בראש שפוף וביגון אלי הנצחון

המציאות נושכת; רן ברץ בטור סאטירי על הישגי מבצע עמוד ענן

מבצע ‘עמוד ענן’ השיג שינוי היסטורי במצבה האסטרטגי של ישראל. סוף סוף, אחרי שנים של הצלחה בקרב אך חדלות אישים וכשלונות מהדהדים בשדות המערכה החשובים באמת, הושג בהללו נצחון קרוב למוחלט. שונאי ישראל עומדים משתאים, בפיות פעורים, מנסים להבין כיצד הוכו שוק על ירך. להלן נמנה שש זירות שבהן הנצחון מוכח מעבר לכל ספק.

עמודי ענן; דבר אחד לא ניתן להגיד על המבצע: ששמו לא נבחר בהתאם למהותו

1. “גוליית”

מזה שנים נלחמת ישראל בתקשורת העולמית ובדעת-הקהל הבינלאומית מעמדת נחיתות כרונית. הפלסטינים הצליחו בערמומיות להדביק לה תדמית של גוליית הנלחם בדוד הפלסטיני. ישראל מצטיירת ככובשת אכזרית ענקית, עתירת אמצעים, שאין גבול לעוצמתה וכוחה הצבאי, הנלחמת בעם הפלסטיני הדל, האומלל והקטן. העולם המערבי נוטה להזדהות עם החלש והמוכה, ובאופן טבעי נטה לאמץ אל לבו את הפלסטינים. הסוגיה, מסבירים לנו השכם וערב עיתונאים יודעי-ח”ן, היא אסטרטגית.

לפיכך, ההישג האסטרטגי הראשון במעלה של מבצע ‘עמוד ענן’ הוא הפיכת היוצרות בכל הנוגע לדימוי גוליית. ישראל הופגזה, הוכתה והושבתה. טילים איימו על ראשון-לציון וירושלים, פיגוע טרור היכה בתל-אביב, הדרום עד המרכז שותק והופצץ. ישראל עמדה חסרת-אונים ומעש, מבוהלת במקלטיה, מבלי שהצליחה לגבות מחיר משמעותי ממפגיזיה.

רק בזכות נחישות הספיגה של ממשלה אמיצה, נגוז והתפוגג האיום האסטרטגי של דימוי גוליית. מי לא מרחם עלינו כעת? רק ערל לב חסר אנושיות יקרא לנו מעתה “גוליית”, וגם אם יעשה כן, ייתקל ממילא ברעמי גיחוך. זו כוחה של הסברה יעילה, העושה שימוש מופתי באמת הפוסט-מודרנית: “כוח הוא חולשה, חולשה היא כוח”. הסכנה היחידה היא שנבזבז מהר מדי את נקודות החמלה שהרווחנו ביוקר.

2. סרבנית משא-ומתן

עד למבצע ‘עמוד ענן’ נחשבה ישראל לסרבנית משא-ומתן סדרתית. לא מדברת עם החמאס הקיצוני, מסתכסכת עם אבו-מאזן המתון, רבה עם מצרים של ‘האחים המוסלמים’. ראש הממשלה נתניהו החטיף סנוקרת מצלצלת לכל הסטיגמות: ישראל מדברת היום עם ארגוני טרור, משתפת פעולה עם האחים המוסלמים, מגיעה איתם להסכמים והבנות מתקדמות, ובכלל, מקפידה לתת כבוד, תחושה טובה וסמכויות לפונדמנטליסטים, ולהעלות את קרנם בעולם. ושוב, נקודות יקרות מפז; רק אדם חסר-יושר יכול לקרוא למי שנושא-ונותן לאור יום עם הקיצונים שבקיצוני שונאיו “סרבן משא-ומתן”. נוק-אאוט ישראלי.

