מלחמות הנפט: מי ימצמץ ראשון

החלטה נפלה בארמון המלך בסעודיה, ועל צניחת מחירי הנפט כולם משלמים • המהלך האחרון של קרטל אופ"ק גרר שורה של השלכות גלובליות כבדות משקל – משדות פצלי השמן של ארה"ב, דרך המזרח-התיכון ועד רוסיה ואיראן • מהם הגורמים שהובילו לכך? אילו אינטרסים עומדים מאחורי המהלך? והאם בקרוב תשלמו עוד פחות על הדלק שלכם? • ד"ר יוסי מן, מומחה לשוק האנרגיה, עם התמונה הכוללת

מחירי הנפט בצניחה חופשית, והמתח גובר. בחודש יוני 2014 היה מחירה של חבית נפט מסוג ברנט 115.71 דולר, ובתחילת חודש דצמבר הוא הגיע ל-58.82 דולר. ירידה זו החזירה את מחיר החבית חמש שנים לאחור, ולרמת מחירים שאפיינה את השוק בין השנים 2006-2005. בתוך מדינות קרטל הנפט אופ"ק החשדנות ההיסטורית מתעוררת מחדש, ומגלה כי בסופו של יום האויב הגדול ביותר של הארגון הוא המדינות החברות עצמן.

המשברים הפוליטיים שפרצו בעיראק ובלוב והסנקציות המערביות על איראן כתוצאה מפרויקט הגרעין, הביאו את האחרונות לדרוש ולהפיק יותר ממדינות אחרות בארגון אופ"ק כדי לפצות על אבדן ההכנסות. אך העדר הסכמה על אופי הפיצוי ועל חשבון מי הוא יעשה, הביאו את מדינות הארגון להפיק יותר משלושים מיליון החביות שהוסכם עליהן בישיבות הקודמות. מצב זה הוביל לחריגה מהכמות המוסכמת כבר בחודש יולי 2014, והיה בין הגורמים לקריסת מחיר הנפט. יתרה מזאת, השאיפה להגדיל את נתח השוק של כל אחת מהחברות, בשל העדר ההסכמה על כמות ההפקה, הביאה למלחמת מחירים בין המדינות: סעודיה ובעקבותיה גם איראן ועיראק הציעו הנחה ללקוחותיהן האסיאתיות. מלחמת המחירים היוותה זרז מרכזי בקריסת מחיר הנפט, ומלמדת על הצורך של מדינות הארגון למצוא מכניזם של הידברות יעילה וחלוקה מחדש של קצב ההפקה כדי להימנע ממשברים נוספים.

בשלב זה נדמה כי סעודיה גמרה אומר שלא לנסות ולשחק את תפקיד "המבוגר האחראי" ולתת לשוק ליפול, עד שהמדינות שעלות ההפקה בשטחן גבוהה, או שצריכות מחיר גבוה כדי לכלכל את אזרחיהן, כדוגמת וונצואלה ואיראן, יבקשו לעשות סדר בנושא. כבר עתה נראה כי מדיניות זו החלה לתת את אותותיה. על-פי הערכות של סוכנות Platts, אופ"ק חזר להפיק כ-30.01 מיליון חביות ביום, בחודש נובמבר. מלבד עיראק, אקוודור וניגריה, מרבית המדינות לא הגדילו את התפוקה. יתרה מזאת, בשלב זה נדמה כי איחוד האמירויות, סעודיה, כווית, לוב, ועתה גם קטאר, שחתמה על הסכם הבנות עם סעודיה באחרונה, יצדדו במדיניות של העדר קיצוץ בתפוקה עד שיתר המדינות ישמרו על משמעת ארגונית, ובראשן איראן ועיראק. מטרת המדיניות היא להביא את המדינות הללו לקצץ בתפוקה או לחזור למשמעת ארגונית מבלי שיהיה צורך בכינוסים נוספים והחלטות שכבר הוסכם עליהן בעבר.

