ספחת בימין

"נסעתי לבקר אתמול אישה מבוגרת, בת שישים, שבעים",  פתח משה פייגלין את דבריו אתמול בכנס להחלת הריבונות הישראלית על יהודה ושומרון, וזכה להתרעמות קולנית מצד יושבי האולם, שגילם הממוצע לא היה רחוק מזה. לעומת זאת, הצעתו של פייגלין לתת תמריץ של חצי מיליון דולר לכל משפחה פלסטינית על מנת שתעזוב את יהודה ושומרון ותהגר למקום אחר, דווקא התקבלה במחיאות כפיים.

הכנס, שמאורגן על ידי תנועת הימין נשים בירוק, התכנס לראשונה בירושלים לאחר שני הכנסים הקודמים שנערכו בחברון. כמות המשתתפים הפתיעה את המארגנים שנאלצו לשנות ברגע האחרון את מיקום הכנס לאולם גדול יותר שיוכל להכיל את מאות האנשים שבאו לשמוע על דרכים מעשיות לספח את יהודה ושומרון למדינת ישראל.

לקהל המאזינים שסבר כי הוא מגיע למקום בו ילובנו בפומבי ההשלכות של סיפוח שכזה והאפשרויות העומדות בפני ישראל על מנת להגשימו, צפויה הייתה אכזבה. במקום זאת זכו המאזינים לשלל ססמאות בחירות של מועמדי מפלגות הימין, שזכו מצדם לקהל שבוי שמולו יוכלו לריב בדיוק כמו במערכון של ארץ נהדרת: מי יותר ימני.

פייגלין מהליכוד הציע כאמור עזיבה מרצון, ח"כ יריב לוין ויו"ר הקואליציה אלקין הציעו סיפוחים מדורגים בדומה לשיטת השלבים הפלסטינית, אך המנצח הגדול היה ח"כ אריה אלדד כשהסביר איך אמור להתבצע הסיפוח ההדרגתי: "אני בעד. קודם את שטחי A, אח"כ את שטחי B. לגבי שטחי  C יש לי רגשות מעורבים".

לא ברור כיצד כנס כזה אמור להפוך את חזון הסיפוח למציאות כאשר רובו עסק בטפיחה עצמית על השכם וססמאות בחירות חבוטות. אמנם הקהל המבוגר היה נלהב ונדמה היה כי סוף כל סוף הוא מצא תחליף בידורי לסדרה בנסון, שירדה מעל מרקעי ערוץ 1 בשנות ה-80, אך פרט לכך, נהפוך בו כאשר נהפוך, לא הייתה לכנס שום משמעות. העובדה שלא הוזמן לכנס ולו עלה תאנה אחד מן השמאל או המרכז שיציף כמה שאלות קשות חסמה כל אפשרות לחמוק מרדידות. בולטת במיוחד הייתה העובדה שמי שהוזמן לספק את הזווית הערבית בסוגיה היא ד"ר מרדכי קידר, שלמרות הופעותיו התכופות באל-ג'זירה, נשאר עדיין יהודי.

ארבע דקות יותר מידי

גם המושב שנראה ממבט ראשון כרציני ביותר, בו נידון מעמד הערבים לאחר סיפוח יהודה ושומרון, התגלה כאכזבה מרה. ארבעת הדוברים במושב, קרוליין גליק, ח"כ אריה אלדד, עו"ד אליקים העצני וד"ר מרטין שרמן, נדרשו לתמצת בחמש הדקות שהוקצו לכל אחד, את אופן ההתמודדות של מדינת ישראל עם הוספת 1.4 מיליון ערבים לאוכלוסייתה. לפי עומקם של הרעיונות שהוצגו היו אלה 4 דקות יותר מדי.

קרולין גליק קראה לתת לכל הערבים ביו"ש אזרחות ישראלית והדגישה שהיתרון הדמוגרפי הישראלי ישמר גם במקרה כזה. אלא שבדבריה לא נגעה בהשלכות הפרקטיות של מהלך כזה, שאינן מתמצות רק בשאלה האם מוחמד יחליף את נועם כשם הפופולארי בישראל. אלדד והעצני העלו פתרונות די דומים והציעו שהערבים יחזיקו בתושבות ישראלית ואזרחות במדינה הפלסטינית שתקום לאחר נפילת המלך בירדן. כמובן שנשכחה העובדה שלמרות נבואות שונות, המלך טרם נפל. דווקא ד"ר מרטין שרמן, מהמכון הישראלי למחקרים אסטרטגיים, העלה את השאלות הקשות שנובעות מההצעות של דוברי הפאנל, אבל 4 הדקות שלו נגמרו עוד לפני שהצליח להשלים את דבריו.

האפשרות להפוך חזון מרוחק לקונצנזוס כבר בוצע בעבר בישראל, ובהצלחה לא רעה. כאשר הוצגה יוזמת ז'נבה של יוסי ביילין היא נתפסה כיוזמה שמאלנית קיצונית, הכוללת ויתורים מפליגים בירושלים ובנושא שיבת הפליטים, וכמוקצה מחמת מיאוס על ידי רובו של הציבור הישראלי. אנשי היוזמה הצליחו באמצעות עבודת שטח סיזיפית להפוך את היוזמה למסמך הזוכה לתמיכה רחבה ולא רק בקרב הקהל הביתי שבשמאל. אנשי יוזמת ז'נבה לא ברחו מהשאלות הקשות שהציגו להם יריביהם מימין אלא התמקדו בהם כקהל היעד האמיתי של התוכנית. לסמינרים של היוזמה מוזמנים תדיר פעילי מפלגות הימין והמפלגות החרדיות, ובכנסים של היוזמה יש נציגות קבועה של אנשי ימין מובהקים. פעולות אלו נושאות פרי ולפי סקרים אחרונים של יוזמת ז'נבה, שגם אם יש להטיל ספק מסוים במהימנותם, כ-50% מאנשי הימין מביעים תמיכה ברעיונותיה.

ח"כ אלקין אמר בדבריו שהגיע הזמן ללמוד מהפלסטינים ולהתחיל לספח את יהודה ושומרון בשיטת הסלמי בה פועלים הפלסטינים. אך אולי לפני שהימין מתחיל לחקות את הערבים, כדאי לו ללמוד כמה שיעורים מחבריו מצידה השני של המפה הפוליטית הישראלית. יש לקוות שעד הכינוס הבא, שצפוי להיערך בפסח בבנייני האומה מול קהל של אלפים, יספיקו בימין ליישם ולו מעט מהשיטות המוצלחות של השמאל. כל עוד הדיון בשאלת עתידם של יהודה ושומרון מתקיים במרחב שבין מפלגת 'עוצמה לישראל' לבין הקיר שנמצא מימינם, הכינוי "שטחים שנויים במחלוקת" יישאר רלוונטי לגביהם גם עוד זמן רב.