משחקי הנפט: אופ"ק מאבד את המינוף

חרם נפט ערבי כפי שהתרחש לפני 40 שנה כבר לא יחזור על עצמו. ארגון אופ"ק איבד את הקלף השחור וגם האמריקנים כבר מבינים זאת.

ההשלכות והלקחים של חרם הנפט הערבי מ-1973 נלמדו היטב על ידי מדינות ארגון אופ"ק, אשר מתמודדות עתה עם אתגרים אזוריים ופנימיים לא פשוטים, והמסקנה ברורה – חרם נפט לא יחזור שנית • למסקנה הזו הגיעו גם האמריקנים, שהגדילו משמעותית את ייצור הנפט בארצם, ועתה הם כבר לא חוששים לסגת מהברית עם מדינות המפרץ • אך במשחקי המעצמות אין וואקום, וייתכן מאוד כי את החלל שמותירה אחריה ארה"ב ימלאו הסינים • אלכס גרינברג בניתוח על שוק הנפט הבינלאומי

הזהב השחור של אופ"ק נוצץ פחות; שדה קידוח נפט באמריקה. צילום: Loco Steve

כבכל שנה, מאפילים זיכרונות מלחמת יום הכיפורים על כל אירוע אחר שהתרחש באותה התקופה. עם חלוף חודש אוקטובר וכשוך טקסי הזיכרון והאבל, ישנה הזדמנות להיזכר באירוע חשוב נוסף שהתחולל לפני 40 שנה: חרם הנפט הראשון, שהפעילו מדינות ערב נגד מעצמות המערב בשל תמיכתן בישראל במלחמה; תמיכה מהוססת ביותר, יש לציין. החרם הנחית מכה קשה על כלכלות המערב, למרות שדווקא ישראל לא סבלה ממנו, תודות לנפט שזרם לציון מאיראן בשלטון השאה מוחמד רזא פהלוי.

השלכות החרם מורגשות עד ימים אלה ממש, אך לא כפי שתיאר לעצמו ארגון הארצות המייצאות נפט (אופ"ק) באותו הזמן. כעבור מספר עשורים, ניתן לקבוע בבטחה כי החרם רק היטיב עם המערב וכלל לא השיג את מטרתו הראשית – ליצור קרע בין ישראל לבעלות בריתה. מעבר לכך, השינויים שהתרחשו לאחרונה במזרח התיכון הפכו את תרחיש החרם של 1973 לבלתי אפשרי היום.

חרם לא משתלם

בעקבות החרם תרו מדינות המערב אחר מקורות אנרגיה חלופיים והשקיעו בפיתוח פתרונות לחיסכון באנרגיה. בשל כך, יכולתו של המערב לספוג מהלומת נפט, דוגמת זו שהייתה ב-1973, גדולה היום לאין ערוך ממה שהייתה קודם לכן.

אולם ישנו היבט נוסף ולא פחות חשוב, שעליו כמעט ולא שומעים: חוסר הרצון והיכולת של מדינות אופ"ק ליזום משבר דומה. בתקופה האחרונה השתנה המזרח-התיכון ללא היכר, וקשה לשער אירוע שיגרום לעולם הערבי להתאחד בפעולה אחת נגד אויב משותף, בוודאי לא נגד ישראל. מה שמדאיג עכשיו את מדינות ערב, ובמיוחד המדינות עתירות-הנפט, אלו איראן וסוריה.

אך מעבר לשיקולים המדיניים, רוב ארצות אופ״ק, למעט וונצואלה, לא מעוניינות בתנודות מחירי הנפט. הן הפיקו לקחים משנות ה-80, בהן נרשמה הוזלה דרסטית במחירי הנפט שנבעה במישרין מהשפל בביקושים, שנוצר בעקבות הסטגפלציה של כלכלות המערב שסבלו מהאמברגו הערבי. בסופו של דבר, המיתון בכלכלת המערב גרם לפיחות בביקוש לנפט, מה שהוביל לירידה בהכנסות של ארצות אופ"ק. ארצות אלה גם מודעות למאמצים לפתח מקורות נפט חלופיים ולשפר את היעילות הכללית של משק האנרגיה, הן מבינות שכל עלייה חדה במחירי הנפט תפגע קודם כל בהן עצמן ולא במערב.

דוגמה למקור אנרגיה חלופי היא קידוח פצלי שמן בארה"ב, אשר למרות שהם מיועדים בראש ובראשונה לצרכים פנימיים של ארה"ב, בטווח הארוך הם עשויים להוות איום על המונופול של אופ"ק.

