שר הקלקלה: בנט נגד המובטלים

השר בנט הכריז לאחרונה בגאון על העלאת שכר המינימום של עובדי הקבלן, "לטובת החלשים" • למרבה האבסורד, הנפגעים העיקריים מהמהלך יהיו דווקא השכבות החלשות, שיתקשו מעתה למצוא עבודה ואף יאלצו לשלם יותר על מחייתם • איך פוגע שכר המינימום בכלכלה

כאשר מעלים את מחירו של מוצר בשוק, הכמות המבוקשת ממנו פוחתת באופן טבעי. הכלכלן האוסטרי קרל מנגר, הסביר זאת היטב: כל יחידה שנוספת מאותו מוצר משמשת לסיפוק מטרה נחותה יותר, ולכן הצרכן (או היצרן) יהיה מוכן להחליפה בפחות כסף. לדוגמה, אם מדובר בדליי מים, דלי המים הראשון ישמש לשתייה, הבא אחריו לרחצה, השלישי להשקיה, וכן הלאה.

מה שנכון לדליי מים, נכון גם לשעות עבודה ש"מוכרים" עובדי ניקיון למעסיק, למשל. במקרה הזה, המעסיק ישתמש בשעות הראשונות של העובדים לנקות בחללים החשובים לו ביותר, או בשעות החשובות לו ביותר, ולאחר מכן יפנה את שעות העבודה הנותרות אל שימושים פחות ופחות חשובים, עד שיפסיק לרכוש אותן.

מסתבר שהתובנה הבסיסית הזו דילגה מעל ראשו של שר הכלכלה הישראלי. אחרת קשה להסביר את החלטתו "להיטיב" עם אנשי התחזוקה והניקיון, ולהעלות את שכר המינימום של עובדי קבלן בתחום בכ-300 ש"ח, ואת עלות העסקתם הכוללת בכ-1000 ש"ח. התוצאה של העלאת המחיר עבור שעת עבודה, בחוק, לאור כל האמור, מובנת מאליה: המעסיקים יוותרו כעת על העבודה שתופנה לשימושים הפחות חשובים, וירכשו רק עבודה שתהיה שווה להם יותר ממחיר המינימום החדש. רכישת שירותי ניקיון תצומצם, התעסוקה תקטן והאבטלה תגדל.

אם נניח שלפנינו עסק קטן המעסיק מספר מצומצם של עובדים בשכר מינימום, העלאה – אפילו צנועה – של השכר, יכולה לחסל לו את שורת הרווח של המעסיק, ולגרום לו לעבור להפסדים. כדי להמשיך לתפעל את העסק הוא יאלץ להעלות את המחירים, או להוריד את איכות המוצר – דבר שיגרום לירידה בביקוש למוצריו. כאשר הירידה בביקוש תתורגם לירידה בהיקף העבודה הנדרשת, המעסיק יפטר עובדים. כך, גם יפוטרו עובדים וגם יוקר המחיה יעלה.

הנפגעים העיקריים של העלאת השכר

זאת ועוד, הנפגעים העיקריים מהחלת שכר מינימום הם העובדים בעלי הכישורים המותאמים פחות לשוק העבודה, כמו צעירים, מבוגרים ובעלי מוגבלויות. אנשים אלה, שהצרכים שאותם הם יכולים למלא עבור מעסיקיהם הם בדרך כלל הנמוכים ביותר, בדרך כלל מפוטרים ראשונים בשעה ששכר המינימום עולה. כאשר הממשלה כופה על מעסיקים לשלם לאותם עובדים מעבר למה שהיו מוכנים לשלם במצב רגיל, עולה גם הכדאיות להחליף אותם במכונות אוטומטיות, ברובוטים ובמערכות מחשוב. כך, כל העלאה של שכר המינימום מגדילה את האטרקטיביות של מכונות לתדלוק עצמי, של שואבי אבק אוטומטיים ושל מצלמות במעגל סגור שנועדו להחליף שומרים אנושיים.

ההחלפה לא מתבצעת מיד, אך השפעותיה הן ממשיות ואמתיות. התוצאה היא שהמשק נכלא בסיטואציה אבסורדית, שבה בעל העסק נאלץ לשלם על מערכות יקרות שנועדו להחליף עובדים, בעוד שמחפשי עבודה נאלצים להישאר בביתם מובטלים משום שעלות העסקתם גבוהה מדי. המדינה מצדה, נאלצת לשלם לאחרונים דמי אבטלה, ומהראשונים לגבות מס ובכך להעמיק את העיוות.

למרבה המזל, בישראל האבטלה נמצאת בשפל וקיימת גם עלייה בשעורי ההשתתפות בכוח העבודה. אלו כנראה היו לצנינים בעיניו של יו"ר הבית היהודי, נפתלי בנט, שבימים כתיקונם מתבטא בעד שחרור המשק. בהנחה שבנט לא מצא דרך לכופף את חוקי הכלכלה, נראה שבעל הבית (היהודי) שוב השתגע.

