במקום להפנים שרק העלאת משכורות תביא מורים איכותיים, מעדיפה מדינת ישראל לספק פתרונות קיקיוניים.
מזה כעשור שמדינת ישראל סובלת ממחסור במורים למקצועות מדעיים • האשליה כי רק "תחושת שליחות" ו"אידיאלים" ימשכו למערכת את האנשים האיכותיים מהמעבדות וחברות ההיי-טק, אינה עומדת במבחן המציאות • למרות שהעלאת שכרם של המורים למדעים היא אפשרות ריאלית, צעד שכזה מנוגד לרוח השוויון השוררת בוועדת החינוך ובקרב ארגוני המורים • המדינה ממשיכה לייצר פתרונות קיקיוניים, ובינתיים מי שנפגע הכי הרבה אלו, איך לא, השכבות החלשות
זכייתם של אריה ורשל ומיכאל לויט בפרס נובל לכימיה העלתה מהאוב, כצפוי, את הטענות הרגילות על חולשתו של החינוך המדעי בישראל שנת 2013. בעבר, טוענים המבקרים, החינוך הצמיח כמות מכובדת של זוכי פרס נובל לצד תעשיית הייטק מפותחת ומוצלחת; טענה שגם אם יש בה מן ההגזמה, לא ניתן לדחותה כלאחר יד. כמות התלמידים במערכת החינוך, שמעמיקים בלימודי המדעים והטכנולוגיה הינה נמוכה מאוד. סיבה אחת לכך, עליה עמדנו בעבר ב'מידה', היא מערכת התמריצים העומדת בפני התלמידים, שלא מעודדת אותם ללמוד מקצועות מדעיים. סיבה נוספת וחשובה לא פחות היא המחסור הגדול במורים למדעים במערכת החינוך.
במשך למעלה מעשור, מחקרים שונים מצביעים על מחסור במורים למדעים במערכת החינוך. הטבלה הבאה מציגה את כמות המורים למדעים בחטיבה העליונה מאז 1995, על בסיס מחקר שהוצג בוועדת המדע והטכנולוגיה של הכנסת ב-2010:
בעוד כמות התלמידים בתקופה זו עלתה באופן משמעותי, ניתן לראות ירידה בכמות המורים לכימיה ופיזיקה ודשדוש בכמות המורים לביולוגיה. בתחום המחשבים הייתה עלייה מרשימה בכמות המורים עד שנת 2001 ומאז ישנה ירידה חדה.
הדבר אולי יישמע מוזר, אבל הטבלה הזאת מייפה את המציאות בבתי הספר היהודיים, כיוון שהיא מחברת את נתוני המגזר הערבי ונתוני המגזר היהודי. כאשר מפרידים בין שני המגזרים, כפי שנעשה במחקר אחר, מתגלה תמונה אחרת:
בעוד במגזר הערבי אחוז המורים למדעים עלה באופן משמעותי, במגזר היהודי ישנה ירידה משמעותית בעיקר בתחומי הכימיה והמחשבים, למרות שכמות התלמידים רק הולכת וגדלה. המורים הוותיקים נשארים במערכת, אך כמעט ולא נכנסים מורים חדשים: הגיל הממוצע של מורה לפיזיקה בחטיבה העליונה במגזר היהודי עומד על 50.2 והגיל הממוצע של מורה לכימיה עומד על 47.7.
בעוד שכמות המורים למדעים במגזר היהודי פחתה באופן דרסטי בעשור האחרון, אחוז התלמידים הלומדים מקצועות כמו כימיה ופיזיקה במגזר היהודי יציב למדי, ואחוז התלמידים הלומדים ביולוגיה אפילו עלה במקצת. למעשה, נוצר מצב בו למרות שכמות התלמידים המבקשים ללמוד את המקצועות המדעיים בישראל הינה יחסית נמוכה, בתי ספר רבים משוועים למורים שילמדו את המקצועות הללו.
המחסור במורים למדעים הוא אקוטי בשל החשיבות הגבוהה של המקצעות הללו, אך ישנה גם סיבה נוספת לחומרתו: בעוד שמקצועות הומאניים כדוגמת היסטוריה וספרות יכולים ללמד – גם אם לא ברמה הגבוהה ביותר – מורים שלא הוכשרו לכך באופן ייעודי, מקצועות מדעיים לא ניתן ללמד ברמה מספקת ללא הכשרה ייעודית.
