פרק מ'ציביליזציות גוועות': התכווצות הרחם המוסלמי

בספרו בוחן גולדמן את הקשר ארוך-הטווח שבין תרבות, דת, דמוגרפיה ושגשוג, ומציג ללא-מורא הפוליטיקלי-קורקט את ממצאיו ותחזיותיו.

לקוראי מידה מוגש בזאת הפרק הראשון מספרו של דייויד גולדמן ציביליזציות גוועות: "התכווצות הרחם המוסלמי". בספרו בוחן גולדמן את הקשר ארוך-הטווח שבין תרבות, דת, דמוגרפיה ושגשוג, ומציג ללא-מורא הפוליטיקלי-קורקט את ממצאיו ותחזיותיו. הספר יוצא בימים אלו במהדורה עברית בהוצאת אל הפרט וסלע מאיר (למידע נוסף ורכישה לחצו כאן).

ציביליזציות גוועות שער

☪✝☸☭☮☤

החורף הדמוגרפי מתגנב לאטו אל המערב, אך העולם המוסלמי רועד במכת כפור פתאומית. אירופה נהנתה ממאתיים שנים שבהן יכלה לעבור בנחת מחיי כפר עם פריון גבוה לחיים מתועשים עם שיעורי פריון נמוכים. איראן, טורקיה, טוניסיה ואלג'יריה מנסות לעבור תהליך דומה תוך עשרים שנים. ההזדקנות המואצת של העולם המוסלמי יכולה להניב רק תוצאות טרגיות.

העולם המוסלמי ניצב על סִפּה של דעיכת האוכלוסין המהירה ביותר בהיסטוריה האנושית. המומחים לדמוגרפיה באקדמיה המומים. "הדעיכה בפריון שהתרחשה ברוב העולם המוסלמי מעוררת השתאות," אמרה הניה זלוטניק, לשעבר ראש אגף חקר האוכלוסין של האו"ם, בוועידה בשנת 2009.

דמיינו תאונת רכבת: הקטר נתקל במכשול, ובגלל תנופת תנועתו כל הקרונות שמאחוריו קורסים כאקורדיון. את רכבת הדמוגרפיה של איראן, טורקיה, אלג'יריה, טוניסיה ומדינות מוסלמיות אחרות מוביל "קטר" המורכב מאנשים בשנות העשרה ובשנות העשרים שלהם. אלא שאת דור ה"בועה" של צעירים מוסלמיים, שההשפלה והתסכול שלהם מהקיפאון הכלכלי תדלקו את ההתקוממויות של שנת 2011 במדינות ערב, יירש דור קטן בהרבה.

היום יש יותר איראנים באמצע שנות העשרים שלהם מאשר בכל חטיבת גיל אחרת. אבל האיראנים האלו אינם פרים ורבים. אישה איראנית משכילה בת עשרים וחמש היום גדלה מן הסתם במשפחה של שישה או שבעה ילדים, אך תלד רק ילד אחד. התוצאות תהיינה קטסטרופליות. כיום, על כל תושב איראני בן שישים ומעלה, יש כתשעה איראנים בגיל העבודה שמכלכלים אותו. עד שנת 2050, כשה"בועה" באוכלוסייה האיראנית תגיע לגיל הפרישה, יהיו יותר איראנים באמצע שנות השישים שלהם מאשר בכל חטיבת גיל אחרתשבעה קשישים תלויים על כל עשרה איראנים בגיל העבודה. התוצר לנפש באיראן הוא רק 4,400 דולר, בערך עשירית מהתוצר של ארצות־הברית, ועיקר ההכנסות מגיעות באופן ישיר או עקיף ממאגרי הנפט והגז הטבעי ההולכים ומתכלים של איראן.

כבר מאוחר מדי לסובב את הגלגל לאחור. אמה של אותה איראנית בת עשרים וחמש נישאה בשנות העשרה שלה, ועד אמצע שנות העשרים היו לה כבר כמה ילדים. בתהּ בוששה להקים משפחה, או שוויתרה לגמרי על האפשרות, וכילתה את עיקר שנות הפוריות שלה בלימודים ובעבודה – אם מצאה כזו. לפי הנתונים הרשמיים, רבע מהצעירות האיראניות מובטלות, והנתונים האמיתיים הם כנראה קשים יותר.

אוכלוסייה מקשישה יוצרת בעיה גם במדינות עשירות, שבהן מערכת פנסיה ציבורית ממומנת היטב. במדינות עניות, בעלות רשת ביטחון חברתית דלה או ללא רשת כזו בכלל, אוכלוסייה מתבגרת תהיה אסון רבתי. העולם המוסלמי יממש את החורף הדמוגרפי של העולם המתועש, אך בהילוך מהיר ועם תוספת קטלנית: האומות המתועשות עשירות דיין כדי לרכך את המכה, ואילו המדינות המוסלמיות העניות ביותר אינן יכולות לעשות כן. התמ"ג באירופה בשנת 2009 עמד על כ-30,000 דולר בממוצע, ואירופה עשירה דייהּ לתמוך בקשישיהגם אם במחיר של קרבן אישי, קימוץ יד ומידה מסוימת של פגיעה חברתית. התמ"ג לנפש במצרים ובאינדונזיה הוא פחות מעשירית מזה שבאירופה. באלג'יריה, כמו באיראן, התוצר לנפש היא 4,400 דולר, שעה שבפקיסטן התוצר לנפש קטן מאלף דולרמחצית הפקיסטנים חיים מדולר אחד ליום או פחות. אפילו בטורקיה, מדינה מוסלמית שיש בה מעין כלכלה מודרנית, התוצר לנפש הוא רק 8,000 דולרכרבע מן התוצר לנפש באירופה.

