דווקא 'הבית היהודי', שמתיימרת להיות דתית-לאומית, מאיימת בפרישה אם חוק הגיור יאושר. כך מנציחים את האוולת ומותירים את האופציה הרעה ביותר על כנה.
היו לי שני חברים שעלו מאנגליה, בנים לאבא יהודי ואמא גויה. אחד דוקטורנט מצטיין באוניברסיטה העברית, אחד שיפוצניק עם הפרעות קשב קשות. שניהם אנשים טובים שאוהבים את המסורת היהודית ואת המדינה, וראו כאן את עתידם. כאשר התחילו האחים בהליך גיור רשמי, רק הדוקטורנט צלח את מסלול הלימודים והפרקטיקה ההלכתית. השני לא הסתדר עם כמות החומר ומורכבותו ונפלט מהתהליך. השלב הבא היה צפוי: נישואיו המתוכננים של ה"גוי" לא נחשבו נישואים לפי הממסד הרבני, ובאופן כללי הוא חש כבר לא רצוי. כעבור שנה השניים ירדו מהארץ חזרה לאנגליה. הדוקטורנט אמנם הבטיח לחזור, אך רק אלוהים יודע אם זה יקרה.
סיפורנו הקטן והעצוב אולי לא מספיק חשוב, אך הוא מצביע על בעיה חמורה: במדינת ישראל, מדינת הלאום של העם היהודי, לא העם הוא זה שקובע את זהותם של המצטרפים אליו; עושה זאת עבורו מיעוט אורתודוכסי בעל סטנדרטים הלכתיים נוקשים משלו.
ניקח למשל בחור בשם אלכסנדר, בן לאם נכריה ולאב יהודי. אלכסנדר לומד בטכניון, שירת ביחידה 669, דובר עברית רהוטה ואפילו נוהג להדליק נרות חנוכה מדי שנה. כעת, מהתבוננות בו לא תוכלו לדעת שהוא בן לאם נכריה. לפי כל קנה מידה לאומי הוא ייחשב יהודי, וכמוהו יש אלפי צעירים שנולדו לאם יהודייה. אך במצב החקיקה הנוכחי, כדי לקבל אישור רשמי ליהדותו אלכסנדר נדרש לעמוד בסטנדרט שרוב היהודים "הכשרים" אינם מקפידים עליו: הוא צריך להצהיר על קבלת עול מצוות, ללמוד את דקדוקיהן של הלכות בשר וחלב ולהתחייב לשמור על דיני נידה עם אשתו. כלומר, אין כאן חפיפה – הלאומיות היהודית היא חילונית-מסורתית, אך כרטיס הכניסה הרשמי אליה הוא דווקא דתי-הלכתי.
מדובר בתופעה לא קטנה: מעל ל-300 אלף אזרחים שבאו מכוח חוק השבות (אבא/סבא יהודים) – בעיקר ממדינות חבר העמים – אינם נחשבים יהודים, והנכונות שלהם לעבור את הליך הגיור הממלכתי רק הולכת ויורדת. בעקבות ביטולי הגיור של השנים האחרונות היא אף חוותה צניחה דרמטית: ירידה של 27% במספר המתגיירים.
הטוב, הרע, והרע במיעוטו
אז מה עושים? הפתרון הראוי לבעיית הגיור הוא שחרור מלא של התחום מזרועות המדינה. לא הממסד הדתי יקבע מיהו יהודי, אלא עם ישראל יקבע. כיצד? לא במנגנונים ולא בביורוקרטיה, אלא בחיי היום-יום. מי שיעמוד בסטנדרטים החברתיים-תרבותיים שמציבה החברה הישראלית, ירגיש בבית ובסופו של דבר "יתבולל" בעם ישראל. אין צורך בגושפנקה ממלכתית לזהותו הלאומית. זה, אגב, מה שדה-פקטו מתרחש כיום, על אפם ועל חמתם של הדתיים: שום ממסד רבני לא באמת יצליח למנוע מבחורה יהודייה להתחתן עם אלכסנדר ולהקים איתו בית בישראל.
