מה קורה במועצה להשכלה גבוהה?

הסערה במל"ג יצרה תנאים חסרי תקדים להובלת רפורמה מקיפה ומעמיקה במערכת ההשכלה הגבוהה בישראל, לעידוד תחרות, התייעלות ומצויינות. האם השר בנט ינצל את ההזדמנות?

רפורמה מוחמצת. בניין המל"ג בירושלים. צילום: עוזי ו. ע"פ רשיון GFDL

המהומה בימים האחרונים סביב התפטרותם של ששת חברי המועצה להשכלה גבוהה במחאה על מדיניותו של השר בנט, יוצרת בלבול ומטשטשת את הבנת המאורעות. בשמאל קופצים על ההזדמנות להאשים את בנט בכך שהוא ממשיך "במסלול הדריסה שלו את מערכת החינוך בישראל"; ובימין מגבים בפבלוביות את המינוי המתואר כמשרת אמון של השר.

אך כשבוחנים את הנושא לעומק, ומאזינים לטענות הענייניות של הצדדים השונים (ויש יותר משניים) מתברר כי הסיפור מורכב הרבה יותר. בניתוח זהיר של המצב ניתן לקבוע כי שר החינוך החמיץ הזדמנות לגלות מנהיגות ולהוביל רפורמה במערכת ההשכלה הגבוהה, ובמקום זאת הסתפק בפתרון ביניים בעייתי, התחמק משאלות המדיניות הקשות, והפקיר את המערכת לאינרציה הפנימית שלה – שהובילה לקרע במועצה להשכלה גבוהה ולהתפטרות ששת הנציגים.

לפרופסור חגית מסר-ירון, יושבת ראש המל"ג המפוטרת (או "מודחת", תלוי את מי שואלים) היו יכולות רבות שאפשרו לה להוביל מהלכים משמעותיים כיו"ר המל"ג. היא הידקה את הפיקוח על המוסדות האקדמיים וקידמה מהלכים להגברת איכות ההוראה והמחקר. יחד עם זאת, אחד המהלכים העיקריים שהובילה, רפורמת "הסדרת המשילות בהשכלה הגבוהה", זכתה להתנגדות עזה, ובצדק. הרפורמה נועדה ליצור הפרדה משמעותית יותר בין הממשלה ושר החינוך ובין המל"ג, ובכך לפגוע ביכולתם של נבחרי הציבור לפקח על הנעשה בהשכלה הגבוהה בישראל.

כעת, אמנם נכון שחברי המל"ג נבחרים על-ידי שר החינוך והממשלה, אשר מציעים מועמדים העומדים בדרישות הסף האקדמיות הנכללות בחוק המל"ג, אבל במידה רבה מדובר במראית עין. חוק המל"ג מעניק לגוף עצמאות אדירה, ובכל מקרה מגוחך לחשוב שהאקדמאים חברי המל"ג יכולים לפקח על עצמם ועל חבריהם ללא הטיה. כך שאם נודה על האמת, כל ששרי החינוך עושים הוא לבחור איזה חתולים ישמרו על השמנת.

רפורמת המשילות של מסר-ירון נועדה להחמיר את המצב: במקום להגביר את משילות הדרג הנבחר, הוצע להעביר את מינוי חברי המל"ג לידי הפקידות: ועדת איתור "מקצועית" תבחר את חברי המל"ג, ובראשה יעמוד, איך לא, שופט בית המשפט העליון בדימוס, שייבחר על-ידי נשיא בית המשפט המכהן. כל זאת, כדי למנוע "חדירת שיקולים זרים, ואף השפעות פוליטיות מסוכנות, לתוך מערכת שאמורה לפעול משיקולים ענייניים בלבד". אני משאיר לקוראים לפענח את המסר הכלל-לא-פוליטי המסתתר כאן בין השורות.

לרפורמה הזו, שקידם שר החינוך הקודם פירון ושזכתה לגיבוי משמעותי מהפקידות המשפטית והאקדמית בישראל, התנגד השר בנט, שהודיע בחודש שעבר שלא יקדם את יישומה. כך עשה וטוב עשה.