עד סוף המאה, לפי הנחה של פריון קבוע, תקטן האוכלוסייה הפעילה כלכלית (גילאי 15‑59) במערב אירופה בכשתי חמישיות, ובמזרח אירופה ומזרח אסיה בכשני שליש. האוכלוסייה בגיל העבודה בארצות־הברית תגדל בכרבע. המדינות האירופיות שבהן הפריון הוא הנמוך ביותר תחזינה במהלך המאה הזו בצניחה של 40‑60 אחוז באוכלוסייתן.

זהו הסיפור הגדול ביותר של תקופתנו, רק שמעטים מדברים עליו. קריסת אוכלוסיות ברוב מדינות העולם המתועש מאיימת לפגוע בכלכלת העולם ולסכן את היציבות הפוליטית. מדינות מזרח אירופה, ובמיוחד רוסיה, כבר ניצבות בפני מערבולת דמוגרפית קטלנית. עם התכווצות האוכלוסייה בגיל העבודה ברוב מדינות העולם המתועש, תהיה אוכלוסיית הקשישים הנתמכים עיקר האוכלוסייה באירופה ובמזרח אסיה (אך רק שתי חמישיות באמריקה). הכלכלות וההכנסות ממסים ברחבי אירופה ומזרח אסיה יתרסקו, שעה שעלויות הבריאות והפנסיה תמראנה השמימה. מומחים המספרים לנו על שקיעתה הבלתי־נמנעת של ארצות־הברית, יש לשלוח לשנה של עבודת פרך במסד הנתונים של האו"ם. עם כל הדאגה ביחס לעלות העתידית של פנסיות ושל טיפול בריאותי עם הזדקנות האוכלוסייה בארצות־הברית, באמריקה עדיין יהיו אנשים שיוכלו להעמיס על שכמם את הנטל. בשאר העולם פשוט לא יהיו מספיק עובדים כדי לתמוך בזקנים. החורף הדמוגרפי יביא עמו חורבן פיסקאלי ומערבולת חברתית.

אך תופעה מרשימה אף יותר מהשקיעה הדמוגרפית באומות המתועשות באירופה ובמזרח הרחוק היא המהירות שבה האומות המוסלמיות מדביקות את הפער, ובמקרים מסוימים גם מפגינות קריסת פריון מהירה אף יותר. הפריון בעולם צנח במחצית המאה האחרונה בשיעור של כמעט שני ילדים לאישהמכ-4.5 ילדים לאישה לכ-2.5 ילדים לאישה. הפריון בעולם המוסלמי צנח במהירות גדולה פי שניים או שלושה מהממוצע העולמי. הירידה הדרמטית בפריון הגיעה למוסלמים הערבים, הפרסים, הטורקים, המָלָאים, והדרום־אסיאנים. הפריון באיראן צנח בכמעט שישה ילדים לאישה, בטורקיה הוא ירד בכמעט חמישה ילדים לאישה, בפקיסטן ביותר משלושה ילדים לאישה, ובמצרים ובאינדונזיה בארבעה.

שיעור הפריון במדינות המוסלמיות נופל בקצב מהיר בהרבה מהממוצע העולמי. מקור: חטיבת אוכלוסיית העולם של האו"ם

ברוב הארצות המוסלמיות אין מערכת פנסיה או בריאות ציבורית. המבוגרים נסמכים על הטיפול שיעניקו להם ילדיהם. למוסלמים בשנות השישים והשבעים לחייהם יש בממוצע כמה ילדים בגיל העבודה. באמצע המאה, לרוב הקשישים באיראן, בטורקיה ובאלג'יריה יהיו ילד אחד או שניים. כבר עכשיו אירופה מתמודדת עם אוכלוסייה מזדקנת ועם ביקוש הולך וגובר לגמלאות ולטיפול רפואי. במהלך ארבעים השנים הבאות יעלה הגיל הממוצע של האוכלוסייה באירופה בשיעור מתון, מארבעים לארבעים ושש שנים. ברוב המדינות המוסלמיות הגיל הממוצע כיום הוא בין שנות העשרה המאוחרות לשנות העשרים המאוחרות, אך בשנת 2050 עשוי הגיל הממוצע לעלות לארבעים שנים או יותר. בתוך דור וחצי, רבות מהמדינות המוסלמיות הגדולות יותר עשויות להדביק את המשבר הגריאטרי של אירופה. בשנת 2070 כבר יהיה שיערם של האיראנים לבן מזה של עמיתיהם באירופה.

