המלחמה הקרה של ארה”ב וסין

ארה”ב וסין רואות במזרח אסיה אזור אסטרטגי להבטחת עוצמתן, והמשבר הנוכחי בקוריאה מהווה התנגשות סמויה בין שתיהן. ד”ר טל טובי על המלחמה הקרה של מנהיגת העולם החופשי ושל הענק ממזרח

על-פני השטח נראה המשבר הנוכחי בין צפון-קוריאה וארצות-הברית כסכסוך מקומי, אך מתחת לפני השטח מדובר בהתנגשות נוספת בין האינטרסים של הענק הצהוב ממזרח ושל מנהיגת העולם החופשי • לאחר התפרקות ברית-המועצות, נותרו בזירה העולמית שתי מעצמות בולטות – ארצות-הברית וסין – אשר עורכות ביניהן מלחמה קרה כבר שני עשורים • בפעם האחרונה שהמתח בין המעצמות הגיע לידי פיצוץ – גם כן בקוריאה – הובסה ארצות-הברית על-ידי הסינים

חיילים אמריקנים במלחמת קוריאה. צילום: צבא ארה”ב

סיומה של המלחמה הקרה יצר סדר עולמי גיאופוליטי חדש. אם בחלק המערבי של אירו-אסיה התפרקותה של ברית-המועצות הובילה ליציבות, בחלק המזרחי עדיין לא הסתיימה המתיחות הפוליטית. התקופה שלאחר המלחמה הקרה ירשה ממנה את מוקדי חוסר-היציבות במזרח. למעשה, המאבק בין ארצות-הברית לברית-המועצות הוחלף במתח אסטרטגי ומדיני בין סין וארצות-הברית. בין המוקדים הבולטים יש לציין במיוחד את סוגיית טיוואן וחצי-האי הקוריאני. אזורי חיכוך אלה מהווים נקודות מפגש בין העוצמה היבשתית הסינית ובין העוצמה הימית האמריקנית. כך, ממשיך האזור להיות חשוף למאבקי הגמוניה הנובעים מהאינטרסים הסיניים והאמריקניים.

הקרב על ההגמוניה

מאז סוף המאה ה-19, ארצות-הברית רואה במזרח אסיה ובמערב האוקיינוס השקט אזור אסטרטגי וכלכלי חיוני, ודאגתה העיקרית היא לשמר בו את ההגמוניה שלה באמצעים מדיניים, תוך יצירת עליונות צבאית. ניתן להקביל את מדיניותה של ארצות-הברית במזרח אסיה לזו של בריטניה במאות ה-18 וה-19, שפעלה נגד שאיפותיהן של מדינות אירופאיות אחרות לשלוט ביבשת. שליטים שניסו לעשות כן, דוגמת לואי ה-14 ונאפוליון, נתקלו בתגובה נחרצת מצידה של בריטניה. כיוון שכוחה היבשתי היה קטן, בריטניה מימנה קואליציות באירופה שיצאו נגד השליט התורן בעל השאיפות ההגמוניות, עד להשגת ניצחון סופי. כך ניתן להסביר את שורת המלחמות שבהן בריטניה הייתה מעורבת במהלך המאה ה-18, ואת עמידתה הנחרצת מול כיבושיו של בונפרטה.

כך גם ארצות-הברית, אשר מראשית המאה ה-20 איננה מוכנה לראות מעצמה הגמונית אחרת שתפר את מאזן הכוחות במזרח אסיה. כך למשל באה המדיניות לידי ביטוי בהסכם פורטסמות’ (1905), שסיים את מלחמת רוסיה-יפן. ההסכם, שהושג בתיווכו של הנשיא תיאודור רוזבלט (שאף קיבל עליו פרס נובל לשלום), השאיר נקודות חיכוך ומחלוקת בין רוסיה ויפן – למשל בחצי האי סחאלין, שחולק בין יפן ורוסיה והשאיר בין שתי האויבות גבול משותף, וכן בקוריאה ובמנצ’וריה– ובכך ניסה למנוע את התחזקותה של יפן. הניסיון לבלימתה של יפן נמשך למעשה עד להתקפה היפנית על בסיס הצי האמריקני בפרל-הרבור (דצמבר 1941).

השאיפה להגמוניה אמריקנית באזור, תוך נכונות למנוע כניסה של מעצמה מתחרה כשחקנית מרכזית נוספת, יוצרים את מסגרת-העל להבנת המעורבויות הצבאיות של ארצות-הברית לאחר מלחמת-העולם השנייה, בעיקר במלחמות קוריאה ווייטנאם. לכך יש להוסיף שורה של בריתות הגנה שכוננה ארצות-הברית עם מדינות האזור, דוגמת הבריתות עם טיוואן, יפן ודרום-קוריאה.

