קיסינג'ר עושה סדר באי-סדר העולמי החדש

מה הקשר בין דאע"ש לקומוניסטים? הנרי קיסינג'ר בספר חדש עם ניתוח מעמיק על תפקידן של מדינות העולם בסדר העולמי הראוי.

'סדר עולמי' מאת הנרי קיסינג'ר תופס אותנו בתקופה בה רוב ההסדרים הבינלאומיים הישנים מתמוטטים • מדינות שנוצרו במזרח-התיכון לפני 95 שנה מתפרקות, ונשיא אמריקני מבטל את תפקידה ההיסטורי של ארצות-הברית כשחקן החזק המאזן • ספרו של קיסינג'ר אינו חף מפגמים, אך מצליח לעשות סדר בכאוס העולמי החדש • ביקורת

הנרי קיסינג'ר, סדר עולמי, הוצאת פינגווין, ניו יורק, 2014 (אנגלית)

רואה למרחקים; הנרי קיסינג'ר. צילום: Brandon CC BY-NC 2.0 via FLICKR
רואה למרחקים; הנרי קיסינג'ר. צילום: Brandon CC BY-NC 2.0 via FLICKR

נראה כי ספרו החדש של הנרי קיסינג'ר, "סדר עולמי", לא יכול היה לצאת בזמן מתאים יותר. על רקע סיפוח חצי-האי קרים על-ידי רוסיה, עליית 'המדינה האסלאמית' (דאע"ש) שמוחקת את הגבולות המדיניים במזרח התיכון מימי מלחמת העולם הראשונה, וההפגנות הפרו-דמוקרטיות שמתרחשות בהונג-קונג, הצורך בתיאוריה מעצבת חדשה בנוגע לסדר העולמי הוא ברור.

הכאוס הגלובלי שהתפרץ בחודשים האחרונים לתודעת הציבור בארצות המערב הכשיר את הקרקע לשובו של הנרי קיסינג'ר הוותיק. קיסינג'ר, אדריכל הסדר העולמי באחת התקופות הקשות של המלחמה הקרה, עדיין כאן. ויש לו מה להגיד. לאחרונה אף יצא בביקורת חריפה על מהלכיו של הנשיא אובמה בנוגע לתכניות התקיפה שלו בעיראק ובסוריה. הוא היה מהדוחפים לפעולה.

סוגיית הסדר העולמי מלווה את קיסינג'ר בן ה-91 כל חייו הבוגרים כאיש מדינה. התמוטטות הסדר ומאזן הכוחות  באירופה של בין המלחמות היא שהובילה את משפחתו של קיסינג'ר לברוח מגרמניה הנאצית לארצות-הברית בשנת 1938, ערב פרוץ מלחמת העולם השנייה. את הדוקטורט במחלקה למדע המדינה באוניברסיטת הרווארד כתב קיסינג'ר על פועלם של שני הארכי-מדינאים שעיצבו את הסדר העולמי באירופה במאה ה-19 – קסלרי ומטרניך.

בתור היועץ לביטחון לאומי ומזכיר המדינה בתקופת הנשיאים ריצ'רד ניקסון וג'רלד פורד, קיסינג'ר ניהל את מדיניות החוץ של ארה"ב לפי תפיסה שמכונה ריאל-פוליטיק. הוא הריאליסט המובהק מבין מתווי המדיניות האמריקנית, להבדיל מהאידיאליסטים השואפים להפצת ערכי הדמוקרטיה ומוכנים להילחם על כך – כמו ג'ורג' וו. בוש – או בעלי נטיות בדלניות. מדיניותו הניבה הישגים מרשימים כגון כינון יחסים דיפלומטיים עם סין במחצית הראשונה של שנות ה-70 והדטאנט מול ברית המועצות. קיסינג'ר עורר מן הסתם ביקורת ציבורית נרחבת על היעדר ערכים ביחסי החוץ של ארצות-הברית.

