כשהירוק צהוב לאדום

הכניסה לאולם בבית-העיתונאים הייתה גדושה באנשי חליפות מצוחצחים. מיני מאפה שונים נשפכו כמים, ואנגלית נשמעה מכל עבר. קבוצות אנשים עמדו וניסו לשוות לעצמם ארשת מחויכת אך רצינית, תוך שהם מנהלים שיחה משמעותית על הצלחת הערב שנרשמה עוד בטרם התחיל.

נכנסתי בחיל ורעדה פנימה, מקווה להיעלם מתחת לרדאר, אך משהו בכל זאת משך כלפיי מבטים, ורבים הביטו בי בחשדנות. הזיפים שלא גולחו? התיק השחור איתו באתי מהעבודה? כשחלקם עברו לידי והציצו למעלה לעבר ראשי, הבנתי. כנראה הכיפה היא שמטרידה אותם. אחרי הכול, לא בכל יום רואים כלכלן דתי (שמן הסתם הוא גם ימני ומתנחל) בכנס בנושא "כלכלה ירוקה". אכן, מצאתי עצמי היחיד עם אותה פיסת בד מוזרה על הראש, בכנס הסגור רובו ככולו לחברים ממר"צ ושמאלה.

כלכלה ירוקה ופוליטיקה של שמאל

הכנס התמקד במסמך שנקרא "כלכלת המחר – מדיניות ירוקה לאיתנות כלכלית", שחובר על-ידי רייצ'ל ברנר שלם. בכניסה לאתר הבית של חברת הייעוץ שהקימה מתנוססת הסיסמא: "העם, דורש, צדק חברתי". ברנר שלם, דוקטורנטית מהאוניברסיטה העברית,  היא גם עמיתת בית-מדרש אלול בארגון "פנים". את המחקר שלה כתבה בשיתוף קרן היינריך בל, חלק מהתנועה הירוקה הפוליטית בגרמניה, שחלק מהצהרת הכוונות הירוקות שלה כוללת, כמובן, את "זכויות האדם".

הכנס החל ונושאי הברכות עלו. ראשון עלה מארק ברטהולד, מנהל קרן היינריך בל בישראל. לטענתו חייבים תכנית אלטרנטיבית לתפישה הכלכלית הישראלית. אחריו כעס מר נאור ירושלמי על ראש הממשלה נתניהו, אשר שלח ביוני האחרון את השר לאיכות הסביבה גלעד ארדן לוועידת כדור הארץ בריו דה ז'נרו, ולא הלך אליה בעצמו. כל התנאים לכלכלה ירוקה קיימים בישראל (הידע, הטכנולוגיה וההחלטות הממשלתיות), אומר ירושלמי בהתרגשות, אך על מנת לקדם נושאים נוספים צריך "לאתגר את השלטון". בשלב זה ההתלהבות גברה, סכרי הדיבור נפרצו והפרופ' אלון טל, שעלה לברך גם הוא, דיבר על כך שאי-אפשר לנהל כלכלה לא מרוסנת ולחשוב שהמשאבים הם בלתי-מוגבלים. מבחינת טל, הדרך לפתור את המחסור מלתוסיאנית משהו: לצמצם את הילודה בישראל.

מעשים בלי תוצאות

למעשה, המסמך שהוצג בכנס נכתב בשפה מאוזנת יותר, וחלק מן ההמלצות בו הולכות לכיוון אליו שואפות ממילא גם ממשלות ישראל לדורותיהן, כמו שיפור התחבורה הציבורית, הפחתת השימוש באנרגיה, ושימוש נכון יותר במקורות הגז הטבעי בישראל.

אלא שבנוסף לכך מציעים כותבי המסמך גם רעיונות סוציאליסטיים חסרי-תוחלת, כהעלאת שכר המינימום ל-4800 שקלים בתוך שנתיים, במקביל להפחתת מסים למעסיקים. במילים אחרות, גם נגדיל את ההוצאה לעובדים, וגם נקטין את הכנסות המדינה ממסים. מה לעשות, ובכלכלה יש למעשים שכאלה  השלכות, כמו למשל, אינפלציה שתבוא אחרי עליית השכר, או ירידה בכמות העובדים, או יצירת שוק עבודה שחור? עם התוצאות הריאליות הללו הארגונים הירוקים אינם מתמודדים; מבחינתם, המקורות התקציביים לתכנית השאפתנית יהיו ביטול קצבאות תלמידי הישיבות, כאילו גם לביטול חד שכזה אין עלות בדמות דמי אבטלה והוצאות אחרות.

כשהירוק צהוב לאדום

המחאה החברתית והקשר האורגני של ארגוני הירוקים אליה עלו תכופות בשיח בכנס. קושיה אחת הועלתה על-ידי העיתונאי (הירוק) אביב לביא, מנחה הכנס: הורדת המחירים אליה חותרים מנהיגי המחאה החברתית עשויה דווקא להגדיל את צריכת האנרגיה, בניגוד למטרת הירוקים. בנוסף, ירוקים רבים חיים כנראה בבועה דמוגרפית. למשל, על-פי חלק מהמלצות המסמך, יבוטלו תמריצי רכב לעובדים, ויתומרצו עובדים שמגיעים באופניים או ברגל. הכול טוב ויפה כשכולם גרים ועובדים במרכז תל-אביב, אך מה יעשו אלו שגרים רחוק יותר? האם הירוקים יסכימו לבנייה מסיבית בעיר על חשבון תכנית העיר הלבנה? האם אנשי המחאה יסכימו לגור מחוץ לתל-אביב? לארגוני הירוקים ולדפני ליף הפתרונים.

הכול פוליטי

מדינת ישראל מקצה משאבים רבים לשמירה על החוסן הכלכלי, המדיני, החברתי והסביבתי. תמיד ניתן לשפר ולכן גם תמיד ניתן לבקר. אך חשוב לזכור שמדובר בתהליכים ארוכים שמושפעים גם משיקולים חברתיים, פוליטיים, וכמובן: תקציביים.

לצורך הבנת העלות התקציבית בפועל, תועיל לירוקים השכלה כלכלית טובה יותר. בוודאי שלא יועיל להם הזלזול בגישה הכלכלית שהצליחה להחזיק את ישראל בחיים במהלך המשבר הכלכלי שפוקד את אירופה מזה מספר שנים. לא תועיל להם גם ההצגה הכללית של חלומות באספמיה שלא נבחנו בפועל. ולא מועילה גם ההתעלמות מן התוצאות הלא-רצויות של תכניותיהם.

אבל אולי לא פה קבור הכלב? בפרק הבינלאומי של הכנס הוציא את המרצע מן השק ריינהרד בוטקופר, פעיל לשעבר של הליגה הקומוניסטית במערב גרמניה וחבר במפלגת הירוקים בפרלמנט האירופי כיום. בוטקופר הסביר את מה שנראה כי כולם בכנס יודעים להגיד לעצמם: הדרך לקדם נושאים ירוקים היא – להחליף את השלטון.