באוצר נטפלים לחלשים: לא מקצצים בפנסיה של הוועדים

באוצר מעוניינים להקטין את הריבית לחישוב הפנסיות. במקום לטפל בבעיה האמיתית: זכויות היתר של הוועדים הגדולים.

באוצר מעוניינים להקטין את הריבית לחישוב הפנסיות, כך שהפנסיות ישולמו לפי אומדן ריבית נמוך יותר. לפי טיוטת נייר עמדה ששיגר ראש אגף שוק ההון, ביטוח וחיסכון עודד שריג, הנחה של ריבית של 4 אחוז לשנה בקרנות הפנסיה גבוהה מדי ביחס לריבית הנהוגה היום במשק. כאשר מחשבים את גובה הקצבה הפנסיונית, גורס שריג, נוצר פער בין הכנסות הקרנות, שהתשואה עליהן קשורה לריבית במשק וחישוב המקדמים לצורך קביעת גובה הפנסיה. השורה התחתונה היא שהפחתת הריבית לצורך חישוב המקדמים תקטין את תשלומי הגמלאות העתידיים לחוסכים היום (כתב אורי רדלר)

השורה התחתונה הזו עוררה בהלה קלה באוצר. בשעה אחת עשרה וחצי בלילה נשלחה לעיתונאים הודעה מטעם דוברות משרד האוצר שהבהירה כי "מדובר במסמך ראשוני" ולא בהחלטה סופית; וחוץ מזה, מדובר רק ב"ריבית ההיוון" ולא בפרמטרים אחרים "ומכאן כל מסקנה לגבי גובה הפנסיה העתידית היא מוקדמת" (כך במקור). המועד האחרון להערות הוא ה-12 בספטמבר וההחלטה הסופית תיפול, כנראה, ב-3 באוקטובר 2013.

עד שהסערה תשכך, העיתונות תשכח והפנסיה תקוצץ, ניתן להעלות שלוש תהיות. ראשית, ניתן להניח כי משטר של ריבית נמוכה לא ישרור לנצח וכי הריבית הנמוכה היום תתאזן בריבית גבוהה יותר מאוחר יותר. בהנחה כי קשה יהיה בעתיד להעלות את "ריבית ההיוון" עבור חוסכים קיימים (בגלל החשש מגירעון אקטוארי), מסתבר כי עודד שריג ומשרד האוצר מניחים כי משטר הריבית הנמוכה יימשך עוד שנים לא מעטות — הנחה מסוכנת כשלעצמה, וקשה מאוד מבחינת כיסם של החוסכים.

החבר של שר האוצר, צילם אביר סולטן
החבר של שר האוצר, צילם אביר סולטן

שנית, ראוי לשוב ולתהות על הסיבה לכפיית קצבה במקום היוון של הגמלה. גמלה הניתנת כקצבה (בתשלום חודשי), כאשר התשואה של המבטח גדולה מהתשואה הרגילה (לדוגמה, אם התשואה נטו שלו היא 4.5 אחוז במקום 4 אחוז), מהווה בונוס בשיעור ניכר מאוד — עד 20 אחוז ויותר — למבטח, על חשבון המבוטח. במצב הנוכחי, בו אין אפשרות לפדות את החיסכון עם הפרישה לגמלאות, אוי לציבור כשהריבית גבוהה (כי ההפרש זורם לכיס המבטחים) ואבוי לו כשהיא נמוכה (הגמלאות מקוצצות).

מה?! עוד לא הצטרפתם לקבוצת הקפיטליסט היומי בפייסבוק. לחצו והצטרפו.

שלישית, האוצר מנמק את קביעתו בטיעון כי "בשנים הקרובות צפוי גידול חד במספר הפורשים". הנתון הזה נכון כשלעצמו, אך אינו רלוונטי. לצורכי חישוב הפנסיה ראוי לחשב את שיעור התמיכה; כלומר, כמה אנשים בגיל העבודה תומכים בכמה אנשים מעבר לגיל העבודה. נתוני השנתונים של הלמ"ס מאפשרים לנו להשוות בין המצב בשנת 1996 למצב בשנת 2011 ומהשוואה זו עולה כי בשנת 1996 היה יחס התלות 1:5.26. כלומר, 5.26 עובדים על כל אדם בגמלאות. בשנת 2011 היה יחס התלות 1:6.46 — 4.74 מיליון בגילאי העבודה לעומת 734 אלף בגילאי הפנסיה. מנתונים אלו ניתן להקיש כי חל בישראל שיפור ביחסי התלות והסיטואציה הפנסיונית הבסיסית דווקא השתפרה במידה ניכרת.