בין דאע"ש לקומוניסטים

סדר עולמי; כריכת ספרו החדש של קיסינג'ר
סדר עולמי; כריכת ספרו החדש של קיסינג'ר

בספרו החדש, קיסינג'ר מבקש להתחקות היסטורית אחר התפתחותן האבולוציונית של אומות העולם השונות ולעמוד על הדרך בה התפתחות האומה עיצבה את השקפתה בנוגע לסדר העולמי הראוי. קיסינג'ר מציג אמנם מגוון רחב של תפיסות שונות בנוגע לסדר העולמי הרצוי אך הספר מחלק את התפיסות השונות לשתי קטגוריות בלבד: סדר עולמי המבוסס על מאזן כוחות וסדר עולמי גלובאלי. כך, בעוד שברית המועצות הקומוניסטית בזמנה וקנאי "המדינה האסלאמית" מדמיינים סדר עולמי שונה בתכלית, קיסינג'ר מסווג את שניהם כ"גלובליסטים".  שכן גם הקומוניסטים וגם הג'יהאדיסטים שואפים לסדר עולמי החורג בהרבה מעבר לגבולותיהם ומגיע עד קצווי ארץ. אם האבחנה הזאת נשמעת  מוכרת, ייתכן שצפיתם בנאום האחרון של ראש הממשלה בנימין נתניהו באו"ם כאשר השווה בין האידיאולוגיה הגלובלית של דאע"ש, איראן וחמאס.

המודל השני לסדר עולמי, המועדף על-ידי קיסינג'ר, הוא המודל שפותח לראשונה בשלום וסטפליה שסיים את מלחמת 30 השנים בין קתולים לפרוטסטנטים באירופה לפני קרוב ל-400 שנה (1648). המלחמה האכזרית שקרעה את אירופה מבפנים הובילה את מנהיגיה להסכים על הכרה הדדית בריבונותן של כל המדינות בנוסף להסכמה על אי-התערבות בענייניה הפנימיים של המדינה. כתוצאה מהסכם השלום נוצר מאזן כוחות בין מדינות ששואפות לקדם את האינטרס המדינתי הצר שלהן. באופן שעשוי להיראות כפרדוקסלי, דווקא החתירה של כל מדינה למימוש  האינטרס המדינתי הצר (בניגוד לאינטרס גלובלי) הביאה לתקופה ארוכה של יציבות ושלום באירופה.

לפי קיסינג'ר, הסיבה להצלחת המודל הווסטפליאני נעוצה בגמישות שהוא מאפשר. כאשר מדינה פועלת רק עבור האינטרס המדינתי הצר, בריתות נוצרות ומתפרקות בקלות רבה ומאפשרות איזון מחדש במהלך מהיר של מערך הכוחות. המודל הווסטפליאני מומחש בצורה הטובה ביותר בדבריו של ראש הממשלה הבריטי, הנרי טמפל: "אין לנו בעלי ברית נצחיים ואין לנו אויבים נצחיים. האינטרסים שלנו נצחיים וחובתנו לפעול לפיהם".

אמריקה "המאזנת"

התזות שפורש קיסינג'ר בספרו באות בתזמון מעניין. נשיא ארצות-הברית, ברק אובמה, נבחר לתפקידו במידה רבה על רקע המיאוס שחש הציבור האמריקני מפני מדיניות ממשל בוש, שתמך בהפצת הדמוקרטיה על-ידי מהלכים של התערבות צבאית במדינות מזרח תיכוניות. כיום, אותו הנשיא נגרר בניגוד לרצונו על-ידי דעת הקהל האמריקנית שתומכת במובהק בתקיפת הלוחמים האסלאמיסטיים.

קיסינג'ר מותח ביקורת אלגנטית אך נוקבת על מדיניות החוץ של שני הנשיאים – בוש ואובמה, כאחד. מחד, הפצת הדמוקרטיה בעולם היא אלמנט "גלובליסטי" מובהק שקיסינג'ר פוסל על הסף. מאידך, ההתעלמות מהאינטרסים החיוניים של ארצות-הברית במזרח-התיכון פשוט אינה מובנת למי שדוגל בתפיסת עולם שמרנית-ריאלית כמו הנרי קיסינג'ר. עצתו של קיסינג'ר לפני שבועות אחדים הייתה להגיב בעוצמה רבה אך להגביל את הפעולה בזמן. הוא הגדיר את פעולות דאע"ש כעלבון לערכים האמריקנים שלא ניתן להבליג עליו.

