מה יש לימין להציע לקבוצות מיעוטים בישראל

החזון השמרני לקבוצות מיעוטים בישראל אולי נטול קסם וחזונות אוטופיים, כמו זה של השמאל. אך בדומה לדמוקרטיה, זהו החזון הטוב ביותר בנמצא

הלאומנות הערבית לא תיעלם בקרוב; נתניהו ואחמד טיבי. צילום: קובי גדעון, פלאש90

ביום הבחירות, ראש הממשלה בנימין נתניהו דרבן את מצביעי הימין שטרם מימשו את זכותם, באמצעות מסר חד-משמעי: "המצביעים הערבים נעים בכמויות אדירות אל הקלפי" באוטובוסים של עמותות שמאל, במטרה להפיל את המחנה הלאומי. נניח שזו הייתה הערה לא רגישה ולא חכמה; אך יתרה מכך היא העניקה לשמאל הישראלי והאמריקני הזדמנות כדי להציף מחדש את ההאשמה הקבועה: גזענותו של הימין.

האמירה של נתניהו עוררה יותר סערה מהסתייגותו-לכאורה מפתרון שתי המדינות יומיים קודם לכן; וברק אובמה בעצמו התנפל על ההערה כמעידה על שחיקת הדמוקרטיה בישראל. ובכן גבירותי ורבותי – הנשיא האמריקני יכול להירגע. אם הדמוקרטיה הישראלית צלחה את תקופת הממשל הצבאי שנמשכה מ-1948 ועד 1966, היא יכולה לשרוד גם הערה בוטה בעניין מצביעים מהמחנה הנגדי.

אבל ההמולה הזו מהווה הזדמנות לדון על היעדרה המוחלט כמעט של מחשבה ימנית-שמרנית, ליברלית קלאסית או לאומית, בנוגע לקבוצת האוכלוסייה הגדולה של האזרחים הלא-יהודים במדינת ישראל.

ישנן ספריות שלמות של מחשבה ימנית על צדקת הציונות, פשעי השמאל או פתרונות טובים ופחות טובים ליהודה-ושומרון; אבל מעט מאוד נכתב ספציפית על המיעוטים הלא-יהודיים, ובמיוחד על ערביי ישראל. פה ושם מאמר של ז'בוטינסקי, הכרזות של מנחם בגין. אבל כל אלה לא מעניקים כיווני פתרון לבעיות הפרקטיות המסובכות, ולא משנה כמה הנשיא ראובן ריבלין ינפנף בכתבי ז'בוטינסקי ובמורשת בית"ר.

למה להשקיע מאמץ?

כמובן, הימין לא הזניח את הנושא לחלוטין. הן בליכוד והן ב'ישראל ביתנו' יש ח"כים דרוזים ותומכים פוליטיים מקהילה זו. הליכוד חודר אט אט לקהילה הנוצרית באמצעות ההכרה בקהילה הארמית ובפורום גיוס העדה הנוצרית. ואפילו הבית היהודי, שראשו נפתלי בנט מואשם לא פעם בשנאת הזר בגלל התנגדותו לפתרון שתי מדינות, ניסה להביא אישה מוסלמית להתמודד בפריימריז של המפלגה.

חשוב גם לזכור שהקהילה הקלאסית של המיעוטים במדינה רחוקה מלהיות מונוליטית. בערך 80% ממנה מוסלמי, השאר הם נוצרים ודרוזים. יותר מ-50% חיים בגליל, כ-30% גרים באזור המשולש הגובל בשטחי הרשות הפלסטינית, וכמו כן בערים מעורבות כמו לוד ועכו. קצת יותר מ-10% חיים בנגב. למפלגות הימין יש קשר עם לפחות חלק מהציבור הזה.

אבל באופן כללי, מפלגות ואנשי ימין לא משקיעים יותר מדי מחשבה בעניין האזרחים הלא-יהודים, אם אין צורך לבלום איזו יוזמה שמאלית או אסלאמית,  שמטרתה לערער או לחסל את זהותה היהודית של מדינת ישראל. מלבד הערות של אביגדור ליברמן בעניין בוגדים ומחבלים מפעם לפעם, הערבים  פשוט לא נמצאים על הרדאר בימין.