עד שנת 2070 יהיה שיעור המבוגרים התלויים בכמה מדינות מוסלמיות גבוה מזה שבמערב אירופה, והנטל הכלכלי היחסי יהיה כבד משמעותית במדינות המוסלמיות הממהרות להזדקן.

שיעור האוכלוסייה מעל גיל 65 , אירופה מול מדינות מוסלמיות נבחרות. מקור: חטיבת אוכלוסיית העולם של האו"ם, תסריט משתנה נמוך

עיקר השוני בשיעורי הילודה בין הארצות המוסלמיות מוסבר בגורם אחד ויחיד: ידיעת קרוא וכתוב. ידיעת קרוא וכתוב היא הסף המפריד בין חברה מסורתית למודרניות. ברגע שהמוסלמים לומדים לקרוא, צונח גודל המשפחה אל מתחת לרף התחלופה הבין־דורית. ידיעת קרוא וכתוב מסבירה כמעט שישים אחוז מהשוני בין המדינות המוסלמיות השונות.

ברחבי העולם המוסלמי, נשים מוסלמיות בעלות השכלה אקדמית יולדות ילדים בקצב הדומה לזה של עמיתותיהן הממעטות ללדת באירופה. ברגע שבו האישה המוסלמית שוברת את מחסומי החברה המסורתית, היא יולדת ילד אחד ולעתים שניים, אך רק לעתים נדירות שלושה או ארבעהוכמעט אף פעם לא שישה או שבעה ילדים, כפי שילדה אמה. המתאם הזה קיים גם כשאנו משווים את הפריון בין מדינות מוסלמיות שונות וגם כשאנו משווים את הפריון של נשים בעלות רמות השכלה שונות בתוך אותה מדינה, כפי שנראה בנתונים המפורטים ביחס לאיראן ולטורקיה.

יש גורמים משפיעים אחרים, כמובן: בבנגלדש קיים עידוד רב יותר לשימוש באמצעי מניעה בהשוואה לכמה משכנותיה. כתוצאה מכך שיעור הפריון במדינה – מעט יותר משלושה ילדים לאישה – נמוך מעט ממה שמנבא שיעור אלפביתיות של 38 אחוז. "הניגוד שבין פקיסטן ובנגלדש הענייה ממנה בולט," כותב הסוציולוג אריק קאופמן (בספרו בהוצאת קיימברידג', Shall the Religious Inherit the Earth?, עמ' 125): "בעלי הסמכות הדתית בפקיסטן התנגדו לתכנון המשפחה לאורך תקופה ארוכה הרבה יותר מעמיתיהם בבנגלדש, שהושפעו הרבה פחות… מאידיאולוגיה פונדמנטליסטית." אך התנגדות של הממשלה המוסלמית לאמצעי מניעה או תמיכה בשימוש בהם אינן מחוללות שינוי ניכר. שיעור האלפביתיות בפקיסטן זהה לזה שבבנגלדש, ולאישה הפקיסטנית יש רק ילד אחד יותר, בממוצע, מלאישה הבנגלדשית; שיעור הפריון בפקיסטן הוא כארבעה ילדים לאישה, בדיוק כפי שמנבאת רמת ידיעת הקרוא וכתוב במדינה. המדינות המוסלמיות היחידות שבהן נשים עדיין יולדות שבעה או שמונה ילדים הן העניות ביותר והאנאלפבתיות ביותר: מאלי, ניג'ר, סומליה ואפגניסטן.

גורם נוסף הוא המנהגים הדתיים, הנמצאים אף הם במתאם הפוך לידיעת קרוא וכתוב. לפי סקר ערכי העולם (World Values Survey)שאליו יש להתייחס בזהירות, שכן הוא כולל נתונים ממספר קטן של מדינות, ומשנים שבהן התרחש שינוי מהירככל שמוסלמי מתפלל במסגד בתכיפות רבה יותר, כך גדלה הסבירות שתהיה לו משפחה גדולה. לפי הסקר, שליש מהטורקים (88 אחוזי ידיעת קרוא וכתוב) אינם מתפללים במסגד אף פעם, וכך גם רבע מהאיראנים, שאצלם עומדת האלפביתיות על 82 אחוז (לפי כמה דיווחים חדשותיים עדכניים, שיעור התפילה במסגד באיראן נמוך הרבה יותר)ובשתי המדינות הפריון הוא מתחת לרף התחלופה הבין־דורית. לעומת זאת, רק חמישית מהמצרים אינם מבקרים במסגד, ושיעור הפריון במצרים גבוה, בהתאמה, ועומד על כשלושה ילדים לאישה. במאלי האנאלפביתית רק שלושה אחוזים מהמשיבים אומרים שאינם מתפללים במסגדורמת הפריון במדינה מזנקת לגובה של 5.5 ילדים לאישה.

