האליטות שסרחו

בכל חברה יש אליטות עשירות ומשכילות, וכל חברה גם זקוקה לכאלה לשם התפתחותה. אך מה עושים כאשר האליטה מפנה עורף, מתנכרת, ולוחמת בעם במקום למענו? סיפורן העגום של האליטות הישראליות

מכפישים את ישראל; הזמנה לאירוע העשור
מכפישים את ישראל; הזמנה לאירוע העשור

תודה לאל, עידן האריסטוקרטיה כבר מזמן מאחורינו. מעמדות האצולה העשירים והמשכילים אינם נהנים עוד מפריביליגיות רשמיות המקנות להם עדיפות על-פני ה"המון", ועקרון שלטון החוק כופף אליו את כלל האזרחים בשווה – עשיר כעני.

אך סילוק הפריביליגיות החוקיות לא ביטל את האריסטוקרטיה ה"טבעית"; בכל אומה תימצא תמיד השכבה העשירה והמשכילה יותר, זו שנהנית מנגישות גבוהה לשפות, לספרות, לתרבות ולעסקים. כך, גם אחרי השוואת האזרחים בפני החוק, תנאי החיים ונסיבותיהם לא הושוו ולא יושוו לעולם. האליטות כאן כדי להישאר.

האם האריסטוקרטיה הטבעית הזו היא קבועה ונוקשה, או שיש בתוכה ניידות? מחד גיסא, ככל שהדמוקרטיה איתנה והכלכלה חופשית יותר, כך הניידוּת המעמדית גוברת ושוויון ההזדמנויות מאפשר למוכשרים להשתלב בפסגה. מאידך גיסא, המסורת והחינוך המשפחתי להשכלה ולשפות, לצד ההון שעובר בירושה, הם גורמים מייצבים שמאטים את התחלופה ומסייעים בידי האליטה "לשכפל" את עצמה.

בכל אופן, לשכבה החברתית העליונה בעלת הכשרון, ההשכלה וההון, יש אחריות רבה לשגשוגה של החברה. ראשית, ההשכלה ויתרונות השפה שעומדים לרשותה מאפשרים לה להיות "סוכנת" בשירות הלאום. היא יכולה לתווך בינו ובין המתרחש בעולם, ולשמש כחלוצה באימוצם של חידושים ותופעות מרחבי תבל – תרבותיים, ספרותיים, מדיניים וכד'. שנית, ההון הרב מאפשר לה טווח התנסויות "ושגעונות" רחב, שעשוי להוליד חידושים שיתפשטו לבסוף גם בהמון. בתחילת דרכה, למשל, היתה המכונית גחמה יקרה של עשירים בלבד (שניקרה עיניים ועוררה איבה), אך הון תועפות שהוציאו הללו על קנייתה העניק חמצן לתעשייה ואיפשר את המשך פיתוחה והנגשתה להמון.

או כפי שהיטיב להתנסח האייק:

המנהיגות של אנשים או קבוצות היכולים לתת גיבוי כספי לאמונותיהם חיונית במיוחד בתחום הפעילות התרבותית, באמניות היפות, בחינוך ובמחקר, בשמירה על יפי הטבע ועל אוצרות ההיסטוריה, ומעל לכל בהפצת רעיונות חדשים בתחומי הפוליטיקה, המוסר והדת … צריך שנציגים של כל ההשקפות והטעמים השונים, יוכלו לתמוך באמצעיהם ובמרצם באידיאלים שהרוב עדיין אינו שותף להם;

יקצר המצע מלנסות לספר כאן את הסיפור הארוך על כל האידאלים הטובים שהוכרו רק לאחר שחלוצים ספורים הקדישו את חייהם ואת הונם למאמץ…;

דוגמה מקומית מפורסמת לדבריו של האייק היא המאבק שהנהיג אליעזר בן-יהודה לתחיית השפה העברית. קומץ מובחר של משכילים ומלומדים ה"משוגעים לדבר", הצליח להחזיר לעם ישראל את השימוש היומיומי בשפה שאבדה.