כאן אפשר לשאול: נו, אז מה? נכון שלא השקענו מאמץ או משאבים בפומבי בסיוע למיעוטים. אבל למה שנשנה מדיניות זו עבור אוכלוסייה שרובה ככולה (להוציא שיעור ניכר מהדרוזים) הצביעה ל'רשימה המשותפת', מפלגת ברית שכל חבריה הינם אנטי-ציונים בוטים? האם זהו לא בזבוז זמן?

ובכן, חוץ מהעובדה שגם לליברלים ושמרנים יש מחויבות לדמוקרטיה ולדאגה לרווחת כלל אזרחי המדינה – כולל לא-יהודים – ישנן לפחות שתי סיבות תועלתיות נוספות להשקיע תשומות מיוחדות במיעוטים.

הראשונה היא דיפלומטית. אין לך דבר ש"מוכר" את ישראל בחו"ל ובקרב אנשים בעלי כוח והשפעה כמו תמיכה וטיפוח של מיעוטים. כעורך 'מידה' באנגלית, אני רואה כיצד מאמרים על סיוע למיעוטים תמיד זכו לרייטינג ולהערכה רבה ביותר. מדיניות כזאת שולחת מסר חד וברור שאינטגרציה של מיעוטים היא אינטרס לאומי ולא רק אינטרס של מגמות הפירוק משמאל. זהו מסר שחשוב להדגיש ולחזור עליו שוב ושוב.

הסיבה השנייה היא פוליטית פנימית. איננו יכולים להיאבק באנשי 'הקרן החדשה' ושותפיה באמצעות החוק או מחאה בלבד. חיוני שהמאבק יתקיים גם בזירת הרעיונות והדיון הציבורי; שנוכיח לישראלים, יהודים וערבים, שיש עוד אופציות למיעוטים מלבד שלילת ישראל או אפליה. בנוסף, קידום מדיניות חיובית בעניין מיעוטים תוך הבלטת הפעילות בפומבי יעזור למפלגות הימין  למשוך מצביעים מקרב גוש המרכז הקריטי להכרעה פוליטית בישראל. זו מעין הפגנה שהמסר שלה: לא כולם בימין הקיצוני או בחלק מהימין חולמים על טרנספר או חושבים כיצד להתעמר באזרחים שאינם יהודים.

אנשי ימין לא פעם מתלוננים, בצדק, שלימין יש נטייה להיגרר אחרי השמאל. כך קרה בנושא המשא-ומתן עם הפלסטינים. מדיניות מיעוטים היא הזדמנות  להוכיח, שהימין איננו צל חיוור של מפלגות השמאל; שיש לימין משהו ייחודי ועדיף להציע בתחום הזה – לא פחות מעליונותו המוכחת בתחומים אחרים כמו כלכלה וביטחון.

המסרים מהדהדים בעולם; הפגנה נגד תקיפת ערבי בירושלים. צילום: יונתם זינדל, פלאש90
המסרים מהדהדים בעולם; הפגנה נגד תקיפת ערבי בירושלים. צילום: יונתם זינדל, פלאש90

גישת הימין: קבלו הכל ברמה האזרחית

עכשיו כשברור שיש צורך במדיניות ברורה, השאלה מה אפשר להציע. הרי לא נסכים לעולם לגישת המפלגות הערביות השוללות את אופייה היהודי-ציוני של המדינה, וגם גישתם של אנשי שמאל מתון לדלל את זהות המדינה, בשם תקווה מעורפלת לדו-קיום, אינה לטעמנו. בתחום הזה, הימין לכאורה נמצא  בנחיתות מובנית.

אני לא מסכים. להיפך, לדעתי לימין יש יתרון על פני האחרים. זאת, כי השמאל הציוני והאנטי-ציוני מבטיח ללא-יהודים את הירח בעוד אנחנו מציעים יעדים  אפשריים. לא שוויון מוחלט ולא ביטול אופייה הציוני – אלה אינם אפשרויות ריאליות, על-אף מאמציהם של בג"ץ ו'הקרן החדשה'. המאמצים האלה  טובים בתקיעת מקלות בגלגלים לממשלה בביצוע דברים, אבל כוחם לשנות דברים מוגבל לערעור הריבונות, ואינו מבטיח החלת מדיניות חדשה ומועילה מבחינת האזרחים הערבים. הימין, לעומת זאת, מסוגל להבטיח וצריך גם לקיים.