כסף קונה את הכל
הפרוטוקול של הדיון האחרון בנושא בוועדת החינוך של הכנסת, שנערך ביולי 2012, חושף מדוע למרות שמזה עשור מצביעים גורמים שונים על בעיה זו, בפועל כמות המורים רק ממשיכה לרדת. בדיון – בו השתתפו מנכ"לית משרד החינוך, יו"ר המזכירות הפדגוגית ושאר הגורמים הבכירים במשרד החינוך בתחום המדעים – הועלו הצעות שונות לפיתרון מצוקת המורים במערכת החינוך.
ראש המחלקה להוראת מדעים בטכניון האריכה להציג תכנית של הטכניון ומשרד החינוך, שמטרתה הסבת אנשי הייטק להוראה על מנת שילמדו "כיתה או שתיים בבוקר לפני שהולכים להייטק". כך הם יוכלו לשמר את רמתם הכלכלית ועם זאת לסייע בהוראת המדעים. נציגת המכללות בדיון ד"ר רקפת שרון, התייחסה גם היא לבעיה הכלכלית והמליצה ללמד "את הוראת המדעים במכללה בתוספת של קורסים ייחודיים שיתנו הכשרה כמו: מדריכי טיול, ניהול, עובדי מעבדה, עובדי יקבים". פיתרון אחר שהוזכר בדיון, על בסיס כתבה מעיתון 'הארץ', היה שמורים ילמדו את התלמידים מרחוק, באמצעות מיחשוב מתקדם. דוברים אחרים הצביעו על הצורך במיצוי פוטנציאל המורים העולים מברית-המועצות שנמצאים מחוץ למערכת, ועל איתור המורים שעזבו את המערכת וניסיון להחזיר אותם.
עם כל הכבוד לרעיונות הנחמדים והיצירתיים הללו, את בעיית המחסור במורים הן לא יצליחו לפתור באופן מערכתי. עמד על כך יפה במהלך הדיון חבר הכנסת לשעבר אלכס מילר:
הנושא של לימודי המדעים נדון כאן בכנסת בכל פעם מחדש ואנחנו תמיד נמצאים באותו מצב. המצב הוא שאין מורים. כל מי שחי בסרט שבוגר תואר ראשון במתמטיקה, פיזיקה או כימיה ייכנס לתיכון, הוא טועה בגדול…. מאיפה זה בא? חברות ההייטק יכולות לשלם שכר הרבה יותר מהשכר שמשולם במערכת החינוך.
הסיבה למחסור במורים במקצועות המדעים היא פשוטה: כסף. בניגוד למי שלמד באקדמיה ספרות או היסטוריה, לאדם שלמד מקצועות כמו הנדסה, פיזיקה או כימיה, פתוחות משרות רבות בענף ההייטק המתגמלות פי כמה וכמה מהשכר הנמוך לו זוכים המורים בבתי הספר. מנגד, ריבוי המורים במגזר הערבי, נובע מכך שהסטודנטים הערבים הלומדים מקצועות הרלוונטיים לענף ההיטק מתקשים מאוד להשתלב בתעשייה ולכן 44% מהם מבצעים לבסוף בלית ברירה הסבה להוראה.
הפיתרון הפשוט, שאיש כמעט לא מעז להציע, הוא להעלות את שכר המורים למדעים. הטענה שעולה בדרך כלל מנגד היא שמורים צריכים לבוא ללמד מתוך תחושת שליחות ואידיאלים, אך אין בטענה זו ממש. אחרי הכל, ברור שמשרד החינוך לא יוכל להתחרות בשכר המוצע בענף ההייטק. אולם אם שכר המורים למדעים יהיה גבוה יותר נראה שהדבר יקל על אנשים אנשים רבים לשלב בין תחושת השליחות שלהם בהוראה ובין רמת החיים אליה הם רגילים.
שיוויון בכל מחיר
הסיבה שהפיתרון הפשוט הזה לא מועלה כמעט אף פעם איננה בעיה תקציבית. משרד החינוך מוכן להשקיע מיליוני שקלים בתוכניות יצירתיות שינסו לפתור את בעיות המחסור במורים למדעים. הבעיה היא החשיבה שהשתלטה על המשרד, בסיוע ארגוני המורים, לפיה כל המורים צריכים להרוויח את אותו השכר. פרופ' דן שכטמן אמר לפני שנה בראיון ל'דה מארקר' ש"צריך לפתור את הבעיה, אפילו באמצעות הכפלת שכר המורים למדעים". לא סתם השתמש שכטמן במילה "אפילו". גם הוא מבין שמשרד החינוך ישתמש בהעלאת שכר למורים למדעים רק אם כלו כל הקיצין.