כמובן, גם לאחר נטילת הסמכות מבתי הדין הרבניים, מי שירצה להקפיד להתחתן עם יהודי שעבר גיור הלכתי לחומרא – זכותו המוחלטת. אך רוב עם ישראל, שהוא כאמור חילוני-מסורתי, לא יראה בכך צורך. עבורו, הכניסה ללאום היהודי חופפת את הלאומיות כפי שהוא תופס אותה – שירות בצבא, לשון עברית, סולידריות יהודית וכד'. החשש שיווצרו כאן שני עמים בעקבות המהלך הוא לא ריאלי: בין כה וכה חרדים, דתיים וחילונים נוטים להתחתן בינם לבין עצמם, ומי שירצה "לחצות את הגדר" תמיד יכול לעשות זאת.
רבים שקוראים את הדברים הללו ודאי נרתעים לאחור בחרדה. גיור לא הלכתי?! אך האמת היא שגיור אזרחי-לאומי מעין זה נהג בישראל גם בימי קדם. בלשונו של המלומד יחזקאל קויפמן:
הגיור הלאומי והגיור הדתי; שני מיני גיור אנו מוצאים בישראל לפנים: הגיור הקדמון הוא הגיור הארצי-תרבותי (לאומי), הגיור המאוחר הוא גיור הברית (דתי). הראשון הוא תהליך של התבוללות ארצית-לאומית: הנכרי בא לגור בארץ העברים, נטמע במשך הזמן בסביבתו, ויחד עם התרבות הלאומית הוא מקבל גם את אלוהי הארץ וסופו שהוא נבלע לגמרי בעם העברי. הגיור השני הוא כולו נימוס דתי.
ואכן, עיון במקרא מלמד שאין שום הליך מסודר שהגר חייב לעבור כדי להיקלט בישראל. גרות היא פשוט תיאור מצב – "הגר הגר בתוככם" – שסופה התבוללות אתנית בעם היהודי. הדוגמאות רבות: רות המואביה נישאה לבעז מבית לחם ללא שום טקס גיור (מגילת רות); החשמונאים גיירו בכפייה את האדומים ממזרח (לפי עדות פלאוויוס); ואשה שנלקחת בשבי מותרת בנישואין: "וְהֵסִירָה אֶת-שִׂמְלַת שִׁבְיָהּ מֵעָלֶיהָ וְיָשְׁבָה בְּבֵיתֶךָ וּבָכְתָה אֶת-אָבִיהָ … וְאַחַר כֵּן תָּבוֹא אֵלֶיהָ וּבְעַלְתָּהּ וְהָיְתָה לְךָ לְאִשָּׁה".
אז אם תרצו, מדובר בהחזרת עטרה ליושנה. מיותר לציין שגיור אזרחי מעין זה איננו מציב את הלאומיות היהודית בסכנת התבוללות. למרות ההיסטריה של המצדדים בחוקי הגיור ההלכתיים, לא נאבד את הזהות הלאומית שלנו. להיפך: הרוב המוחלט במדינה – כ-75% מהאזרחים – הוא יהודי, והוא גם בעל התרבות הדומיננטית והמשגשגת ביותר במרחב. עדיין לא מצאנו בהיסטוריה דוגמאות לרוב שהתבולל במיעוט בעל תרבות חלשה משלו. וגם אם נניח שיש סכנת התבוללות, הרבנות לא תוכל למנוע זאת: כפי שכבר אמרנו, אלכסנדר ימצא לו אשה יהודייה בכל מקרה. למעשה, המציאות היא הפוכה: חוקי הגיור הנוקשים – והמחמירים גם לדעת רבנים רבים – הם הם המרתיעים מתגיירים פוטנציאלים ומגבירים את "סכנת ההתבוללות".
