יש עתיד: בתי הספר עוברים לניהול עצמי

בין שלל הרפורמות שמנחית חדשים לבקרים השר שי פירון על מערכת החינוך, לא רבים הבחינו במהלך המבורך של מעבר לניהול עצמי של בתי ספר. כבר בשנת 2011 החליט שר החינוך גדעון סער לבחון מחדש את מדיניות הניהול בבתי הספר היסודיים, והחל בפיילוט של הרחבת האוטונומיה הניהולית של מספר בתי ספר. פירון בחר לאחרונה לאמץ את הפיילוט הזה ולהעביר את כלל בתי הספר היסודיים למסגרת של ניהול עצמי.

על-פי משרד החינוך, במסגרת המהלך תורחב הגמישות הפדגוגית והניהולית של בית הספר, כך שכל בית ספר יוכל להחליט באופן עצמאי כיצד להשתמש בתקציב העומד לרשותו. כמו כן, לבתי הספר תינתן האפשרות להחליט על תכנית הלימודים בשיעור של 25% מתוך סך השעות העומדות לרשותם, ובמסגרת זו אף לשלב תכניות לימודים שיגובשו על-ידי בית הספר עצמו.

הרציונל העומד מאחורי המהלך הוא ברור: פקידי משרד החינוך פשוט לא מסוגלים לקבוע ממשרדם הממוזג את הצרכים והקצאת המשאבים בכל בית ספר בשטח. אין ספק שמנהלי בית הספר הם האנשים שיכולים לזהות בצורה הטובה ביותר את הצרכים המקומיים ולתת להם את המענה הדרוש בהתאם לנסיבות. המתנגדים טוענים כי מהלך זה מסיר מהמנהל את אחריותו החינוכית-פדגוגית והופך אותו למנכ"ל חברה כלכלית, אך בטענה זו יש התעלמות גדולה מהעובדה שלהחלטות הנוגעות להקצאת משאבים יש משמעות חינוכית עצומה. כך למשל, ההחלטה האם להשקיע משאבים בתגבור תלמידים חלשים, בהעשרה כללית לתלמידים או בפעילות לעידוד מצוינות, היא החלטה שצריך לקבל מנהל בית הספר בהתאם לתפיסתו ולצרכי המקום.

מתן אוטונומיה וסמכות לבתי הספר יאפשרו גם לדרוש מבתי הספר להיות אחראים ומחויבים לתוצרים החינוכיים של בית הספר ולפתח "אחריותיות"; אימוץ תרבות ארגונית של אחריות, מחויבות ומתן דין וחשבון על התוצרים החינוכיים אל מול יעדים ברורים שבית הספר הגדיר לעצמו, צפויים לייעל ולכוון טוב יותר את בית הספר להשגת היעדים הללו.

התקציב כבר לא מנהל אותי

במסגרת הפיילוט שנעשה בתקופתו של סער, פרסמה לפני כשנה הרשות הארצית למדידה והערכה בחינוך (ראמ"ה) מחקר מקיף בנושא, על בסיס ראיונות עם מנהלי בתי ספר שעברו לניהול עצמי. המחקר מצביע על היתרונות הגדולים של המהלך לצד חסרונות שנתגלו בעת מימושו, אולם בשורה התחתונה מרבית המנהלים מתארים אותו כמהלך חיובי שקידם את בית הספר. המנהלים הצביעו על כך שהמהלך הביא להגדלת התקציבים בבית הספר, בין היתר מכיוון שהניהול העצמי מעודד חיסכון מוסדי, ומחייב את המנהל להתנהל באופן רציונלי מבחינה כלכלית. בנוסף, המהלך יצר שקיפות מלאה של התקציבים ומנע מרשויות מקומיות להשאיר בכיסן כספים שהועברו להם עבור בתי הספר, תופעה שעל-פי המחקר הייתה כנראה רווחת מאוד ברשויות מהמגזר הערבי.

על אף שמודל הניהול העצמי נהוג במדינות רבות בעולם, והוא אחד הגורמים המרכזיים להצלחתה של מערכת החינוך בפינלנד, בישראל קמו למהלך המתנגדים הקבועים הרואים בכל שינוי ניהולי במשרד החינוך קונספירציה להגדלת הפערים במערכת החינוך. אך למעשה, ההפך הוא הנכון: מהלך זה יכול לאפשר השקעה במאפיינים הייחודיים של קבוצות חלשות או קבוצות אתניות שונות, ובכך לסייע באופן ממוקד לקידומן.

התנגדות נוספת עלתה מכיוונו של אור קשתי מ'הארץ' שהזדעק כנגד המהלך וקבל, בין היתר, על כך שמשרד החינוך מסיר את הפיקוח שלו מבתי הספר. קשה להאמין שמדובר באותו כתב שחשף את פרשת המורה אדם ורטה ועסק בה במשך שבועות כשהוא תוקף את משרד החינוך על הניסיון לפיקוח מוגזם על מערכת החינוך.

מי שתמצתה בצורה הטובה ביותר את חשיבותו של המהלך היא מנהלת בית ספר שעבר לאחרונה לניהול עצמי והתראיינה למחקר של ראמ"ה:

ההבדל בין השנה לשנים קודמות, שהשנה אני מנהלת את התקציב, בשנים שקדמו התקציב היה מנהל אותי.

מדובר במהלך מבורך, אך עדיין לא מושלם. טוב יעשה משרד החינוך אם ירחיב את הגמישות הניהולית ויאפשר למנהלים לפטר מורים ולעצב את כוח ההוראה הבית-ספרי בהתאם לצרכים ולכישורי ההוראה – אך כבר כעת מגיעה מילה טובה למשרד, שמוביל מהלך שמשרדי ממשלה נוהגים לעשות רק לעתים רחוקות: לוותר על הסמכויות הרבות שניתנו להם, מתוך הבנת המוגבלות וקצה היכולת של התכנון הממשלתי.