או לאפלייה נגדם בקבלת עבודה. הוא אמר שהוא לא מוכן לתת להם יחס *אחר* מלשאר האנשים. זה מקרה מדהים – הפרופסורים טוענים שפיטרסון עושה targeting לטרנסג'נדרים, כאשר אלו הם עצמם שמבקשים שיפנו אליהם בכינוי יוצא דופן. הסירוב לעשות זאת הוא הרבה פחות קיצוני מהכחשת שואה, לקרוא להשמדת מדינה או מילת נשים. אתה כמובן צודק שכל דיון בנושא נותן לגיטימציה לעצם הדיון. אז מה? זה איש קש, כי לפי ההגיון הזה או שכל דעה היא לגיטימית, כולל הרצחניות ביותר, או שבעצם אף דעה היא לא לגיטימית. אז איך אפשר לנהל דיון ככה?
      בסופו של דבר חייבים לדעת לחשוב בהגיון. לא חייבים להסכים עם דעותיו של פיטרסון כדי להבין שהן *לא* פשיסטיות, ושלהשוות אותו להיטלר זו זילות של זכרם של קורבנות של גזענות רצחנית *אמיתית*. אני מסכים איתך שזאת בדיוק הייתה הגישה של הפרופסורים – לא לתת "לגיטימציה" לדעות שלו בכיתה שלהם. אבל הם שמו את גבולות הדיון הלגיטימי במקום כל כך רחוק שמאלה, שאין בכלל על מה לדבר ובשביל מה לנהל דיון. והכי צר לי על הסטודנטים הטרנסג'נדרים שלהם, שיהיו באוניברסיטה במעטפת של צמר גפן, ואז יצאו לעולם קשוח, שבו לא כל אחד מתנהג אליך כמו שהיית רוצה שיתנהגו אליך, ולא ידעו איך להתמודד עם זה.

      ישיבה, בניגוד לאוניברסיטה, איננה מתיימרת לשמש במה למגוון דעות. היא באופן מודע ומוצהר מגבילה את גבולות הדיון המותר בה, ואף אחד לא מופתע מזה. כשדבר כזה קורה באוניברסיטה זה חמור יותר כי זה נוגד את המדיניות המוצהרת של האוניברסיטה לגבי קבלה של דעות מגוונות.

    1. השנאה אינה טובה לבריאות ואינה יפה לרוח.
      השמאלנים טועים מאוד. עשה כמיטב יכולתך לפקוח את עיניהם.

  14. ואם היו מגנים חובשי כיפה המאמינים בכל מאודם בסיפורים מדומייני…. גם אז הייתם מתרעמים על המגנים? הצדק עובד רק לכוון אחד?