ההורים המודאגים עוז, יהושע וגרוסמן דואגים לילדיהם שאינם מפסיקים לצרוך את הביבי שלהם ישר לווריד.
דמיינו לרגע, שבשם כל החס וחלילות הילד שלכם הפך לנרקומן.
הוא כבר לא קטין אלא אדם בוגר בעל יכולת חשיבה עצמאית, וזכותו המלאה לבצע טעויות או בחירות שגויות, גם כאלה שעלולות לסכן את חייו. אלא שהוא יקר לכם, כל-כך יקר לכם, עד שתעשו הכול כדי להציל אותו מעצמו, אתם בעצם הסיכוי היחיד שעוד נותר לו. מה עושים במצב כזה? מבצעים בחירות קשות.
כהורים טובים ודאי תאמרו לעצמכם – עצם הקיום שלו חשוב מהזכות שלו לבחירה חופשית, וכדי שהוא יוכל להתקיים יש להפקיע ממנו את היכולת לבצע שוב ושוב את אותן בחירות אומללות, שבסופו של דבר תמיד מובילות אותו לסם הקטלני. אתם מחליטים לנקוט ביד קשה, אולי להסגיר אותו לשלטונות החוק, אולי אף לאשפז אותו בכפיה עד שייגמל מהסם הנורא שגומר לו את החיים.
אתם הרי יודעים, שכבר אין ברירה אחרת, יודעים שאתם צודקים באופן אבסולוטי והוא ממשיך לטעות באופן מוחלט. מה זאת אהבה אם לא אהבה קשוחה שבאה להציל את חייו בעיצומו של משבר מסוכן? הרי בסופו של תהליך, הבן האומלל שלכם יבין מדוע עשיתם את זה, ולא רק יבין אלא גם יגיד תודה.
שלושת הטנורים של הספרות הישראלית הם ההורים המודאגים, העם היושב בציון הוא הבן הסורר, והסם שכפי הנראה לא מצליחים להיפטר ממנו הוא ממשלות הימין. מה עושה נביא ואיש חזון מטעם עצמו כשהוא צודק, כל-כך צודק ובכל זאת הרוב לא מקשיב לו? מה עושים שלושה נביאים שכאלה, שחוזרים פעם אחר פעם על המנטרות האפוקליפטיות שלהם, וכל המפגרים מהלבנט לא משתכנעים ולא רואים את האור? מה הם עושים? הם מחליטים להציל אותנו מעצמנו ולעזאזל הדמוקרטיה.
הם נתנו לנו צ'אנס אחד, ועוד אחד ועוד אחד, הם הזהירו, הם הפצירו, הם הסבירו, הם נאמו בכיכרות, הם באמת ניסו לבוא בטוב, אבל עם העמה נותר בשלו – המשיך לצרוך את הביבי שלו ישר לתוך הווריד, ועכשיו כבר אין ברירה אלא לעקוף אותו ולקרוא לאיזה מבוגר אחראי שיעשה כאן סדר. הסבטקסט בעצומה, שעליה חתמו א.ב יהושוע, דוד גרוסמן ועמוס עוז מול הפרלמנט הבלגי הוא ברור – דמוקרטיה זה דבר יפה כל עוד בוחרים נכון, ולבחור נכון זה אומר לבחור בשתי מדינות לשני עמים.
בחרתם אחרת? אין בעיה, עכשיו תראו מי לא מלשין עליכם לדוד הלבן מאירופה, ומפקיע מכם על הדרך את הזכות להחליט בעצמכם מה יעלה בגורלכם כאומה. נתנו לכם דמוקרטיה אבל ילדים (או ילידים) שלא יודעים איך לשחק עם הצעצוע היקר שהם קיבלו – שלא יתפלאו אם הם הולכים לישון בלילה בלי ארוחת ערב ובלי הצעצוע הזה שנקרא בחירה חופשית.
עצומה עצומה
מי שמנחם את עצמו במחשבה שהעצומה הזאת היא אקט סמלי בלבד לא יכול לטעות יותר – עצומות מהסוג הזה, בעיקר כשהן מגיעות מאנשי רוח מהשורה הראשונה, סוללות את הדרך ומכשירות את הקרקע להרבה דברים – דברים כמו הוצאת החמאס מרשימת ארגוני הטרור למשל, דברים כמו סף סובלנות שהולך ומתקצר מצד אומות העולם לתגובה מבצעית מטעם ישראל בסיבוב הבא מול עזה למשל.
כששלושה סופרים מודיעים לעולם, שמדינת ישראל איבדה את דרכה ולכן יש לכפות עליה דרך אחרת – העולם מקשיב טוב טוב, מקשיב ומיישם.