העולם המוסלמי לכוד בין הפטיש לסדן. בחלק מהארצותובמיוחד בפקיסטן, בבנגלדש ובמצריםכמחצית האוכלוסייה אינה יודעת קרוא וכתוב. אוכלוסייה זו משמרת את הרגלי העולם השבטי, וביניהם רמת פריון גבוהה. אבל אותן ארצות מתקשות להניח פת לחם על שולחנה של אותה מחצית אנאלפביתית, שלא לדבר על תעסוקה, והתמשכות המצב של עוני קיצוני עם האיום של רעב, מציב אותן באופן מתמיד על ספו של אי־שקט חברתי. מן העבר השני, ארצות שבהן הושגה רמה גבוהה של אלפביתיותאיראן, טורקיה, טוניסיה ואלג'יריהניצבות בפני כשל חברתי הרסני אף יותר, בדמות חֶסֶר בהקמת משפחות וצניחה במספר הילדים.

המודרניות התקיפה את החברה המוסלמית באיבר הרגיש ביותר שלה. למעשה, באותו איבר שהיה אמור להבטיח את ניצחונו של האסלאם על המערב הדקדנטי: הרחם. אבל השבירות אינה הופכת את הארצות המוסלמיות הפגיעות לפחות מסוכנות. להפך: שעה שאירופה נוטה לפציפיזם משום שהיא מבינה כי לא נשקף לה רווח כלשהו מתוקפנות, איראן מחרחרת מלחמה משום שהיא יודעת שאין לה מה להפסיד.

דמוגרפיה וייאוש

המנהיגים המוסלמים מפגינים בעתה נוכח הדעיכה הדמוגרפית שלהם, יותר מהפסימיסט המערבי המדוכדך ביותר. ראש ממשלת טורקיה, טאיפ ארדואן, ונשיאה לשעבר של איראן, מחמוד אחמדינג'אד, הזהירו כי אומותיהם עלולות להיכחד בתוך דור אחד. כלי התקשורת בשפה האנגלית נטו בדרך כלל להתעלם מאזהרתם, אך אזהרות בנוסח זה ניתן למצוא בשפע בעיתונות ובבלוגים בשפה הטורקית ובשפה הפרסית. תחושת האסון הממשמש ובא בחלק גדול מהעולם המוסלמי הופכת את המדינות האלו למסוכנות ולבלתי־יציבות. הסכנה הגדולה לביטחון העולם איננה ניצחון הדרגתי של האסלאם בחסות חרב הצמיחה הדמוגרפית, אלא עידן של אי־יציבות, שבירת מערכות חברתיות ותוקפנות הנובעות מתחושה של ייאוש.

"הם רוצים להכחיד את האומה הטורקית," הכריז ראש־הממשלה הטורקי, טאיפ ארדואן, בשנת 2008, "זה בדיוק מה שהם רוצים לעשות!" – אותם "הם" שעליהם דיבר ארדואן בנאומו בפני קהל נשים בעיר המחוז אוּשאק, הם אלו המשכנעים נשים טורקיות להפסיק ללדת ילדים. טורקיה נתונה במלכודת דמוגרפית. שיעור הילודה בה נפל, ואוכלוסייתה מזדקנת בקצב מהיר כמעט כזה של איראן. ארדואן נשא את דבריו כ"אח מודאג" המדבר אל "אחיות יקרות", והפציר בנשים: "כדי שעמנו יישאר צעיר, עליכן ללדת לפחות שלושה ילדים." השומעות אטמו את אוזניהן. "ארדואן ביקש מהנשים ללדת שלושה ילדים, והביקוש לאמצעי מניעה עלה," עיקם אקדמאי טורקי בולט את חוטמו. ארדואן רואה בנתוני הפריון לא פחות מקנוניה להחריב את טורקיה. "אם נמשיך במגמה הקיימת, שנת 2038 תסמן אסון עבורנו," הזהיר במאי 2010.

ארדואן צודק: עתיד האומה הטורקית נמצא בסכנה. יש דרכים להתמודד עם הבעיה הדמוגרפית, אך ייתכן שלאסלאמיזם של ארדואן אין גישה אליהן. שיעור הפריון בטורקיה נמצא כבר היום מתחת לרמת ההחלפה הבין־דורית ומתכנס לשיעור הפריון האירופי. ניתן להבחין כאן באותו דגם שראינו באיראן ובעולם המוסלמי בכלל: נשים טורקיות משכילות ויודעות קרוא וכתוב יולדות ילד אחד או שניים, שעה שנשים אנאלפבתיות בחבלים המזרחיים הנידחים של אנטוליה יולדות ארבעה. מנקודת המבט הטורקית, יש כאן איום קיומי. הקבוצה הפורייה ביותר בטורקיה היא הכורדים, אותה חמישית מרדנית באוכלוסייה, הנאבקת למען עצמאותה כבר עשרות שנים. עד אמצע המאה, שתי חמישיות מהאוכלוסייה הטורקית ורוב הגברים בגיל צבא יהיו כורדים.