אז מה הימין מציע למיעוטים? פרופ' אלכסנדר בליי, לשעבר יועץ לענייני ערבים ליצחק שמיר ז"ל והיום סגן דיקן הפקולטה למדעי החברה והרוח באוניברסיטת אריאל, ניסח את גישת הימין בצורה הכי ברורה: הכל ברמה האזרחית, שום דבר ברמה הקולקטיבית הלאומית – לא אוטונומיה ולא גופים שהם מעין פרלמנט של ערביי ישראל. זאת אומרת, השקעה מספיקה בחינוך, תשתיות וכל מה שנדרש כדי שאזרחים לא-יהודים יוכלו לשגשג כאזרחים שומרי חוק. מה שחשוב עוד יותר הוא להסביר ולהפיץ גישה זו בקרב המיעוטים עצמם ולא רק לציבורים יהודיים או בינלאומיים. אגב, בליי, שחוקר בצורה מפורטת נטיות הצבעה של מיעוטים מאז כינון המדינה ועד היום, מצא שהליכוד קיבל הכי הרבה קולות ממצביעים ערבים ב-1992, כשהיה ניסיון ליישם מדיניות זו תחת ראש הממשלה שמיר.

חוק וסדר

ישנם שתי תחומים שהימין לא פעם מדגיש, שהיו יכולים לתרום לרווחת הערבים וביטחונם האישי.

הראשון הוא אכיפת החוק. אנשי ימין לא פעם מדגישים הפרות חוק הפוגעות במדינה או ביהודים, כמו השתתפות ח"כים ערביים במשטים תומכי טרור או בנייה לא-חוקית מסיבית בשטחי מדינה. אבל בעיה אמתית שקיימת בקהילה הערבית היא הפשיעה החמורה בחברה הערבית פנימה. פשיעה חמורה מכל הסוגים פוגעת הרבה יותר בערבים מאשר ביהודים. הנושא נדון לא פעם ב'מידה'. כנופיות פשע, סחר בסמים ואלימות בתוך המשפחה הינם מגיפה. אין זה מקרה שהח"כ עיסאווי פריג' מטעם מרצ רץ על קמפיין נגד פשיעה בתוך המגזר שלו.

הכישלון שלנו לטפל בבעיות אלה, בנוסף למגיפת הבניה הלא-חוקית ודומיה, שולחת את כל המסרים הלא-נכונים. אנחנו למעשה אומרים לאזרחים הלא-יהודים, שומרי החוק, שהמדינה לא תשקיע את המשאבים והמאמץ לדאוג לביטחון חייו ורכושו של ערבי שומר חוק; זאת כיוון שעינינו נשואות  רק למיגור פשעים נגד המדינה או נגד יהודים. זה גם סוג של אפליה, ואפילו אפליה חמורה יותר מאחרות. עמותות שמאל, שלא פעם מגינות על פושעים נגד המדינה ובכך גורמות למדינה להתעסק בעיקר בהם, מחמירות את האפליה בתחום אכיפת החוק. אנחנו יוצרים מצב בו עדיף להיות עבריין, כיוון שהמדינה נושאת ונותנת ומתמקחת עם פושעים, אבל מתעלמת ומזניחה את מי שמתנהג ביושר ובהגינות.

אם ממשלת ימין הייתה נלחמת בכל סוגי הפשיעה הקיימים בציבור הערבי, היא הייתה מעבירה מסר ראוי: שאנו פועלים לטובתם ולרווחתם ולא רק לצורך שמירת הריבונות והשלטון היהודי, חשובים ככל שיהיו עקרונות אלו. לא יהיה בכך ויתור כלשהו על העיקרון התשתיתי של מדינה יהודית-ציונית, והדבר יעזור לכלל החברה הישראלית.