הבעיה האחרונה היא המהותית. הבעיה אינה במספרי הפורשים לפנסיה וגם לא בריבית, אלא בהסדרים אחרים מן העבר שהציבור נושא על גבו. הסדרי הפנסיה התקציבית הסתיימו, אך היום יש עדיין כ-550 אלף עובדים וגמלאים הזכאים להסדר זה, השואב סכום מסחרר של כמעט 19 מיליארד שקל לשנה ועתיד לשאוב, עד תומו, סכום של כ-675 מיליארד שקל שירדו מתקציבה השוטף של הממשלה. לצידם עמוס הציבור הישראלי גם בנטל החובות לקרנות הפנסיה פושטות הרגל של ההסתדרות. המדינה (כלומר, אנחנו) נטלה על עצמה חוב של 74.3 מיליארד שקל לטובת המבוטחים. ובמלים אחרות, מה שגורם למערכת כולה להיות לא יציבה ומחייב הקטנה של הגימלאות הוא הגימלאות הדשנות שמקבלים בני חסותו של עופר עיני, מנכ"ל ההסתדרות.

על עיני אין להלין. תפקידו כעומד בראש ההסתדרות הוא להגן על העובדים שתחת חסותו — הוועדים הגדולים במגזר הציבורי — וזה בדיוק מה שהוא עושה. הממשלה הנוכחית, ובמיוחד שר האוצר יאיר לפיד ואחיו-לעת-בגרות נפתלי בנט, מעדיפים להעלות מע"מ, כי זה קל, ולוותר על מאבק בוועדים הגדולים ובמערכת הפריבילגיות שלהם. הם מהלכים על בהונות, ובקטנות.

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

6 תגובות למאמר

  1. יכול להיות שעייני אשם אבל יש אשמים ישירים יותר בגזילת הפנסיה – המנהליםש ל הקרנות מטעם הטייקונים. אני גרסתי מלכתחילה שזו היתה שגיאה לתת להם את הכסף. אמנם גם הבנקים לא צדיקים גדולים אבל ההעברה לטייקונים, במקום לגרום לתחרות שתוריד את דמי הניהול, הטייקונים ראו כי טוב ושאבו דמי ניהול שגזלו אחוזים עצומים מכלל הפנסיה.
    בנוסף לכך הם גם השקיעו באגרות חוב של אותם טייקונים ונאלצו לבצע תספורות. אז לפני שנטפלים לכסף הקטן של הפנסיונר בקצה, צריך למנות עודת חקירה שתבחן לאן נעלם הכסף ומי צריך להחזיר אותו.

    1. אולי לא קראת את הכתבה. אבל אם היית קורא היית מבין שלא צריך להקים ועדת חקירה, האמת ידועה. ההיסתדרות עשקה את כספי הפנסיה של חוסכיה אם בגלל הפנסיה התקציבית ואם בגלל שההסתדרות העבירה מכספי החוסכים למפעלי ההסתדרות הכושלים ולקבוצות הכדורגל שלה (הפועל חיפה ות"א). ככתוב המדינה לקחה על עצמה 73 מליארד ש"ח חוב של הקרנות פושטות הרגל של ההיסתדרות וחוב של מליארדים לפנסיה התקציבית. כל התספורות של הטייקונים מהשנים האחרונות הגיעו סה"כ ל מליארד וחצי ש"ח. במונחים של פנסיה זה כסף קטן.

    2. כפי שכתב גם רוני – האם יש בכלל פרופורציה בין השניים? מבחינת איכות ניהול אפשר להסתייג מהיבטים שונים של הניהול הפרטי, אבל קשה מאוד להשוות זאת לאופן הניהול הפנסיוני על ידי גורמים כמו ההסתדרות (פשיטת רגל רבתי של קרנותיה); הביטוח הלאומי/ממשלה (שליחת יד מתמדת לכספי החסכונות, ניתוב ההשקעה בהיקף של מאות מיליארדי שקלים לערוצים הירודים ביותר מבחינת רווחיות, מסלול גירעון אקטוארי הרסני); או הפנסיה התקציבית (ניהול מערכת פנסיונית על בסיס תקציב שוטף, עם הפרשות מזעריות, כך שעול אקטוארי עצום מוטל על שכמו של דור העתיד).

      האם לדעתך שגיאות בכמה מיליארדי שקלים שקולות כנגד שגיאות גסות במאות מיליארדי שקלים? ועוד כאלו שאף אחד לא משלם עליהן את המחיר?

  2. כל מי שעשה שגיאות צריך לשלם את המחיר. ההסתדרות כבר שילמה את המחיר, היא כבר מזמן לא המפלצת שאתם עושים ממנה אלא צל של עצמה, הגיע הזמן שגם הטייקונים ישלמו את אותו מחיר.

  3. זה שחל שיפור בין 1996 לבין 2011 (מן הסתם תודות לעלייה הרוסית) זה לא אומר דבר לגבי העתיד. התחזיות הן שיחס התלות ילך וידרדר.