נשים ביחידות קרביות – רעיון גרוע ומסוכן

למרות הנתונים המובהקים, הפמיניזם הרדיקלי והפופוליזם מונעים דיון רציני בנושא ומעמידים את חיי הנשים והגברים הצעירים בסכנה.

לגברים גולגולת עבה יותר, צוואר עבה וחזק יותר, לב גדול יותר בכ-17 אחוז ועצמות גדולות וצפופות יותר; חיילת בשירות מילואים באימונים. צילום: גילי יערי, פלאש90

תרגום מאנגלית: אריק גרינשטיין

אף ממזר לא ניצח אי-פעם במלחמה כי מת עבור ארצו. הוא ניצח אותה על-ידי כך שגרם לממזר טיפש מסכן אחר למות עבור ארצו.
ג'נרל ג'ורג' ס. פטון

האמרה הזו, כנראה המפורסמת ביותר, של 'דם ואומץ הזקן' היא לא עוד אחת מהתבטאויותיו ה"צבעוניות" של פטון; היא הרבה יותר מזה – זו ההגדרה בסיסית של תפקיד הלוחם: להרוג את האויב ולשרוד כדי להמשיך להילחם.

על אמת זו שופכת אור חדש פארסה מן הזמן האחרון, כאשר 45 נשים בכושר גבוה שנבחרו באופן מיוחד כדי להשלים את תוכנית האימונים של יחידת העלית הריינג'רס ושל קציני חיל הנחתים, נכשלו באופן גורף במשימה. הנשים הללו היו חלק מהמאמץ לעמוד בדד-ליין של שנת 2016, שקבע כי כל התפקידים הקרביים בצבא ארה"ב, כולל הכוחות המיוחדים, ייפתחו עבור נשים – יוזמה שנולדה מתוך אידיאולוגיה ומאתגרת את המציאות.

הצבת נשים בתפקידי לחימה בחזית אינה הוגנת עבור הגברים שאמורים לסמוך עליהן, ואינה הוגנת עבור הנשים שיימצאו את עצמן בעמדת נחיתות קטלנית ומתמשכת. כאשר אנו שולחים את חיילינו לקרב אנו צריכים להעניק להם את הסיכוי הטוב ביותר להצלחה והישרדות. ובזמן שנשים שוות או טובות יותר מגברים בתפקידים רבים, הן פשוט לא מגיעות לרף הנדרש כאשר מדובר בקרב. החלפת גברים בנשים, שהתאמתן לתפקידים קרביים נמוכה בהרבה, היא מעשה חסר-הגינות, לא-מוסרי ומיותר לחלוטין.

מחקר ממשלתי בריטי שנערך לאחרונה מצא כי יחידות קרביות מעורבות הן "בעלות יכולת שרידות נמוכה יותר", "קטלניות פחות", ובעלות יכולת מוגבלת להצבה בזירות לחימה. מחקר זה, לצד מחקרים רבים מספור שנערכו במהלך 40 השנים האחרונות, מוכיח כיצד היכולות הקרביות נוטות באופן כה קיצוני לטובת גברים, עד שהפער פשוט בלתי-ניתן לגישור. כפי שהגדירה זאת קפטן לורן סרנו מחיל הנחתים, במאמרה ב-Marine Gazette מספטמבר 2014: "ההכרה בכך שנשים שונות (לא רק פיזית) מגברים היא אמת קשה, המשחקת תפקיד עצום בדיון הזה".

מנמיכים סטנדרטים בשם השוויון

לפני שנבדוק את העובדות העוטפות את אותה "אמת קשה" של קפטן סרנו, נבחן את שלושת הטיעונים העיקריים בעד שליחת נשים לקרב.

הטיעון הראשון והנפוץ ביותר אומר פחות-או-יותר את הדבר הבא: "אינני בטוח שזה רעיון טוב, אבל אם נשים יכולות לעמוד באותו סטנדרט כמו גברים אז אני משער שיש לאפשר להן להילחם, ולו בשם ההוגנות".

אלא שניסיון האינטגרציה האגרסיבי שערך צבא ארה"ב במהלך 40 השנים האחרונות הוכיח שנשים אינן עומדות באותם סטנדרטים קפדניים כמו גברים. בתגובה לקושי הטמיעו בצבא סטנדרטים שונים עבור נשים, במקביל להנמכת הסטנדרט הנדרש מגברים. בשנת 2011 נערך מחקר עבור בית-הספר למחקרים צבאיים מתקדמים של צבא ארה"ב בנושא הדרישות הפיזיות למקצועות שונים בצבא. כך קובע המחבר ד"ר וויליאם גרגור:

שירותי הביטחון, בייחוד הצבא, הרחיבו את ההתמחויות הצבאיות המקצועיות ופתחו אותן עבור נשים אך ורק בשם השוויון החברתי ותוך תשלום מס שפתיים בלבד למוכנות הקרבית … מחקרים של הצבא עצמו מצביעים על כך שרוב מוחלט של נשים אינו מגיע לרף המסה הדרוש כדי לעמוד בדרישות הכוח הפיזי להתמחויות צבאיות כבדות וכבדות מאוד.