וכשאני אומרת עולם אני מתכוונת לאירופה כמובן, אותה יבשת שזכתה בדין וביושר להיות המצפן המוסרי של העולם כולו בכל מה שנוגע לזכויות אדם, רגישות הומנטרית וחמלה אינסופית כלפי מיעוטים ומוגבלים, הרי מספיק לבחון את התנהלות מדינות היבשת הזאת במאה השנים האחרונות כדי להיווכח בעליונות המוסרית שלה. וכך יוצא, שבשם ההומנטריות וזכויות האדם, קם לו המלשינון התלת-פאזי, עוקף את הדמוקרטיה הישראלית, ושם לו לשופט את האנשים שביצעו פשעים איומים נגד האנושות אך לפני כמה עשורים.
הצרה עם אירופה, שהיא לא בלתי-מוגבלת. בכל יום קמה שם מדינה חדשה, שחושבת שהחמאס הוא ארגון שוחר שלום של סבתות, שעוסקות במקרמה ושיש לכפות על ישראל הכובשת הסדרים שהיא לא מעוניינת בהם. הרוח הגבית של אצולת האינטלקט הישראלי כמובן מלבה את האש בשדה הקוצים האירופי והמנומס הזה, מצד שני עוד מעט בחירות והמדינות האירופיות שטרם הכירו במדינה פלסטינית הולכות ואוזלות. כך שאם חישבתם בליבכם לשים עוד פתק של מפלגת ימין, נרקומנים מטופשים ונטולי דעת שכמותכם – קחו בחשבון שהמלשינון הספרותי עלול בעת מצוקה להוריד את הכפפות ולהלשין עליכם למדינות בעלות עליונות מוסרית מיבשות אחרות לגמרי.
עוד ביבי אחד בקלפי וקים ג'ונג שו אסמו מאחוריכם.
מי אמר צפון קוריאה ולא קיבל?
למה אני לא מוטרד מביטול ההגדרה של חמאס כאירגון טרור?
א) ממילא הלך הזרזיר אצל העורב – הלך החמאס אצל המפלגה הנאצית (תבדקו היטב מי היו בכירי השלטון בגרמניה המערבית לאחר מלחמת העולם השניה).
ב) במה שונה היחס של האנטישמים האירופאים כלפי היהודים, בין אם החמאס מוגדר כארגון טרור ובין אם לאו?
ג) מה שמעניין אותי הוא לא הצהרות של האנטישמים באירופה, אלא בכמה כסף הם רוכשים מישראל.
ד) אירופה, או יותר נכון – עירובה (או aroba), כבר לא חופשית להחליט על דעת עצמה. יש מי שמחליט עבורה – המוסלמים שכבר כבשו אותה. האם מישהו חושב שבמדינות ערב (המקוריות, לא החדשות שנמצאות ביבשת אירופה) מתייחסים לחמאס כאל ארגון טרור?
ה) תמיד אפשר, במהלך מלחמה / מבצע / סבב קרבות, להודות לשליטי מדינות מסוימות (שבדיה, בלגיה וכד') על הסיוע הנדיב שהן מספקות לצה"ל בצורה של אמצעי לחימה ומידע מודיעיני. כמה זמן יישאר השקט באותן מדינות? עניין של שניות בודדות.
האמת היא שעל סעיף ה' לא חשבתי מעולם.
רעיון מבריק.
התשובה. תהיה בקלפי ובתקשורת חזקה שתוקיעה את הנוטלות האלה. הדרך לגיהנום אכן רצופה כוונות
גלית – כל הכבוד. את אמיצה מאוד. לצאת כנגד החונטה הזאת כשאת סופרת צעירה זהו מעשה שדורש אומץ. ראינו מה השמאל עושה לאמנים ואנשי רוח שיוצאים מהשורה ומהעדר. חזקי ואמצי והמשיכי בדרכך.
טעות קלאסית בהבנה מה היא דמוקרטיה.
דמוקרטיה אמיתית אינה רק שלטון הרוב. דמוקרטיה כוללת עקרונות נוספים שאינם נופלים בחשיבותם מהעיקרון של הבחירות והייצוג היחסי. אחד העקרונות הבסיסיים הוא שוויון זכויות ללא הבדל דת, גזע ומין. לא משנה מה הן הסיבות, המשך השליטה של ישראל בפלסטינים בגדה המערבית אינו דמוקרטי.
לאור זאת, ולאור העובדה ששלטון הרוב אינו מביא לפתרון הבעיה, בהכרח נוצר קונפליקט בין עקרונות דמוקרטיים שונים.
אני מסכים שפנייה ל״סמכות״ במדינות אחרות הוא אקט לא דמוקרטי, אך הקונטקסט הוא חשוב. אגב, קל לדבר על חמאס בהקשר הזה, אך מה עם הרשות הפלסטינית? גם היא ארגון טרור לשיטתך?
