הנהגת המדינה מנסה לשכנע אותנו שניצחנו ב'צוק איתן', אך סקירת המצב חודשיים אחרי מלמדת שהמצב שונה לחלוטין.
אז מה היה לנו שם? המערכה בעזה הובילה להכרה דה-פקטו בחמאס, שעל פשעיו אנו משלמים באספקה בימים אלה • במו ידינו הזנו את התקשורת העולמית הארסית וכשלנו כישלון מוחלט בהשגת לגיטימציה בינלאומית • כל זאת לצד שימור התלות המביכה בארה"ב הכושלת, והכרה אירופאית מסיבית במדינה פלסטינית • הנהגת המדינה מנסה לשכנע אותנו שניצחנו ב'צוק איתן', אך סקירת המצב חודשיים אחרי מלמדת שהמצב שונה לחלוטין • הניתוח הצליח, החולה מת
חודשיים אחרי הפיאסקו הצבאי המכונה צוק איתן, ניתן כבר להישען לאחור בכורסא ולסקור בגאווה את הישגי המבצע עד כה.
נפתח בתקשורת הבין-לאומית, אשר שוב הוכיחה את עצמה ככלי נשק אסטרטגי בשירות הטרור הפלסטיני. כמו תקליט שבור, הכתובת הייתה על הוול כבר קודם לכן, אך למרות זאת כשלנו פעם נוספת מול האתגר: שוב אותה רקמה אנושית פלסטינית של ילידים תמימים, שבינם לבין רוצחי החמאס אין כל קשר; והישראלים עדיין אותם רוצחי תינוקות צמאי דם, מפציצי בתי ספר ובתי חולים.
הנרטיב הסוטה הזה מקובע כבר מזמן בכל פינה בדעת הקהל העולמית. אין שום דרך לשנות את התמונה במאמצי HASBARA (הסברה) מגושמים ודלים, בטח בזירת תקשורת בין-לאומית שתלויה בהכנסות מהעולם הערבי. הדרך היחידה להתמודד הייתה והינה התמודדות עם הבעיה בשטח. נזכיר לכולם כי מי שהעביר את סוכני השקר והתעמולה לרצועת עזה, כדי שישמשו כפיונים של מערך ההסברה של חמאס, הייתה ישראל. כך גם באשר לאספקת תשתית אינטרנטית, חשמל ושירותי טלפון לרצועה – השקרים הופצו בחסותנו, האמת צונזרה בגללנו. אנחנו יצרנו את חומר הגלם ששימש ומשמש להבסתנו המוחלטת בזירת דעת הקהל פעם אחר פעם, תבוסה שיש לה משמעויות מרחיקות לכת: מהמון מוסת במזרח ירושלים ועד הצבעות בפרלמנטים באירופה.
הבה ניקח לדוגמה את המיתוס השקרי של "המצור על עזה". ה"מצור" נתפס בעולם כעילה לגיטימית ל"התנגדות" של חמאס, כעדות מרשיעה בכל דיון על מידת "נאציותה" של מדינת ישראל – וחומר גלם להסתה. מצור כזה כמובן שלא היה. העובדה היא שאותם כתבים שדיווחו על ה"מצור" נכנסו לרצועה ה"נצורה" דרך מעברי הגבול מישראל, לצד אספקה שוטפת שנכנסה לרצועה גם לפני המבצע וגם במהלכו, תחת אש. חשמל ודלק המשיכו לזרום לעזה על-ידי ממשלת ישראל וצבאה, היישר לאויב שבאותה שעה ירה טילים על אזרחיה. התקשורת העולמית התעלמה מכך לחלוטין. כך, גם אכלנו את הדגים המסריחים וגם גורשנו מהעיר.
מפולת של הישגים
נמשיך. מדיניות האיפוק בתחילת המבצע, וההססנות המופקרת בהמשכו, הייתה אמצעי, כך לטענת הדרג הישראלי הבכיר, להשגת מה שמכונה "לגיטימציה בינלאומית" לפעולה. בואו לא נטייח זאת – אין, לא הייתה ולא תהיה לנו לעולם לגיטימציה בינלאומית לבצע את מה שבאמת דרוש ביצוע.
הלגיטימציה היחידה שיש לנו היא לשתוק בזמן שיורים עלינו. את מעט הלגיטימציה שאכן ניתנה לנו לפעולה מוגבלת בזבזנו די מהר, וללא הישגים משמעותיים: קמפיין אווירי תמוה שגם לא הפריע לחמאס להמשיך ולירות ללא הפרעה וגם יצר שפע של חומר גלם להונאה ותעמולה של האויב. ההישג היחידי, חיסול המנהרות, הוא הישג טקטי. חמאס בקושי נשחק צבאית למעט מאגר הטילים שלו, שצומצם משמעותית מסיבה פשוטה: הוא נורה על ערי ישראל.