אך הצבא ממנה נשים למקצועות הללו בכל מקרה.

אילו משקלים נשים מתקשות לשאת? "ישנם מספר תפקידי שדה קרביים שמאתגרים חיילות", הסביר הגנרל בדימוס בארי מק'אפרי: "נשיאת מיכלי מים ודלק של 5 גלונים [כ-19 ליטר]; החלפת צמיגים של רכבים כבדים ורחבים משוריינים; נשיאת ציוד לחימה ותחמושת במשקלים של 100 פאונד [כ-45 ק"ג] ומעלה בפעולות צבאיות ממושכות; נשיאת אלונקות עם חיילים פצועים; ועבודה פיזית של חפירה בעמדות לחימה". (מחקר אחר של איליין דונלי בשם "בונים צבא מעורב", שפורסם בשנת 2007 ב-Duke Law Journal, סוקר בפירוט את מאמציו המוטעים של צבא ארה"ב לשילוב מגדרי, וכולל פרטים וציטוטים המוכיחים כיצד סטנדרטים כפולים ויחס מועדף פוגעים בצבא שלנו.)

מי שמחפש הוכחה לכך ששילוב נשים בלחימה משמעותו סטנדרטים נמוכים יותר לנשים וגברים כאחד, די שישמע את דבריו של ראש המטות המשולבים הנוכחי, גנרל מרטין דמפסי, משנת 2013: "אם אנו אכן מחליטים שסטנדרט מסויים הוא כה גבוה שנשים לא יוכלו לעמוד בו, כעת העול מוטל על הצבא להשיב לשר: מדוע הוא כה גבוה? האם הוא באמת צריך להיות כה גבוה?". בהתחשב באווירה הפוליטית הנוכחית והיעדר האומץ המוסרי של המנהיגים הצבאיים והפוליטיים שלנו, אין ספק שהסטנדרטים הללו ייבחנו מחדש ויאומצו אחרים, קפדניים פחות.

הבעיה מחריפה בשל העובדה שגם הסטנדרטים של הקשיחות הפיזית והפסיכולוגית של גברים בצבא במגמת ירידה. הצבא כולו – אפילו האימונים הבסיסיים – נעשה עדין יותר ומתחשב יותר, בין היתר כחלק מהדרישה להכיל נשים. באחת הדוגמאות היותר מגוחכות לכך, מדריכי אימונים צבאיים נדרשו ללבוש "בטני אמפתיה" ושדיים מלאכותיים כדי שיוכלו להביע יותר הזדהות עם נשים בהריון. מדריכי האימונים של היום נחמדים יותר ממה שהיו בעבר, אך המהירות שבה אנו מוותרים על שיטות הכשרת חיילים שהוכחו כיעילות היא פזיזות שאין כדוגמתה.

אפקטיביות נמוכה: המספרים מדברים בעד עצמם

טיעון נפוץ נוסף הוא שנשים כבר ממילא מתות באזורי לחימה, כך שרק הוגן להפוך את מה שמתרחש בשטח לרשמי. אך הדיון איננו על ההקרבה העילאית שעשו 144 נשים שנהרגו באזורי לחימה מאז ה-9.11, אלא על האפקטיביות של נשים במשימה מסוג אחר – הפגנת יכולות לחימה, הריגת האויב והישרדות בקרב כדי להמשיך ולהילחם. את הנשים שמתו בשירות המדינה יש להוקיר, אבל לא באמצעות הגדלת הסיכויים שגברים ונשים נוספים המשרתים בצבא ימותו.

כפי שכתבה הנחתת לשעבר ג'וד עדן ב-Military Review באפריל 2015, "שהות באזורי לחימה, מסוכנת ככל שתהיה, עדיין רחוקה שנות-אור ממשימות התקפיות מדלת לדלת שמבצעות היחידות הקרביות". למות בתאונה או כתוצאה ממטען נפץ זה עניין שונה לחלוטין מהתמדה בסיורים קרביים תובעניים מבחינה פיזית, בהם החיילים נדרשים לשאת משאות של 140-60 פאונד [63-27 ק"ג], המאתגרים אפילו את הגברים החזקים ובעלי הסיבולת הגבוהה ביותר. המוכנות למות עבור המדינה שלך היא נעלה וממלאת תנאי הכרחי עבור חיילים אפקטיביים בקרב, אבל היא רחוקה מלהספיק.