העמיק את הקרע בין רוסיה לסין; קיסינג’ר. צילום: מריו טריקוסקון

סין וארה”ב במלחמה הקרה

בשלהי שנות ה-60 של המאה ה-20 הבינה ארצות-הברית כי היא יכולה לנצל לטובתה את העימות הגדל והולך בין ברית-המועצות לסין. העימות הסיני-סובייטי היה עימות אידיאולוגי, קרי, מיהי “המדינה הקומוניסטית האמיתית”. עימות זה הפך במחצית השנייה של שנות ה-60 לתחרות בין שני הענקים הקומוניסטים על הרחבת שטחי השפעה, במיוחד באפריקה, ובשלהי העשור אף הפך לעימות צבאי ישיר בגבול בין שתי המדינות. מדיניותו של היועץ לביטחון לאומי בממשל ניקסון הראשון (1973-1969), הנרי קיסינג’ר, כוונה לשמר עימות זה.

על-ידי הבטחת כינון יחסים דיפלומטיים בין ארצות-הברית לסין, ובאמצעות קבלתה של סין הקומוניסטית לאו”ם כמייצגת העם הסיני (עד אז הייתה זו טיוואן שייצגה את הסינים), וכן על-ידי מתן מענקים לברית-המועצות לקניית חיטה וכינונן של שיחות להגבלת החימוש הגרעיני, הצליח קיסינג’ר להשיג שני יעדים: האחד, להגביר את הפער בין שתי המעצמות הקומוניסטיות, והשני, החשוב יותר, להביא את סין וברית-המועצות להפסיק את תמיכתן בצפון-וייטנאם, ועל-ידי כך לגרום להאנוי להגיע לשולחן המו”מ במטרה לסיים את המלחמה בוייטנאם.

המלחמה הקרה לא נעלמה

כך, הפכה המלחמה הקרה מעימות דו-קוטבי לעימות תלת-קוטבי, ולמעשה סיומה של המלחמה הקרה הותיר על כנו את העימות בין סין לארצות-הברית, לאחר התפרקותה של ברית-המועצות. חוקרי מדיניות החוץ של סין נמנעים אמנם מלהשתמש במושג “מלחמה קרה” בבואם לתאר את מערכת היחסים בין שתי המעצמות, אך בהיבטים רבים ניתן לקבוע כי זוהי המציאות המדינית בעשרים השנים האחרונות. במיוחד אם נטען כי לשתי המעצמות, ארצות-הברית וסין, אינטרסים מתנגשים באותו אזור גיאוגרפי. בהתאם להבנה זו, לפיה מתרחשת מעין מלחמה קרה במזרח אירו-אסיה, יש לבחון גם את האירועים האחרונים בחצי-האי הקוריאני.

אמנם מנהיג צפון קוריאה, קים ג’ונג און, נוקט במדיניות של “הליכה על הסף” – אשר לדעת פרשנים נובעת דווקא מרצונו ליצור ערוץ הידברות ישיר עם ארצות-הברית על-מנת לזכות ממנה לסיוע כלכלי – אך למעשה מדיניותו של קים והמשבר הקוריאני חורגים מהמסגרת הצרה של יחסי ארצות-הברית–צפון קוריאה. למשבר הקוריאני, כך נראה, השפעה רבה על מרקם היחסים בין ארצות-הברית וסין, והוא משמעותי ביותר גם בכל הקשור ליוקרתה הבינלאומית של כל אחת מהמעצמות.

סין רואה עצמה, מבחינה מסורתית, כבעלת השפעה על חצי-האי הקוריאני, וקריסת שלטונו של קים ג’ונג און או פנייתו לסיוע מערבי יפגעו קשות בהגמוניה האזורית–יבשתית של סין בצפון-מזרח-אסיה, ויובילו לחיזוק מעמדה האזורי של ארצות-הברית. בנוסף, למשבר הקוריאני גם השלכות גלובליות, עקב מעמדה העולה של סין כמעצמה עולמית. התנהלותה של סין במשבר הנוכחי ודפוסי הפעולה שתנקוט כשחקן מרכזי בזירה, יכולים להוות מקרה מבחן למעורבותה בסוגיות אזוריות ועולמיות אחרות, ובכלל זה גם מעורבות בסכסוך הישראלי–ערבי וההתמודדות עם פרוייקט הגרעין האיראני – סוגיה שבה סין כבר מעורבת.