באשר לבת בריתנו הגדולה, ארה"ב התחילה עם מתן לגיטימציה מגומגמת בתחילת הדרך, שהפכה מהר מאוד לביקורת ואז לפעולת חבלה ממשית במאמצים הצבאיים של ישראל – מיוזמות הפסקת אש הזויות שעלו בחיי אדם, חתרנות מאחורי הקלעים בשיתוף קטאר וטורקיה ואף אמברגו נשק. והרי לכם הישג מספר אחד של ישראל: ארה"ב היא כעת פטרוניתו של חמאס.
ישראל היא אחד הגורמים האחרונים במזה"ת מולו יש למשטר אובמה כוח משמעותי. לכן, בעוד האזור בוער במחלקת המדינה האמריקנית מתעסקים בהליכי התכנון של שכונות ירושלמיות ובגיוס כספים לחמאס. בזכות ארה"ב, חמאס לא נאלץ לשלם כל מחיר כלכלי על התוקפנות שלו נגד ישראל, בעוד המקבילה הישראלית שלו – צה"ל, נאלץ להושיט יד עמוק לכיסיו של משלם המסים. אפילו את הסיוע הכספי החלקי שהגישה ארה"ב לישראל למטרות פיתוח "כיפת ברזל" – או כפי שאני מכנה את המערכת: "גדר הגטו הווירטואלית הטובה בעולם" – הפך משטר אובמה הפך לכלי ניגוח מדיני נגד ישראל.
במקביל להתייצבות המוחלטת של ארה"ב לצד חמאס (ואולי כחלק מכך) עומדת כנראה ארה"ב לחתום על הסכם גרעין גרוע עם איראן. כלומר, גם בזירה זו, שנתניהו בחר כאג'נדה הביטחונית המרכזית שלו – ניכר כישלון מוחלט. נכון לטעון שמשטר אובמה עוין את ישראל מייסודו, אלא שההנהגה הישראלית טעתה בכך שנתנה לאדם כג'ון קרי מנדט לעשות פה כרצונו ויצרה אצלו תחושה מוטעית שישראל היא מדינה וסאלית, שתיישר קו עם כל יוזמה הזויה שתגיע מוושינגטון.
בעצם, אולי התחושה הזאת לא מוטעית. משטר אובמה הוא קנה רצוץ שכדאי שלא להסתמך עליו מבחינה ביטחונית באופן מוחלט – בטח מאז שממשל אובמה החליט שזהו אינטרס אמריקני לקשור את גורלה של עיראק עם גורלה של איראן, בשאיפה לשמור על "אחדותה" של אותה מדינה מלאכותית. למרות הכישלון החרוץ הזה, ממשלת ישראל, ומערכת הביטחון שמנהלת אותה, מתעקשות שתיהן להטיל את כל יהבן על וושינגטון של אובמה, שהצליחה כבר לאכזב כל בעל ברית אפשרי במזה"ת.
אירופה: הכרה מסיבית בפלסטין
ואם לא די בכך, במקביל לקריסה המדינית מול ארה"ב היינו עדים לגל של הצבעות הכרה במדינת פלסטין בפרלמנטים אירופים. למרבה האירוניה, באותם פרלמנטים נשמעה התנגדות למאמצים בדלניים אותנטיים במדינות שלהם. ההצבעות האלו חסרות משמעות ולא באמת צריכות לרגש אותנו, כי הלוא אנחנו כבר הכרנו במדינת פלסטין בעצמנו, ואף בחמאסטאן העזתית. העניין פה הוא הסאב-טקסט הנובע מהעיתוי, ואומר בעצם: "פלסטינים, הדרך היחידה שלכם להשיג הישגים מדיניים היא לירות על היהודים! אנחנו מגבים אתכם!".
אירופה כבר מזמן בחרה צד. האיחוד האירופי וגם חלק מהמדינות האירופיות עצמן מפעילות אצלנו רשת נרחבת של ארגוני טרור תודעתי, או "ארגוני זכויות אדם" אם אתם מעדיפים, שעניינם הוא שחיקתה של הריבונות הישראלית במגוון רחב של תחומים – פעילות עוינת לכל דבר שאין לה שום מענה מצד ממשלת ישראל. עד עכשיו אתם כבר בטח מזהים פה דפוס.