3. החוק הבינלאומי

מזה שנים מתקשה ישראל לקבל על עצמה את אילוצי הפירוש המרחיב של האמנות וחוקי הלוחמה הבינלאומיים. והנה, מגיע ראש ממשלה מימין, ומוכיח הן לצמרת הצבא והן לעולם הגדול, שלא רק שישראל יכולה להילחם בטרור תוך שהיא מקבלת על עצמה במלואם את כל האילוצים, אלא היא גם בהחלט מסוגלת שלא להרוג כמעט אף חף מפשע. אמנם גם מחבלים היא לא הורגת, אך הרי זו החלטה מודעת, שקולה ומידתית: לא להרוג מחבלים, ובלבד שלא נהרגים אזרחי אויב. נראה את גולדסטון עכשיו!

4. הסגר על עזה

עוד כשלון אסטרטגי רב שנים של ישראל הוא ההקפדה על כל מה שנכנס ויוצא מרצועת עזה, גדול כקטן, אזרחי כצבאי. והרי זו חשיבה מיושנת. האם לא הוכח במבצע שממילא נכנסים לרצועה אמצעי לחימה רבים, כולל טילי גראד? במהלך מחוכם, כך מדווח לנו מן המשא-ומתן, הצליח נתניהו להערים על החמאס, ולגייס לצידו את דעת-הקהל העולמית בכך שהקל על העברת סחורות לרצועה. כפי שאומר הפתגם השיעי הידוע: “אם יש לך כבר עקרב במרתף, שים גם נחש בעליית הגג, מה אכפת לך?” בכלל, סגר זה כל כך 2005.

אגב, לא רק החמאס הפסיד כאן ויטבע עכשיו בצונאמי של כלי-נשק ושאר אמצעי-לחימה שלא ידע מה לעשות איתם, אלא גם השמאל הקיצוני הוכה שוק על ירך; מעתה אין צורך במשטי ראווה לעזה, הפעילים יאלצו להישאר משועממים בבתים, להתפקע מתסכול חוסר-מעש, ולהתגעגע בנוסטלגיה לימים שבהם היה אסור להכניס לעזה מה שרוצים חופשי חופשי. מותר לרחם גם עליהם לפעמים. מסכנים.

5. אבדות

לאורך השנים התברר מהו המכשול הקשה ביותר לפעולות צה”ל: הפגיעה בחיילים. ידוע שמבצעים צבאיים גובים מחיר יקר וכואב. בנטל המלחמה נושאים חיילים סדירים ומילואימניקים, היקרים לליבנו יותר מכל. מזה שנים מנסה ישראל למצוא את הנוסחה שתאפשר לצה”ל לצאת למבצעים מבלי שיהפכו לבלתי-נסבלים מבחינת דעת הקהל המקומית. והנה, ראש הממשלה, שר הבטחון והרמטכ”ל מצאו פתרון מופלא, פשוט והגיוני כל כך, עד שנותר רק לתמוה איך לא חשבו עליו קודם: העורף האזרחי יגן על חיילי צה”ל.

כבמטה קסמים, צה”ל, שפעל במבטחים, סיים את המבצע עם מעט מאוד אבדות, בעוד העורף שילם עבור ההגנה על הצבא מחיר יקר. היפוך מופלא זה אפשר לעורף להמשיך ולתמוך בהמשך המבצע, בעוד ראשי הצבא והממשלה כמעט מתחננים בפניו שיאפשר להם להפסיקו, מפאת המחיר היקר שהוא (העורף) משלם עבור ההגנה על צה”ל.

6. הרמטכ”ל הפוטוגני

הנקודה האחרונה איננה נראית, במבט ראשון ומעט ארכאי, כלקוחה מתחום האסטרטגיה-רבתי, אך היא יותר מראויה לאזכור וניתוח.

קשה להודות בכך, אולם האמת המרה היא שמזה זמן רב לא זכה צה”ל לרמטכ”ל פוטוגני, כזה שמסתובב מול מצלמות בבטחון של דוגמן, שופע עזוז ומרץ, מקרין בבלוריתו המתנפנפת את עוצמתה של ישראל הישנה והטובה. ארבעת הרמטכ”לים הקודמים – אשכנזי, חלוץ, יעלון ומופז – תהיינה מעלותיהם אשר תהיינה, מראיתם, מן הבחינה האובייקטיבית הקרה והמדודה, איננה מן המצודדות ביותר. אין בה כדי להסעיר לבבות הנשים, או לנסוך בגברים שפע עליצות אלי קרב, מהול בקמצוץ קנאה בריאה.

