דעה: גרמן, הניחי לנו לנפשנו

סדרה של החלטות פופוליסטיות ובעייתיות שהנפיקה שרת הבריאות החדשה, יעל גרמן, מלמדת על אופיה המטריד של הרוח החדשה שבמשרד הבריאות.

לא נותנת מנוח; שרת הבריאות יעל גרמן. צילום: פלאש 90

החל מימיה הראשונים במשרד החלה גרמן בשורה של צעדים שמצטלמים נהדר. הראשון מביניהם היה דחיית רכב הב.מ.וו שיועד לה ודרישתה להחליפו ברכב היברידי או חשמלי שהוא “גם זול בקנייה, גם חסכוני בדלק/חשמל וגם פחות מזהם ולכן תורם למניעת מחלות”. עד שתאושר בקשתה על-ידי “המנגנון הבלתי-גמיש”, מינתה גרמן נהגת צעירה (אישה! הידד!) שתאחז בהגה ה’פריוס’ ההיברידית הפרטית שלה.

פופוליזם על חשבון כספי הציבור

אולם בהמשך התבשרנו על החלטות קצת יותר מהותיות. כך למשל, הודיעה גרמן כי תשקול להעניק ביטוח רפואי, על חשבון משלם המסים (ואותם אקסטרה-מסים שהעלה חברה לסיעה, השר לפיד), לאנשים שהסתננו בניגוד לחוק אל שטח ישראל. נותר רק לשאול, למה רק לאנשים שהתמזל מזלם והצליחו לחדור באופן בלתי-חוקי לישראל? שמא נעניק ביטוח רפואי גם לחסרי המזל שעדיין לא חדרו לישראל?

החלטה אחרת שעברה בשקט יחסי היא ההחלטה לקנוס את חברות התרופות בשל כך שלא הדפיסו כיתוב ברוסית ובערבית על כל הקופסאות. גרמן זכתה למחיאות כפיים רבות על הקנס הזה, בעיקר מאנשים שלא עצרו לחשוב לרגע שתשלום הקנס צריך להגיע מהיכן שהוא. סביר להניח שיגיע מייקור של כלל התרופות לכלל הצרכנים, כלומר, עוד מס על גבו של הציבור. בראוו, גברת גרמן, בראוו.

עוד מפניניה של גרמן: ביטול היוזמה לחייב תשלום על ביקור רופא. שוב החלטה פופולרית מאוד –  אבל ההיגיון? לא ברור. אם אדם לא חייב על תשלום (ולו קטן) לרופא, אנשים רבים יבואו לרופא בלי שהם באמת צריכים. כתוצאה מכך יגבר העומס על הרופאים, והמשלמים על כך הם כמובן אלה שבאמת נזקקים לטיפול רפואי, שיאלצו לחכות זמן רב יותר לקבלת טיפול. שלא לדבר על העלות הכספית האדירה שיש בפטור הזה, תחת שר אוצר שמביא את הגירעון לשיא חסר תקדים.

בדרך לגרמן. פליטים אפריקניים. צילום: Mark Knobil, ויקימדיה

ממשלה חודרנית

אם לא די בכך שגרמן מקבלת החלטות על חשבון משלם המיסים משל היה זה כספה האישי, נוספת לכך שורה של החלטות המהוות התערבות ישירה בחייו האישיים של האזרח ובזכותו לקבל החלטות ביחס לגופו.

כך, למשל, הגיבוי האוטומטי שהעניקה גרמן להחלטה השערורייתית של מנכ”ל משרדה, לאסור על חברות המייצרות תרכובת מזון לתינוקות (תמ”ל) לצאת במבצעי הנחות, שכן הדבר “לא מעודד הנקה” (!). גרמן עוד ניסתה להגן על ההחלטה בדף הפייסבוק שלה, ובדרך הפגינה בקיאות יוצאת דופן בהתנהלות השוק החופשי, כשטענה, בין השאר, כי “המתנות והמבצעים השיווק והפרסום בוודאי אינם מוזילים את המוצר” (!). כבר ביום שלמחרת, אל מול ביקורת ציבורית סוערת, נאלצה גרמן לבטל את ההחלטה, כשהיא מצטדקת “לא הייתי מודעת לכל משמעויות ההנחיה המקצועית שיצאה ממשרדי”.