האוכלוסייה הערבית סובלת בעצמה; הפגנות בכפר קנא. צילום: פלאש90
האוכלוסייה הערבית סובלת בעצמה; הפגנות בכפר קנא. צילום: פלאש90

שווקים חופשיים

עוד דבר שאנחנו יכולים להציע למיעוטים הוא פתיחת השוק ויותר תחרות. סקר אחר סקר מראים שמיעוטים ישראליים מוטרדים הרבה יותר מנושאים כלכליים מאשר מענייני ביטחון או שאלת השטחים. אין זה אומר שהזהות שלהם הפסיקה להיות פלסטינית, אבל זה כן אומר שיש להם צרכים שהימין דווקא מסוגל להיענות להם בצורה הטובה ביותר.

הפתרונות של השמאל לבעיות הכלכליות של המיעוטים הם בדרך כלל מבית מדרשו של המכון הישראלי לדמוקרטיה: אפליה מתקנת רבתי בשירות הציבורי, עוד קמפיין "הסברה" ממומן היטב המופנה לחברות פרטיות ובו מסרים נעלים על חשיבותה של סביבת עבודה פלורליסטית. אלא שפתיחת השוק והסרת חסמי תעסוקה – וביניהם גם קיצוץ נרחב בסקטור הציבורי – הייתה עוזרת הרבה יותר לבסיס הרחב של אוכלוסיית המיעוטים, בעוד אפליה מתקנת נוטה באופן גלובלי לעזור לנתח קטן, חזק ומקושר פוליטית של אותה אוכלוסייה, תוך הערמת קשיים על כל השאר. מספיק קשה לפתוח עסק או להעסיק אנשים בישראל כשאתה יהודי, על אחת כמה וכמה אם אתה ערבי או דרוזי.

ממשלה ימנית יכולה להפגין איך פתיחת השוק, חיסול ביורוקרטיה ורגולציה עוזרת דווקא לאנשים החלשים ביותר, כפי שהוכח בצורה עקבית בכל העולם. היא יכולה גם להשקיע בתשתיות כמו אזורי תעשיה ותחבורה ציבורית שיסייעו לכך. כל זאת בלי לעשות ויתור כלשהו בתחום הזהות או האופי של המדינה.

דו-קיום שמרני

הספקנים ימשיכו ויטענו שעדיין חלק נכבד מאוכלוסיית המיעוטים, במיוחד  המוסלמים ואלה המזדהים כפלסטינים-ישראליים, הינם אנטי-ציונים מובהקים. האם לא צריך לעשות משהו בנידון?

ובכן, התשובה היא לא באל"ף רבתי. השמאל המתון והשמאל הרדיקלי – פה, באמריקה ובכל מקום – מבזבז זמן ומשאבים רבים בכנסים ו"מפגשים" בניסיון איכשהו להגיע לאפשרויות שונות של גשר, אבל מדובר במקסם שווא. בשיחה עם 'מידה' פרופ' בליי אומר במפורש: "הפער בין מה שיכולים היהודים להציע ומה שהפלסטינים (ישראליים) מוכנים לקבל פשוט לא ניתן לגישור". פרופ' דן שיפטן הוכיח זאת בעליל במחקר עומק שלו על הפלסטינים בישראל, במיוחד המנהיגות הפוליטית והלא-ממשלתית. שום שוויון חומרי או אפליה מתקנת לא ישנו את הגישה השלילית הבסיסית שלהם למדינה הציונית.

יהיה כאלה שיראו בגישה זו פסימיות לכל הפחות, וגזענות במקרה הרע. אמנם נכון שיש בימין גזענים – אבל גם בשמאל יש גזענים מכל הסוגים ואפילו מנשקי קמיעות. לא זו סיבת העומק לגישה הנחרצת של הימין נגד כל פשרה בשאלות של זהות. כאנשים לאומיים גאים ושמרנים, אנשי הימין מכירים בחשיבות ובכוח של הזהות הלאומית והדתית בקרב בני אדם, ואצל יהודים במיוחד. מי שזו תפיסתו, מחויב לקחת ברצינות את הצהרות הזהות של הפלסטינים ובתוכם הפלסטיניים-הישראלים בהתנגדותם העקרונית לציונות. זה לא משהו שאפשר לזלזל בו ולמתן אותו באמצעות כמה פירורי שלטון או תקציבים; הם לא ינטשו עמדות עקרוניות – בדיוק כמונו.