עד כאן החדשות הטובות. החדשות הרעות הן שבמאבק מול מסר-ירון השתרבבו גם מטרות בעייתיות. במסגרת המהלכים שקידם המל"ג תחת הנהגתה להגברת האיכות, ייעול המערכות וקידום המצוינות, רכשה מסר-ירון אויבים רבים, בעיקר במכללות. וכאן אנו נכנסים אל מאחורי הקלעים האקדמיים, ולשק עצום של אינטרסים כלכליים גדולים וקרבות אגו ושליטה על המשאב המדינתי הקרוי מל"ג.

ראשי המכללות טוענים שמסר-ירון פגעה ב"נגישות להשכלה הגבוהה", דבר שבא לידי ביטוי בירידה במספר הסטודנטים לתואר ראשון בישראל. תחת זאת, הם מעוניינים "לפעול להרחבת ההנגשה להשכלה הגבוהה ולהגברת השוויון לכל מגזרי האוכלוסיה", ושואפים למצב בו 75 אחוזים (!) מכל שנתון צעיר באוכלוסיה יהיו בעלי תואר ראשון.

גם אם נתעלם מהאינטרסים הברורים כאן, הטענה שיש תועלת באינפלציית התארים הזו חסרת שחר. מדובר בבזבוז משאבים עצום. האינפלציה בתארים אקדמיים בישראל מוכחת ומתועדת. היא גורמת לפגיעה ברמה הלימודית, שוחקת את ערך התואר ולא מועילה לכלכלה ולמדינה. כבר כיום ישראל נמצאת במקום השני במדינות ה-OECD במספר האקדמאים שבה – עם 46 אחוז לעומת 31 אחוז בממוצע. בנוסף, שיעורי הנשירה בישראל גבוהים יחסית, ורבים מסיימים את התואר לאחר המועד, והכל במימון ציבורי מכספי משלם המסים.

מעבר לכספי מדינה, מתבזבז כאן עוד משאב יקר. מדובר בהשחתת זמן של עשרות ומאות אלפי סטודנטים, בגיל קריטי לקריירה, על תארים חסרי ערך מעשי ותעסוקתי. כך שהקריאות מצד ראשי המכללות להגדיל עוד את מספר האקדמאים ולהזרים מימון נוסף למערכת המסובסדת, שתמריציה מעוותים בלאו הכי ושתפוקותיה רחוקות מלהצדיק את תשומותיה, הרסניות ומסוכנות.

דבריהם של נציגי המכללות המתראיינים בתקשורת ממחישים את חוסר ההבנה. ד"ר פנחס חלויה, מנכ"ל ועדת ראשי המכללות התומך בשר בנט, טוען כי הדאגה לרמה האקדמית היא צבועה, בנימוק המשונה כי "60 אחוזים מהסטודנטים שבחרו ללמוד במכללות לא יודעים מהי אקדמיה". משום מה הוא גם רואה בהתפטרות חברי המל"ג, שכיהנו בהתנדבות, מעשה "לא דמוקרטי". חיזוק נוסף ומדאיג לבנט מגיע מיו"ר ועדת החינוך של הכנסת, חבר הכנסת יעקב מרגי מש"ס, שטוען כי "פרופ' מסר-ירון כשלה בשנתיים האחרונות ועשתה הכל כדי לצמצם את ההנגשה להשכלה הגבוהה לאוכלוסיות חדשות. פרופ' ירון עשתה הכל כדי לבלום את התפתחותן של המכללות".

מצוינות אקדמית? מחקר מוביל? פיתוח טכנולוגי? על זה לא מדברים. העיקר שיהיו סטטיסטיקות על בוגרי BA בניהול עסקים, העיקר שיוזרמו כספים למכללות למשרות ותקנים נוספים.