מעניינת במיוחד היא התנהלותה בעניין הקנאביס. מצד אחד טענה גרמן שהוא “סם מסוכן”; מצד שני אמרה שאם הוא גורם להקלת סבל החולים “יש לאשרו ברוחב לב”; ובאותה נשימה הוסיפה שבמצב הקיים “החומר אכן זולג לשוק, ויש חשש רציני כי סביב גידולו יתפתח שוק משני ומאוד רווחי ועמו תופעות בלתי רצויות של עבריינות ואף פשע מאורגן”. אין ספק שהניתוח שלה מוצדק באשר לשוק השחור של הקנאביס, אך אם כך לא ברור כיצד איסור הקנאביס מצד אחד ואישור הקנאביס “ברוחב לב” לחולים מצד שני יועיל למצב הקיים; האם היא לא מעודדת את אותו שוק משני? לסטלנים הפתרונים.

וישנה, כמובן, ההחלטה האחרונה מבית מדרשה של גרמן – היוזמה שכל מחדש רישיון נהיגה ייחשב כתורם אברים אלא אם טרח והודיע למשרד הבריאות אחרת. כבוד השרה צפתה כנראה בסרטון TED של דן אריאלי שמסביר מדוע שיעורי תרומות האברים בחלק ממדינות אירופה כה גבוהים לעומת האחרות, ורצה ליישם זאת כמדיניות מוצהרת. דבר אחד היא כנראה שכחה בדרך, והיא האפשרות הקלושה שמדיניות כזו היא לא פחות מבריונות מדינתית שבה המדינה מחליטה שהיא הבעלים של אבריך עד שלא יוכח אחרת.

אווילות אחרת קיימת גם לצד השני – התרומה בכל מקרה מצריכה את אישור המשפחה, וכל עניינו של כרטיס “אדי” הוא להעברת מסר מהתורם המת למשפחתו; כעת יאבד גם הכרטיס המקורי את תפקידו זה, שהרי כל משפחה תוכל להניח, ובצדק, שהמנוח לא הסכים לתרום את אבריו, אלא פשוט לא היה לו כוח לשלוח מכתב רשום למשרד הבריאות.

מדינה אומנת אזרחיה

לדעת גרמן, כך נראה באופן ברור, המדינה אינה אלא אומנת של אזרחיה (ואם אפשר, גם של אזרחי מדינות אחרות): תפקידה הוא לחנך את האזרחים, לאסור עליהם בחוק לעשות דברים שלדעתה (כלומר לדעת פקידיה) עלולים להזיק להם, לקחת מהם כסף למטרות נעלות בעיניה (כלומר בעיני פקידיה), ומכיוון שהאזרחים הם למעשה שלה, גם לקחת את אבריהם לאחר מותם (ואולי קצת לפני כן).

ברוח דבריו של לפיד, “אני ממליץ לריקי כהן להפסיק לעשן”, הייתי ממליץ גם לו וגם לגרמן להפסיק לעשן את החומר הנהדר שהם מעשנים, ולהתחיל לתת לציבור קצת קרדיט ואחריות על כספו וגופו שלו.

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

15 תגובות למאמר

    1. התכוונתי להזכיר אותו אבל בסוף ויתרתי, כי אני אמביוולנטי בכל הנוגע להחלטה המקורית, של הפלרת המים, שהיא עצמה מעין מדינת אומנת. ומי לידינו יתקע מה ההשלכות של צעד כזה.

    1. מה אתה משווה. שדה בריר זה בדרום. מדוע שלגרשוני יהיה אכפת ממה שקורה אצלנו?

