ערביי ישראל והפוליטיקה הישראלית – זינוק בירידה

למרות העליה בשיעורי ההצבעה משוכנעים בכירים במגזר הערבי כי מדובר בהידרדרות חמורה של אמון הציבור בממשלה הישראלית. ויש גם זועבי'ז.

כרזת בחירות של בל"ד. צילום: זאב זמיר

חודש לאחר הבחירות נדמה שלא גילו למפלגות שתמו הקמפיינים. בנט ממשיך לנכס עוד ועוד מגזרים למשפחתו מרובת האחים, הליכוד ממשיך לתקוף את הבית היהודי, ויחימוביץ' חזרה למשפטי "היי, זו שלי" כבימים ימימה. גם השוויון בנטל ממשיך להציף את כותרות העיתונים כאשר הם אינם עוסקים במשוואות עם נעלם X.

דווקא המגזר השני שאינו נושא בנטל, המגזר הערבי, לא זוכה לתשומת לב מיוחדת. על מנת להציף גם נושאים הקשורים למיעוט הגדול בישראל, המונה כ-20% מאוכלוסייתה, התכנסו מיטב מומחי 'המכון הישראלי לדמוקרטיה' ואנשי ציבור מהמגזר הערבי לדיון תחת הכותרת: "הפוליטיקה הערבית בישראל על פרשת דרכים".

יורדים בעלייה

את הכנס, שעמד בצל השאלה האם איבד הציבור הערבי את אמונו בכנסת ובנציגיו, פתח מוחמד דראושה, מנכ"ל שותף של יוזמות קרן אברהם, בספקו נתון מפתיע של עלייה באחוז ההצבעה ביחס למערכות בחירות קודמות:

במערכת הבחירות הנוכחית היה חשש במגזר כי שיעור ההצבעה ירד עד לכדי 40%, אך אחוז ההשתתפות בבחירות הנוכחיות היה 56%. כמובן שאין נתון זה מתקרב לנתון של 77% לפני כעשור, אך בהחלט ניתן לומר כי מגמת הירידה בהשתתפות נבלמה.

אלא שגם נתונים בדוקים כמו אלו לא הצליחו לבלבל את חברי הפאנל הערבים, שמיהרו לפרש את העלייה באחוזים כירידה. פצחה במלאכה נאדיה חילו, ח"כ לשעבר מטעם מפלגת העבודה, אשר הבהירה שמישהו כנראה החזיק את הגרף הפוך בטעות:

גם אם כאילו אין ירידה יש ירידה. היה קמפיין מאוד אגרסיבי שקרא לצאת ולבחור. התוצאה הייתה שאנשים באו כתוצאה מהפחדה ולא מפני שהם חשבו שהם צריכים לממש את חובתם הדמוקרטית. הסיבות שהביאו להחרמה עדיין קיימות.

כך נחשף עוד פן של הדמוקרטיה ההולכת ומתנוונת בישראל – מנגנוני החושך מאיימים על אנשי המגזר הערבי שאם לא ילכו להצביע, תבוא משטרת הקיטורים.

ד"ר מרי תותרי, ראש תחום אזרחות במכללת אורנים, שכנראה רכשה השכלה אזרחית באחת הפקולטות המשובחות למדע-המדינה, שם למדה שעובדות רק מזיקות להוכחת טיעון, מיהרה לעטוף את טענת הגרף ההפוך של חילו באצטלה אקדמית:

אני טוענת שהדיון תיאורטי והוא לא מדבר על מה שמתרחש – יש נסיגה מהשדה הפוליטי. האנשים ששים להשתתף בבחירות אבל הסקטור שמתייאש מהבחירות הולך וגדל. הקבוצה הגדולה היא זו שיש לה בעיה עם העשייה בגלל המגמה של הדה-לגיטימציה של הקול הערבי ועם תפקוד חברי הכנסת. יש ביקורת קשה וזה מתורגם להחרמה. המפלגות הערביות אמורות להתייחס לכך כפרשת דרכים.

ומכיוון שבדיון תיאורטי עסקינן, הרי שאין מנוס מהתעלמות מהעובדות. האנשים אמנם משתתפים בבחירות בששון, אבל עושים זאת מתוך ייאוש.

האשמות מזויפות

כמו כל פאנל שעוסק במתרחש במגזר הערבי במערכות בחירות, חובה לעסוק באותה חצי-שמועה-חצי-עובדה לגבי הזיופים האפיים שמתרחשים כל אימת שיש קלפי בה ניתן לזייף, בין אם מדובר בבחירות לכנסת או בבחירת המסבחה המוצלחת ביותר בכפר.
אוסאמה סעדי, מזכיר מפלגת תע"ל של אחמד טיבי, הכחיש מיניה וביה את הטענות והאשים דווקא את המגזר הדרוזי בזיופים:

כשאחוז ההצבעה אצל המתנחלים והחרדים מתקרב ל-90% לא מדברים על זיופים אבל כשבמגזר הערבי מגיעים ל- 70%-60%, פתאום מתחילות טענות של זיופים … איך בדלית אל כרמל ועוספייה הצביעו עבור קדימה 5,000 איש, יותר מירושלים, ת"א וחיפה ביחד. רק בזכות הדרוזים מופז עבר את אחוז החסימה. אני לא רוצה לומר מה היה בדליה. אבל כשמגיעים למפלגות הערביות …

ואנו שואלים: מי זה אוסמאה סעדי שידרוך ככה על שאול מופז; הוא היה רמטכ"ל? בכל מקרה, קשה להבין מה הוא רוצה מהדרוזים.