הטיעון השלישי: בתרבויות וזמנים אחרים נשים השתתפו בקרבות כמו גברים. בתקופה המודרנית מדגישים את ישראל לעתים קרובות כדוגמה לנשים שממלאות באופן מוצלח תפקידים קרביים. אך המצב במדינת ישראל כמעט אינו דומה כלל למצב בארצות-הברית: היא מוקפת באומות עוינות שיחס האוכלוסייה ביניהן עומד על יותר מ-20 ל-1. למרות זאת, בשל סיבות רבות שחלקן הוזכר לעיל, נשים לא לוקחות יותר חלק ביחידות קרביות של צה"ל המשרתות בחזית הלחימה. נכון שמדינות כמו ישראל ורוסיה בעבר, ובצבא הכורדי בימינו, נאלצו בשל נסיבות קשות להסתמך על נשים כדי שיגנו על עצמן, על ילדיהן ועל בתיהן מפני פולשים ברבריים, אך אנו לא נמצאים במצב כזה.

מדוע אם כן גברים ונשים מתפקדים בצורה כל כך שונה במשימות בעלות אופי קרבי? ראשית, פיזיולוגית ופסיכולוגית, נשים וגברים שונים באופן מובהק. גברים הם לא סתם נשים גדולות עם "צנרת" מסוג אחר. דם של גבר מכיל 12-10 אחוז יותר חמצן לליטר מדם של אישה; ה-VO2 Max של גברים, מידת הצריכה המקסימלית של רמת החמצן, גבוהה ב-60-40 אחוז מזו של נשים. גבר בכושר ממוצע שוקל כ-23 אחוז יותר, מסת השרירים שלו גבוהה ב-50 אחוז, והוא נושא 10 אחוז פחות מסת שומן מאישה ממוצעת. בהשוואה של אחד לאחד, לגברים יש גולגולת עבה יותר, צוואר עבה וחזק יותר, לב גדול יותר בכ-17 אחוז ועצמות גדולות וצפופות יותר. למרות שהם כבדים יותר, הקפיצה האנכית של גברים גדולה בכמעט 50 אחוזים מזו של נשים.

במונחים של רפלקסים וזמן תגובה, הביצועים של גברים גבוהים באופן משמעותי משל נשים. מחקרים מצביעים על כך שהסבירות שגברים יפעלו במצבים של סכנה מיידית "גבוהה יותר מאשר לנשים". בנוסף, ישנה סבירות גבוהה יותר שנשים יחוו מחלת נסיעה וורטיגו. הסיכוי שנשים יפתחו הפרעה פוסט-טראומטית גבוה בהרבה מאשר אצל גברים, והן צפויות לסבול מהסימפטומים שלה במשך זמן ארוך יותר. על אף היכולת המיוחדת-מגדרית של נשים לסבול כאבי הריון ולידה, "מחקר אחר מחקר" קובע באופן חד-משמעי שלגברים יש סיבולת כללית גבוהה יותר לכאב מאשר לנשים.

כל אחד ואחד מההבדלים הנזכרים לעיל יכול להיות ההבדל שבין חיים למוות. בסביבת קרב, ההבדלים בין גברים לנשים במהירות, בכוח, בסיבולת, בקלות התנועה, בגמישות הפיזית ובעמידות הפסיכולוגית מציגים פער בלתי ניתן לגישור – וההשפעה על שדה הקרב היא דרמטית.

מתקשות יותר בנשיאת משקלים כבדים; אימון של יחידת קרקל. צילום: הדס פרוש, פלאש90
מתקשות יותר בנשיאת משקלים כבדים; אימון של יחידת קרקל. צילום: הדס פרוש, פלאש90

יחידות מעורבות יהיו גם איטיות יותר הן בכניסה לקרב והן בנסיגה טקטית. ישנה סבירות גבוהה יותר שהן יסבלו מפציעות פיזיות והפרעות פוסט-טראומטיות. גברים יעמידו את עצמם בסכנה בניסיון לסייע לנשים להתגבר על מכשולים שהם עצמם יכולים להתגבר עליהם ללא עזרה. פגיעות ראש או אירועי זעזוע אחרים שגבר יכול להתנער מהם יהממו נשים ואף יגרמו לחוסר-הכרה. כך ייפגעו סיכויי ההישרדות של נשים ושל יחידותיהן, במיוחד בקרבות פנים-אל-פנים. בנוסף לכך, היחידות יאלצו להתמודד עם בעיות היגיינה נשית, שיפחיתו באופן ניכר את היעילות שלהן.