כך, אליטה אמיתית מודעת היטב ליכולותיה ולמשא האחריות שרובץ על כתפיה. היא איננה מתנכרת אליהם, אלא נוטלת חלק פעיל במפעל הלאומי מתוך צניעות, מעורבות עמוקה ודאגה לשגשוג ורווחת הכלל. ואין זה משנה מהן השקפות חבריה – העיקר הוא "תודעת השירות".

                           גם זהבה גלאון נגד מאמצי הביטחון של צה"ל

אליטת השמאל מתנכרת לתפקידה

ביום שישי האחרון, נערך כנס העשור לארגון 'שוברים שתיקה'. הארגון, שכמעט בהגדרה עוסק בהכפשת ישראל בעולם, ושדו"ח גולדסטון הידוע לשמצה התבסס בחלקו על עדויות פעיליו, התנאה בכנס בשורה ארוכה של ח"כים, אמנים, אנשי אקדמיה ותקשורת (יוסי שריד, זהבה גלאון, דרור פויר, שאנן סטריט, אבירמה גולן, ניסים קלדרון, א.ב. יהושע, אורית קמיר, יולי תמיר, חיים גנז ועוד ועוד).

ההארד-קור של האליטה השמאלית—שהיא כרגע במקרה גם האליטה הכמעט בלעדית של ישראל באקדמיה, בתקשורת ובכלכלה—הביע אפוא תמיכה והזדהות עם אחד ממפעלי השנאה העצמית והבגידה הגדולים שקמו לעם ישראל; זוהי אולי הדוגמה החיה והמוחשית ביותר, אך בוודאי לא היחידה, לאבדן הדרך ופריקת העול המוסרי של אצולת השמאל.

בגידה בעם זו אמנם מילה חריפה, אך המציאות לא רחוקה מכך. האם מסיבת החשק של הכפשה בזירה הבינלאומית, הטפות מוסר צדקניות והתנשאות בלתי-נסבלת על ה"המון" – הבאים לידי ביטוי מושלם ב'שוברים שתיקה' – הן ממאפייניה של אליטה אמיתית ואצילית?

האם אליטה חדורת שליחות ואחריות, הפועלת מתוך צניעות ותודעה לאומית מפותחת, תבוז למנגנונים הדמוקרטיים של ה"עמך" ותנצל את כישוריה האקדמיים והבינלאומיים כדי לבודד אותו ולהוציא את דיבתו רעה?

חד משמעית לא. אנשים שרואים עצמם חלק מלאום ושחשובה להם הצלחתו ופריחתו, לעולם לא ינהגו כך.

לא בכדי רוחש הרחוב איבה ל"סמולנות"; מפני שהוא חש נבגד בדיוק בגלל מופעים מעוררי קבס שכאלה. מפני שהוא חש שמדובר באליטה שלוחמת בו במקום ללחום למענו. [לא חסרים בארכיון השמאל משפטי שנאה הפוכים בתכלית לממלכתיות שמצופה מאדם הגון: "יודונאצים" (ליבוביץ'); "אם החילוניים רוצים להמשיך לחיות פה אין להם ברירה אלא לפתוח באינתיפאדה. כן, אני מוכן לזרוק את האבן הראשונה" (יהונתן גפן); "החזון שלי הוא שאנחנו הולכים לקראת מלחמת אזרחים…" (אסי דיין); ועוד ועוד]. אך זוהי לא גזרת גורל שאליטות יהיו שנואות. אין שום מניעה שהשדרות הרחבות של הציבור יחושו חיבה ואף הערצה לשכבת העילית, ובלבד שירגישו שהיא בצד שלהם ולא להיפך.

סיפורה העצוב של אליטת השמאל הישראלית, הוא סיפור על אנשים משכילים, מוכשרים ומבוססים היטב, שבחרו להתנכר ולהתנשא, להטיף ולהכפיש, לזלזל ולסרס, במקום לעשות את אשר מוטל עליהם מתוך סולידריות אמיתית ודאגה לאומית כנה.

את האליטה הזו צריך להחליף.

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

1 תגובות למאמר