החידוש המעניין היחיד אולי הוא הרחוב האירופי והשיח הפומבי. במהלך 'צוק איתן' נפלו המסכות, ונחשף עד כמה המאבק ה"פרו-פלסטיני" הוא בחלקו הגדול מאבק אנטישמי פר אקסלנס, שעניינו חיסולה של מדינת ישראל ותמיכה במותם של יהודים. הדבר משתלב היטב עם הניהיליזם הדאע"שי המתפשט במערב, ולמען האמת צריך להטריד את האירופאים עצמם יותר מאשר אותנו – עבורנו המצב בעיקר מייצר עלייה. מה שכן צריך להטריד אותנו הוא התרגום של הלחצים הפנימיים הללו להמשך החתרנות האירופית נגד הריבונות הישראלית כאן בארץ.
אבל אשמים אנחנו
במקביל לחדשות הרעות יש גם חדשות טובות באירופה. מפלגות ימין חופשי ויורו-סקפטי עולות כמעט בכל מדינה, כשהגדולה בהן היא יוקי"פ (UKIP) באנגליה. אך למרות שבעיקרן הן פרו-ישראלית, מפלגות אלו זוכות להתעלמות כמעט מוחלטת מישראל הרשמית. זו האחרונה מעדיפה להמשיך ולהתרפס בפני המפלגות הסוציאל-דמוקרטיות, שהולכות והופכות למפלגות סוציאל-שריעה, ומובילות הרבה מהשיח האנטי-ישראלי הפרוע.
וכמובן, אי אפשר בלי האו"ם. האו"ם על שלל ארגוניו הוא אולי ארגון התעמולה האנטי-ישראלי הגדול בעולם כיום. ועדיין, משום מה מנהיגינו חושבים אחרת, ואף מאפשרים לבאן קי-מון להסתובב פה בחופשיות, ועוד להיכנס מכאן לעזה על-מנת לייצר עוד פיגועים תדמיתיים אסטרטגיים כנגד ישראל; זאת, אחרי שחיילים ישראלים נהרגו כתוצאה מירי שבוצע ממוסדות או"ם. אבל מה לנו כי נלין על כל אלה בעוד אנו, במו ידינו, מעבירים בימים אלה חומרי בניין לארגוני הטרור העזתיים לטובת שיפוץ ושיקום המנהרות.
בפרפרזה על דברי צ'רצ'יל: "בחרנו בחרפה, קיבלנו מלחמה", עכשיו מוגשת לנו גם מנת החרפה שלנו. בואו נקווה שלקראת המלחמה הבאה, שכנראה תגיע במהרה, נדע להתנהל בצורה מוצלחת יותר.
מאמר משובח למדי.
חד, קולח, קולע
אז הביקורת של זהבה גלאון הייתה מוצדקת? ממשלת ישראל יצאה למבצע מיותר ללא הגדרת מטרות וללא אופק?
הריצה למפלגות הימין הנפלאות של אירופה, יש לזה שני יתרונות, האחד, הם שונאים ערבים , השני, הם יראו מה זה לכל חובבי המילקי שעוברים לברלין בעזרת חוקי הגירה נוקשים ובקרוב הם גם יעבירו חוקים נגד יהודים ואז נוכל לומר שצדקנו מראש כשאמרנו שבאירופה הם נאצים
הבעיה של זהבה גלאון אינה אי הגדרה של מטרות מבצעיות או כשלונות צבאיים. הבעיה של זהבה גלאון היא עצם העובדה שיהודים מעיזים ללחום נגד הטרור הפלסטיני במקום להיכנע מראש לכל דרישותיו.
הכל נכון ומדוייק אבל מה האלטרנטיבה? להעביר ביקורת זה חשוב אבל צריך גם להביא דרכים חלופיות לשנות את המצב. ואם יש לך דרכים חלופיות אנא פרסם זת במאמר נוסף היות וזה מאוד חשוב
טל הראל היקר
החלפת את שימון עם משפט הפתיחה שלך?
מאמר ילדותי. כאילו
כשכוחות גדולים ממך פועלים, אין לך אלא להתכופף כעץ ברוח ולחכות שיחלפו – תוך עשיית מה שניתן בינתיים.
לא אירופה, לא ארה"ב לא האיחוד האירופי, לא האו"ם…
מי כן?
אנחנו לבד נגד כולם? לא חכם
מדוע זה צריך להיות תמיד הכל או כלום?
או שאנחנו עבדים נרצעים של ארה"ב או שאנחנו מוותרים לגמרי על הברית עימה?
הרי את דרך האמצע. אפשר וצריך לומר לארה"ב לא כשמדובר באינטרסים חיוניים של ישראל. עשינו זאת לו פעם ויצאנו חיים.
