בנט ולפיד באוניברסיטה העברית

נפתלי בנט ויאיר לפיד נאבקים על קולות הצעירים. שני המתמודדים הגיעו לאוניברסיטה העברית בנסיון לגייס קולות סטודנטיאליים. בינתיים בנט מוביל.

במבט ראשון נדמה שאין קשר בין נפתלי בנט ליאיר לפיד. האחד חובש כיפה ומחזיק בעמדות ימניות מובהקות, השני חילוני ומחזיק בעמדות שמאליות (הקרויות בתקשורתנו "מרכזיות"). בנט הוא רב סרן במיל' ששירת ביחידות עילית, בעוד לפיד שירת בצבא ככתב "במחנה". בנט היה מנכ"ל חברות הייטק ומועצת יש"ע, ללפיד עבר מרשים כפובליציסט ומגיש תכניות טלוויזיה. על פניו נדמה כי אין סיבה שיתמודדו על אותו קהל מצביעים.

אך מבט נוסף מגלה כי רב המשותף בין השניים. שניהם בשנות ה-40 לחייהם, מגיעים מחוץ לכנסת, ומתמודדים בראשות מפלגה. גם לפיד וגם בנט ניחנו בכריזמה מרשימה, יודעים להתנהל מול אמצעי התקשורת, ומוכרים את עצמם לקהל המצביעים כמרעננים הרשמיים הבאים לשנות את הפוליטיקה הישנה. יתרה מזאת, שתי המפלגות מובילות במירוץ על קולות הצעירים; בסקרים בקרב מצביעים מתחת לגיל 30 מקבלים לפיד ובנט את מירב הקולות.

חפש את ההבדלים במצע החברתי-כלכלי

השבוע הגיעו שני המתחרים על קולות הצעירים לאוניברסיטה העברית, ראשון בנט ולמחרת לפיד. מובן מאליו כי בנושאים המדיניים התגלו הבדלים ברורים בין השניים, אולם רוב הדיון עסק בנושאים חברתיים-כלכליים, ובהם קשה היה להבדיל בין הקרחת המבהיקה של בנט לשיערו המלא והמבריק של לפיד.

על משבר הדיור אמר בנט: "אין לכם סיכוי היום, לכל מי שבחדר, לקנות בית. אין סיכוי אם לא נשנה את זה. כל המחירים בכל התחומים עלו". לפיד לא היה יותר מעודד: "יש לי בשורה רעה בשבילכם. לא תהיה לאף אחד מכם פה דירה. אלא אם כן יש לכם איזה דוד עשיר שהתפגר לאחרונה. דירת 4 חדרים ממוצעת באזור ממוצע במדינת ישראל עולה 121 משכורות".

בנושא העבודה המאורגנת אמר בנט: "יש לנו יתרון כי אנחנו לא מחויבים לועדים הגדולים כמו נניח שלי יחימוביץ', שמחויבת לועד עובדי חברת חשמל והנמלים, כי הם בחרו בה בפריימריז. אנחנו גם לא מחויבים לטייקונים. אנחנו רק מחויבים לציבור שבחר בנו בפריימריז". לפיד לא נשאר מאחור: "מפלגת העבודה היא המפלגה של הוועדים הגדולים … העובדה שמפלגת העבודה לא אמרה מילה על העלאת השכר השערורייתית לעובדי נמל אשדוד בעוד שביתת האחיות נמשכת מוכיחה כי העבודה שייכת לועדים הגדולים".

מחאה
Hanay: הפגנה בחיפה, 2011

דווקא בסוגיית גיוס החרדים החלו להתגלות קולות צורמים שהרסו את האידיליה. בנט התייחס לתוכניות הגיוס של לפיד באומרו כי "לא צריך עוד סנקציות. יש כבר סנקציה חריפה והיא העוני. נמאס לחרדים להיות עניים ולכן צריך פשוט לפתוח עוד אפיקי שירות. אני לא שותף לפופוליזם של כל מי שפופוליסט בעניין הזה ושקוראים לו יאיר לפיד". למחרת נשאל על-כך לפיד, וענה: "אני רוצה להבין, נפתלי בנט היה פה אתמול ולכלך עליי? הוא כנראה לא חשב שמישהו ילשין".