ד"ר ג'ון שינדלר, איש מודיעין אמריקני עם ניסיון רב שנים בקרב מוסלמים ברחבי העולם, העיר ששאלת היחס של העולם המוסלמי לשאר העולם היא דיון פנימי בלבד. מי שנמצא בחוץ לא יכול לשנות הרבה לכאן או לכאן. הדבר נכון גם לגבי לא-יהודים במדינת ישראל. הגיע הזמן שנלמד קצת ענווה ונפנים שאי אפשר לשנות חברה בעל כורחה; לרגע חשבנו שלמדנו את הלקח עם ניסיונות הסרק להנדס את החברה החרדית.

אפשר להסתדר; ערבי-מוסלמי ויהודי בבית קפה בירושלים. צילום: נתי שוחט, פלאש90
אפשר להסתדר; ערבי-מוסלמי ויהודי בבית קפה בירושלים. צילום: נתי שוחט, פלאש90

כמו כן, אנחנו דוחים בשתי ידיים את ההנחה שהבחירה היחידה היא בין הרמוניה חברתית מושלמת לבין גוונים שונים של גזענות. ידידים ובני משפחה רבים לא פעם וחלוקים על נושאים עקרוניים, על אחת כמה וכמה יהודים וערבים בארץ ישראל, עם כל ההיסטוריה המורכבת שלהם. כל הניסיונות לכפות "דו-קיום" סופם רק לפרנס עמותות וארגונים ואת אותם קהלים מצומצמים של נבחרים מטעם עצמם, יהודים וערבים ש"מסרבים להיות אויבים". הציבור היהודי והערבי הרחב יישאר תמיד מחוץ לבועת הפנטזיה הזאת. בדיוק כמו שיש דתיים וחילוניים שמעדיפים לגור ביחד ויש כאלה שמעדיפים לגור בנפרד, ויש שיחסיהם טובים יותר ויש שפחות – אין סיבה שזה לא יהיה המצב עם יהודים ולא-יהודים, כולל ערבים מוסלמים.

במקום הרומנטיקה של "דו-קיום", אנחנו מציעים את המושג המציאותי הרבה יותר של "להסתדר". ישנם תחומים רבים בהם יהודים וערבים יכולים לשתף פעולה ולעבוד ביחד. סובלנות לאנשים פשוטים ורגילים שהם באמת אחרים, ולא סגידה ל"אחר" המיתולוגי. אבל אסור שנשלה את עצמנו שההבדלים והמחלוקות העקרוניות ייעלמו או יעומעמו. נכון שהלך מחשבה כזה יש בו משהו נטול-אשליות; אך הוא גם מסיר מעלינו את החרדה והדאגה שמקורן בכמיהה לעולם מושלם אך בלתי-מושג.

החזון השמרני ליהודים וללא-יהודים בחברה הישראלית ובמסגרת מדינה יהודית הוא אולי נטול קסם וחזונות אוטופיים, כמו אלה המוצעים על ידי השמאל. אך כמו הדמוקרטיה עם כל פגמיה, זהו החזון הטוב ביותר והמציאותי ביותר שקיים.

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

15 תגובות למאמר

  1. יש נקודה אחת חשובה שהמאמר אינו מתייחס אליה. המוסלמים במדינת ישראל מתנהגים כאילו מדובר במשחק סכום אפס – דהיינו , המנצח לוקח את כל הקופה. אין דין הדרוזים , הצ'רקסים והנוצרים כדין המוסלמים. בעוד האחרים מקבלים את היותם מיעוט , המוסלמים מסרבים להשלים עם זה ועושים ככל יכולתם כדי לשנות את המצב הזה. האחרים משרתים בצבא ומוכנים להיות חלק ממדינת ישראל בעוד המוסלמים נלחמים נגד המדינה ככל יכולתם. ולכן העצות במאמר טובות עבור דרוזים , צ'רקסים ונוצרים. המוסלמים צריכים להחליף דיסקט , עד שלא יעשו זאת יש לנהוג בהם ביד קשה