הזדמנות חסרת תקדים. שר החינוך בנט. צילום: פלאש90
הזדמנות חסרת תקדים. שר החינוך בנט. צילום: פלאש90

הרפורמה שלא הייתה

למל"ג יש תפקיד חשוב בשמירת הרמה האקדמית. אבל בד-בבד יש לו גם אחריות בוויסות תקציבי המדינה שמופנים להשכלה גבוהה (9.9 מיליארד ש"ח בשנת תשע"ו). הבעיה היא שהיום המל"ג קרוע בין שני מחנות אקדמיים מסובסדים: אוניברסיטאות מחד גיסא, ומכללות מאידך גיסא. אלה גם אלה משרתים אינטרסים זרים, כלומר, את עצמם. האוניברסיטאות מנופפות בקלף הרמה האקדמית והמחקר כדי לצמצם את מספר המכללות, והמכללות מנופפות בקלף מספרי הסטודנטים כדי להגדילו על חשבון האוניברסיטאות.

זו תסבוכת ממשית, עם השלכות לאומיות דרמטיות. לנוכח מצב זה, עמדה כאמור בפני השר בנט הזדמנות מופלאה לגילוי מנהיגות לאומית. להתנתק מרפורמת המשילות, ובמקביל לבלום את המגמות הבעייתיות שמובילים ראשי המכללות. הצעד הראוי היה לפטר את מסר-ירון, להציג מועמד חדש ומקורי בעל מעמד בכיר ויכולת הובלת שינויים, ולפתוח בקידומה של רפורמה חדשה ונחוצה במערכת ההשכלה הגבוהה.

את "רפורמת המשילות" של פירון ומסר-ירון היה צריך להחליף ברפורמה אחרת. נוכח העובדה שאין זו בעיה הנדסית שניתן לתכנן את פתרונה, דרך ההתמודדות האמיתית היא בשחרור והפרטה של חלקים נרחבים ממנה. כך תתאפשר תחרות למכללות, והאוניברסטאות יאולצו להתייעל. התסבוכת הניהולית של ההשכלה הגבוהה מחייבת קידום של ליברליזציה של המערכת והיענות מוגברת שלה לאיתותי השוק. יש מודלים רבים להשכלה גבוהה, יש אפשרויות רבות לייעול ושיפור. צריך לחשוב מחדש על המערכת האקדמית בישראל, שלא דומה בדבר וחצי דבר לצרכים והשירותים שנדרשו כאן בשנות ה-50 וה-60.

למרבה הצער, בנט בחר אחרת. במקום יו"ר מל"ג שחושב מחוץ לקופסה, מינה בנט את ד"ר רבקה ודמני-שאומן, חברת מל"ג ותיקה שאותה הכיר בנט בישיבות המועצה. מעבר לעובדה שלגברת ודמני-שאומן מעמד אקדמי בעייתי – היא איננה פרופסור מן המניין, דבר שמציב אותה בעמדת נחיתות מול המערכת שבתוכה היא מצפה להתקדם – היא מינוי חסר חזון ומעוף. נציגת המכללות, שנבחרה ברוב של נציגי המכללות, על-מנת לקדם את ענייניהן של המכללות.

תחושת ההחמצה מתגברת לנוכח הודעה שהוציא ועד ראשי האוניברסיטאות, בה נאמר כי "מדובר במינוי זמני עד לסיום כהונתה של המועצה הנוכחית", שיסתיים עוד שישה חודשים. כלומר, נראה שמדובר בהעברת זמן חסרת-תכלית של ממש, שנותנת לרוב הדומיננטי במועצה את רצונו, נגד האינטרס הלאומי. חמור יותר: לא ברור כלל ש"רפורמת המשילות" נדחתה או בוטלה. בהיעדר יוזמה חלופית, הבעיה פשוט נדחתה. ימות הכלב או ימות הפריץ, וחזקה על ראשי האוניברסיטאות שהיוזמה תחזור לשולחן.

לסיום יש לציין כי אין כאן הפתעה. כבר עם כניסתו לתפקיד הבהיר השר בנט כי הוא לא מחפש לבצע שינויים. "קודם כול, שיהיה ברור – אני לא הולך לטלטל מחדש את המערכת", אמר אז בראיון למקור ראשון. בינתיים, הוא עומד בדיבורו. וחבל שכך. מפני שכל אדם שני במשרד החינוך יודע שאין מערכת שדורשת טלטלה יותר מאשר מערכת החינוך. ובמסגרת רשימת המוסדות הלא-יעילים שדורשים רענון, להשכלה הגבוהה מקום של כבוד.