הכלים הדמוקרטיים שנמצאו על המרמרה. צילום: דובר צה"ל

זועבי'ז וחברים

שינוי ברוח הדברים הגיע ממשה ארנס, שישב והאזין מהיציע לדוברי הפאנל, והציע את נקודת-המבט שלו לגבי הכיוון אליו הולך המגזר הערבי:

ההתבטאות האומללה של לפיד על הזועביז מבטאת רחש ישראלי שאומר שזועבי שהייתה על המרמרה לא יכולה להיות בקואליציה. יש אפשרות אחרת של כניסה למפלגות הגדולות, כמו המתנחלים בליכוד, ואני לא מוציא מכלל חשבון כניסה של המגזר הערבי למפלגות הגדולות ולא רק בשמאל, אלא גם בליכוד.

עבור הדוברים מהמגזר זה היה 'זועביז' אחד יותר מידי. אזכור שמה המפורש בחלל האולם איחד באורח פלא את השורות, והובילה לתחרות הצהרות קיצוניות בין נציגי המגזר.

נדיה חילו מיהרה להצהיר שהיא נפגעה אישית מההערה של לפיד, ואילו איימאן עודה, מזכ"ל חד"ש, מיהר להגן על חנין המסכנה:

אני לא מקבל את המתקפה הזו מכל עבר על זועבי. אני חולק עליה אבל היא בסה"כ מימשה את מה הפרוגרמה שלה. היא מזדהה עם עזה כמו שאני מזדהה עם עזה, היא עלתה על המשט, וכל אחד מאיתנו יכול היה לעלות על המשט. היא רוצה מדינת כל אזרחיה שזה לא שמאל, היא רוצה שוויון אזרחי, היא רוצה הקמת מדינה פלסטינית על-פי החלטות האו"ם, מה שכל העולם רוצה. אני אישית לא הייתי לוקח לקואליציה אנשים שרצחו במו ידיהם, וחנין אפילו לא יודעת איך להשתמש בנשק. אני גם חולק על נדיה שנמצאת במפלגה שהרגה 1,400 פלסטינים בעזה.

 אם איימאן עודה רצה להוכיח כי הביטוי 'זועביז' לא היה במקומו, הוא כנראה ניסה לנקוט בשיטה של חילו להחזיק הפוך את המציאות. ההצהרה שלו כי הוא, בתור נציג חד"ש – הנחשבת לפחות קיצונית מבין המפלגות הערביות – מצדד במעשיה של חנין זועבי על המרמרה, רק הוכיחה כי לפיד תיאר את תפיסת המפלגות הערביות לאשורה.

אמנם הוא ויתר הדוברים הערבים דיברו על הצורך ליצור שותפויות עם מפלגות הרוב היהודי כדי לקדם את השוויון החברתי של המגזר, אך הם ממשיכים לא להבין כי שיתוף פעולה כזה דורש גם רצון טוב מצד המפלגות הציוניות, רצון שלא במהרה יגויס לנוכח תמיכה בפעולות אנטי-ישראליות מובהקות דוגמת המרמרה.

נדמה כי הפוליטיקה הערבית בישראל אכן מגיעה כל מערכת בחירות לפרשת דרכים, אך מתעקשת כל פעם לבחור בפנייה הלא נכונה. אין פלא שנציגי המגזר משוכנעים כי אחוזי התמיכה בהם יורדים.

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

3 תגובות למאמר

  1. דובר בכנס על ירידה של עשרים אחוזי הצבעה בעשור האחרון, אבל היי, אל תתנו לעובדות להפריע לכם.
    ואהבתי את תמונת הסכינים. שהרי ברור לכולנו שלפחות עשרה מהם נתפסו על גופה ובין שיניה של חנין זועבי.
    מה? לא? אז זו סתם דמגוגיה זולה? לא יכול להיות!

    1. תגיד, חקרת את זה לבד וגילית, או שאולי פשוט קראת בכתבה את המשפט "כמובן שאין נתון זה מתקרב לנתון של 77% לפני כעשור"?
      רק להתלונן יודעים השמאלנים האלה.

  2. עודד, הירידה של 20 האחוזים דווקא מוזכרת במאמר, תקרא שוב. ודרך אגב, גם בסברה ושתילה אריק שרון לא ירה כדור אחד ועדיין ועדת החקירה מצאה אותו אשם. אתה לא באמת חושב שזועבי הופתעה לדעת שהיו סכינים וכלי לחימה על הסיפון, נכון?