נטל חוסר היעילות

שירותים שניתנים על בסיס פקס ודפדפן אקספלורר, יום עבודה קצר במיוחד ופרסי הצטיינות על עבודות שלא בוצעו. השירות הציבורי זקוק דחוף לרענון

דו"ח מבקר המדינה החדש הצביע על מה שכולנו כבר יודעים אודות המגזר הציבורי: חוסר יעילות משווע, שאיננו מעניק תמורה הולמת לכספי המסים שלנו • שירותים שניתנים על בסיס פקס, אקספלורר ויום עבודה קצר במיוחד, אינם תוצאה של רשעות העובדים אלא של מערכת תמריצים לא יעילה שאינה מתגמלת על הישגים אישיים

המגזר הציבורי לא מצליח להתקדם; טלפון חוגה ישן. צילום: יוסי זמיר, פלאש 90
המגזר הציבורי לא מצליח להתקדם. צילום: יוסי זמיר, פלאש 90

גם אם קשה לאתר בישראל נושא כלכלי שנהנה מקונצנזוס, נראה שבעניין אחד שוררת הסכמה די רחבה: רובנו חשים שאין תמורה הולמת עבור תשלומי המסים שלנו.

אנו נאלצים להשקיע חלק נכבד מחיינו בעבודה שלא נהנה מרווחיה אלא נעבירם היישר לאוצר המדינה, שגובה כ-234 מיליארד שקלים מכספינו בשנה. המשמעות היא שהישראלי הממוצע צריך לעבוד כמאתיים ימים כדי להרוויח את הסכום שאותו יעביר הלאה למנגנון, לפני שהוא יתחיל לעשות לביתו.

והתמורה? איך נאמר בעדינות, לא משהו.

בנקודות המפגש שלנו עם השירות הציבורי, חוסר היעילות וחוסר הכבוד לכסף האזרחים זועקים לשמיים. משרדים ממשלתיים שבשנת 2014 עובדים רק עם פקסים, אתרי אינטרנט המותאמים ל'אקספלורר' בלבד, עובדי ציבור לא זמינים שמסיימים את יום העבודה בצהריים ("ב-16:00 נופל העט מהיד"), חופשות בכל מועד אפשרי וניהול בזבזני ללא כל אחריות אישית. וזו לא רק ההרגשה שלנו, מבקר המדינה אומר דברים דומים.

דו"ח מבקר המדינה החדש לשנת 2013 חושף את התופעה במשרדים ממשלתיים רבים. ברשות מקרקעי ישראל (רמ"י), לדוגמה, העובדים הגיעו להסכמים שהעלו להם את השכר ב-4,300 ₪ לחודש (תוספת ממוצעת של 36%) עבור ביצוע רפורמה ברשות. הכסף עבר כמוסכם, אך ההנהלה לא ביצעה את הרפורמה.

עוד מציין המבקר כי על-פי ההסכמים שהושגו, עובדי רמ"י קיבלו מענק בגין הישגים אישיים ומצוינות בעבודה בסך 750 ₪ לחודש לעובד, לתקופה של 14 חודשים (סך עלות של 12.5 מיליון ₪). את סוד ההצטיינות מסכם המבקר: "המענקים שולמו עבור תקופה שבה הרשות טרם החלה לפעול, בגין הישגים אישיים בעבודה שטרם בוצעה".

חוסר מוטיבציה עקרוני

התנהלות כזו מתאפשרת בכל מקום שבו אנשים מנהלים כסף שאינו שלהם, ללא אחריות אישית או מערכת יעילה של תמריצים (פיטורים או קידום). לא תמצאו זלזול מקביל בכספי הארגון במגזר הפרטי. מנכ"ל שיקבל מיליונים לביצוע רפורמה ולא יבצעה, יצטרך להתמודד עם ההשלכות באופן אישי. עובד לעולם לא יקבל הצטיינות על עבודה שלא עשה. עובדי המגזר הציבורי לעומת זאת, מוגנים בהסכמים קיבוציים ובקביעות, ולא נדרשים לשלם מחיר אישי על מחדליהם. בסופו של דבר, העלות נופלת עלינו.

חוסר היעילות עולה לנו ביוקר. ראשית, מדובר בכסף שלנו. כסף שעבדנו קשה עבורו ומופחת מתלוש המשכורת שלנו. הכסף הציבורי המבוזבז הוא אותו "נטל המס" המפורסם, ההוצאה הגדולה ביותר של רוב הבתים בישראל. שנית, ניהול חסר אחריות במגזר הציבורי מוביל לפגיעה באיכות השירותים הממשלתיים, שבהם נעזרות השכבות החלשות בהיקפים גדולים (רווחה, חינוך, בריאות וכיוצ"ב).

פרסים על הצטיינות שלא הייתה; לב הביורוקרטיה הישראלית. צילום: פלאש 90
פרסים על הצטיינות שלא הייתה; לב הביורוקרטיה הישראלית. צילום: פלאש 90

הקריאות הרבות להגדלת תקציבי המשרדים – רק לאחרונה התפשטה ברשת מחאת ה-1% לתקציב התרבות – בטענה שתוספת התקציב תשפר את השירות, מחמיצות את העיקר. לא הגדלת התקציבים תוביל לשינוי חיובי, אלא שינויים מבניים עמוקים במנגנון הממשלתי. כל עוד לא ישנו את מבנה ודרגות השכר, ינהיגו הסכמי שכר אישיים ויבטלו את מוסד הקביעות – לא יהיה שיפור. דברים רבים דורשים שיפור, אך הדרך המרכזית אליהם חייבת לעבור בקשירת שכרם של העובדים בטיב עבודתם ובשביעות רצון הלקוחות-אזרחים.

הדרך, כמובן, לא תהיה קלה ויקומו לה מתנגדים רבים. בראשם יעמדו אלו שטובת הציבור עומדת בניגוד לאינטרסים האישיים שלהם: ראשי הוועדים והפוליטיקאים שנהנים מהסידור הנוכחי. המצב הקיים נוח להם, הכסף זורם, הפנסיות מובטחות ועמן מובטח גם המיקום בפריימריז הבא. אך הכסף שמניע את הכל, מגיע מאתנו.

תמורה בעד האגרה?

מגיע לנו יותר. מגיעה לנו תמורה ראויה עבור הכסף שעמלנו בהשגתו. מגיע לנו מגזר ציבורי שמשכורתו אינה תלויה בכוחו של האיגוד וביכולתו לסחוט את הממשלה. מגיעים לנו עובדים שיודעים שעבור "הגדלת ראש" ומסירות לעבודה, הם יתוגמלו כראוי. ולהיפך. מגיעים לנו פוליטיקאים שדואגים לאינטרסים שלנו, ולא לאינטרסים של ועדי העובדים.

כיצד נראה את השינוי?

אם נצליח לייצב כוח נגדי לקבוצות הלחץ המגובשות של ועדי העובדים, על אלפי מתפקדיהם למפלגות הגדולות. לפוליטיקאי הרי נוח להיכנע לדרישות האיגודים, שכן הכסף שהוא מעביר להם לא יוצא מהכיס האישי שלו, וככל הנראה לא יהיה תחת אחריותו ביום שבו ההסכמים יובילו למשבר.

מתפקדים בעלי תודעה אזרחית מפותחת ותביעה לתמורה בעבור נטל המס, יובילו לשינוי.

איתמר שיאון, חבר בפורום הרעיוני של התנועה הליברלית החדשה

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

1 תגובות למאמר