לא כך הרמטכ”ל ה-20, בני גנץ. לראשונה מזה זמן רב זכה צה”ל ברמטכ”ל שדי בעצם נוכחותו הפיסית כדי להכריע מערכה. תדע כל אם עבריה שהפקידה גורל בניה בידי המפקד הראוי לכך אסתטית. ואמנם, דובר צה”ל והמטכ”ל זיהו מיד שמדובר בנכס אסטרטגי שערכו לא ישוער; תמונות וסרטים מן המבצע אולי סיפק צה”ל במשורה, אך הוא פיצה גם פיצה על כך בשפע תמונות מפקד הצבא בפועלו, הטובות ממילא בהרבה למורל הציבורי. מעולם לא היו חייבים רבים כל-כך, בזמן קצר כל-כך, לאחד יפה כל-כך.

עד מהרה התמלא אתר האינטרנט של הצבא בתמונות וסרטים של דובר צה”ל: הנה הרמטכ”ל בישיבה, הבעת פניו חכמה, מפענחת צפונות האויב, הנה הוא יורד מן המסוק וצעדו בטוח, הנה הוא ממתיק סוד מבצעי עם אלוף פיקוד דרום בגבריות מתפרצת, והנה הוא משוחח בחיבה אבהית קורנת עם חיילים. הנה הוא מוביל את קציניו בזקיפות קומה אל מול מצלמת הסטילס, הנה הוא מנהיג גיחה – בקור רוח מקפיא דם – מול עדשת מצלמת וידאו, והנה הוא מסתער נמרצות גם על המדיה הדיגיטלית. 2012 או מה? הרמטכ”ל – כנדרש ממנו מקצועית – מעודכן.

 ג

ג2

ג3

ג4

 ג5

ג6

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

24 תגובות למאמר

  1. אני לא יודע אם לצחוק או לבכות, מעולם לא קראתי מאמר יותר תלוש מהמציאות. החמאס יתפנה עכשיו לשיקום מערך הטילים, נתניהו ייתבשם בשקט שכולו הדחקה והכחשה והסבב הבא מאחורי הסיבוב. אני לא שוכח שבחרתי בביבי בבחירות האחרונות אחרי עופרת יצוקה בגלל שחשבתי שצריך היה למוטט את החמאס ולא להפסיק את המבצע באמצע וזה בדיוק מה שביבי הבטיח-לכן בחרתי בו. לא עוד, אני מקווה שכל אזרח שעיניו בראשו יעשה כמוני

  2. אני לא מבין מה רוצים.
    ואם היו נכנסים קרקעית מה היה קורה? היו לנו כמה עשרות הרוגים, ועוד כמה אלפים ערבים (במצב הטוב) ובסופו של דבר היו יוצאים בהסכם זהה לחלוטין לזה שנחתם עכשיו.
    אף אחד לא היה ממוטט את שלטון החמאס (שרוב העזאתים תומכים בו) והמבצע היה מסתיים באותו האופן- בהכרזת ניצחון של החמאס.
    עזה והחמאס קיבלו מכה חזקה שתרתיע אותם בעתיד מלשגר טילים על ישראל. להזכירכם רמטכל החמאס חוסל בפעולה, בנוסף יותר ממאה מחבלים ועשרות מנהיגי מחבלים חוסלו, ונזרע הרס רב ברצועה. אז מה היו צריכים להיכנס לעוד שבוע רק כדי לצאת עקב לחץ בינלאומי? הכותב היה שמח אם יותר חיילים היו נפגעים בפעולה פחות “נקייה” מבחינת צה”ל?

    1. היה צריך לכבוש את ציר פילדלפי ולמנוע את המשך הברחות הנשק לתוך הרצועה.