הרשות הפלסטינית אינה ארגון טרור, אלא ישות מדינתית תומכת טרור.
פת"ח הוא ארגון טרור באופן מובהק. יש לך הגדרה אחרת בשביל ארגון ששולח מחבלים לבצע פיגועים?
לפי דברי צדוק, לינקולן היה פושע אנטי דמוקרטי שהכריח את אנשי הדרום לוותר על אורח חייהם בזכות היותו בעל הרוב ובעל הכוח הצבאי החזק יותר.
ובדיוק כמו שבעלי העבדים התעלמו מכמה עובדות לא נוחות, כך גם השמאל שלנו, ואני אזכיר:
א. ה"פלסטינים" מצהירים כי מתן מדינה הוא רק שלב ביניים בהרס ישראל. עומדת לנו זכות ההגנה העצמית, כם במחיר פגיעה מידתית בזכויות הערבים.
ב. כפי שקורה בסוריה ועיראק, המדינה העתידית ה"פלסטינית" תהפוך למלכודת מוות לתושביה. ומי יעזור להם אז? בטח לא השמאל הצדקן.
ולסיכום: כמו שדמוקרטיה זה דבר מסובך, נראה שגם הצדק והאמת הם דברים מסובכים. וכמו שראינו ברוסיה סין וקמבודיה, הפתרון של השמאל עלול שלא להתאים למציאות.
בפורטו ריקו, אין זכות הצבעה לארה"ב. האם עובדה זו מבטלת את הדמוקרטיה בארה"ב? הטענה שלך שללא שיוויון זכויות אין דמוקרטיה היא סילוף היסטורי מוחלט מבית מדרשו של השמאל.
הבעיה העיקרית היא שמשום מה גם אנשי ימין נוהגים לכנות את השלישיה הגיזענית הנ'ל אנשי רוח. צריך לקרוא לילד בשמו עלילות הדם שלהם על יהודים ומתנחלים זוהי גזענות. ויש להגדיש לא שנאה עצמית אלא שנאת האחר.
דמוקרטיה היא לא שלטון הרוב אלא ריבונות העם, חד וחלק – וככזו לא מתחייב ממנה שוויון דווקא.
דמוקרטיות בעבר לא היו שיוויוניות, כמו גם בהווה: לדוגמא זכות הבחירה שיש לבן 18 אבל אין לבן 17, יש לאזרח אבל אין לתושב קבע.
למה לא מתארגנת הפגנה נגדם?
כי לצערי אנחנו בימין לא יודעים להפגין
אם זה נכון, אזי מדובר במשהו חמור מאוד.
1. הם לא ההורים של אף אחד מאיתנו למעט הילדים האישיים שלהם.
2. הם לא נבחרו על יד הציבור לייצג אותו ואם הם לוקחים לעצמם את התפקיד הזה ללא הסכמת הציבור – הרי שהם הם הדיקטטור !!!
3. השוואת בחירה חופשית ודמוקרטית לצריכת סמים רק בגלל שהחצופים המודאגים חושבים אחרת מרוב העם, זה דמגוגיה במקרה הטוב ועבירה בוטה על החוק בפועל. (כמו גם השוואת ראש הממשלה לסם מסוכן, שגם זה לא חוקי)
תודה גלית. תיאור מבריק ומדויק, למרבה הצער.
היי באמת כתבה יפה, ולצערי גם נכונה. רובם של המתנחלים הם מהמרים כפייתיים סדרתיים. והם פשוט יודעים כמו חבריהם שבקזינו שקלף המיקוח שנקרא השטחים עדיין לא שוחק. אז יש המהמרים שהשטח יסופח. אז מה. למה להרוג כל כך הרבה חיילים ואזרחים בשם התאווה להיות זוכים בקזינו השטח. תפנימו, עצם העובדה שהתיישבתם בשטח צבאי שמהווה קלף מיקוח דיפלומטי היא עבירה על החוק
הכתבה בכלל לא קשורה לצידקת ימין. השאלה היא האם למישהו יש זכות על לקבוע מה נכון ומה לא, בלי לשאול את דעתו. אתה כנראה סובר שכן.
הרשות המבצעת של מדינת ישראל אמורה לקבל מתישהו את ההחלטה מה לעשות עם השטחים. כל מי שעבר לגור בשטח שטרם סופח פשוט מהמר על החיים. וברגע שאתם גם עוזרים לפוליטיקאים לקבל החלטות כאילו ציוניות אתם פשוט הורסים את המדינה. לכו תעשו חומה ומגדל לתורכים, בישראל מכבדים את החלטות הממשלה.
אני מקווה שהבנת מה שאמרת. אני לא. אז מותר לעזור לממשלה לקבל החלטות ציוניות או לא. ואם היא אכן קבלה אותן, האם מתבקש מאיתנו ?לציית להחלטות הנ"ל