למעשה, קיסינג'ר מייחס תפקיד חשוב לארצות-הברית בזירה המזרח-תיכונית. לשיטתו, אמריקה צריכה לשחק את תפקיד "המאזן". לפי קיסינג'ר, קיומו של מאזן הכוחות הווסטפליאני תלוי בהימצאו של שחקן "מאזן". שחקן זה נדרש להיות בעל כוח משמעותי ובעל מדיניות קבועה – תמיד לתמוך בצד החלש ולהתנגד לצד החזק. הגורם "המאזן" מקשה מאוד על הפרת מאזן הכוחות וצבירת עוצמה מספקת בידי צד אחד כדי להכריע את הצד שמנגד. קיסינג'ר הריאליסט מזהיר מפני הסתמכות פשטנית על מאזן כוחות על בסיס דתי (סוני/שיעי) ומזכיר כי ההיסטוריה מלאה במקרים בהם מדינות נטשו בריתות אידיאולוגיות בכדי להשיג הכרעה אסטרטגית. כך היה המקרה עם הברית הבין-דתית בין צרפת לאימפריה העות'מנית במאה ה-16. ברית שתפסה את העולם הנוצרי בהפתעה מוחלטת. לפיכך, המלצתו של קיסינג'ר לאמריקה היא למלא את תפקידה ככוח "מאזן" ולא להתחייב לאף צד בסכסוך הדתי במזרח התיכון.

המסגרות הישנות מתפרקות; קיסינג'ר (משמאל למעלה) עם הנשיא ניקסון בסייגון, 1969. צילום: tommy japan, Douglas Pike Photograph Collection CC BY 2.0 via FLICKR
המסגרות הישנות מתפרקות; קיסינג'ר (משמאל למעלה) עם הנשיא ניקסון בסייגון, 1969. צילום: tommy japan, Douglas Pike Photograph Collection CC BY 2.0 via FLICKR

ומה עם הגלובליזציה?

קיסינג'ר יודע לכתוב. הקריאה אפילו בנושאים מורכבים מהסוג שהוא עוסק בהם מהנה. הספר מצליח לשזור דוגמאות היסטוריות רבות לביסוס טענות המחבר מבלי לטבוע בים הפרטים ההיסטוריים. חלוקת הפרקים לפי אזורים גיאו-פוליטיים היא החלטה נבונה שמאפשרת קריאה מסודרת ומאפשר להבהיר את הסוגיות. יחד עם זאת, הספר אינו חף מפגמים. המחבר נמנע מלהתמודד במפורש עם השאלה כיצד מאזן כוחות ווסטפליאני בין מדינות יוכל להתמודד עם שאלות בעלות אופי גלובלי:  הגירה, טרור בינלאומי,  שינויי אקלים.

בנוסף, יש תהליכים של העידן המודרני והפוסט-מודרני שמציבים סימני שאלה על תיאוריית הסדר העולמי בנוסח קיסינג'ר. תהליכי הגלובליזציה, שצוברים תאוצה עם השנים, מטשטשים את ההבחנה החברתית-תרבותית בין מדינות. הבחנה כזאת ניצבת במידה רבה  כהנחת היסוד של הספר. בעולם בו מפגינים בהונג-קונג הם בעלי אותן שאיפות כמו מפגינים בארצות רחוקות אחת מהשנייה, קשה יותר להסביר מדוע בלתי-אפשרי לבסס סדר עולמי על בסיס ערכים אחידים. לבסוף, ניתן להבין (ואף להעריך) את התעקשותו של קיסינג'ר לא למתוח ביקורת ישירה על נשיאי ארה"ב, אך אפשר היה לוותר על חלוקת שבחים אישיים לבוש הבן באמצע פרק שלם שקורע לגזרים את מדיניות החוץ שלו.

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

4 תגובות למאמר

  1. גורם מאזן המחליש באופן עקבי את החזק ועומד לצד החלש נשמע מוכר…. מלחמת יום הכיפורים ומצריים כגורם החלש.
    למישהו יש ספק שמאז ששת הימים האמריקאים מונעים ממנו להכריע?

  2. הספר המרכזי שלו ששינה את כל גישת ההרתעה הגרעינית
    ונתן לאמריקאים ביטחון של המכה השניה

  3. קרליבך, ז״ל, עורכו הראשון של מעריב, היטיב לנתח בשנת 1955 מקיסינג׳ר של 2014, כאשר קבע שכל הכאוס בו אנו היום-הוא תולדה ישירה של הבריחה האמריקאית ותפיסת הואקום שהשאירה על ידי הריאקציה המוסלמית