אם נקעה נפשכם מהיגדים כמו: "כל הדתיים מתנחלים" או: "צדק חברתי = שמאל קיצוני", אין לכם מה לחפש במצפן הבחירות של המכון הישראלי לדמוקרטיה
זה התחיל מכוונות טובות. המכון האדיב רצה להעניק לאזרחים כלי טכנולוגי שיעזור לבוחר הנבוך למצוא את המפלגה שאהבה נפשו. אך כמו באתרי ההיכרויות, בכדי לארגן את המידע הרב שמסתובב בשוק יש צורך בצורת ארגון מתוחכמת שתסדר את העמדות השונות לפי קבוצות ותאפשר למקם את המפלגות על צירים גרפיים. אלא שבשביל לעשות סדר צריך כמה הנחות יסוד, וכשמדובר במכון הישראלי לדמוקרטיה, ההנחות הללו מעט בעייתיות.
אז איך זה עובד? המשתמש הנבוך אמור לסמן את עמדתו ביחס ל-30 היגדים הנוגעים לנושאים הציבוריים החשובים העומדים על הפרק, ולדרג את חיבתו האישית למתמודדים השונים ולמפלגות השונות. לאחר מכן נפרסת המערכת הפוליטית על גרף, אשר כל המפלגות פרוסות עליו לפי עמדותיהן בתחומים השונים, כולל זו שהאזרח הנבוך הוא הקרוב אליה ביותר על-פי המדד.
יש רק בעיה אחת; כאשר מנווטים עם מצפן, יש לשים לב שלא נושאים עצם מתכתי כבד, שאז במקום להצביע על הצפון יצביע המצפן על המנווט. דומה שכך קרה במכון – במקום ליצור כלי אובייקטיבי לטובת הבוחר, הציגו לראווה את שלל ההטיות והנחות-היסוד השנויות במחלוקת של ממציאיו. כך, הרצון למפות עמדות של מפלגות על-פי היגדים בני כמה מילים, שופך אולי מעט מאוד אור על המפלגות עצמן, אך חושף הרבה בנוגע לעמדות המקובלות במכון שיצר את המצפן.
אבי כל הבעיות בפרויקט הוא הגרף הדו-ממדי. הנושאים הנבחנים במצפן הם: שלום ושטחים, ביטחון וטרור, דת ומדינה, כלכלה ורווחה, זכויות אדם ואזרח, וחוק וממשל. כיצד ממפים שישה נושאים על גרף עם שני צירים? פשוט: מחלקים אותם לשתי קבוצות, השלוש הראשונות על הציר האופקי והשלוש הנוספות על הציר האנכי. הנחות-היסוד: דעות מדיניות ניציות משויכות למי שקושר יחדיו דת ומדינה, וזכויות אדם ואזרח מעניינות רק את הדוגל בסוציאליזם כלכלי.
העיגול האפור מסמל את 'מרחב ההתעניינות'
נופלים בין הכיסאות
בשל החלוקה השרירותית שיצרו במכון, המנגנון של המצפן יכול בעיקר לסייע לאנשים המסכימים עם הנחות אלו. מי שעולמו מזוהה עם הדיכוטומיה הפופולארית שמציג המכון, יוכל להעזר בטכנולוגיה הזו בכדי לברור את דרכו בקלפי. אך מה יעשה מי שתפיסת עולמו מורכבת מתרכובת מקורית יותר של עמדות?
שימו לב מי נופל בין הכסאות. ראשית, כל מפלגות החרדים. עבורם המצפן לא רלוונטי. ליהדות התורה חשובה מאד התנהלות המדינה על-פי ההלכה, והרבה פחות ענייני שלום ושטחים, ולכן הם קרובים לאמצע הציר האופקי, ואילו בש"ס רוצים מדינת רווחה אבל נלחמים נגד כניסת זרים, ולכן הם קרובים לאמצע הציר האנכי. אדם מתון מבחינה מדינית, למשל, הנוטה למדיניות 'חברתית' אך התומך בהפרדת דת ממדינה, עלול למרבה האימה למצוא עצמו על הסמל של 'יהדות התורה', שנמצאים, אגב, ממש לא רחוק מ'יש עתיד'.