      במצב שנוצר- החמאס לא נפגע באמת, הוא יתחמש מחדש בחודשים הקרובים ויתחיל מחדש את השיגורים בזמן שהוא ירצה.

  3. מעולם לא ראיתי מאמר כל כך תלוש ומעוות. באמת היינו בארץ באותו זמן? על מה הכותב מדבר?
    1. גוליית? הרי בכל התקשורת הבינלאומית הוצגה עזה כמי שספגה את המכה החזקה יותר (דבר שאגב נכון). האם בזמן הפיגועים הגדולים בתל אביב ובירושלים הצטיירה ישראל כדוד אל מול גוליית הפלסטיני? ממש לא.
    2. סרבנית משא ומתן? זאת הנקודה אולי התלושה ביותר. הרי ישראל הוכיחה בצעד זה שלאחר שבוע של ירי רקטות, שרובן אגב לא מסב נזק, היא מוכנה לוותר על כל הקווים האדומים שלה, כולל כאלה שמעולם לא נוסו ולא דיברו עליהם. פתיחת המעברים? שקט תמורת שקט? אי חיסול? הרי מדובר בכמעט כניעה מוחלטת.
    3-4 נקודות שאני אפילו לא מוכן להתייחס מרוב שהן פשוט הזויות. הרי אם הסכמנו על תיחת המעברים, כיצד נדע מה נכנס דרכם? האחים המוסלמים?
    5. בניגוד לנק’ 3, התלושה ביותר. כאן כבר מדובר בסוג של התעלמות פאטתית ומסוכנת מהמציאות. העורף יגן על צה”ל?! הרי מה שאתה אומר הוא שבעצם אין צורך בצבא כי האזרחים יגנו עלינו. מעולם לא שמעתי טיעון כל כך תבוסתני, הזוי ואפילו קצת מפחיד. יש הבדל עמוק ותהומי בין תמיכה של האזרחים בצבא, לבין אמירה כזו.
    6. על משהו חייבים להסכים, אבל כנראה שלא במקרה הזה. נכון שגנץ נראה יותר קרוב לדימוי הצבר תכול העיניים, אבל במלחמה, אנשים דווקא מעדיפים את דימוי הגולנצ’יק עם הסכין בין השיניים.

  4. זה בדיוק מה שמפתיע בכל הסיפור הזה.
    הרי ביבי, ברק וליברמן יודעים את כל הדברים האלה ולכן לא ברורה המוטיבציה שלהם להיכנס להסכם הפסקת האש המוזר הזה.
    או שיש משהו שלא מספרים לנו כמו הבטחה לתקיפה אמריקאית באיראן בחודש הקרוב או שבאמת שלושת המנהיגים האלה פתאום נהיו עוורים צבאית ופוליטית.
    מה נראה יותר הגיוני?

  5. אוח אוח…
    כל מילה פגז
    ולגיגי, זה היה בציניות כמובן, אם עדיין לא הבנת

  6. שמע אתה חתיכת נקניק. אני כותב עליך כי פשוט עוד לא מצאתי מילים לתאר כתבה כל כך מנותקת מהמציאות ומופרכת. אני מבין שבתוך הראש שלך יצאנו למערכה הזאת כדי להפסיד מראש, לספוג קורבנות ולעמוד מנגד תוך כדי אי עשיה, להעמיד פני חלש, כמו ג’וק שיודע שעוד שני עומדים לדרוך עליו ומנסה להעמיד פני מת. כמו השמאל הכנוע שמנסה להשמיע את קולו הכל כך לא רלוונטי בכל הזדמנות שרק ניתן