זו לא רק תיאוריה: מחקר צבאי אחד שהתמקד במלחמת המפרץ השנייה מצא כי הסיכוי של נשים לסבול ממחלות ופציעות שאינן קשורות בקרב גבוה פי שניים, וכך גם הסיכוי שיזדקקו לפינוי רפואי אל העורף. מבחינה היסטורית, מסיבות שונות, פי שלושה עד ארבעה נשים לא נשלחות לפעילות מבצעית אלא נשארות בארה"ב. נשים סובלות משברי מאמץ ופציעות ברצועות הצולבות (ACL) בשיעורים גבוהים פי כמה וכמה מגברים. כל אלו פוגעים במוכנות הצבאית ומגדילים את העלויות. העובדה שלמרות זאת אנו עדיין מסוגלים להביס יריבים פחותים בהרבה מחטיאה את הנקודה – יותר מחיילינו ימותו והיחידות הקרביות שלנו תהיינה מוכנות פחות.

מזה עשרות שנים שהצבא מנסה לגבש תוכניות שתסגורנה את הפערים הללו – ללא הצלחה. מחקר של 'האגודה המלכותית לרפואה' על הצבא הבריטי מצא שהפציעות בקרב נשים זינקו "כאשר הן לקחו על עצמן לעבור את אותם אימונים מפרכים של הטירונים הגברים". המסקנה הסופית של המחקר הייתה שנשים נוטות להשתחרר מהצבא עם כאבי גב, פציעות בגידים ושברי מאמץ פי שמונה מעמיתיהן הגברים. ואכן, מחקרים רבים מראים שאימונים קפדניים רק מרחיבים את הפער שבין נשים לגברים.

כל זאת, ועדיין לא הגענו לסוגיית לכידות היחידה. אם חייתם בעולם הזה יותר משני עשורים, אתם יודעים שחלק מן הגברים והנשים שעובדים יחד במגורים צפופים יתאהבו ויפתחו מערכות יחסים שישפיעו על המשמעת והמורל ביחידה. אפילו גברים ונשים בוגרים וממושמעים במיוחד רגישים לכך. צבא ארה"ב כבר מוצף בבעיות משמעת ומורל כתוצאה מיחסי גברים-נשים. קפטן סרנו, הנזכרת לעיל, העידה כי "מפקדי מחלקות ביחידות משותפות כבר נאלצים להתמודד עם כמות עצומה של דרמות, הריונות ומין במגורי היחידה". השיבוש הבלתי-נמנע הזה מביא ליחידות שהן פחות קטלניות ופחות שרידותיות.

התקינות הפוליטית סותמת פיות

הלחץ לשלוח נשים לקרב מוּנע מעמדה פמיניסטית רדיקלית ומאותגרת מציאות. למרבה הצער, השפעתה בתקשורת, בתעשיית הבידור, באוניברסיטאות ובפוליטיקה העניקה בסיס עצום של כוח פוליטי שהגיע ללב ליבו של הצבא. הנחתת לשעבר ג'וד עדן סיכמה זאת היטב: "מנסיוני, פמיניזם ותקינות פוליטית כל-כך נפוצים בצבא עד-כדי-כך שגברים משתדלים באדיקות לא לפגוע ברגשות הנשים. מנהיגים צבאיים לא יכולים להרשות לעצמם אפילו להרהר באמת: נשים אינן חזקות ואתלטיות כמו גברים". קצינים בצבא מבינים ששיח כן על הבעיות של נשים בקרב יכול לחסל קריירה, בזמן שהצבת מטרות מגדריות לפני כל דבר אחר יכולה להיות מקפצה מקצועית.

אם כן, לפנינו מקרה מודרני של "בגדי המלך החדשים". אך במהלך העשורים האחרונים התפשרו כל-כך הרבה על האמת וקריירות קודמו על-ידי הסתרה או טשטוש של סוגיות השילוב המגדרי בצבא, שצריך יותר מקול אחד קטן שעומד מנגד וצועק "עצרו!". לשם כך צריך אופוזיציה ממוקדת שתורכב מקשת רחבה של פוליטיקאים, שיהיה להם האומץ לראות מעבר לכותרות ב-'ניו יורק טיימס' או ב-CNN.

"העובדה שהקונגרס מאמץ את השינוי הזה ללא דיון אינה קידמה", כתבה הפובליציסטית קת'לין פארקר ב'וושינגטון פוסט'. "זו התרשלות במילוי התפקיד וגם, כמעט מתבקש לומר, מרמז על פחדנות". הדממה סביב הנושא הזה בקונגרס הנשלט על-ידי רפובליקנים מחרישת-אזניים.

הררי הראיות הקיימות מספקים בסיס מצויין לשימוע ציבורי על מסע-הצלב השגוי הזה. ללא-ספק, שימועים כאלו יסעירו את התקשורת והאקדמיה. אך העובדה שהם לא מתקיימים מציבה את הפוליטיקה לפני חיי הנשים והגברים הצעירים.

________

מייק פרדנבורג כתב בעבר עבור ה'נשיונל רוויו', 'קליפורניה פוליטיקל רוויו' וה'סאן דייגו יוניון טריביון'. הוא הנשיא המייסד של מכון אדם סמית' בסאן דייגו, מרכז מחשבה שמרני וועד פעולה פוליטי (PAC).