מי עוד נופל בין הכיסאות? ליברל ( במובן הקלאסי) לאומי המאמין בשוק חופשי. בציר האופקי- לאומיותו תמשוך אותו ימינה אך רצונו בחופש דתי ימשוך אותו חזרה שמאלה. על הציר האנכי- הליברליזם הכלכלי ימשוך אותו למטה, בעוד אמונתו בחופש הביטוי ובחשיבות הכנסת תמשוך אותו למעלה. כלומר, הוא ימצא את עצמו קרוב לראשית הצירים, על אף עמדותיו הנחרצות בכלל התחומים. מעניין לציין כי פרופיל זה תואם למדי את עמדותיו של ז'בוטינסקי – אותו הפכו במכון לאב רוחני בשנים האחרונות, אך כנראה לא מצאו לעמדותיו מקום במצפן.
זכויות אדם או התנגדות למדינה יהודית?
דוגמא משעשעת לתפיסה של זכויות אדם במכון ניתן לראות בתיוג עמדות המפלגות על-פי ההיגדים השונים. שימו לב לדוגמא הבאה ממפלגת רע"ם:
רע"ם הופכת כאן ובהיגדים נוספים, כמו "חשיבות חופש הביטוי לאנשים המתנגדים למדינה", לאבירת זכויות אדם. אך אפילו בציטוט המובא באתר מתברר היטב כי ראש המפלגה מצהיר על השאיפה לחליפות מוסלמית. מכיוון שבישראל החליפות היא חלום אלף לילה ולילה, נלחמים ברע"ם למען "זכויות אדם", מתוך הבנה שכך מתערערת זהותה היהודית של ישראל; אם לא מדינה מוסלמית (בינתיים) לפחות לא יהודית. אם מפלגת כ"ך הייתה מנסה לשוב לכנסת ומצהירה כי היא בעד לתת לכל מפלגה את הרשות להתמודד לכנסת ללא הבדלי דת גזע או דעות רדיקליות, האם גם אז היה המכון קושר לראשה כתרי זכויות אדם?
תשובה חלקית ניתן לקבל ביחס המכון למפלגת "עצמה לישראל". כלפי השאלה לעיל קובעים במכון כי היא "נוטה להתנגד", בשל הססמא: "בלי חובות אין זכויות". אפשר להתווכח על ההתניה של זכויות בחובות, אך אין כאן אפליה. הזכויות שוות, על פי עמדת המפלגה, עבור כל מי שנאמן למדינה.
מניתוח הקטגוריה של 'זכויות אדם ואזרח', עולה כי המבחן העיקרי במכון הישראלי לדמוקרטיה להיותך איש זכויות אדם הוא התנגדותך למדינה יהודית. הנחת היסוד הנסתרת היא שזכויות אדם אינן מסתדרות עם האופי הלאומי של מדינת ישראל. במכון נוטים לשכוח כי הבסיס לדמוקרטיה הוא הזכות להגדרה עצמית של עם במדינתו, וכי גם אם מיעוט מתקשה להזדהות עם אופייה של המדינה – אין כאן פגיעה בזכויות אדם.
המצפן החברתי הוא אולי יוזמה שבאה מתוך רצון טוב, אך נדמה שבמדינת ישראל המערכת הפוליטית מורכבת מדי, כך שכל מיפוי של מפלגות ועמדות על גרף בסיסי תהיה פשטנית מדי. מי שעוד לא יודע להצביע – כדאי לו לשבת וללבן את השקפתו בכמה שיותר נושאים; מי שאוהב לחשוף הטיות אידאולוגיות מאחורי סקרים וגרפים, מומלץ בחום לנסות את המצפן.
