עדי ארבל נסע לכנס לימוד אנגליה כדי ללמד, וחזר מלומד. כמעט הכול יש שם – פלורליזם, שוויון, פנויים ופנויות, אוכל בעייתי והרבה יהדות – רק הממסד האורתודוקסי חסר.
עדי ארבל נסע לכנס 'לימוד' אנגליה כדי ללמד, וחזר הרבה יותר מלומד. ככה זה כששבוע שהתחיל ב-1980 כאירוע יהודי אלטרנטיבי לחג המולד הפך להיות שוק חופשי של רעיונות יהודיים, וכן, נודה על האמת, גם סוג של פיק-אפ בר יהודי איכותי לצעירים וצעירות בתפוצות. כמעט הכול יש ב'לימוד' – רק הממסד האורתודוקסי מחרים.
בשנת 1980 החליטו כמה יהודים חביבים מהקהילה היהודית באנגליה, שאין מתאים מחופשת חג המולד בכדי לכנס את מחנכי הקהילה על-מנת לדון באתגרים חינוכיים ולשתף רעיונות חדשים. הרעיון הצנוע צמח במהירות לאחד מן המפעלים המרתקים ביותר בעולם היהודי: מה שמוכר כיום ככנס 'לימוד' – פסטיבל יהודי הפתוח לכל הזרמים ולכל הגילאים, בו משתתפים 2,500 איש מדי שנה.
על אף המגוון האנושי העשיר של המשתתפים בכנס, ניתן לומר כי האורתודוקסיה סובלת מתת ייצוג; רוב המשתתפים משתייכים לזרמים הליברליים בקהילה היהודית. מציאות זו לא נובעת מכוונת מכוון של המארגנים; ההפך הוא הנכון.
על מנת להבין מדוע כך הם הדברים, יש להבין מהו 'לימוד'. למתבונן מבחוץ, הפסטיבל נראה כגרסא המקומית לפסטיבלים ישראלים דומים, דוגמת 'הקהל' או 'לא בשמים'. מאחורי האירועים הללו, יפים ומקסימים ככל שיהיו, עומד צוות מארגן שמבקש לקדם סדר יום כלשהו. פסטיבל 'לימוד' עובד אחרת לגמרי.
המודל ההשתתפותי
ב'לימוד' כל המארגנים ובעלי התפקידים הם מתנדבים, מיו"ר לימוד הבינלאומי ועד אחרון הסדרנים. למעשה, כל אחד מהמשתתפים אמור להיות מתנדב. "משתתנדב" הם קוראים לזה. ישנן לכך שלוש מטרות. הראשונה ברורה מאליה: הפחתת עלויות התפעול על מנת להוזיל את דמי הכניסה ולאפשר לכמה שיותר אנשים להשתתף בכנס. כל פני נחסך איפה שרק אפשר: רמת האבזור בחדרים מינימלית (אפילו שמפו אין), כל משתתף מקבל מגבת אחת בלבד, וגם השרוך שכורך את תג השם מסביב לצוואר מוחזר לארגזים בסיום הכנס לטובת שימוש חוזר בשנה הבאה. המארגנים גם מתגאים באוכל הצמחוני ברובו והגרוע בכולו המוגש לאורך האירוע – השמועות אומרות שאם המשובים על האוכל טובים מדי, מישהו מקבל על הראש. מצד שני, לא חוסכים בכנס על אמצעי זהירות שימנעו התפשטות של שפעת וקלקולי קיבה. חומרי חיטוי מחולקים בכניסה לחדר האוכל, מצויה הדרכה מאוירת לשטיפת ידיים ב-12 שלבים, ושירות משלוחים לחולים מגיע עד החדר.
מטרה שנייה שעומדת מאחורי מודל ההתנדבות היא הרצון להעצים את המשתתפים, כבודדים וכקהילה. למעשה, המודל ההתנדבותי הינו היישום המוצלח ביותר שאני מכיר של דמוקרטיה השתתפותית. תעלול שממחיש את רמת הדמוקרטיזציה הגבוהה של האירוע הוא ההדרה של שמות-תואר מכל הפרסומים הרשמיים (פרופסור, רב, או שניהם). לתחושת השוויון תורם גם תעלול נוסף: על תגי השם מופיע בהבלטה רק השם הפרטי.
מטרה שלישית של המודל ההתנדבותי היא לאפשר למתנדבים לקבוע כיצד יראה 'לימוד'. עצות והצעות, טובות ככל שיהיו, לא מתקבלות בעין יפה אם מי שעומד מאחוריהן לא מעוניין לקחת עליהן אחריות. בלימוד הכול הוא תוצאה ישירה של מה שהמשתתפים בצוות המארגן בחרו לעשות.
האורתודוקסיה נפקדת
דווקא משום כך מאכזב לגלות שחלקם היחסי של יהודי אנגליה האורתודוקסים בכנס הוא כה מזערי. מספרם הגדול (על-פי הערכות שונות, כמחצית מרבע מיליון היהודים החיים באנגליה) היה מאפשר להם לתת את הטון אם רק היו בוחרים להשתתף. אך החשש מכל מגע עם רפורמים משתק אותם ומונע מהם לקחת חלק בשיח העשיר של 'לימוד'. כך, לדוגמא, רבה הראשי של בריטניה, הלורד והדוקטור יונתן זקס, מודע לכך שהממסד האורתודוקסי לא יראה את השתתפותו בעין יפה ונמנע מלהגיע. עם זאת, סביר להניח כי לאחר שיסיים את כהונתו בשנה הבאה, ירשה לעצמו זקס להגיע. מקורות מוסמכים מוסרים שתג השם שלו כבר מוכן, גם אם את התואר לורד לא תמצאו עליו.