המזרח הרחוק נתפס בארה”ב כאזור חיוני להבטחת עוצמתה; חיילים אמריקנים בוויטנאם. צילום: צבא ארה”ב

האינטרסים של סין

לסין יש אינטרסים אזוריים מובהקים שמטים אמנם את הכף לכיוון אחד, אך רצונה להוות משקל נגד לעוצמתה המדינית העולמית של ארצות-הברית מחייב אותה לנהל מדיניות-חוץ זהירה ואובייקטיבית. עליה למנוע מלחמה בקוריאה מצד אחד, אך בלא שהדבר יחליש את מעמדה האזורי והבינלאומי מצד שני. סין מודעת לעובדה שמלחמה בקוריאה תערב באופן מיידי את ארצות-הברית. במקרה כזה, תהא סין נתונה בין הפטיש והסדן: היא איננה מוכנה או יכולה להתייצב לצידה של צפון-קוריאה, ולהתנגש באופן ישיר עם ארצות-הברית. מבחינה קונבנציונלית, ארצות-הברית עדיין בעלת יתרון מובהק על סין. כמו כן, במקרה של מלחמה יוצפו שטחי סין במאות אלפי-פליטים, מה שיקשה עליה כלכלית. מצד שני, אי-התערבות במקרה של מלחמה יפגע קשות במעמדה המדיני של סין באזור.

על כן, אם סין תצליח להכיל את המשבר ולהביא לסיומו – שלא בדרכי מלחמה – הדבר יגביר את יוקרתה במערכת הבינלאומית. עם האוכל בא כידוע התיאבון, והצלחה כזו עשויה להמריץ את סין להתערב באזורי משבר אחרים, כגון איראן והמזרח התיכון. באופן זה, סין תאותת לעולם כי היא מהווה אלטרנטיבה מדינית, המשיגה הישגים בהידברות ומשא-ומתן, שלא כמו ארצות-הברית שנחשבת לכוחנית.

גם ארצות-הברית נמצאת במלכוד. וושינגטון לא תצטער אם השלטון הקומוניסטי הצפון-קוריאני ייפול וחצי-האי יתאחד תחת שלטון הדרום, אך היא גם לא מעוניינת במלחמה, בוודאי לא כזו אשר תגרור התערבות צבאית סינית, כפי שהיה במלחמת קוריאה. יש לזכור כי בנובמבר 1950 פלשו מאות-אלפי סינים לקוריאה, תוך שהם מנחילים לצבא האמריקני את התבוסות הקשות ביותר בהיסטוריה הצבאית שלו. הארמיה האמריקנית ה-8 כמעט והושמדה, ורק במאמץ רב הצליחו האמריקנים לייצב קו הגנה, סמוך לקו הגבול של היום.

איראן מתבוננת

פעולותיה של ארצות-הברית נבדקות גם על-ידי הקהילייה הבינלאומית. הנתיב בו תבחר ארצות-הברית לצעוד במקרה של הסלמת המשבר, יכול לאותת לאיראן עד כמה ירחיק “השטן הגדול” לכת במקרה שהיא לא תיסוג מכוונותיה הגרעיניות. ארצות-הברית ידועה בתפקיד שנטלה על עצמה לאחר מלחמת-העולם השנייה, לפיו היא תהווה מגן למדינות מול חרבן של שכנות תוקפניות. הדוגמאות לכך רבות, ודי אם נציין את המעורבות האמריקנית בקוריאה, את שליחת כוחות המארינס ללבנון (1958) כנגד סוריה, ואת המחויבות להגנת דרום-וייטנאם מהתוקפנות הצפונית. תפקיד זה המשיכה ארצות-הברית למלא גם לאחר המלחמה הקרה, ועד ימינו אלה, ודי לציין בהקשר זה את תגובתה הנחרצת לכיבוש כווית על-ידי עיראק (1991-1990).

המשבר בחצי-האי הקוריאני אפוא, אינו אירוע מקומי והוא אף חורג מהיותו משבר אזורי. הצעדים שתנקוטנה המעצמות, ככל שהמשבר יתמשך, יקרינו על חלקים אחרים בעולם.

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

4 תגובות למאמר

  1. אכן, אני מסכים שיש מלחמה קרה בין סין לבין ארה”ב אבל ארה”ב נמצאת בעמדת נחיתות וזה לא בגלל הכלכלה או הצבא, אלא התודעה של האזרחים. האמריקאים לא הפנימו עדיין את האתגר שעומד בפניהם. הוליווד עדיין לא התגייסה להכשיר את הלבבות והאקדמיה מחבקת את הקומוניזם.

  2. למה לאמריקאים כדאי להיות מעצמה?
    מה הם מרוויחים מהמלחמות בחלקים מרוחקים של העולם?

    מישהו יכול להסביר לי את זה?

    1. זה מסביר את המניע האידיאולוגי.
      אני שואל מה המניע הכלכלי-ביטחוני, אם יש כזה..