    בין אם אתה שמאלני אפס, ובין אם אתה אוהד ביבי שרוף שמנסה למצוא בפינצטה את יתרונות המערכה האחרונה, דע דבר אחד: ישראל לא צריכה להתפרס בפני אף עם. אנחנו כאן כבר 60 שנה בגלל שעד כה לא עשינו זאת. כשנתחיל לעשות זאת, דרכינו תיגמר. לא חסרים אויבים שמחכים לתפוס אותנו בחולשתנו. משא ומתן עם טרוריסטים הוא משא ומתן מופרך לפי הגדרה. המערכה האחרונה נגמרה ב*הפסד* אסטרטגי ענק של ישראל, שהתרפסה בפני חמאס ומצרים (ואם תרצה איראן) מפני שחששה לסיים את מה שהחלה – להגן על תושביה

  7. מי כותב מאמר סרקסטי לקהל יעד ימני?
    .חצי מהם ייקחו אותך ברצינות

  8. מבריק
    הסעיף השישי קורע אם כי בל נהיה אכזרים מדי עם גנץ- זה לא המחדל שלו שיש לנו ראש ממשלה חדל אישים

  9. צריך לכתוב בהתחלה שזה בצחוק כי יש כאן המון אנשים שלא הבינו את זה…וחבל כי זה מעולה!

  10. מה, זה היה בצחוק?!
    באמת שהבנתי את הבדיחה רק מהטוקבקים.
    נראה לי שעדיף שתפרוש למאמרים רציניים

    1. אתה לא חייב לחשוף את רמת האינטליגנציה שלך לפני כולם, יש דברים שיותר עדיף לשמור בסוד.

    2. לצערי לא מדובר כאן ברמת האינטלגנציה שלי, אלא בסוג השיח שבו שרוי העולם לאחרונה, כולל ישראל.
      טיעונים כאלה הם טיעונים שנשמעים ברצינות בכל מקום- האיך יכול לתאר לעצמך מאמר שכזה יוצא משולחנם של פרשנים נוטי-שמאל? אפשר גם אפשר.
      אני נמצא באיטליה, ומצאתי את עצמי מתווכח עם מישהו שטען שבסופו של דבר אנחנו פושעים כי הרגנו גם ילדים.
      שאלתי אותו מה הוא היה עושה- הוא אמר שלא יודע, אבל חייבת להיות דרך אחרת.. אמרתי לו שאני שותף למשאלה.
      הוא אפילו לא ידע לענות לשאלה אם היה בוחר בחיי ילדיו שלו או באלו של אויבו. הצטרפה לדעתו עמיתה נוספת באמרה שאי אפשר לבחור בסיטואציה כזו.
      לא היה לי יותר מה לומר. אני מקווה שלא יהיו להם ילדים.

  11. חחח, אוקיי אני מוכרח להודות שהבנתי את הסרקזם רק לאחר קריאת הטוקבקים. סעיפים 1-3 נשמעים לי רציניים לחלוטין(אני מודה שעל סעיף 4 רק רפרפתי וכבר הפסקתי לקרוא) ומי שלא מכיר את השיח בחו”ל יכול בקלות להשתכנע.

    ז”א נכון שבמבט ראשון זה נראה כמו תבוסה ומבחינת יחסים בינינו לבינם אנחנו פישלנו, אבל אני מבין שיש דברים שבאמת אני לא יודע ויכול להיות שיש אספקטים דיפלומטיים ואינטרסים גלובליים שחומקים ממני. כרגע אני מנותק מהשיח העולמי ואם המאמר היה נכתב ברצינות, אז לכל הפחות הייתי מחזיק את הנקודות הללו בצד ובודק אם זה ככה בפעם הברה כשאני נכנס לאינטרנט האנגלי בקשר לפוליטיקה…

  12. תדע כל אם עבריה שהפקידה גורל בניה בידי המפקד הראוי לכך” “אסתטית
    ענק!!!

    מאמר גאוני.

    .מה שמבהיל זה שאנשים אשכרה לקחו אותך ברצינות
    אולי זה מסביר משהו על פתלתלותו של ההגיון של המנהיגים שלנו?!

    ומצטרף להסתייגות הקלה מעצם הירידה לחייו של גנץ. מה כבר הוא יכול לעשות, כשהוא חנוט בתפקידו, מופקר ללא מגן להתעללויותיו של דו”צ?