המחלוקת המדינית

החזרה לעיסוק בתחום המדיני חידדה את ההבדלים בין השניים. בנט הודיע כי הוא לא מתבייש בתמיכתו בירושלים מאוחדת, והסביר על משמעות הבנייה באזור E1 לירושלים ולמעלה אדומים. הוא ציין כי המקום נמצא מאתיים מטר ממקום הכנס. גם לפיד ניסה להוכיח את תמיכתו הבלתי-מעורערת בירושלים מאוחדת: "ירושלים היא לא מקום, היא רעיון … הסיבה שהפלסטינים ממשיכים להתעקש על הנושא של ירושלים הוא כי הם מרגישים שאנחנו ממצמצים. לנו אסור למצמץ".

מצמוץ הוא עניין לא רצוני של העין; אולי לכן מצמץ לפיד שנייה לאחר מכן כשאמר: "הבעיה בבנייה ב E1 היא שזה לא חכם. לא בתזמון הנכון. חד-צדדי. פנינו לכל העולם ואמרנו להם שיצביעו נגד הבקשה של הפלסטינים להכרה באו"ם כמדינה משקיפה בטענה שאנחנו נגד צעדים חד-צדדיים, ואז אנחנו עושים צעדים חד-צדדיים. אני לא בעד חלוקת ירושלים אבל הדיון הזה הוא לא דיון שרירותי והוא צריך להתנהל על שולחן המו"מ". לחובבי הז'אנר ישנה הזדמנות נוספת לתיעוד אמירות בהן לפיד מנסה לאכול את העוגה ולהשאירה שלמה. גם לתמוך באחדות ירושלים וגם להתנגד לבנייה בה, בהמתנה למו"מ על חלוקתה. האם יש הגיון אלקטורלי במנהגו של לפיד לקרוץ לכל הקהלים? בינתיים מראה מבחן הסקרים שלא במיוחד.

ירושלים
ירושלים מהר הזיתים, צילום: 365גראד

בינתיים בנט מוביל

המאבק בין לפיד ובנט הוא מאבק מרתק בעיקר לאור העובדה שבנט הצליח לחדור לשדה המשחק הטבעי של לפיד. לא רק שהבית היהודי הצליח לעורר מחדש את שורות הציבור הדתי-לאומי, אלא שעל-פי הסקרים ותגובות השטח נראה שבנט מצליח להביא גם קולות מסורתיים וחילונים גמורים, סטודנטים ומשפחות צעירות, שיכולים היו בטבעיות להצביע ללפיד. נדמה כי המהלך שפתח בו בנט עוד בימי המחאה החברתית, כאשר הגיע למאהלים ברוטשילד (צעד שלא זכה לתמיכה מצד מועצת יש"ע) משתלם בגדול.

לעומת זאת לפיד, שבעצמו ניסה לרכב על גלי המחאה החברתית ולאחר מכן על הקריאה לשוויון בנטל, החל את הקמפיין שלו מוקדם מדי – עוד לפני שהוקדמו הבחירות – ונשחק בידי יריביו שתקפו ללא רחם (וגם על-ידי פליטות הפה שלו עצמו). המתקפות החוזרות ונשנות גרמו לו לאבד את מעמדו כתקווה הלבנה של הפוליטיקה החדשה. על-פי הסקרים האחרונים, בנט מחליף את לפיד בעמדת ההבטחה הצעירה של הבחירות הקרובות. כרגע, נדמה כי במאבק הזה אמן הקיקבוקס לפיד נמצא בדרך לנוקאאוט נוסף, והפעם לא מידיו של צדוק "טייסון" כהן האימתני.

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

1 תגובות למאמר

  1. שני כוכבים זורחים שיאבדו את הניצוץ הריקני שלהם עד הבחירוצת הבאות