הסיפוח לא יעזור

המשא ומתן בעיצומו, וחברי הכנסת חולמים על סיפוח: כמה וכמה הצעות חוק בעניין מונחות היום על שולחן הכנסת, במטרה "לסכל את המשא ומתן".

חולמים על סיפוח. חברת הכנסת מירי רגב. צילום: פלאש90

אתמול הובאה בפני ועדת השרים לחקיקה הצעת חוק של חברת הכנסת מירי רגב (הליכוד ביתנו), המבקשת להחיל את החוק הישראלי על כלל היישובים היהודיים ביהודה ושומרון. הצעה זו מצטרפת להצעת חוק דומה של רגב, אשר התייחסה ליישובים היהודיים בבקעת הירדן ועוררה סערה ציבורית בעקבות אישורה על-ידי ועדת השרים לחקיקה.

נראה כי המניע המרכזי להעלאת הצעות חוק אלו לסדר היום הוא העיתוי: ההצעה האמריקנית לכונן הסדרים חדשים בבקעה החזירה לסדר היום המדיני את חבל הארץ שבשנים האחרונות היה רחוק מאור הזרקורים.

אין ספק כי ההחלטה להעלות את הצעתה להצבעה בוועדת השרים היום, נובעת מהמשא ומתן המדיני. במסדרונות הכנסת יש מי שטוענים שרגב הזדרזה בשל הצעת חוק דומה שאותה מקדם בימים אלה חבר הכנסת מוטי יוגב(הבית היהודי). אלא שבעוד הצעת החוק של רגב מבקשת להחיל את הריבונות על תחום היישובים היהודיים בלבד, מבקש יוגב להחיל את הריבונות הישראלית על בקעת הירדן כולה. בראיון ל'מידה', הודה יוגב כי "מטרת הגשת הצעת החוק בעת הזו היא לסכל את המשא ומתן". אך יחד עם זאת, בכוונתו "להגיש את הצעת החוק בהידברות עם ראש הממשלה בעיתוי המדיני הנכון, על מנת שלא לפגוע בקונצנזוס הישראלי ממנו נהנית הבקעה".

כמענה ליוזמה של רגב, ביקש לקדם חבר הכנסת חיליק בר(העבודה) הצעת חוק הפוכה, הקובעת כי מדינת ישראל לא תחיל את ריבונותה באופן חד-צדדי ביהודה, שומרון ועזה, וכן שמעמדם הסופי של שטחים אלה ייקבע רק במסגרת הסכם שיסדיר "שתי מדינות לשני עמים", בין מדינת ישראל לבין הנציגות הרשמית של הרשות הפלסטינית.

אולם בר נזהר מלהכליל את בקעת הירדן בחקיקה: "מלכתחילה ובכוונת מכוון הצעת החוק שלי לא כוללת את הבקעה, שמסיבות שונות אינה דומה ליהודה, שומרון וחבל עזה. גם כשההצעה הועלתה לדיון בוועדת השרים, וחבריי מהשמאל הציעו לתקן את ההצעה ולכלול את הבקעה כמענה להצעתה של רגב – סירבתי". עוד הוסיף בר כי למרות שהוא בעד רעיון "שתי מדינות לשני עמים", הוא רואה את כל השטחים כשייכים לעם היהודי: "אני מייחל לכך שהחלק שנצטרך להעביר לפלסטינים יהיה כמה שיותר קטן". מכיוון שכך, הוא מתעקש שמסירת שטחים תתקיים אך ורק במסגרת הסכם כולל: "אני מתנגד גם לנסיגות חד-צדדיות ולמסירת שטחים בחינם. בזמן ההתנתקות נסעתי עם סרט כתום ברכב", חושף בר.

יחד עם זאת, בר לא שולל לחלוטין את האופציה החד-צדדית: "במקרים מסוימים, ובלית ברירה, ורק אם אפסו כל הסיכויים להגיע להסדר מדיני של שתי מדינות, יתכן שעל ישראל יהיה ללכת למהלך חד-צדדי בבקעה, של סיפוח הכולל לקיחת אחריות על כלל התושבים, או לחילופין להתנתק באופן חד-צדדי".

.
שמח לבצע ויתורים כואבים. חבר הכנסת חיליק בר וחברים. צילום: פלאש90

הסיפוח לא יעזור

חברי הכנסת רואים בסיפוח אקט דרמטי, המסוגל לעצור את גלגלי המשא-ומתן, ולחשק את מקבלי ההחלטות. אלא שההיסטוריה למרבה הצער מוכיחה את ההיפך: רק בשני העשורים האחרונים נמצאו מספר ראשי ממשלה, ביניהם נתניהו עצמו, שניהלו משא-ומתן על ירושלים ועל רמת הגולן, למרות שהחוק הישראלי הוחל עליהן לפני יותר משלושים שנה. ובהתחשב בכך שאפילו הסמן הימני, אביגדור ליברמן, מציע לבצע תיקוני גבול באזור יישובי המשולש הערביים, קשה לראות בסיפוח יותר מאשר אקט זמני.