  1. “גרמן מקבלת החלטות על חשבון משלם המיסים משל היה זה כספה האישי”

    הלוואי. בדיוק מה שהיא לא עושה

  2. לפחות לגבי ההחלטה הראשונה אני לא מוצא שום פגם. אחרי צפיה בהרצאה נראה שאין פה שום החלטה של המדינה לגבי מי שדעותיו ברורות אלא רק לגבי מי שמתלבט בדבר. מי שלא מעוניין לתרום פשוט מסמן שהוא לא מעוניין לתרום את איבריו. ממש כמו שצריכת המים תלויה במספר הנפשות וכל עוד לא תעדכן את תאגיד המים הוא מניח שיש רק שתי נפשות בדירה. האם יש פה “הגדרה” שמשפחות צריכות ללא ילדים? ודאי שלא. אבל כל מי שרוצה לקבל תעריף זול יותר יצטרך להוכיח כמה נפשות הם. בחברה שלא מעוניינת לתרום אברים תהיה מודעות גדולה לדבר ויסמנו שלא מעוניינים לתרום והסעיף הזה בא לעזור לציבור המתלבט להחליט “נכון” בדיוק כמו המצב היום רק הפוך.

  3. ואיך אפשר בלי ההברקה האחרונה שלה, כשנשאלה אודות דעתה על הקנאביס:

    ש. גם אלכוהול משנה תודעה, והוא לא מוגדר כסם מסוכן.

    ת. רע אחד לא מבטל רע אחר, ויכול להיות שגם אלכוהול צריך להיות מוגדר סם מסוכן.

    מקסים.

    http://www.themarker.com/consumer/health/1.2048049

  4. תגיד, אדון גרשוני, ושהממשלה קוברת אותך כברירת מחדל, זו לא בריונות ממשלתית?
    ההתנגדות להצעת החוק בדבר תרומת איברים נשמעת יותר ויותר כמו תגובה פבלובית של נאו-ליברלים שפשוט לא אוהבים שהממשלה עושה דברים.
    הסר דאגה מלבך, הבעלות על הגוף שלך עדיין שלך. אבל אם לא הנחית אף אחד אחרת, אין שום סיבה להניח שאתה רוצה להיקבר, להישרף, לתרום את גופתך למדע, או להישלח על קרחון אל לב האוקינוס. לכן צריך לקבוע ברירת מחדל ונראה שגרמן הציעה את ברירת המחדל ההומנית ביותר.

    1. “ההתנגדות להצעת החוק בדבר תרומת איברים נשמעת יותר ויותר כמו תגובה פבלובית של נאו-ליברלים” –
      “אולי גם נצטרך לבחון את האפשרות לשלול מהמשפחות את ההחלטה הסופית בעניין”, אמרה גרמן.

  5. הרבה משחק מילים שאמור לגרום לתחושת אנטי.
    אני לא רואה שום בעייתיות בחוקים שהעבירה ועל חוק האיברים מגיעה לה מדליה – סוף סוף מישהו עשה את זה.
    לקחת את האיברים מהתולעים שיוכלו אותם באדמה ולתת לאנשים שיוכלו להמשיך לחיות, להחזיר לילדים את הוריהם שהולכים למות או להורים את ילדיהם (זאת בזכות אותה השתלה שבלתי אפשרית ללא האיברים).

  6. שכנעת אותי שהיא שרה מצויינת ומחוקקת מצויינת. מנגד, הכתבה שלך דמגוגית וגרועה

  7. והנה כל המגיבים המגנים
    אלו שריאותיהם לא נשמו חירות מעולם לכן טבעי להם להיות קניין המדינה בגופם ובנפשם מקבלים דוגמה- לא רק גופכם לאחר המוות אלא גם חוש הטעם שלכם כאן בעולם הזה – מעתה ילדים ישחקו ‘חפש את המלחייה’ תחת תקנות השרה גרמן – מהנדסת חברות אזרחיות לעת מצוא

  8. אולי זו הסיבה שגרמן חברה ליש עתיד למרות שמרצ תמכה בה מעל 14 שנה – כי שניהם דוגלים בפופוליזם זול ותו לא. קצת מאכזב אותי, בתור הרצלייני שמאוד אהב ותמך בה לראות את כל זה. היא הייתה צריכה לרוץ ברשימת מרצ ולא ברשימה של המדגמן את תפקיד שר האוצר.