© כל הזכויות שמורות למגזין ה'נשיונל רוויו'. אנו מודים למערכת האתר על הרשות לתרגמו.

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

63 תגובות למאמר

  1. אכן כתבה מעוררת מחשבה.
    טוב שפורסמה בעשור לגירוש, כי היא מציגה בצורה טובה את הפתולוגיה החברתית הרדיקלית במלוא קלונה.

    א. קח סוגיה חברתית, והצע לה פיתרון רדיקלי התואם את השקפת עולמך, ולעזאזל המציאות.

    ב. הצג את הפיתרון שלך כצודק ופרקטי, וכפיתרון יחיד. מומלץ להציג אותו גם כפיתרון חדשני ונועז.

    ג. צא למסע הסברה. הצג את המתנגדים וגם את המפקפקים האנשים טיפשים ולא מוסריים. צור מצב שבו כל מי שלא חושב כמוך יוקע ויושמץ, עד כי לא יעז להראות חלופות. אם יעז, הצג אותו כנבל ולא מוסרי, או טיפש ומיושן.

    ד. בנה תוכנית פעולה מבצעית, והתחל ליישם את הרעיון שלך. התעלם מנתונים בעייתיים, המשך להשתיק מתנגדים, פרסם תעמולה חיובית.

    ה. כאשר הכל יקרוס, האשם את המתנגדים שחיבלו ברעיון המבריק שלך, והדגש שהישועה הייתה מעבר לפינה, ורק אם היו נותנים לך עוד קצת זמן, כסף או כוח, היית מצליח.

    ו. קח סוגיה חברתית חדשה, והסתער עליה בביטחון מלא, כאילו לא גרמת זה עתה לסבל ולנזק רב.

  2. הנסיון שלי בקורס קצינים מעורב
    הוא שעל כל בחורה, לא משנה כמה חזקה היא- יש שני גברים שסחבו
    לה את הציוד.

    וכמובן הן מחוייבות בבר-אור נמוך יותר, רצות פחות קילומטרים ביותר זמן וכו.

    1. בר אור ומבחני מעבדה שונים הם לא שדה קרב. במקום עוין, היכן שיחידות עילית דורכות, נדרשים עוד אינספור פרמטרים מחייל. התוצאה שלך בבר אור לא תסייע לך, לחבריך או למשימה כפי שחוסן נפשי, מיומנות טכנית, יכולות אלתור ועוד יסייעו. אולי כן יש מקום לשנות סטנדרטים במבחני המעבדה. מבחני מעבדה הם לעכברים.

  3. צר לי אבל למרות המחקרים הרבים שמצוטטים במאמר ולמרות האישים הבכירים (ובעלי האינטרסים) המצוטטים גם כן בניגוד לטענת הכותרת כי המספרים מדברים בעד עצמם לא הוצגו כאן נתונים חד משמעיים כלל.
    הוצגו מחקרים נסיבתיים שבוצעו בתנאים שדנו אותם לכישלון ומבוססים על אי השיוויון הבסיסי שנוצר מאפליה של אלפי שנים ולא על נתונים מדעיים אמפיריים.
    שימו לב שאין התייחסות לשילובן של נשים בצהל, בין הצבאות המתקדמים בעולם בנושא זה וחבל.
    לסיכום….לא אמרתם כלום.א

    1. חבל שלא נתת דוגמא אחת לנתונים לא חד משמעיים מהמחקרים הרבים שהוצגו
      הוצגו מחקרים נסיבתיים שבוצעו בתנאים שדנו אותם לכישלון ומבוססים על אי השיוויון הבסיסי שנוצר מאפליה של אלפי שנים ולא על נתונים מדעיים אמפיריים.????
      שימו לב שאין התייחסות לשילובן של נשים בצהל …"הטיעון השלישי: בתרבויות וזמנים אחרים נשים השתתפו בקרבות כמו גברים. בתקופה המודרנית מדגישים את ישראל לעתים קרובות כדוגמה לנשים שממלאות באופן מוצלח תפקידים קרביים. אך המצב במדינת ישראל כמעט אינו דומה כלל למצב בארצות-הברית: היא מוקפת באומות עוינות שיחס האוכלוסייה ביניהן עומד על יותר מ-20 ל-1. למרות זאת, בשל סיבות רבות שחלקן הוזכר לעיל, נשים לא לוקחות יותר חלק ביחידות קרביות של צה"ל המשרתות בחזית הלחימה. נכון שמדינות כמו ישראל ורוסיה בעבר, ובצבא הכורדי בימינו, נאלצו בשל נסיבות קשות להסתמך על נשים כדי שיגנו על עצמן, על ילדיהן ועל בתיהן מפני פולשים ברבריים, אך אנו לא נמצאים במצב כזה.",

    2. אתה לא אמיתי .
      מה זו ההגדרה הזו ?