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

5 תגובות למאמר

  1. עדוד תחרות הוא מושג מושאל מהעולם האפל של הבולשביקים, שהורתו בשקר ולידתו בכזב, הקומוניזם חשב שחלוקה של מפעל ממשלתי לשניים יבוא במקום קפיטליזם, הטעות היא בתפיסה, עדוד תחרות הוא מושג של תכנון הפסול במהותו. במשק חופשי תחרות צומחת מעצמה, ואין צורך לעודד אותה ואין צורך לשאוף אליה. מי שמדבר במושגים של עידוד תחרות כשהצפייה לשני חברות שימרטו אחד לשני את הנוצות ולעולם לא יהיו גדולות מספיק כדי להתרחב ולשעוט מושפע מהסוציאליזם. את החינוך הגבוה צריך להפריט במובן של אין תקציבים אין תמיכה, כל אחד ירוץ לבד, התופעה שקוראים לה מל"ג היא תופעה של תכנון ממשלתי והיא פסולה מהיסוד. רק לכוחות השוק יש את התבונה הפנימית של יוזמה מעוף ופריחה. המל"ג הוא סמל האפרוריות של החינוך הגבוה בישראל. אפילו הישיבות העצמאיים במידה רבה הגיעו להישגים אינטלקטואליים גדולים יותר. גם האתר הזה נשבה בקסם המיתוס של תכנון העל והתחרות כאילו התכנון נעשה על ידי איזה מוח עליון ולא על ידי פקידים

    1. הטכניון והעברית נמצאים במקומות 60-70 במדד שנחאי.
      מכון ויצמן ותל-אביב נמצאים במקומות 100-150.
      סה"כ 6 מוסדות ישראליים נמצאים ב-500 המקומות הראשונים בדירוג- כמו אוסטריה ופינלנד, יותר מנורווגיה ודנמרק. לרוסיה האדירה יש רק 2 מוסדות כאלו (אוניברסיטאות מוסקוה וסנט-פטרבורג. שניהם, אגב, מתחת לעברית ולטכניון).
      בהשכלה הגבוהה הישראלית צמחו חתני פרס נובל, חברי סגל רבים במוסדות בחו"ל,
      וכמובן עובדי הרפואה וההיי-טק המעולים בישראל.

      הראה לי בבקשה מערכת מופרטת טובה יותר בעולם.
      אפשר כמובן לשאוף למצב העוד-יותר-טוב שקיים על פניו בהולנד, שוויץ וכו', אבל לשם כך צריך להתעמק במאפייני המערכות שם ולא לזרוק ססמאות על הפרטה.

      http://www.shanghairanking.com/

  2. הצעד הראשון לייעול הוא העלאת שכר הלימוד של התואר הראשון. הסטודנטים שממלאים מגרשי חנייה מוציאים על אחזקת רכבם כל חודש סכום שמכסה רבע משכר הלימוד השנתי. מדוע בני עשירים צריכים ללמוד בזול כל כך? תקציב של עשרה מיליארד שקל להשכלה גבוהה מביא לכך שסטודנט משתתף רק ברבע מעלות ההשכלה האקדמית שהוא רוכש.
    מוכרחה להיות דפרנציאציה רחבה במתן התמיכב בסטודנט לפי מצבו הכלכלי עם כל הקושי הכרוך בזה.

  3. האם גם בנט פוחד מהצל של עצמו?
    האם גם בנט מצרף עצמו לחבורת ה "פקא פקא"
    ימים יגידו.

  4. חשוב מאוד לעודד את ההפרטות באוניברסיטאות ככל שניתן. כדי שהאוניברסיטאות יתייעלו ויתנו שרות אדיב יעיל וזול ול יחושו את ידם על העליונה. ומגמה זו הפרטות באוניברסיטאות חשובה מאוד חייבת להתממש כדי גם לחזק את התחרות