אולי דתיים, אך לא לאומיים
אך בהנחה שמהלך כזה הוא בגדר חלום רחוק, ח"כ אלעזר שטרן הציע הצעת חוק שהיא בגדר הרע במיעוטו: הקמת 30 בתי דין נוספים לגיור, צמצום סמכויותיו הטוטאליות של בית הדין הרבני, ומתן אפשרות למעוניינים להתגייר לבחור את בית הדין שיגייר אותם. זו עדיין לא הפרטה מלאה, אך זה איפשהו במקום טוב באמצע. ההצעה עברה בקריאה טרומית לפני מספר חודשים, וכעת היא אמורה להגיע לדיון נוסף.
כמה מפתיע אפוא שדווקא המפלגה המתיימרת להיות דתית-לאומית, אשר אמורה לגלות תבונה ורגישות בנושא, איימה כי העברת החוק תוביל לפרישתה מהממשלה. כך, מנציחים בבית היהודי את האוולת ומותירים את האופציה הרעה ביותר על כנה: המציאות הנוכחית.
אחלה בועז אתה
1. למה המציאות הנוכחית היא האופציה הרעה בעיניך? אתה טוען ש"גיור לאומי" הוא "החזרת עטרה ליושנה".
2. האם תסכים לקבל לתוך עם ישראל גם את הדתיים והחרדים, או שגם אנחנו צריכים לעבור גיור לאומי?
3. למה אתה מנסה להביא תימוכין "דתיים" לגיור הלאומי? והדוגמאות שאתה מביא שגויות: "הגר הגר בתוככם" הוא גר תושב, מותר לו לאכול נבלות וטרפות (אפילו מצווה לתת לו בשר טרפה בחינם), ואסור להתחתן איתם. רות קיבלה עליה את דת ישראל באמרה "עמך עמי וא-להיך א-להי", גם לא ברור אם רות וערפה התגיירו לפני שהתחתנו עם מחלון וכליון. אשה יפת תואר הוא המקרה יוצא הדופן, היתר מיוחד למצב מלחמה. במקרה רגיל לא ניתן לגייר בכפיה וגם לא ניתן לשאת אשה בכפיה (האם תשתמש במקרה של אשת יפת תואר כדי להצדיק "נישואין לאומיים"?). בני חשמונאי אכן לא פעלו נכון כשכפו את האדומים להתגייר, וכדאי ללמוד מהדוגמא שלהם שגיור המוני הוא שגוי.
4. בשלל הדוגמאות שציינת בולטת בהעדרה הדוגמא של עזרא ונחמיה, אני משער שהם היו פשוט חרדים קיצוניים, ואין להתחשב בהם כחלק מעם ישראל עד שיעברו "גיור לאומי".
1. כמדומני שבמאמר ניסיתי להסביר מדוע המציאות הנוכחית היא האופציה הגרועה.
2. החרדים בהחלט צריכים לעבור גיור לאומי.
3. ההערה שלך סובלת מכשל טלאולוגי חמור.
4. אין קשר. המקרא באופן כללי סלד מנישואים לזרים, אבל זה לא אומר שזרים לא יכלו להסתפח אליו בלי גיור הלכתי.
בעז תארת מצב שבחור יכול להתחתן עם יהודיה אך לא תארת מצב הפוך כשבחורה לא יהודיה תבקש להנשא ליהודי ,היהודי יהסס כי ילדיו יחשבו כגויים
לגבי החוק-הבית היהודי קיבל את הצעת המחליטים והסכים שזה יעבור כהחלטת ממשלה.הוא לא מוכן שזה יעבור כחוק.ביבי הוא זה שמעדיף שזה יעבור כחוק כי אז שמו לא מתנוסס על זה.אין מה להאשים בעניין את הבית היהודי.