אחמדינג'אד באיראן הזהיר, במקביל, מהיכחדות לאומית העלולה לבוא בעקבות התמוטטות שיעור הילודה. בעשרה בספטמבר 2010 הכריז הנשיא האיראני במהלך פגישה עם פקידים רשמיים בנפת אלבורז כי "'שני ילדים' אינו מרשם להישרדות האומה אלא מרשם להיכחדותה… הנתונים העדכניים ביותר מצביעים על־כך שיש רק שמונה־עשר ילדים על כל עשרה זוגות איראניים, והם צריכים לעורר דאגה בקרב הדור הנוכחי… זה מה שלא טוב במערב. צמיחת אוכלוסייה שלילית תגרום להכחדת הזהות והתרבות שלנו. העובדה שקיבלנו זאת מציבה אותנו במסלול הלא נכון. הרצון לצרוך יותר במקום ללדת ילדים הוא פעולה של רצח עם." האתר בשפה הפרסית, "ג'אבאן אונליין", ציטט את הנשיא אחמדינג'אד והוסיף ציטוט מפיו של הסוציולוג מאג'יד אבהרי, שהזהיר מפני "גל של קשישים" העתיד לבוא בעשורים הקרובים בגלל "הירידה בפריון", שתוביל ל"ירידה בהיקף כוח העבודה, ולעלויות בריאות וביטוח חברתי גבוהות יותר בגלל אוכלוסייה שתהיה קשישה ברובה".

 האתר מציין כי הגורמים המביאים להפחתת הפריון כוללים "גידול בהשכלת נשים, גידול בתעסוקת נשים, שיפור הטיפול הבריאותי ותכנון המשפחה, עלייה בגיל הנישואים, שכיחות רבה יותר של מקרי גירושים, שינוי בתפיסת המשפחה בתרבות העולמית, שינוי במבנה המשפחה ועיור". עם התוצאות של הפריון הנמוך ניתן למנות "קיטון בכוח העבודה, אוכלוסייה קשישה, ירידה בעוצמתה הבין־לאומית של המדינה, הידרדרות הדרגתית של התרבות והזהות הקהילתית, הגירה של אנשים בעלי כישורים בשל היעדר הזדמנויות לתעסוקה, ובעיות פסיכולוגיות של בנים יחידים".

תאונת רכבת באיראן: תחזית האוכלוסייה לפי קבוצת גיל 2010 לעומת 2050. מקור: חטיבת אוכלוסיית העולם של האו"ם, תסריט ללא שינוי בשיעור הפריון

בנובמבר 2010 תבע הנשיא אחמדינג'אד כי נערות איראניות יינשאו בגיל שש־עשרה ויולידו יותר ילדים. כפי שאמר לעיתון הממשלתי "ג'אמֶה גָ'ם" (جام جم): "עלינו להביא את גיל הנישואים לבחורים ל-20 ולבחורות לגיל 16 או 17 בערך." במשך שנים טען אחמדינג'אד כי שיעור הילודה הצונח של איראן נובע ממזימה מערבית לחבל בארצו. בשנת 2006 הוא הכריז כי אוכלוסיית המדינה צריכה להכפיל את עצמה: "אני מתנגד לאמירה ששני ילדים מספיקים. למדינה שלנו יש הרבה יכולת. יש לה יכולת לגדל הרבה ילדים. יש לה אפילו יכולת להכיל 120 מיליון איש. למערביים יש בעיות. מכיוון שצמיחת האוכלוסייה שלהם שלילית, הם מודאגים וחוששים שאם האוכלוסייה שלנו תגדל, אנחנו ננצח אותם."

אך הנשים האיראניות עושות את ההפך הגמור ממה שביקש מהן אחמדינג'אד לעשות. בשנת 2006, כאשר גילה לראשונה את המזימה המערבית, כביכול, לדלדל את אוכלוסיית ארצו, עמד שיעור הפריון של הנשים האיראניות על שני ילדים בממוצע. בשנת 2010 הוא כבר צנח ל-1.7 ילדים. בקרב הפרסים, שהם מעט יותר ממחצית אוכלוסיית איראןהשאר הם אזֶרים דוברי טורקית, כורדים, ערבים ובלוצ'יםשיעור הפריון אפילו נמוך יותר. במרכזים האורבניים של איראן, מספר הלידות קטן אף יותר. בטהרן, בירת המדינה, הפריון עומד על 1.5 ילדים לאישה בלבד.

הדמוגרפים לא ראו דבר כזה מעולם. בשנת 2008 פרסמה קבוצה של דמוגרפים אירופיים ואיראניים מהמכון הבין־לאומי לניתוח מערכות יישומי מחקר בשם "חינוך ודעיכת הפריון המהירה ביותר בעולם באיראן". החוקרים ציינו כי:

ניתוח ראשון של מפקד האוכלוסין באיראן משנת 2006 הראה שיעור פריון נמוך להדהים של 1.9 במדינה כולה ורק 1.5 באזור טהרן (שבו חיים כשמונה מיליון תושבים)… ירידה בשפ"כ [שיעור פריון כולל] של יותר מ-5.0 בתוך שני עשורים לערך היא שיא עולמי בירידה בפריון. הנתון הזה מפתיע אפילו יותר, בעיני משקיפים רבים, כשמתייחסים לכך שהדבר אירע באחת המדינות המוסלמיות ביותר. החוקר חייב לפיכך לבחון מחדש רבים מהסטריאוטיפים הרגילים על פערי פריון ודת.