המשקיעים בורחים

אולם אופ"ק אינו הגורם היחיד לצניחת המחירים: הירידה הפתאומית מיוחסת לגידול בהיצע לצד צמצום הביקוש, אך גם לשינויים בשווקים הפיננסיים. כך למשל, בחודש אוגוסט נאמדו מספר האסדות בארה"ב ב-1,588 בעוד באוגוסט 2009 היה מספרן 277. כמו כן חוסר התיאום באופ"ק בא לידי ביטוי בעלייה בכמות הנפט המיוצרת משטחן של המדינות החברות בארגון. בחודש אפריל יצרו מדינות אופ"ק 29.56 מיליון חביות נפט ביום ובחודש אוקטובר 30.6 מיליון חביות, זאת למרות שהתחייבו על תפוקה יומית של 30 מיליון חביות ביום. כאמור, מגמה זו מעידה על החלשות משמעת השאיבה של מדינות אופ"ק והעלייה בהיצע.

בתוך כך ייצור הנפט האמריקני הגיע בתחילת חודש דצמבר לשיא מאז 1985 עם תפוקת יומית של 8.864 מיליון חביות ביום, לעומת 7.715 שנה קודם לכן. בנוסף לכך מחירי הגז הנמוכים הגיעו בחודש דצמבר לשפל של 3.18 דולר ל-BTU, ירידה של כמעט 50 אחוז מחורף אשתקד, דבר שהפך את הנפט לחימום לפחות אטרקטיבי מבחינת הצרכנים, למרות הירידה החדה במחירו.

המעורבות של בנקאים וספקולנטים בשוק הסחורות באה אף היא לידי ביטוי באמצעות מספר הודעות של בנקים מובילים החל מחודש אפריל 2014. הללו הודיעו על צמצום ההשקעה בסחורות בשל רגולציה נוקשה, ואפיקים משתלמים יותר: לדוגמה, מריל לינץ, דויטשה בנק, קרדיט-סוויס ואחרים הודיעו על צמצום ההשקעות בסחורות, וביניהן נפט. לבסוף, התחזקות הדולר בחודשים האחרונים לאור הנתונים החיוביים משוק העבודה בארה"ב חיזקו את שער הדולר מול מטבעות אחרים, והורידו את מחירי כלל הסחורות ובעיקר את מוצרי האנרגיה. הודעתה של הנגידה האמריקנית מאמצע חודש דצמבר על אפשרות להעלאת הריבית כבר בחודש אפריל 2015 הבריח גורמים נוספים משוק הסחורות בחיפוש אחר אפיקים רווחיים יותר ובראשם המטבע האמריקני.

חיסול חשבונות

וועידת אופ"ק האחרונה הסיטה את המתח הפנימי לטובת המכנה המשותף של מדינות הארגון – המאבק בנתח השוק של המדינות שלא חברות בארגון ובראשן ארה"ב, רוסיה קנדה והים הצפוני, שהגדילו את תפוקת הנפט בשטחן בחודשים האחרונים על חשבון הארגון. מטרת הארגון היא להסיר את האיום שמציבה תעשיית פצלי השמן ובארות הנפט שחזרו לפעול במפרץ מקסיקו. איך עושים זאת? באמצעות העדר קיצוץ בשאיבה כדי לעודד את הירידה במחיר, עד שהתעשייה שמחוץ לאופ"ק תצטמצם ומרביתה תהיה לא כלכלית. כרגע נראה כי מהלך זה אינו יעיל, לפחות בהקשר האמריקני שם חלק ניכר מהבארות פועל גם במחיר של 60 דולר לחבית, ויש הטוענים גם במחיר של 42 דולר כמו במקרה של ברזיל.

סעודיה וחברותיה לאופ"ק ממדינות ה-GCC ממתינות בעיקר שרוסיה, שחשופה יותר מכל המדינות שלא חברות באופ"ק למחירי הנפט, תקצץ ראשונה בתפוקה. בירידת המחירים בשנת 2008 הסכימה רוסיה על צמצום בתפוקה, למרות שלמעשה כמעט ולא נטלה חלק בקיצוץ, ועכשיו הגיע הזמן לסגור חשבון. לפיכך, ניתן לראות ברוסיה ובמדיניותה בחודשים הבאים סימן לבאות במחיר הנפט. כל שינוי במדיניותה של רוסיה תביא לשינוי המדיניות ולמחויבות של אופ"ק לקיצוץ וכן למשמעת תפוקה שלאחריה גם אולי תגיע עלייה במחיר. ואולם בינתיים, למרות המשבר הכלכלי החמור שפוקד את רוסיה, לא נראה שהנשיא פוטין מתכוון לקצץ בתפוקה אלא לגוון את הכלכלה באמצעות זרזים כדוגמת העלאת הריבית ועידוד ההשקעות זרות. אם למדוד לפי תגובת המשקיעים להעלאת הריבית, שבאה לידי ביטוי בירידה של 20 אחוזים נוספים בערך הרובל, זה לא ממש עובד. בחודשים הקרובים, ככל שמחיר הנפט ירד או ישמור על רמת מחירים 65-60 דולר לחבית מסוג ברנט, רוסיה תידרש לבחון את מדיניות השאיבה שלה.