      אתה יכול להגיד שהם מוטים, שישי אחרים עם תוצאות הפוכות אבל נסיבתיים ??? תרשה לי לנחש שאת לא אקדמאי.

    3. חתול זה לא אריה אישה זה לא גבר כל אחד שונה מחברו אי אפשר להילחם בטבע.

  4. תחזרו למערות עם הגישה הזו לנשים.
    אני אפילו לא טורח לקרוא את סוג המאמרים הזה.
    שוויון מלא בין גברים לנשים זו אקסיומה של כל מי שלא דומה לתרבות האיסלמית הפונדמטליסטית, כל השאר דומים להם בגוונים
    שונים.
    בחירת מאמרים להצגה היא גם מניפולציה אשר מעידה על מי שמביא אותם.

    1. אקסיומה זה דווקא משהו שמאד מתאים לפנאטים המוסלמים ולחבריהם השמאלנים. לאנשים מודרנים יותר מתאים לעשות מחקרים ולמצוא את העובדות. אמור לי, איך משהו יכול להיות אקסיומה כשכל-כך הרבה נתונים סותרים אותו?

      אנשים כמוך מזיקים הרבה יותר לנשים, בכך שהם כופים עליהן את משאלותיהם והאקסיומות שלהם. זאת בלי שום קשר למציאות.
      מה תגיד להורים שישכלו את בתם בגלל שליחתה למשימה שלא היתה יכולה לבצע? או לאישה שתסבול כל חייה ממחלות ומסיבוכים כתוצאה והאקסיומות שלך?

      כמובן שנשמח לראות מאמרים שתביא שתומכים בעמדתך, אבל כבר הגדרת שמאמרים זה מניפולציה, והאקסיומות שלך טובות יותר.

    2. שווין מלה בין נשים וגברים יושג רק כשדברים יכולות ללדת ולהניק.אם אתה טוען שאין הבדל בין נשים וגברים אתה פנאט חשוך

    3. צריך לשאוף לשיוויון בין המינים.
      האם בגלל זה צריך לשאוף לשילוב של נשים או דווקא להפרדה?

      שילוב אינו בהכרח לטובת הנשים לדוגמא:
      השיא לנשים במאה מטר הוא 10.48 שניות. נקבע ב1988.
      באותה שנה באולימפיאדת סיאול זמן זה לא היה מספיק כדי להגיע לגמר.
      באולימפיאדת לונדון זמן זה לא היה מספיק כדי להתקבל לאולימפיאדה.
      דווקא איחוד תחרות הריצה של גברים ונשים היה פוגע באצניות ולא משפר את מצבן.
      שיוויון ושילוב הם לא בהכרח אותו דבר.

    4. עופר, המילה ״אקסיומה״ היא קשה, אך אתה צודק, אין סיבה שלא לראות בשיווין כהנחת יסוד. גם ישנה אישה אחת ל- 500 שמתאימה, הרי שצריך לאפשר לפתוח בפניה כל יחידה. חוסן נפשי, תעוזה, מיומנות וכשרון לא מודדים בריצות על אספלט וסטופר. לא משנה לי מה יהיה בין הרגליים של מי שישמור על גבי, כל עת שאדע שישמור עליו היטב.

    5. אני חושב שאתה בעיקר סרבן מציאות.
      יש מציאות ומקריאה אתה יכול ללמוד ולהשכיל כי זה בעיקר מה שחסר לך.

  5. לא הבאתם פה שום דבר חד משמעי, ואתם מסלפים את הנתונים לפי האג'נדה שלכם.
    קודם כל, מה שמשנה זה אכן הסטנדרט של הלוחם/לוחמת, ולא המין שלו. ולא באמת סתרתם את העובדה הזאת. אם בפועל שילוב נשים גרם להורדת הסטנדרט (כאמור – לא הוכחתם את זה, אבל ניחא) אז זה דבר נקודתי שצריך לתקן.
    ברור לי שבגלל הבדלים פיזיים רוב הלוחמים אכן יהיו גברים, אבל לפסול מראש את מי שמתאימה זה טפשי.

    דבר שני, יכול להיות שלגברים באמת יש יתרון על פני נשים. אבל גם לשמנים יש יתרון על פני רזים, לגבוהים על פני נמוכים וכו' וכו'. צבאות לא יכולים לקחת רק את העלית, כי זה לא מספיק. לוקחים את מי שאפשר שהוא מעל רף מסוים שאומר שהוא יכול להועיל.

    בקיצור, הדבר היחיד שרואים פה זה שאתם לא יודעים לעשות עיתונות טובה יותר מטמקא, וחבל.

    1. אני לא זוכר שכל עם ישראל היה איתי בצוות בגבעתי, ולא כל מי שהתחיל סיים. הרוב המוחלט של הגברים לא בח״יר אז כמובן שהרוב המוחלט של הנשים לא מתאים.