מסקנת קבוצת החוקרים הייתה כי ההשכלה יכולה להסביר חלק גדול מהקריסה בפריון באיראן. כפי שראינו, האלפביתיות מסבירה חלק ניכר מהשונוּת בשיעורי הפריון בין מדינות מוסלמיות. בכל מדינה מוסלמית שעליה יש לנו נתונים, ניתן להבחין באותו דפוס: ההשכלה מסבירה את עיקר השוני בפריון בתוך האוכלוסייה במדינה.

אֵם איראנית לשבעה ילדים בשנות השישים והשבעים של המאה הקודמת הייתה בעלת השכלה יסודית, אם בכלל. באמצע שנות השמונים ילדו נשים איראניות אנאלפביתיות כמעט חמישה ילדים. נשים עם השכלה יסודית ילדו שלושה ילדים וחצי בממוצע. נשים בעלות תעודת בגרות תיכונית ילדו מעט יותר משניים, ואילו הריבוי הטבעי בקרב נשים איראניות בעלות השכלה אקדמית עמד על 1.3 ילדים בלבד, בדומה לשיעורי הפריון הנמוכים ביותר שנרשמו במערב אירופה. ככל שגדל מספר הנשים האיראניות שרכשו השכלה בית־ספרית, סיכמו החוקרים, כך קטן מספר הילדים שלהן. שיעור הפריון בכל רמות ההשכלה ירד אף הוא בעקביות, ושיעור הפריון הכולל צנח מטה.

הנשים האנאלפביתיות הבודדות שנותרו באיראןבעיקר בנפה המזרחית הרוגשת של בלוצ'יסטןהמשיכו ללדת שבעה ילדים, והמיעוט בין הנשים האיראניות שהיו בעלות השכלה יסודית בלבד המשיכו ללדת ארבעה ילדים. אבל הנשים האיראניות, ולא בזכות המשטר האסלאמי, הן המשכילות ביותר בעולם המוסלמי. הממשלה החילונית באיראן, תחת שלטון השאה, השקיעה מאמצים כבירים בחינוך בשנות השישים והשבעים של המאה הקודמת, במטרה להכחיד את האנאלפביתיות בקרב מבוגרים עד שנת 1985. צבא האלפביתיות שהוקם באיראן אִפשר לצעירים בעלי תעודת בגרות תיכונית להמיר שירות צבאי בהוראת קריאה לילדים אנאלפביתיים, ומאתיים אלף גברים התנדבו. המהפכה האסלאמית של אייתוללה חומייני אמנם האטה את תנועת האלפביתיות שיזם השאה המודח, אך לא יכלה לעצרה.

שיעור פריון כולל מול אלפביתיות, 30 המדינות המוסלמיות הגדולות ביותר. מקור: ספר העובדות של ה-סי-איי-אי

כיום, איראנים בעלי השכלה בגילאי הפריון הם הרבה פחות דתיים מהוריהם. האיראנים נוטשים את החברה המסורתית לטובת השכלה תיכונית ואוניברסיטאית, ועוצמת הדבקות שלהם במצוות הדת פוחתת. אין לנו הרבה נתונים בנושא, אך כפי שציינו, נתוני הסקר הבין־לאומי מצביעים על כך שמספר המבקרים במסגדים באיראן נמוך מאשר בכל מדינה מוסלמית אחרת מלבד טורקיה. האומה שהקימה את המדינה האסלאמית הראשונה, אחרי המהפכה האסלאמיתאומה הנשלטת על ידי מועצת אנשי דת ועל ידי משטרת דתהופכת פחות ופחות דתית. אחרי נפילת המשטר הקומוניסטי בשנת 1990, למד העולם כי ברוסיה לא היו הרבה קומוניסטים מחוץ לאליטה השלטת. גם באיראן, כך נדמה, אין הרבה מוסלמים מחוץ לתיאוקרטיה השלטתכלומר, לא מוסלמים המגיעים לתפילות במסגדים ביום שישי המקודש. לפי דיווח של זוֹרֶה סולֵימאני ב-BBC בשנת 2008, רק שני אחוזים מהאזרחים הבוגרים באיראן משתתפים בתפילות יום שישי. מיליוני מוסלמים הפגינו נגד הטיית התוצאות בבחירות לנשיאות בשנת 2009, ובכך אפשרו לעולם ללמוד לרגע חטוף על מידת המרירות בקרב תושבי המדינה כלפי השלטון התיאוקרטי. אך בשקט ובהדרגה צעירי איראן מוחים כבר שנים, ובאופן הרבה יותר החלטי: הם מסרבים להביא ילדים לעולם.