לירידת מחיר הנפט יש משמעות כפולה ביחס למעורבות הרוסית במזרח-התיכון: ראשית, כיוון שממשל פוטין יידרש לבצע קיצוצים ניכרים בהוצאותיו הרי שהוא יבחן מחדש את הנוכחות שלו באזור ואת יכולתן של הלקוחות המזרח-תיכוניות – ובראשן סוריה – שנשענות על כלכלת נפט, להמשיך ולרכוש את הנשק הרוסי לאור הירידה הצפויה ברווחיהן. בנוסף תידרש רוסיה לבחון מחדש את שיתוף הפעולה שלה עם מדינות שבכוחן לעצב את המחיר, ובראשן סעודיה. תוצאת שיתוף פעולה מעין זה יכולה להיות צמצום המעורבות בסוריה או צמצום הסיוע לפרוייקט הגרעין האיראני.

ארה"ב לא ממהרת להתנתק

האם השינוי בשוק האנרגיה ישנה גם את מדיניותה של ארה"ב במזרח-התיכון?

הנחה זו מתבססת על כך שהכרסום במעמדן של מדינות הנפט המזרח-תיכוניות בנתח שוק הנפט העולמי יחד עם היכולת של ארה"ב להישען על עצמה ועל ושכנותיה הקרובות – בדגש על קנדה, ברזיל ומקסיקו – על מנת לספק את צרכיה האנרגטיים יביאו לשינוי במדיניות הממשל כלפי האזור. ואולם דווקא על רקע המשבר במזרח-התיכון, העלייה בתפוקה בשטחה והנתונים החדשים שמגיעים באחרונה, ניתן להבחין כי לא רק שארה"ב לא עזבה את האזור אלא שבין החודשים אפריל 2013 ועד אפריל 2014 היא הגדילה את הייבוא מהאזור. בנוסף, משנת 2009 לא היו שינויים ניכרים בכמות הייבוא מהמפרץ הפרסי.

בחצי שנה האחרונה הוסט הייבוא האמריקני מהאזור לטובת מדינות שנתפסות כפחות יציבות ובראשן עיראק, שבשנה האחרונה הפכה ליצואנית בולטת על חשבונה של בת בריתה ההיסטורית של ארה"ב – סעודיה. כך למשל, בחודש אפריל, על רקע המשבר בעיראק, ייבאה ארה"ב 9.9621 מיליון חביות בחודש, בעוד שחודש באוגוסט, בשיאו של המשבר במדינה, היא כבר ייבאה 16.843 מיליון חביות נפט בחודש. לעומת זאת, בחודש אפריל 2014 ייצאה סעודיה 48.218 מיליון חביות בחודש לעומת 27.705 מיליון חביות באוגוסט. בנוסף לכך, בחודש יוני 2014 היווה הייבוא מהמפרץ הפרסי 27.4 אחוז מכלל הייבוא לארה"ב בעוד בשנת 2012 היה ממוצע הייבוא 20.75.

על רקע יציבות המחירים בשנים 2014-2012 הרי שהמספר העולה של אסדות בארה"ב גרם לגידול ניכר בהיצע. שכן מספר הבארות בארה"ב לא השתנה באופן ניכר בין יוני 2012 לחודש ינואר 2014, אולם החל משלב זה נרשם גידול ניכר של כמאה בארות חדשים בתוך תקופה שמונה חודשים, דבר שהביא לירידה גם בייבוא הנפט מהמזרח-התיכון. נראה אם כן כי הירידה בתלות המזרח-תיכונית היא מוקדמת ותלויה בראש ובראשונה במחיר החבית – ופחות במדיניות מוצהרת של הממשל. יציבות במחיר החבית מעל 100 דולר מגדילה בצורה ניכרת את הייצור המקומי על חשבון הייבוא ממדינות המזרח-התיכון, אך מוקדם מדי לסבור כי ארה"ב תוותר בטווח הארוך על המפרץ הפרסי כמקור לייבוא אנרגיה.