מעבר לכך, כיום ארה"ב צריכה אותנו לא פחות אם לא יותר מאשר אנחנו אותה. במזרח הץיכון הבוער, אנחנו וירדן הן שתי המדינות היחידות שמתייחסות לארה"ב כמעצמה בעוד האחרים מזלזלים בה בגלוי.
"טרור תודעתי", "פיגועים תדמיתיים אסטרטגיים". מזל שלאתר קוראים מידה, אחרת הייתי חושד בכותב שאיבד פרופורציות.
ניתוח חד, נכון וללא פוליטקלי קורקט.
מצוין!
ב – 67 היה ניצחון צבאי מזהיר וכישלון מדיני מחפיר.
את פירות הבאושים של מלחמת ששת הימים אנו אוכלים גם בימים אלה.
העולם ראה תמונות זוועה שהציבור הישראלי לא צפה בהם.
רק אנשי ימין הזויים שמחים על הצלחתן של מפלגות ימין קיצוני באירופה, רובן נגועות באנטישמיות גלויה.
כדאי גם להזכיר שהתושבים באזורים שמבקשים עצמאות אינם חיים תחת כיבוש ואינם נטולי זכויות אזרח.
אולי כדאי להחליף את ארצות הברית בבעלות ברית חדשות כמו רוסיה וסין. אין ספק שלמדינת ישראל של 2014 יש ערכים משותפים עם דמוקרטיות המופת הללו.
אתה יודע ש67 לא יצרה סכסוך שלא היה קיים לפני כן, ב48. הסכסוך גם לא נוצר ב48, אלא ברגע הראשון שבו יהודים הכריזו על רצונם בריבונות בארץ ישראל.
אל תתחבא מאחורי "אקיבוש". מקור הסכסוך הוא השאיפה היהודית להקים בית לאומי בארץ ישראל – קרי, הציונות. תקרא בגלוי לחיסול הציונות במקום להסתתר מאחורי "זכויות אדם".
אכזרי מדי לעיכול , במיוחד אחרי הזלילה הגדולה של החגים !!!
כבר היינו במצבים קשים כאלו ואחרים. לא כל אשמה צריך לתלות בממשלת נתניהו ובעומד בראשה. האנטישמיות לא היתה ולא תהיה באחריותינו. נולדים עמה ומתים עמה, כמעט כל האירופאים!! המגמה בה האו"ם הוא התועמלן הראשי נגד ישראל היא קבועה, ולא תלויה בנו, והניתוק מארה"ב בוא יבוא כשתימלא הסאה ונמצא ספונסר אחר.
.
מאמר מאוד ילדותי ומבולבל..
יש תאור של האתגרים שישראל מתמודדת איתן (תקשורת בין לאומית, אירופה, ארהב תחת אובמה וכו) לבין מה ניתן לעשות מול זה.אין ניתוח אלטרנטיבות
ההצעות של הכותב טיפשיות לחלוטין!!
לגרש את באן קימון?? לגרש את קרי?? להפסיק חשמל ולחשוב שזה מה שימנע תונות לתקשורת הבינלאומית.
זה ממש לא רציני וילדותי
לעומת זאת לחטוף טילים ללא תגובה במשך שנים ולקוות שיהיה בסדר זה שיא החכמה
הפוסל במומו פוסל
ילדותי היא לצפות לקבל הכל ומיד. היה מבצע צבאי, דבר ראשון שעושים הוא מנתחים את הישגיו וכשלונותיו. בשלב שני בוחנים אלטרנטיביות. אי אפשר להגיע לשלב ב' לפני שעוברים בשלב א'.
שני נושאים:
1. הטלפוניה והחשמל המסופקים לעזה משרתים אותנו מודיעינית ודי לחכימה ברמיזא
2. בשעה שאזרחי העם הפלסטיני המומצא טובעים בים כמו פרעה וחילו בנסיונם להחלץ מצבתות החמס ברצועה, היה על ישראל לצאת בתכנית הגירה נתמכת לתושבי עזה, מבחירה. להביא אוניות רציניות אל מול חופי עזה ולהציע לפלסטינים להגר לכל מקום אחר ואף להציע לכל נפש מענק מסויים וכל מי שחפץ בזה ייצא דרך ארז ונשיט אותו למחוז חפצו.. האיחוד האירופי יסכים ללא ספק לקלוט את אנשי עזה, בעיקר שבדיה ונורבגיה
מאמר ילדותי.