http://www.nrg.co.il/online/1/ART2/635/885.html?hp=1&cat=404&loc=1
לא כתבת מהי הפרקטיקה שאתה מציע כגיור לאומי, ומה שחשוב יותר – איך היא תמנע בעתיד נסיבות שיוסיפו לעם היושב בציון מיליון אפריקנים שיוכלו להגיע ולהישאר פה בזכות גופי השמאל שייאבקו למענם, ואח"כ להיחשב ליהודים בזכות הגיור הלאומי שאתה מציע. כל מה שהם יצטרכו זה להתגייס לקרבי, לדבר עברית, להשלים בגרויות ולדחוף לעדשות המצלמות כמה ילדים חמודים שישירו בעברית "ימי החנוכה". אולי היום בלתי אפשרי לדמיין זאת, בדיוק כמו שלפני 10 שנים היה קשה לדמיין את דרום תל אביב כפי שהיא היום. מי שרוצה להיות חלק מהעם היהודי צריך להתייגע בלימוד מורשתו. לימוד המורשת ולאוו דווקא קיומה בפועל. ועוד משהו, היום אנחנו איכשהו עדיין עם אחד, קצת מקרטע אבל עדיין אחד
אולי באמת צריך ליצור את הבחנה שבין מיהו יהודי ומיהו ישראלי.
אתה מערבב כאן בין העם היהודי ללאום הישראלי.
העם היהודי מוגדר על ידי הדת, ואינו לאום או גזע, לכן אפריקאי או סיני שקיבל עליו מצוות, הוא יהודי שווה זכויות – ולעומתו צאצא יהודי מן האנוסים אינו נחשב ליהודי. גם היהודי שאינו מחוייב ליהדות מאבד את זכויותיו כיהודי, [אך לא את חובותיו, כאשר היהדות מאשימה אותו בכל עבירותיו] אלא הוא נחשב כנכרי שבמגעו מנסך יין כגוי [אם אתה מבין את הסטטוס]. היהדות היא זו המוסמכת לקבוע כיצד נראה כרטיס הכניסה אליה ואין מקום למי שחוץ לדת היהודית לקבוע זאת
לעומת זאת, הלאום הישראלי הוא לאום חדש שנוצר מאז קום במדינה, בלאום זה ההצטרפות אמורה להיות נקבעת על ידי המדינה בלבד [לדעתי התבין הוא שירות בצה"ל] . אך המדינה היא זו שחוקקה את חוק השבות , והתנתה את כרטיס הכניסה ללאום הישראלי בכרטיס כניסה לעם היהודי – אם כן מה לך להלין על הרבנים וההלכה היהודית, אתה צריך להלין על המדינה
באמת שצדקת
אותו אלכסנדר הוא ישראלי [אתה קורא לזה יהודי חילוני ואני קורא לזה ישראלי] ולא יהודי, ואילו החרדים הם יהודים ולא ישראלים.
בקיצור יש במדינה זו שלושה עמים, ישראלי, ערבי ויהודי.
אנחנו על ספו של מצב כזה. עדיין לא 3 עמים משום שעדיין יש חפיפה כלשהי בין "יהודי" ו"ישראלי" . אם יהיה גיור לאומי ייוצרו לאום ישראלי וקבוצה יהודית אורתודוקסית. ברור שבני הלאום הישראלי לא יהיו מקובלים כיהודים על הדתיים ברובם
בועז, מוזר שהבאת דוגמאות של בנים לנוכריות, כי הבעיה שלהם היא הבעיה הקלה יותר: ברגע שיתחתנו עם יהודיות (ובארץ הסיכוי לכך הוא עצום) ילדיהם יהיו יהודים, והעובדה שאביהם אינו יהודי לא תשפיע במאומה על מעמדם במדינת היהודים.
יחד עם זאת, הזהות עם העם היהודי אינה מתמצה בחנוכה ובוודאי שאינה מתמצה ביום העצמאות. בכל דור ודור חייב אדם (יהודי) לראות עצמו כאילו הוא יצא ממצריים. ולראות את עצמו כחלק מהעם היהודי. האם אלכסנדר אומר, למשל, "כשהיגלו אותנו הרומים מארצנו…" או "כאשר יצאו אבותינו ממצריים"?
קיום מדינה שבה גרים תושבים יכולים להפוך לחלק מהעם היהודי הוא דבר חדש, וייקח זמן ליהדות להסתגל אליו.