זעזועים במזרח-התיכון

באופן היסטורי, קריסת מחיר הנפט היוותה גורם מיידי לחוסר יציבות באזור. בשנות ה-80' של המאה העשרים, ירידת מחיר הנפט יצרה מתח רב בין עיראק לבין כווית. בנוסף לכך ירידת מחיר הנפט הביאה לקיצוץ ניכר בסיוע של הממשלות לאזרחים בשטחן, ועודדה גורמי אופוזיציה לפעול נגד גורמי השלטון. לאור זאת, עתה יש לשים לב לשתי זירות שבכוחן להיפגע: הראשונה היא מצרים, שעלולה לצמצם את רווחיה מתעלת סואץ לאור לאור הירידה החדה בפעילות מכליות הנפט וספינות בכלל, לאור ההאטה הכלכלית בעולם. על רקע האתגרים הרבים, פגיעה בפעילות תעלת סואץ יכולה להוות פגיעה חמורה בכלכלה המצרית, ועוד יותר בשאיפותיה להקים תעלת סואץ נוספת כדי לעודד מעבר בשטחה. ואכן כבר בחודש נובמבר ניכרה ירידה בהכנסות מהתעלה – 442.8 מיליון דולר, לאחר 482.3 מיליון דולר בחודש אוקטובר – בשל ירידה במספר המכליות והספינות שעברו בשטחה. לפיכך, לירידת מחיר הנפט אפשרות לפגוע בשאיפות הפיתוח של הנשיא המצרי סיסי.

זירה נוספת היא המפרץ הפרסי, שם, כידוע, עובדים זרים מהווים כוח עבודה חשוב – מהמגזר הפרטי ועד רבים שהשתלבו בתפקידי מפתח במדינות הנפט. העובדים הזרים מהווים מקור הכנסה חשוב עבור כלכלות חלשות כדוגמת מצרים, ירדן ותימן כאשר אזרחים רבים ממדינות אלו מועסקים כעובדים מקצועיים במדינות הנפט. ההכנסות של העובדים מהווים מקור הכנסה חשוב עבור משפחות רבות, וכן מסייעים בצמצום האבטלה במדינות אלו. המשמעות של ירידה בהכנסות המדינות היא צמצום מספר העובדים הזרים המיובאים למדינה וכן פחות הכנסות עבור כלל מדינות האזור. בעבר גררה ירידת המחיר גל פיטורים נרחב וגידול באבטלה בכל מדינות האזור. בעידן של חוסר יציבות וחדירה של דאע"ש למדינות חלשות, עלול מחיר הנפט להוות גורם לחוסר יציבות ועידוד האלימות, בעיקר במדינות חלשות כדוגמת ירדן ותימן, שמתמודדות עם אתגר של חוסר יציבות.

לא רואים את הסוף

שוק הנפט חווה תיקון משמעותי במחיר. בתוך מספר חודשים הוא ירד בכארבעים אחוז, ומחירו ירד לרמת המחירים של שנת 2005. בטווח המיידי אנו עלולים לראות דחיפה נוספת למטה בעידודן של מדינות הנפט המפרץ פרסיות, כדי להחזיר את נתח השוק שלהן ולצמצם את כוחה של תעשיית הנפט האמריקנית, לפגוע בכוחה של תעשיית הנפט הרוסית ולעשות סדר מחודש באופ"ק. כל אלו יכולים להביא את מחיר החבית מסוג ברנט לטווח של 48-42 דולר בחודשים הקרובים. בטווח של מספר חודשים אנו מתקשים לראות חזרה למחיר 100 דולר אך במידה והדולר יחלש, מספר הבארות בארה"ב ירד בהדרגה מתמדת עד אוגוסט והביקושים בסין יעלו – הרי שנשוב לרמת מחירים של 68-75 דולר כבר בקיץ הקרוב. בהיבט המזרח-תיכוני הרי שיש שמדינות נפט ידרשו לנצל את רווחי העבר ליצירת תעשיות חדשות על-מנת להימנע מזעזוזים נוספים בשוק הנפט. לבסוף יש לשים דגש לחוסר היציבות שיכול לייצר מחיר הנפט בעיקר בירדן ובמצרים, בשל גודל האוכלוסייה במדינה האפריקנית, והחשיפה של ירדן לעיראק ולגורמי הטרור המשתוללים במדינה.