ערכי ליבה של מסע יהודי
ערכי ההעצמה והלימוד מהווים חלק מסט של שבעה ערכי ליבה אותם מבקש 'לימוד' לקדם, כחלק מהמסע היהודי אותו עוברים המשתתפים. עוד ניתן למצוא שם אחריות הדדית, הרחבת אופקים יהודיים, השתתפות פעילה, גיוון ויצירת קשרים. למען הסר ספק, ביצירת קשרים הכוונה היא בין השאר גם לפינות ישיבה, ברים, ושאר פינות חמד שמייצרות למשך שבוע את הפיק-אפ בר היהודי הגדול בעולם. זו משימה שקל הרבה יותר לעמוד בה כשכל הגויים חוגגים את הכריסטמס.
את ערך הגיוון ניתן להמחיש בין היתר באמצעות מבט קליל על רשימת המציגים: פרופ' אמי-ג'יל לוין השנונה שריתקה את הקהל בסדרת הרצאות על יהדותו של ישו; Y-Love, זמר היפ-הופ שחור (בשש שפות, כולל ארמית!), הומוסקסואל מילדות, שהספיק להתגייר וקיווה שזה יעבור לו, הפך לחסיד בישיבת אור שמח, התחתן עם אישה, התגרש, ועוד מעלליו רבים; קלייב לוטון הכריזמטי (ממייסדי 'לימוד') בסדרת הרצאות על הנביאים; אברהם אינפלד המבריק, ממייסדי המליץ, הלל ותגלית; ואחד, מתיסיהו.
העושר התרבותי בא לידי ביטוי גם באמצעות חמש קטגוריות של תכנים: אמנות, סוגיות חברתיות, היסטוריה ופוליטיקה, ידע, וחיים יהודיים. כל זאת בנוסף למסלול מיוחד למשפחות, דיונים של צוותי לימוד מכל העולם, יריד יודאיקה עדכני משהו (כולל שייק פירות המופק על ידי אנרגיית אופניים – הכי בריא שיש!) ולאירועי J-DOV (Jewish Dreams, Observations & Visions) המהווים למעשה TED (=דוב) יהודי.
לערכים אלה מצטרפים שלושה עקרונות פעולה מרכזיים: מחויבות לכבוד הדדי, עידוד מחלוקות לשם שמים ושמירת שבת במרחב הציבורי. האיזון בין הפלורליזם לפרהסיה הציבורית ניכר בעיקר במהלך השבת. התפילות נערכות במניינים שונים ומשונים, בהתאם לבחירות הקהל. מכרה שלי שביקשה לארגן מניין אורתודוקסי שוויוני יצרה איתי קשר שבועיים לפני הפסטיבל על-מנת לדאוג לכך שיהיה מניין גברים ומניין נשים לתפילה כזו. שני צעירים מינו עצמם אחראים על תכני השבת, לא דבר של מה בכך בכמות האנשים המדוברת, ובנו תכנית עשירה ומגוונת של לימודי חברותא סביב התמה של עונג שבת.
יהדותה של ישראל במרכז העניינים
שתי אזהרות קיבלתי לקראת נסיעתי לאנגליה: על האוכל ועל הנטיות השמאלניות של משתתפי הכנס. בפועל נראה שגם יהודי בריטניה הפנימו שהסכסוך של ישראל והפלסטינים הוא לא הדבר הכי חשוב בעולם, ואפילו לא במזרח-התיכון. אני, לדוגמא, הוזמנתי כדי להציג את פעילותו של המכון לאסטרטגיה ציונית ובית המדרש לציונות, בין היתר סביב סוגיות דוגמת ישראל כמדינת הלאום של העם היהודי, הוראת האזרחות בישראל, מערכת הבחירות הקרבה וכו'.
הרבה יותר הטרידו את מנוחת המקומיים סוגיות של חופש דת, דוגמת מאסרן של הנשים הרפורמיות שלבשו טלית בכותל. אחד הביטויים לסוגיה זו הוצגה על ידי הרב הרפורמי חיים שלום, שבפרץ פטריוטיות ביקש לענות לטענות שהעלה פיטר ביינרט בספרו 'קריסת הציונות' בטענת נגד של 'קריסת התפוצות'. שלום יצא נחרצות נגד פוסט שהעלתה צעירה רפורמית מלונדון, בו התגאתה כיצד לבשה טלית בבית-הכנסת המקומי מבלי שנעצרה; התפוצות 1: ישראל 0, סיכמה. לא הביקורת כלפי ישראל הרגיזה את הרב הרפורמי, אלא העובדה שמציבים את התפוצות כיריב לישראל. אלא שלי נדמה שהתחרות בין מדינת ישראל לקהילות היהודיות בתפוצות, על ליבם, גופם וכיסם של היהודים, עושה בעיקר טוב לכלל היהודים, למדינת ישראל ולקהילות השונות.
ב-32 השנים שחלפו מאז ה'לימוד' הראשון, הספיק הפסטיבל לשכפל את עצמו לעשרות קהילות יהודיות בעולם, ארבע מהן בישראל: ירושלים, מודיעין, גליל וערבה. אני זכיתי להשתתף כמתנדב בצוות התכנים של 'לימוד' ירושלים שנערך לראשונה בל"ג בעומר האחרון, וכמרצה ב'לימוד' אנגליה המדובר. אבל אני מודה שאני חולם בשקט (כי אם אחלום בקול, אצטרך להרים זאת בעצמי, כפי שבוודאי הבנתם) על היום בו יהיה פסטיבל 'לימוד' משותף לתל אביב וירושלים, שתי ציוויליזציות אשר 60 ק"מ בלבד מפרידות ביניהן.
עדי ארבל הוא מנהל פרויקטים במכון לאסטרטגיה ציונית