ההתנגדות המרכזית למהלך נובעת מהטענה שאם מורים למקצועות מסוימים יקבלו שכר גבוה הדבר יביא "להחלשת הסולידריות בין המורים", טענה שכלל לא ברורה. הרי גם היום המורים אינם מקבלים את אותו השכר: מורה ותיק מקבל שכר גבוה ממורה צעיר, בלי שום קשר ליכולות ההוראה או להשקעה שלו בתלמידים, ומורה בעל תואר שני מקבל יותר כסף ממורה בעל תואר ראשון, מבלי להתחשב בהשקעה שנדרשה מכל אחד מהם בלימודיו האקדמיים. אם גם ככה משרד החינוך מעז "להפלות" בין מורים שונים, עדיף לפחות שיהיה היגיון מינימלי בכך.
ובעצם, מה כל כך נורא בכך שמורים למקצועות מסוימים יקבלו שכר גבוה יותר ממורים אחרים? אפילו שלי יחימוביץ' הרוויחה כיו"ר האופוזציה שכר גבוה יותר מאשר כל חברי סיעתה, למרות שהתפקיד הזה לא דורש ממנה יותר מדי. לפי הידיעות בתקשורת, סתיו שפיר ואיציק שמולי עדיין לא התחילו לבכות בלילה.
פגיעה בשכבות החלשות
הסיפור העצוב באמת הוא שהמוטיבציה השוויונית הזאת פוגעת בסופו של דבר דווקא בשכבות החלשות. על פי נתוני הלמ"ס, מגמת פיזיקה קיימת בכ-88% מהתיכונים ביישובים המבוססים, אך רק בכ-59% מהתיכונים ביישובים המוגדרים על ידי משרד החינוך כמרוחקים מהמרכז ובעלי רמה חברתית-כלכלית הנמוכה ביותר; מגמת כימיה קיימת בכ-57% מהתיכונים ביישובים המבוססים אך רק ב-29% מהתיכונים ביישובים הלא מבוססים; ומגמת ביולוגיה קיימת בכ-86% מהיישובים המבוססים לעומת 48% ביישובים הלא מבוססים.
המחסור במורים למדעים הביא לכך שבמצב הנוכחי לרבים מהתלמידים – ובעיקר ביישובים לא מבוססים – אין אפילו אופציה ללמוד מקצועות מדעיים בבתי הספר. לתופעה זו יכולות להיות השלכות הרות גורל על עתידה של מדינת ישראל כחלוצה בתחום הטכנולוגיה, אך כל עוד במשרד החינוך משתעשעים בפתרונות אזוטריים ולא מוכנים להתמודד באומץ עם סוגיית השכר, קשה להאמין שהבעיה אכן תיפתר.
ברור שביישובים מבוססים הבעיה פחותה.
בתי ספר ביישובים מבוססים גובים מאות שקלים בשנה כתשלומי הורים.
בכסף הזה מממנים תכניות העשרה, מצוינות וכו'. חינוך "פרטי" בתוך מערכת קומוניסטית.
מורה למדעים ביישוב מבוסס עובד יותר ומקבל יותר על חשבון תשלומי ההורים.
זאת בנוסף ליכולת להשלים הכנסה אחרי הצהריים בשיעורים פרטניים בשוק הפרטי ("שיעורים פרטיים").
שיטת שוברים, ביטול אזורי רישום ושכר מורים לפי הצטיינות ישפרו את מצבם של העניים הרבה יותר מהמצב הקיים.
הייתי עוזב את ההיי-טק אם המשכורת הייתה אפילו חצי כמורה, עצוב.
הבעיה היא שמשרד החינוך (בשיתוף ארגוני המורים) חושבים שאת הכל צריך לנהל בצורה מרכזית: את תוכנית הלימודים ואת השכר.
צריך לאפשר לכל בית-ספר התנהלות עצמאית לחלוטין, גם בנושא השכר וגם בנושא תוכנית הלימודים. בד בבד, לאפשר להורים בחירה חופשית של בית הספר בו ילמדו ילדיהם.