  2. "סקר אחר סקר מראים שמיעוטים ישראליים מוטרדים הרבה יותר מנושאים כלכליים מאשר מענייני ביטחון או שאלת השטחים" – נו, באמת. הרי היהודים נלחמים ומקריבים עצמם בשביל לקיים את מדינת ישראל, שבה המוסלמים (יותר נכון, 99.99999% מהם) לא נושאים בעול ההגנה על המדינה שנותנת להם חיים טובים, ובהשוואה למתרחש אצל השכנים – גן עדן מול גיהנם.
    ———–
    "קמפיין "הסברה" ממומן היטב המופנה לחברות פרטיות ובו מסרים נעלים על חשיבותה של סביבת עבודה פלורליסטית" – עבדתי בחברת תקשורת גדולה בתחילת האינתיפאדה השניה. נציגי שרות הלקוחות באותה חברה, אלו מהם שהינם ערבים, התגאו בפומבי בכך שלאחר שעות העבודה (עם יהודים ובזכות יהודים) הם עומדים בצומת הצמודה לישובם, בכביש מרכזי מאד בארץ, וזורקים אבנים על רכבים של יהודים.
    נציגי שרות הלקוחות והתמיכה הטכנית באותה חברה היו נוסעים אל ומהחברה בהסעות מאורגנות, כולל בלילות, וכולל כניסה לישובים ערביים בכדי להעלות או להוריד נציגים שהתגוררו שם. באחד הלילות, כאשר רכב ההסעות נכנס לישוב ערבי עם הנוסעים שבתוכו, הותקף הרכב ע"י מחבלים שזרקו עליו אבנים. הנהג, ערבי גם הוא, יצא אל המחבלים והתחיל לצעוק עליהם ולזרוק עליהם אבנים. רק אז המחבלים ברחו, ולנוסעים היה שלום.
    יש להבין – בעוד שרוב הגרמנים שיתפו פעולה עם השמדת היהודים, בין מרצון ובין בששון ובין מסיבות אחרות, היו רק גרמנים בודדים שסייעו ליהודים, ועל כך זכו להיקרא 'חסידי אומות העולם'. כך גם אותו נהג ערבי שהגן על נוסעיו היהודים. בודד בין המוני מרצחים.
    גם במקומות עבודה אחרים שבהם עבדתי עם ערבים, רובם היו בעייתיים, ורק בודדים מביניהם היו ברמה אנושית ומקצועית גבוהות, משכמם ומעלה.
    כל הנ"ל נועד להבהיר מה גורמת סביבת עבודה פלורליסטית הכוללת גם ערבים. הביה היא לא בפלורליזם, משום שאין למשל בעייה להעסיק ערבי נוצרי או דרוזי או עולה מרוסיה שאינו יהודי. הם בדרך כלל משכילים יותר ובעלי מוסר (עבודה וחברתי) גבוה יותר. יש בעיה להעסיק מוסלמים, וכדי להעסיק מוסלמי שהוא באמת ראוי להעסקה ולא בגלל אפליה מתקנת – יש לחפש בנרות ולהקפיד על קוצו של יוד, אחרת מקבלים עובדים בעייתיים.
    אגב אפליה מתקנת, השטות הזו גורמת להמון נזק, הן למקום העבודה שלא יכול להסתמך על עובדים טובים (ללא קשר לדתם / מינם / מוצאם וכו'), הן לרוב שאינו יכול להתקבל לעבודה עקב אפליה (פשוטה כמשמעה), והן לעובדים האמורים ליהנות מהאפליה, משום שלא מקבלים אותם על סמך כישורים ויכולת ולכן אין להם סיבה להתקדם.
    אפליה מתקנת היא משל למישהו שאינו יכול להתקבל לעבודה פיזית כי ידו שבורה. במקום לקבל אותו לתפקיד אח עד שידו תבריא או פשוט לשכור מישהו אחר בינתיים, שוברים את ידיהם של המועמדים האחרים, או שמקבלים אותו לעבודה כאשר העובדים האחרים צריכים לעשות את עבודתו בנוסף לשלהם.