מלבד זאת, בניגוד למצב בשנות ה-70, כיום זקוקות מדינות המפרץ להכנסות הנפט כדי לספק את צורכי האוכלוסייה. הן לא יכולות לוותר עליהן למען אמברגו, בשל החשש המתמיד מהתמרמרות חברתית, שעלולה להוביל גם להפלת השלטון.

חרם הנפט נכשל; סיוע אמריקני (הרכבת האווירית) במלחמת יום הכיפורים

הווה שחור, עתיד לא ברור

לקחי החרם הערבי יחד עם ההתפתחויות בתחום ייצור הנפט עומדים כנראה בבסיס המתיחות בין ארה"ב לערב הסעודית, על רקע המשא ומתן עם איראן. למרות שערביי המפרץ מעוניינים במזרח-תיכון שונה בתכלית ממה שארה"ב הייתה רוצה לראות, הרי שאין להם ברירה – כרגע, שום מעצמה אחרת אינה יכולה להחליף את אמריקה במפרץ ולהגן על המדינות הללו.לפגיעה בבעלות ברית יש אמנם מחיר, אך במקרה הזה כנראה שארה"ב מסוגלת לספוג את הזעם הסעודי, מה שהיה בלתי אפשרי לפני עשור. במלים אחרות – סעודיה נמצאת היום במצב בו איבדה את מנופי הלחץ שלה.

ומה המצב אצל חברות אחרות באופ"ק? באיראן המצב קשה. באוקטובר הגיע ייצוא הנפט מאיראן לשפל של 636,000 חביות ליום – המספר הנמוך ביותר מזה עשורים. בגלל הסנקציות, איראן לא יכולה להגדיל את התפוקה ובגלל מספר מצוצמם של קליינטים, כמו סין והודו, היא גם לא יכולה להעלות את מחיר הנפט. עדות לכך ניתן למצוא בדבריו של שר הנפט של איראן ביז'ן זנגנה, שערך ביקור בעיראק ומתח עליה ביקורת ביחס להגדלת תפוקת נפט. לדבריו, עיראק מנסה לנצל את המצב הקשה של משק הנפט האיראני כדי להגדיל את התפוקה ולהשתלט על השוק. מעניין שתמונת המצב של אופ"ק ברורה גם באיראן. הפרשן הכלכלי של העיתון הרפורמיסטי אעתמדאד, חמיד רזא אריאנפור מצטט את המאמר מאת או'סאליבן ואף מסכים איתו: "אופ"ק עתיד לאבד את השפעתו".

באדיבות אתר משרד האנרגיה האמריקני

האם הסינים יחליפו את האמריקנים?

מהנתונים היבשים אודות תפוקת הנפט ניתן להסיק מסקנות לטווח ארוך, שלכולן עשויה להיות משמעות לישראל. ראשית, לאור הנתונים של אופ"ק ולאור מצב תפוקת הנפט באיראן, לא צפויה קטסטרופה אנרגטית גם במקרה של תקיפת המתקנים הגרעינים של איראן. שנית, בטווח הארוך מאוד, ולמרות שקשה מאוד להעריך את החוסן החברתי הסעודי, ניתן להניח שבמקרה של ירידה חדה בהכנסות ממכירת הנפט הסעודים יתקשו לממן את מערך התעמולה האסלאמית שלהם בכל העולם, שהתאפשר מכלתחילה בגלל עושר הנפט. לכך יהיו השלכות רחבות היקף על הפצת האסלאם הווהאבי הרדיקלי על ידי ערב הסעודית.

יש המציגים את מדיניותו של אובמה כמופת של ריאל-פוליטיק ויש הרואים בה שיא של חוסר עניין וחוסר מקצועיות. אלה ואלה סבורים שארה"ב פשוט רוצה לנטוש את המיטה החולה של המזרח-התיכון כדי להפנות משאבים לזירה הרצינית והחשובה הרבה יותר: האוקיאנוס השקט וסין. אלא שכנראה בבית הלבן לא קראו את המפה בעיון ולא מתעניינים מספיק במה שמעניין את הסינים. לקראת 2020 תייבא סין כ-70% מהנפט שהיא צורכת, שרובו יגיע ממקורות במזרח-התיכון. כך נוצר מצב שבו סין הופכת לתלויה באספקת הנפט, מצב שעשוי לחייב אותה להגביר את מעורבותה באזור, לא רק כלכלית אלא גם מדינית וצבאית.

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

5 תגובות למאמר

  1. אסור לשכוח להכניס למשוואה את מאגם הנפט העצום שהצגלה לאחרונה באוסטרליה.
    ייתכן והכתבה הייתה מוכנה לפני פרסום התגלית.

    כך או כך: טוב ליהודים!

  2. סופסוף כתבה שמתייחסת בצורה ראוייה לעצמאות האנרגיה של ארה"ב. אין ספק, יהיה מעניין בשנים הבאות.