אכן, מבחינה אמפירית קשה לבודד את השפעת שכר המינימום על האבטלה מתוך משתנים רבים ואף בלתי מדידים; אך הניתוח עומד בעינו. מה שכן, אפשר לראות מהשוואה של שכר המינימום במדינות ה-OECD, שלמדינות שבהן אין שכר מינימום, כמו גרמניה, דנמרק ופינלנד, האבטלה היא מן הנמוכות בעולם. ניתן גם לראות שישראל (באדום) היא מהמדינות המובילות ביחס שבין שכר המינימום לשכר החציוני. לכן, הגדלתו תגדיל את הפגיעה בעובדים באופן משמעותי.

בנוסף, למרות אופיה החמקמק של הבעיה והבעייתיות הכרוכה בניתוחים כגון אלה, מחקרים שנעשו בארה"ב ובעולם מצאו, ברובם המכריע, קשר מובהק סטטיסטית בין שכר מינימום לאבטלה. במונוגרפיה שפרסמו החוקרים דייויד ניומרק וויליאם וושר, מצאו השניים שמתוך 102 מחקרים שנעשו על שכר המינימום, כשני שלישים מהם הצביעו על כך שעלייה בשכר המינימום פוגעת בתעסוקה, ורק ב-8 מהם נמצא שהעלייה בשכר מועילה לתעסוקה (השאר לא העלו ממצאים עקביים). כאשר מצמצמים את המחקרים לכאלו שלוקחים בחשבון השפעות ארוכות טווח, השיעור המצביע על פגיעה של שכר המינימום בתעסוקה עולה ל-85%.

השפעה נוספת שזיהו המחקרים היא החלפה של כוח עבודה פחות מיומן בכוח עבודה מיומן יותר. כלומר, המשמעות של העלאת שכר כפויה בחוק, היא שלמעסיקים נפתחת אפשרות להעסיק עובדים מיומנים יותר או משכילים יותר בגלל התשלום הגבוה, ולכן הם נוטים להחליף קבוצות חלשות יותר בקבוצות חזקות יותר. לדוגמה, בחלק מהמקרים קטנה התעסוקה בקרב בני עשרה, וגדלה בקרב בני עשרים ומעלה, או שהתעסוקה גדלה בקרב נערים משכילים עובדים וקטנה בקרב נערים שלא עבדו ולא למדו. השפעות דומות נמצאו בקרב תעסוקה של קבוצות מיעוטים במצב סוציו-אקונומי נמוך (כמו שחורים בארה"ב). בכך הפגיעה בקבוצות החלשות ביותר הולכת ומעמיקה.

אבדן ההכשרה והיכולת להשתלב במשק

השפעה שלישית של שכר המינימום הוא ביטול ההכשרה המקצועית על-ידי עבודה ורכישת ניסיון. רוב המשתכרים שכר מינימום הם דווקא לא בעלי משפחות, אלא צעירים בתחילת דרכם המקצועית. צעירים אלה עדיין לא רכשו מספיק מיומנות כדי להעלות את רמת השכר שלהם, ועבודה בשכר נמוך מספקת להם הזדמנות לעשות זאת. כאשר השכר ההתחלתי עולה, לחברות לא משתלם לשכור עובדים חסרי ניסיון, והמועמדים לעבודה נאלצים לחפש דרכים שונות ומשונות כדי להעלות את ערכם בעיני המעסיק. בדרך כלל על-ידי קורסים, תארים והכשרות, שביניהם למשרה המדוברת קשר רופף בלבד. דרך אחרת היא התנדבות, כלומר עבודה בחינם, דבר שלמרבה האבסורד דווקא חוקי לגמרי.

ההסתדרות עומדת מאחורי המהלך

אך יש פיל בחדר, והוא ההסתדרות. הצו הוא תוצאה של מאבק ההסתדרות לשמר את קרטל העבודה שהיא מחזיקה בו, על-ידי הפיכת עובדים לא מאוגדים, במקרה הזה עובדי קבלן, ליקרים יותר להעסקה. ההסתדרות מצאה שדרך שביתות ועיצומים היא יכולה לא רק לשמור על משרותיהם של עובדים לא יעילים, אלא גם להגדיל את מעגל המוטבים. מעגל שניזון, כמובן, מאלו שלא יוכלו להשיג את אותן הטבות.

מעבר להשלכות השליליות שיש להשתלטות של קרטל עבודה אלים על חלקים נרחבים במשק, הצו גם פוגע במעסיקים הקטנים הבינוניים. עסקים אלו, בניגוד לחברות גדולות, יתקשו לשכור עובדי ניקיון במשרה מלאה, ויאלצו להמשיך לרכוש את עבודות הניקיון מקבלנים. עתה, הם יאלצו לשלם מחיר גבוה מזה שחברות הענק משלמות על אותה עבודה. במצב כזה, צדק בנט באומרו שעדיף להעביר את העסק לדמשק.

אם נחזור להודעה בעמוד הפייסבוק של השר בנט, נראה כי עדיין קיימים אנשים המאמינים שניתן לשפר את מצבם של עשרות אלפי עובדי הקבלן בהינף קולמוס מעל צו ממשלתי, ללא פגיעה בעשרות אחרים. מסיבה זו בנט מתכוון להרחיב את האיוולת גם לעובדי תחום השמירה. מי שלא מבין כלכלה בסיסית, או גרוע מזה – בוחר להתעלם ממנה, ספק אם מקומו במשרד הכלכלה.