    2. גם אם הרוב המוחלט של הנשים לא מתאים, אין זה הגיוני לפסול על הסף כל אישה באשר היא אישה.
      לא ברור לי הדבקות הזו למחקרים סטטיסטיים בעניינים שדורשים מבחנים פרסונאליים אישיים אינדיבידואלים ועוד הרבה מילים שמתארות -יחיד- זו התעקשות מגוחכת לצעוק רוב הנשים חלשות יותר! כאשר אנחנו לא מגייסים את רוב הנשים אלא אישה ספציפית שעומדת בקריטריונים. אפשר לטעון לגופו של עניין ולהגיד שיש להעלות סטנדרטים (לא ברורה לי הבעיה להוכיח שיש צורך בהעלאת סטנדרטים או אי הנמכה, זה דבר חשוב להראות שאכן יש בכך צורך מסיבות רבות), אבל מכאן ועד למסקנה שבגלל ש-בממוצע- הנשים חלשות יותר -פיזית- ( אגב צוואר עבה יותר חמצן כל אלה נתונים פיזיים) , שילוב של נשים ספציפיות שווה אסון, זו דמגוגיה.
      יש גם דברים מוזרים במאמר שלא נסמכו על מחקרים כמו זה שגברים גמישים יותר וקלי תנועה? אשמח מאוד למקור.

    3. לידע כללי:
      הצבא גם לא לוקח אנשים רזים מדי, נמוכים מדי, שמנים מדי וכדו' (לפחות לא לתפקידים קרביים)
      הצבא לוקח לתפקידים קרביים את מי שיש לו את הסבירות הגבוהה ביותר לבצע אותם בהצלחה ולחזור בריא ושלם, וככה צריך להיות.

    4. anonymous

      הצבא (האמריקאי במקרה הזה) מנסה לקבוע מדיניות.
      הוא לא רוצה לבדוק כל אחת באופן ספיציפי.
      אולי תמצא 3 נשים מתוך 1000 שתבדוק שתהיה מסוגלת לבצע את מה ש 500 מ 1000 גברים יכולים. ואז מה? שווה לארגן מחדש את כל הצבא בשביל זה?
      ושוב- מה המטרה? הצבא נועד כדי לשרת את צרכיה של הבחורה הנדירה, או שהיא באה לשרת את הצבא?
      בנוסף, לפי המתואר בכתבה, גם נשים שהראו יכולות גבוהות מצאו את עצמן נפצעות יותר ונזקקות לעזרה יותר מהגברים שסביבן. אז בשביל מה?

    5. למה צריך מדיניות? למה לא פשוט לאפשר לכל מי שרוצה להתמיין בלי קשר למינו? למה צריך בשביל זה לארגן את כל הצבא מחדש? רוצה מדיניות? הנה מדיניות – כל מי שרוצה יכול להתמיין ואם יעבור את המבחנים הוא יתקבל. מה הבעיה עם זה?

    6. נדב – אני מסכים איתך. הלוואי והיו מקבלים נשים לפי הסטנדרט של הגברים. הבעיה שזה לא קורה בפועל. בפועל מנמיכים את הסטנדרטים עוד ועוד לנשים. גם צה"ל היום מנמיך את הסטנדרטים לנשים. כי המטרה אינה "שיוויון", אלא שילוב של נשים, גם כאלה שלא עומדות בסטנדרט (כי למצוא כאלו שכן – זה עולה הרבה כסף וממש קשה).

    7. קודם כל יש במאמר נתונים חדים . לדוגמא 45 נשים בכושר גבוה לא הצליחו לעבור את המסימות . ועוד מחקרים העולו במאמר . אולם הוא לא העלה מחקרים שהצבא עצמו עשה . ש 46% מהנשים מהחיר קל ניפצעות בשברי מאמץ מנגד הלוחמים שבגולני שנפצעים 8% ועוד הרמה גבוה שם ברבה .

  6. במו עיניי ראיתי את חברי חובב הטניס שבהחלט אינו מקצוען קורע את הצורה לשחר פאר בשיא כושרה במשחק אימון

    1. ואני ראיתי את אליס שליזינגר (ג׳ודוקא) מכסחת גברים ברצף. מה הקשר? משימה בשטח עוין זה לא ג׳ודו ובטח שלא טניס.

  7. איזה מאמר כפרני פרסמתם כנגד אחת הדתות החזקות בעולם המערבי.

    אתם לא מפחדים מאנשי / נשי הדת הפונדמנטליסטית הזו ?