  3. טוב ויפה, אבל.
    ראוי להעניק לערבים אזרחי ישראל את מלוא הזכויות – למעט זכות להגדרה עצמית, השמורה במדינה היהודית-דמוקרטית ליהודים בלבד, וכך ראוי – אך זאת יש לזכור: השלטון שלא תמיד מחויב לזכויות יהודים, בוודאי ובוודאי שאינו תמיד מחויב לזכויות ערבים ושאר מיעוטים. הבטחת הזכויות, והאיזון בינן לבין זכויות ואינטרסים אחרים (כביטחון המדינה, למשל), מחייבת מערכת משפט חזקה ואיתנה. הבעיה היא שחלקים נרחבים בימין הנוכחי, מאמצים את תורת הפרדת הרשויות בניסוחה הוולגארי והפשטני ביותר – וסבורים שאין כל אפשרות שחקיקה ראשית (או מעשה מנהלי) יעמדו לביקורת שיפוטית. ואם האזרח אינו יכול לבקש סעד מול מערכות השלטון – אז הזכויות מאבדות מערכן. את מה שהבינו ז'בוטינסקי ובגין, והיום כנראה רק הנשיא ריבלין, הימין של היום (כולל האכסניה המכובדת) פשוט לא רוצה לקבל.

    1. לשלמה,
      הבעיה עם דבריך, החכמים לכשלעצמם, היא שאין התייחסות לשלטון הדיקטטורי של בג"צ והיועצים המשפטיים למיניהם.
      לו בג"צ היה יותר ציוני (ולא 'ציוני חדש'), ופועל לטובת יהודי ישראל ולא לטובת מוסלמי ישראל במסוה של שמירה על זכויות המיעוטים, לימין לא היתה בעיה עם ביקורת שיפוטית.
      אדרבא, רוב הימין הינו דתי או מסורתי, ושום חוק שרבני ישראל מתנגדים לו בצורה חריפה לא יצליח לעבור פה. סתם לדוגמא, אם ממשלה כלשהיא בישראל היתה מחוקקת חוק האוסר על קיום ברית מילה, ללא קשר לדת, הימין לא היה מקבל חוק שכזה בשום אופן.
      מצד שני, הממשלה (ובג"צ על אחת כמה וכמה) לא פועלת לאפשר ליהודים לקיים את טקסיהם ותפילותיהם במקומות הקדושים להם, כי זה מעליב את המוסלמים (ע"ע עליה להר הבית וכו'), על אף שזכויותיהם של היהודים לה"ל מעוגנת בחוק.
      ובקצרה – כל עוד ממשלות ישראל ובג"צ פועלים למען אפליית יהודים לרעה, אין לצפות שהימין יסכים לביקורת שיפוטית (המוטית מראש) על חוקים ותקנות של הממשלה.

  4. הבדלנות הערבית זה הדבר הכי טוב שיכלנו לבקש, כל מקום שהם מעורבים בו או לוקחים חלק פשוט צולל ביחד איתם למטה, לא רק במזרח התיכון אלא גם באירופה העשירה והשבעה ב"זוסים" השונים. ככה זה, כמה שמנסים להתחמק מהגדרות גזעניות

    הערבים בדרישתם להתבדל ( לפחות במנהיגות הפוליטית וציבורית שלהם) נותנים את הלגיטימציה שלא לערב אותם בענייני המדינה ובאיזשהו מקום – גם לתת להם להתבשל במיץ של עצמם שזו התרומה הכי גדולה שהם יכלו לתרום למדינת ישראל

    סליחה מראש אם התגובה הזו צורמת אבל נמאס לי לגמרי שמנקיטת עמדה כ"כ קיצונית מצד דוברי הערבים שאפילו לא מסוגלים להגדיר את חמאס – כאירגון טרור. אין לנו צורך לחזר אחריהם – להפך

  5. נדמה לי שכתבת שאי התערבות המדינה בכלכלה (קפיטליזם) תשפר את מצב הערבים ועל כך אני חולקת כסוציליסטית. 'משק חופשי' שבעצם מנוהל ע"י בעלי ההון לא טוב לאף אחד (מלבד לבעלי ההון). דבר שני שאולי צ"ל ראשון: כתבת שיש להם 'זהות פלסטינית'. אז זו התחלה מוטעית, כי אין "עם" פלסטיני, אין להם זהות להוציא היותם חלק מהעם הערבי הגדול, אבל זה מסתבר לא הספיק להם, הם המציאו זהות פיקטיבית כנגד הזהות החזקה שלנו. המסורת הערבית מלמדת ומנחילה כישורים גבוהים מאוד בתחום הונאת האחר. נכון, כתבת שהם לא יוכלו 'לממש את זהותם הלאומית בישראל', אבל אין להם זהות כזו. צריך לחשוב מה עושים עם אנשים מבולבלים שסוחבים על גבם משא שקרי שממנו הם לא מסוגלים להיפטר.