יתר על־כן, דומה כי איראן קבעה תקדים לחלקים אחרים בעולם המוסלמי; טורקיה ואלג'יריה, במיוחד, אינן מפגרות הרבה מאחור. שיעור הילודה הממוצע של המוסלמים עדיין גבוה בהרבה משיעור הילודה הנמוך עד עפר במערב אירופה, אך שיעור הירידה שלו הוא המהיר ביותר בעולם, ובעתיד הקרוב הפריון המוסלמי עשוי לצנוח הרבה מתחת לשיעור הפריון באירופה. איראן כבר צנחה לדרגה השווה לזו של הטווח הנמוך שבמדינות מערב אירופה. כשהדור המצומצם של היום יירש את הדור הנרחב של מוסלמים בגיל העבודה, בתוך דור אחד, יימצאו חלק מהחברות העניות ביותר בעולם עמוסות ביחס תלות קשישים דומה לזה שבאירופה.

זו הסיבה לכך שמחמוד אחמדינג'אד ביטא את תחושת הדחיפות הנואשת של ההנהגה האיראנית: איראן הייתה המדינה הראשונה שהשליכה מאחורי גווה ממשל חילוני באוריינטציה מערבית לטובת תיאוקרטיה אסלאמית. במונחים שבהם הגדירו המהפכנים האיראניים הצלחה, הניסוי האסלאמי של איראן נכשל. הטיפול הורג את החולה. המצב הזה הופך את איראן למסוכנת. איראן דומה לחיה שנפצעה פצעי מוות, אך כוחות ההרס שלה עדיין בשיאם.

דעיכת אוכלוסייה אינה מנבאת בהכרח תוצאה של שלום. להפך, בטווח הקצר היא עלולה להניע התנהגות תוקפנית, המונעת מכוח האמונה שההזדמנות להילחם לא תשוב עוד.

היטלר היה פסימי מאוד ביחס לעתידו של הגזע הארי. ב"מיין קאמפף" הוא טען: "הגזעים הארים יוצרים תרבויות הנושאות תחילה את כל המאפיינים הפנימיים של טבעם; עם זאת, הכובשים מוֹעלים בעקרון טוהר הדם. הם מתחילים להתערב באוכלוסייה הנכבשת וכך מביאים את קיומם לקצו; משום שאחרי נפילתו של האדם מגן העדן בא תמיד הגירוש משם" (מיין קאמפף, פרק 11 חלק א'). היטלר האמין כי הגזע הארי בתקופתו עומד על סף הכחדה בגלל ריבוי בין־גזעי והרעלת הדם באמצעות עגבת. הוא חשב שניתן להצילו רק בפעולה מהירה וקיצונית, וגם זו, בכל מקרה, תוכל רק לדחות את דמדומי האלים הבלתי־נמנעים.

בעיניהם של האסלאמיסטים, המפגש בין האסלאם והעולם בגלובליזציה היה הרה אסון בגלל ההשפעה הקטסטרופלית של העולם על הדת המושרשת כה עמוק בהרגלי החברה המסורתית, עד שאין לה יכולת לשרוד באור היום של המודרניות. התכווצות הרחם המוסלמי היא תסמין של ההלם הרוחני בעולם המוסלמי, אבדן אמונה פתאומי וחריף יותר מאשר מגמת החילון במאה החולפת במערב.

הצעירים המוסלמים, ברובם המכריע, מנוכרים לתרבות המוסלמית המסורתית של הדורות הקודמים, ומורדים בשקט בניסיונם של האסלאמיסטים לאכוף אותה מחדש בכוח. הם הצביעו באמצעות הרחם. כמו באירופה, העולם המוסלמי עסוק בהתאבדות בהילוך אטי בגלל כישלונו ביצירת הדור הבא. צדו השני של מטבע ההתאבדות באמצעות אי־ילודה הוא מלחמת הקודש, הג'יהאד. מי שהיה שר האוצר, ההגנה והמסחר העיראקי, עלי א' עלאווי, כינה זאת (בספר בהוצאת ייל, The Crisis of Islamic Civilization, עמ' 272): "אבדן הזהות והאוטונומיה הבסיסית של המוסלמים", והמוסלמים הגיבו לאבדן הזה במלחמת קודש נגד המערב.

העולם המוסלמי מתאבד, אך אנו עלולים להיהרג מההדף.

את הספר המלא ניתן לרכוש כבר עכשיו במחיר מבצע כאן.

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

10 תגובות למאמר

  1. ומה אצלנו? עוד זכויות להומואים ולנשים מתגרשות, פירוק המשפחה הטבעית, נהנתנות וקוצר-רואי.

  2. לסיכום המאמר:
    להיות פרימיטיבי ולעשות הרבה ילדים זה חרא כי אין לכל הילדים האלה מה לאכול ויש מלחמות ואלימות בגלל עודף צעירים ממורמרים.
    אבל גם להיות מתקדם וליברלי ולעשות מעט ילדים זה חרא, כי אח"כ אין לזקנים מה לאכול ובינתיים יש מלחמות ואלימות, כי אין מה להפסיד.