אולי, כשייבנה בית המקדש, וכולנו נוכל להיפרד מהתפילה ונצטרך ללמוד מחדש להקריב קורבנות ולהיפרד מרוב ההלכה שהתפתחה על מנת שנוכל להחזיק מעמד בלי ארץ ובלי מקדש, כולנו נלמד מחדש מה המשמעות של להיות יהודי, ואז יהיה קל יותר גם לאלכסנדר להשתלב… אם ירצה השם…
מדינת ישראל היא קולוניה אירופאית מגוירת; הישראלים חייבים להפסיק להתענג ולהתחיל להתמסר לחוקי הטבע
יישר כוח ששיברת, אבל למה טעות כבר בכותרת:
דווקא אלו שמתיימרים לשלב בין הדת ללאומיות מאיים לפרק את הממשלה אם הוא יעבור
(נסיון חוזר)
תגובה לתשובתו של בעז הלוי:
1. במאמר טענת שהמצב הנוכחי גרוע עבור מי שמנסה לעבור גיור הלכתי, בגלל דרישות קפדניות מדי.
אבל טענת גם שהאפשרות העדיפה ("החזרת עטרה ליושנה") היא ה"גיור לאומי", שהוא פשוט חיים משותפים יחד עם עם ישראל, וזו המציאות היום עבור מי שחיים כישראלים ללא גיור, כמו אותו אלכסנדר שתיארת.
אתה דורש ש"לא הממסד הדתי יקבע מיהו יהודי, אלא עם ישראל יקבע.", ובדוגמא של אלכסנדר זה בדיוק מה שקורה היום. כמו שכתבת: "שום ממסד רבני לא באמת יצליח למנוע מבחורה יהודייה להתחתן עם אלכסנדר ולהקים איתו בית בישראל."
אז מה חסר במצב הקיים?
(אלא אם אתה דורש שהרבנות גם תחתן יהודים עם גרים לאומיים. קצת מוזר לדרוש שהרבנות תתעלם מההלכה)
2. "מי שיעמוד בסטנדרטים החברתיים תרבותיים שמציבה החברה הישראלית… אין צורך בגושפנה ממלכתית לזהותו הלאומית." מה הם אותם סטנדרטים? האם הם נקבעים לפי החברה שלך? שלי? של החרדים בבני ברק? במאה שערים? ברמת שלמה? יש חברות ישראליות שונות, לא רק חברה אחת.
למד אותי "הלכות קלות וחמורות" של גיור לאומי – לשרת בצבא? לעבוד לפרנסתי? לדבר עברית?
האם חרדי שעשה את כל אלו ונשאר בקהילה החרדית גם הוא צריך לעבור גיור לאומי?
3. מה הכשל הטלאולוגי בהערה?
4. האם היהדות לא מבוססת על המקרא? אם "המקרא סלד מנישואין לזרים", מי אמר שמותר להתחתן עם זרים שלא התגיירו?
נ.ב.
תודה על המאמר והתגובה. כבר שמעתי בעבר טענות על גיור לאומי, ואני מודה לך על ההזדמנות לנסות להבין אותן.
1. ביורוקרטיית הגיור מכבידה עליהם. הם חשים שהם לא רצויים כאן ושהממסד דוחה אותם. נוצרות חלוקות מלאכותיות בתוך העם, שפוגעות באחדות הטבעית. זה מה שרע.
2. נכון. והם ייקבעו בשטח כל אחד לפי מנהגו. אם אלכסנדר יתאהב בדתייה אורתודוכסית הוא מן הסתם יידרש לעבור גיור מחמיר, ואם הוא יתאהב בקיבוצניקית "טרפה" הוא לא יידרש לכך.
3. אתה מניח את הפרשנות שלך לפסוקים, שאיננה הפשט, וממנה מקשה עליי. אני צמוד לפשט.
4. הוא סלד מנישואי זרים בתור זרים, אך התיר להתחתן עם הגרים. אין סתירה.