הצעות לא רלוונטיות בעליל (לגרש קרי, לגרש בןקי מון, להפסיק חשמל ולחשוב שזה ימנע מהתקשורת לקבל חומרים)
בלבול מוחלט בין האתגרים של ישראל לבין ניתוח אלטרנטיבי מה נכון לעשות
לא לתת לקרי דריסת רגל כל כך משמעותי זה רלוונטי ועוד איך. אמרנו לארה"ב "לא!" בעבר וישראל עדיין קיימת.
והאו"ם הוא ארגון עלוב וחסר תועלת. למה להיות חלק מן האו"ם? מה היתרון בחברות בארגון מדינות שרובן דיקטטורות צמאות דם הנשלט ע"י הלובי של אויביך? מה יקרה אם נפסיק את חברותנו באו"ם שמוטה כל כך נגדנו? מה?
למעלה מ 70 הרוגים …. על מה ?
מה ההישגים של צוק איתן ?
סליחה, אבל צה"ל הוא לא המקבילה של החמאס. ובכלל, צה"ל לא צריך להיות חלק באיזושהיא משוואה הכוללת ארגון טרור.
אם כמה מאמרים אחרים באתר הזה אופטימיים מדי, המאמר הזה פסימי מדי. ה"הישגים" של האויב הם אשליה בדיוק כמו ה"הישגים" שמאמרים אחרים מכרו לנו. ה"הכרה" חסרת ערך, אובמה רוצה לחתום הסכם עם אירן בלי שום קשר, ולא חל שינוי של ממש במצב עזה. עזה אפילו לא באמת קיבלה כסף בועידת התורמים (רוב ההתחייבות הם התחייבות עבר שכבר אז לא כובדו, והשאר נועד לרשות דווקא).
בסופו של דבר, חזרנו לסטטוס קוו. וברור שזה מה שנתניהו חתר אליו מתחילת המבצע, בהתחשב בכך שקיבל 11 הפסקות אש. האם זה טוב או רע? אשאיר זאת להחלטתכם.
אין סטטוס קוו בדרום מהסיבה הפשוטה שהמצב מחמיר כבר יותר מ10 שנים.
אלכס, התכוונתי לסטטוס קוו שלפני המבצע. סטטוס קוו אף פעם אינו יציב לגמרי – גם קרחונים נעים. המגמה היא שהחמאס ואנחנו מתחמשים, ואילו המצב הכלכלי בעזה מחמיר (ודברי גבץ בראיונות האחרונים הזויים – אין סיכוי לשפרו כל עוד חמאס שולט שם, וסביר שאי אפשר גם כשהוא לא שולט).
אני משער שבסופו של דבר המצב שם יוחמר דיו כדי שמי ששולט שם ישגר מספיק לעבר ישראל כדי להוביל לתגובה (בהנחה שלא ישגרו משיקולים משלהם קודם לכן), ואז נאלץ להשתלט על עזה. השאלה היחידה היא שאלת העיתוי. הבעיה העיקרית היא שנתניהו רה"מ סטטוס קוו באופיו – אבל אפילו במצב כזה צריך להכין אופציות ליום שלאחר מכן. ואיני יכול להבין מה נתניהו מתכנן, אם בכלל. יכול להיות שהוא רק דוחה את ההכרעה לרה"מ אחר.
קיבלתי ואני חושב כמוך לגבי מה שיקרה בסופו של דבר (לצערי). בקשר לסמנטיקה אין טעם להתווכח.
רק מילה אחת לא אמרת. ביבי! הוא האחראי הישיר לכשלון הזה. ההתעסקות בגלאון ובזועבי היא מטופשת!
עוד כתבה שבאה להמשיך את זריעת הפחד בציבור כדי להמשיך את שילטון ביבי
שלא יעבדו עליכם.
יניר קראת את המאמר? כל המאמר הוא ביקורת על הממשלה ומדיניותה! רק ראש קונספרטיבי במיוחד יכול להסיק שמטרת ביקורת חריפה על ממשלת נתניהו היא לגרום לאנשים לבחור דווקא בו.
אז מה היה לנו: משטר אובמה, ארה"ב תןמכת חמאס, חבל שלא רשמת גם את מה שאתה כותב על האו"ם (רמז: זה קשור לשואה) בפייסבוק שלך. אתה אדם הזוי. הא, וכשראש ממשלת בריטניה הימני, השפוי, קורא ליוקיפ "מפלגה של מטורללים" – אתה יכול להסיק איזו קבוצת מיעוט
סהרורית והזויה הם.
יש להם סף שלאחריו הם לא יכולים להגיע יותר. יש גבול לכמות הטיפשים באנגליה שתצביע להם.