    פיתרון: להיות מתקדמים וליברלים ולעשות הרבה ילדים בו זמנית .
    בעיה- אז יש צריכה אקססיבית של משאבים ודלק בשביל שלל המותרות הנדרשות לכל בית, וכדור הארץ נהרס כליל (זה מה שקורה בסין)

    פיתרון 2: להיות מתקדמים וליברלים ולעשות הרבה ילדים, ולחיות בצניעות חומרית יחסית.
    במקום שתי מכוניות בבית, להחזיק שתי ספריות גדולות בבית. במקום טלוויזיות גדולות, לטפח את החינוך של הילדים ולקנות להם ספרים וציוד ציור ודגמים לבניה.. במקום רצפת פרקט מפונפנת, לגדל ילדים מאושרים על בלטות זולות ושדות ירוקים, שיספקו להם הרבה יותר בידור מכל הפלייסטיישנים בעולם. בינגו!

  3. ז"א שיש יתרון אבולוציוני לחברות אנאלפבתיות… זה לא נשמע מעודד.
    אולי אפריקה, שמתאפיינת בריבוי טבעי גבוה, תשתלט על העולם.

  4. לאיסלאם קיצוני מול מערב דקדנטי,

    פתרון 3: להיות מתקדמים וליברלים ולעשות הרבה ילדים בו זמנית ולנסוע במכוניות צורכות חשמל/מים/שמש ולהשתמש במוצרים צורכי חשמל/מים/שמש . כך אפשר לחיות חיי מותרות בלי לפגוע בכדור הארץ.

  5. הבעיה בהקטנת הילודה בחברות מערביות היא הרבה פחות חמורה, וזה בגלל פריון העבודה – עובד אירופאי הוא בעל פיריון משמעותית גבוה יותר מעובד במדינות ערב, כלומר הוא מסוגל להרוויח מספיק בשביל לדאוג לעצמו גם בהווה וגם בזקנתו.
    זה קורה כי החברה המערבית חוותה את הירידה בילודה בצורה הדרגתית יחד עם עלייה בתיעוש. חברה בעלת פריון נמוך גם הילודה וגם בעבודה תחווה משבר.

  6. בדרך כלל לאורך כל ההסטוריה של חברות. כל שינוי מהיר בחברה גרם לשפיכות דמים. אין ספק שאנו בני האדם יותר מידי על כדור הארץ. המצב הטיבעי שלנו הוא להתרבות אחרת מבחינה כלכלית באמת היה קשה להחזיק את הדור המזדקן. אבל אם נמשיך כך נגיע בסופו של דבר להתפוצצות אוכלוסין. בדרך כלל הטבע שומר שזה לא יקרה, וברגע שניהיה לנו צפוף או לא נוח אנו נעשים אלימים. התוצאה היא בדרך כלל מלחמה או משהו דומה אשר גורם לדילול האוכלוסייה. מנקודת מבט פסיכולוגית מלחמות או אלימות שגורמת להרג משאירה משקעים מאוד לא טובים בקרב האוכלוסייה עצמה. אפשר לראות דוגמה טובה לכך היא אירופה שהופכת להיות יותר ויותר פצפיסטית. כיום לדעתי היא לבחור בדרך המלך זאת אומרת קצת מכל דבר. ירידה בכמות הילודה בצורה איטית, גם תיתן אפשרות לחברה לספוג את המטלה של הדור הזקן וגם לא תעשה שנוי מהיר. אומנם זהו תהליך איטי אבל אנו כחברה צריכים לחתור לכיוון. דבר נוסף שאנו כחברה צריכים להבין במיוחד כיום שהמשאבים על כדור הארץ הולכים ואוזלים זה שאנו חייבים ללמוד לוותר יותר ויותר על הלאומנות שלנו ולחשוב יותר ויותר על כך שאנו בני אדם זאת אומרת בצורה גלובלית.
    מבחינה פוליטית / דתית שני הדברים שהזכרתי הם היו ממש לא מקובלים במיוחד על אלה העומדים בראש כל חברה וחברה. גם לוותר על לאומניות וגם להוליד פחות. בכך אנו נכנסים למה שניקרה מעגל השטן. מצד מנהיגי חברות דוחקים בנו להתרבות ולהיות יותר לאומנים, על מנת להשיג ביטחון כלכלי ויתרון דמוגרפי לזמן הקצר אבל למען האמת בוא בזמן הם דוחפים במודע או שלא להתפוצצות אוכלוסין שזה מביא לאי נוחות משמע אלימות. לדעתי האזרח הקטן והמלומד 😉 חותר כיום לעתיד טוב יותר לילדיו בכך שהוא מצד אחד מוליד פחות ילדים אבל מצד שני משקיע באיכות החינוך והאפשריות טובות יותר שניתנות לילד לעתיד. זה אומנם ממש מזעזע את מנהיגי החברה ואולי זה גם יביא לטלטלה בחברה אבל ללא ספק לעתיד גלובלי טוב יותר.
    ואולי מי יודע אנו נצליח לצאת ממעגל השטן.