סגן שר החוץ, חבר הכנסת זאב אלקין (הליכוד ביתנו), התומך במהלכי סיפוח של אזורים שלגביהם יש קונצזוס ישראלי, סבור כי למרות זאת יש לסיפוח משמעות: "הסיכוי לנתק ממדינת ישראל אזורים שסופחו, יורד במידה ניכרת" אומר אלקין בראיון ל'מידה'. זאת, מכיוון שהסיפוח יעניק "הגנות חוקיות, שדורשות רוב של 61 חברי כנסת ומשאל עם במקרה של נסיגה משטחים בריבונות, יקבע את מעמדו של האזור המסופח בתודעה הישראלית, ובעיקר מפני שצריך לשנות את המומנטום הנוכחי, לפיו רק אנחנו נסוגים אבל לא זוכים לממש את זכותינו גם באזורים בהם יש הסכמה ישראלית רחבה". לדבריו, יש להיאבק במציאות שבה "התיאבון של הצד השני רק גדל ולנו נהיה יותר ויותר קשה להחיל את ריבונותנו באותם מקומות".

למרות זאת, אלקין אינו אופטימי: "אני לא מאמין שהסוגיה תיפתר באמצעות הצעת חוק, כי הן פשוט לא תעבורנה, ובטח לא באמצעות הצעת חוק פרטית. השיח הישראלי לא מוכן לכך, ולאחר שנים שהרגילו את הציבור הישראלי שסיפוח מגיע בסוף התהליך, צריך להכשיר את הלבבות להבנה שניתן לעשות גם אחרת. בשלב זה, הצעות החוק השונות הן לא יותר מאשר הצהרת חוק, שזו דרך לגיטימית של חברי כנסת לקדם שיח. באופן דומה, אני קידמתי בכנסת הקודמת יחד עם חבר הכנסת יריב לוין חקיקה להגבלת כוחו של בג"צ, למרות שידעתי שאין סיכוי שזו תעבור".

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

2 תגובות למאמר

  1. סיפוח לא יעזור למנוע נסיגות עתידיות (אם תהינה), אבל הוא חיובי כשלעצמו, ולא רק כאמצעי מניעה.
    יש להחיל ריבונות ישראלית על יהודה ושמרון, לא מפני שזה יועיל לדבר מה, אלא מפני שזה הדבר הנכון לעשותו.
    כמובן, יש להתייחס לשאלת העיתוי, ולהשלכות הבין לאומיות, אבל המטרה בסופו של דבר צריכה להיות החלת הריבונות על חבלי ארץ אלו.

  2. בסוגיה הזאת של סיפוח אני לא מבין דבר אחד. בתוך יהודה ושומרון חיים אזרחים שחיים תחת דיקטטורה צבאית מלאה (אזרחים ישראלים. כל חוק שעובר בכנסת ישראל אינו חל ביו"ש אלא אם אלוף פיקוד חותם עליו כמו חוקי העבודה שקיבלו פרסום לאחרונה. ואע"ג שזה דיקטטורה יחסית נוחה עדיין היא דיקטטורה) ולעומתם חיים אזרחים אחרים (הערבים) שחיים תחת חצי דמוקרטיה (חוץ ממסים ומביטחון) למה אנחנו שחיים תחת דיקטטורה לא דורשים דמוקרטיה. או שיספחו אותנו (לפחות שיחול כאן החוק הישראלי וגם אם לא תקרא לזה סיפוח…) או שיתנו לנו חצי דמוקרטיה כמו לבני דודנו הערבים. למה אני קשור למדינת ישראל???
    בנוגע להצעה של ביבי שנהיה מיעוט במדינה ערבית. זה בורות בסיסית באזרחות. מדינה היא החלטה של קבוצת אזרחים להתאגד יחד כדי להבטיח בטחון וכדי להסדיר בצורה טובה יותר את הדברים הציבוריים (מתוך הכרזת העצמאות האמריקאית. אמנם השיטה הפאשיסטית אומרת באמת שהמדינה היא העיקר) ומכיון שאנחנו לא רוצים את הערבים והערבים לא רוצים אותנו אין שום הגיון שנהיה מדינה אחת אלא צריך שני מדינות לשני עמים בתוך יהודה ושומרון.