אם עוקבים אחרי פעילות "הבית היהודי" בראשות נפתלי בנט ואיילת שקד, אין מנוס אלא להסיק שהמפלגה הזאת לא נועדה לייצג את הציבור הדתי-לאומי אלא רק לנגוס במצביעי הליכוד כדי להעביר את קולותיהם לשמאל. התנהלותו של בנט בתקופת מבצע צוק איתן היתה כשל סוס טרויאני בממשלה, וחבירתה של איילת שקד למגישי הצעת החוק נגד פרסומו של "ישראל היום" מלמדת על האוריינטציה שלה. על פי פרסום של קלמן ליבסקינד באתר אן-אר-ג'י, כל ההתנהלות של בנט במערכת הבחירות לכיבוש ראשות "הבית היהודי" היתה נגועה בעורמה וגניבת דעת:
http://www.nrg.co.il/app/index.php?do=blog&encr_id=79974780b5e0d394fddbd1a00f4f21d3&id=4349
אם מחברים אחד לאחד, עולה החשד ש"הבית היהודי" הוא עוד תעלול אלקטורלי מאסכולת השמאל כדי לסרס את הנהגתו של המחנה הלאומי, ובתוכו המחנה הדתי-לאומי.
השנה היא 2022, צדקת בכל מילה!
זוהי בורות מצד מלומד לטעון שבעבר היה גיור לאומי ואילו עכשיו הגיור הוא דתי רבני… טיעון זה נובע מכך שכיום נוצר עיוות של הפרדת דת ולאום לעומת העת העתיקה בה אף אחד לא היה מעלה על דעתו ליצור הפרדה כזו לכן האפשרות של "גיור טבעי" היה מתקבל על הדעת ואפילו הרבה יותר עוצמתי.
ולעניין טענתך שרוב היהדות שהיא חילונית מסורתית והיא תקבל מהלך כזה של גיור לאומי ללא הסכמה של פסיקה הלכתית ונגדה היא אינה מחוברת למציאות… דוד מדימונה יוסי מטבריה ומשה מפרדס חנה לא יסכימו לחתן את ילדיהם עם אדם שלפי פסקי הרב עובדיה יוסף למשל (אני מזכיר דוקא את שמו כי הלוויה שלו היתה אחד האירועים הגדולים בתולדות המדינה אם לא הגדולה שבהם שרכזה כמעט שישית מהמדינה במקום אחד ) עם גוי.
קיצור אני אומר שהטענה שלך בכלל אני מוכחת.
יום טוב!
בתור עולה מבריה"מ לשעבר, בן לאב יהודי ואם לא יהודיה, אני מסכים בהחלט אבל יש לי אפילו פתרון יותר טוב וראשוני (כי גיור לאומי כזה בהרכב העם הנוכחי ועם קורי הסכם הסטטוס קוו בחיים לא יעבור, בייחוד שבכל קואליציה יהיו הבית היהודי או החרדים). הפתרון הוא שמדינת ישראל תפסיק להיות מדינה יהודית אורתודוכסית, ותהפוך להיות מדינה יהודית שמכירה רשמית בכל הזרמים היהודיים, גם הרפורמיים וגם הקונסרבטיבים. התנועה הרפורמית מכירה ביהודים גם אם רק האב הוא יהודי, וזאת כל עוד מדובר במישהו שאין לו דת אחרת והוא עבר בדיוק את הגיור הלאומי הזה שדיברת עליו. ככה פותרים 2 ציפורים במכה אחת (ומתקנים את העוול הזה של אי הכרה רשמית בתנועות יהודיות שמקיפות מיליוני יהודים ותומכות בנו כלכלית ופוליטית מארה"ב). אם נוסיף לזה את ברית הזוגיות האזרחית, שלא תיפגע במוסד הנישואין הרבני (שיכלול כאמור גם מוסד רפורמי וקונסרטיבי) אז נפתור חלק ניכר מבעיות דת ומדינה במדינת ישראל בדרך אלגנטית ולדעתי שאפשר להסכים עליה עם רוב הדתיים הלאומיים בארץ.