  6. מצוין!
    נא לתקן בסעיף חוק וסדר שתי-> שני).
    חוץ מזה,יופי של מאמר

  7. מאמר מצוין.

    בנושא של בניה לא חוקית, יש גם הצד התכנוני. הערבים בונים בעריהם בלי חשבון ובלי חוק. המפסידים העיקריים זה הם בעצמם. אי אפשר לבנות ככה תשתיות, דרכים נוחות, להקצות שטחים לגנים, מסחר, ושטחים ציבוריים.

    אין סיכוי שהליצנים מהשמאל או מהמפלגות הערביות יעשו משהו בנידון. הם לא הועילו עד היום. הימין צריך לפעול ולעשות סדר בנושא. ערים ערביות מודרניות יגררו אזרחים ערביים מודרניים עם סדרי עדיפויות מודרניים. השאיפה הלאומית תישאר, אבל תקבל חשיבות פחותה.

    1. בועז. ניסית אי פעם לקבל רשיון הרחבה לדירה? התנסית בבניה? האמונה התמימה והמביכה הזו בסדר ובצורך של הסדר שבתכנון ובתרומה שלו להתפתחות היא כל כך מופרכת. אתה יודע כמה שכבות של פקידים ושל מאכרים ושל עורכי דין מתפרנסים מהדרישה לסדר ותכנון? הגורם העיקרי המניע כל וועדת התכנון הינו התחשיב כמה יקבל כל אחד עבור כל ישיבה, ואת הרפרנט במקרים רבים מניע השוחד, ולמה יש צורך בשוחד? בגלל המערכת והחוקים והדרישות לחוק וסדר.

  8. הימין האמיתי צריך להציע רק דבר אחד – סל הגירה.

  9. אין לא היה וגם לא יהיה לעולם דו קיום. מה שיש זו התרפסות יהודית שייצרה עם ערבי אותו היא מאכילה מטפחת מלמדת מעשירה והפכה אותו לשליט האמיתי במדינה כמו גם מייצרת בחריצות מטורפת מדינה צלבנית חדשה שתמלא את מקום זו שנעלמה. כל זאת כדי להיעלם מעל הבמה לגלות מחודשת. כנראה שלא מגיעה לנו מדינה. אנחנו עם של פחדנים ומתרפסים.

  10. הדרוזים הצ'רקסים והנוצרים הם מיעוט מבוטל בישראל ובמזרח התיכון הערבי. לכן גישתם תמיד תהיה להסתגל למקום שבו הם נמצאים בזמן זה.
    הבעיה הגדולה הם הערבים הגרים בארץ. להכרתם הם לא מיעוט. הם חלק ממאות מיליונים ערבים שגרים במזרח התיכון ואיתרע מזלם לחיות במדינת ישראל.
    באופיו העם הערבי שונה מה עולם המערבי. מה שמגדיר אותו הוא לא השייכות המדינית שלו. הוא לא ישראלי לא מצרי, לא ירדני או סורי וכו'.
    הוא קודם כל ערבי שההגדרה שלו נובעת מהשייכות הגרעינית משפחתית שלו.
    המחוייבות הראשונה שלו היא למשפחה ואח"כ לחמולה, לשבט, לכפר, למחוז ובסוף למדינה שבמקרה התגבשה סביבו.
    כל מאורעות ה"אביב הערבי" מוכיחים זאת בצורה מדוייקת. בייחוד מה שקורה עכשיו בסוריה ובקרוב בירדן.
    כשהממשלה תבין זאת אז תשתנה הגישה לערבים.
    או שישמעו לחוקי המדינה או שיחפשו את עתידם במקום אחר…