  8. חבל שמאמר עושה חצי עבודה רק כי הוא לחוץ להעביר אמירה ולא לשטוח בפנינו עובדות..
    מה לגבי שרידות? אין בנמצא מחקר שבדק מי הצליח להחזיק מעמד זמן רב יותר עד לקבלת טיפול רפואי ראשוני בשטח ומי הצליח עד לקבלת טיפול רפואי רציני? אלה דברים חשובים בקרב, לדעת שחייל שנפצע יחזור לתפקד ולא לאמן אחד חדש. מחקרים בפגים למשל מראים יכולת שרידות גבוהה של נשים. מחקרים בטיפולי כימותרפיה גם הם מראים יכולת שרידות גבוהה של נשים.
    יתכן והנתון גם אם הוא "לטובת" נשים, אינו מספיק במכלול הנתונים, אך זו החלטה של קורא המאמר, וחבל שהתחושה כאן היא שמדובר בעוד מאמר דיעה שלא שוטח בפנינו את כל העובדות, גם אלה שנוגדות את רעיון המאמר.

    1. לאור העובדה שמספר הנשים שנפגעו בקרב זעום להפליא, לא תמצא מחקרי שרידות בקרב, פשוט אין מספיק מדגם. דברים חשובים, אבל לא קיימים. כן נבדק שבעיראק אחוז ה-PTSD אצל נשים גבוה משמעותית מגברים למרות חשיפה נמוכה בהרבה לקרב.

      ודרך אגב, אילולא היית לחוץ להעביר אמירה, לא היית מציין את 'חשוב לדעת שחייל שנפצע יחזור לתפקד ולא לאמן אחד חדש', כי הדברים האלה לא מאוד רלוונטיים *לקרב*. לטווח הארוך כן, אבל לאור הסטטיסטיקה (כולל בארץ) של פגיעות מאמץ רבות יותר אצל נשים בתפקידי לחימה, והנתון המצוטט (למשל) על פגיעות ראש משתקות מול לא משתקות – שמע, מדע אין בתגובה שלך. ולהביא ראיה מסיפורי פגים לתפקוד בקרב, או מסוגי סרטן שונים אצל גברים ונשים? זו לא תלונה על המדע, זה שאתה פשוט לא מרוצה מהתוצאות.

    2. שיטה ידועה של המתנגדים למדע:
      לוקחים נושא שנחקר היטב, מוצאים איזו פינה שולית שייתכן שלגביה יש מקום למחקר נוסף, ומתיימרים לפסול על סמך זה את כל בסיס הנתונים המוצק.
      אז יודע מה? בוא נלך לקראתך. בוא נגיד שמחר יפורסם בדיוק המחקר שרצית, שיוכיח שנשים שנפצעות בקרב, שורדות את הפציעה טוב יותר מגברים. איך זה פוסל את שאר הנתונים?

      א. פי 8 יותר סיבוכים רפואיים לאחר השחרור.
      ב. יכולת נמוכה בהרבה בסחיבת משקל, בהליכה למרחקים ארוכים, ובמטלות פיזיות של חפירה או טיפול ברכב.
      ג. כשירות יחידתית נמוכה בהרבה ביחידות מעורבות.
      ד. הרבה יותר פציעות ומחלות אצל לוחמות.

      אז בוא נספר סיפור שיכול לקרות כתוצאה מה"מדע" שלך: מעשה בצוות מעורב שהיה צריך לבצע מארב חודר. כתוצאה מעיכובים בגלל בנות בצוות, הצוות התגלה. כתוצאה מהתגובות באיטיות של הלוחמות בקרב, נפצעו קשה ובאופן דומה 2 חיילים ו 2 חיילות. הפינוי התעכב מאד כי היו פחות אנשים שיכלו לסחוב את האלונקות בחזרה. התוצאה: בשל השרידות העדיפה של הבנות, שני הבנים מתו, ושתי הבנות שרדו, אך נותרו נכות סיעודיות לכל חייהן.

      יופי.

  9. שירתתי עם בנות ושנאתי כל רגע. בנות היפכות הת הטירונות לקייטנה.

  10. מי שרצה התיחסות לישראל…
    הבר אור שעושות הטייסות, יותר קל מהבר אור שעושים הטייסים.

    לפני הצבא התאמנתי "ביחידה לקראת גיוס" שזה חוג כושר ומנהיגות דו שבועי.
    התאמנו איתי גברים וגם לא מעט נשים, לא היתה שם אף בחורה (ויצא לי לעשות אימונים במשך שנתיים עם רוב הקבוצות שהיו בארץ) שהצליחה להגיע לכושר של גבר ממוצע.

    אני לא מבין איך הנתונים הפיזיולוגיים המוזכרים במאמר הם לא נתונים ומדדים מדוייקים מבחינתכם?
    מה אתם צריכים חוץ מיזה על מנת שתודו שיש הבדלים פיזיולוגיים משמעותיים בין גברים לנשים?

    אגב, הספורט, בניגוד לצבא הרבה יותר פתוח לנשים וגם שם התוצאות הטוהות של הנשים הן במקרה הטוב חצי הגמר בגברים.
    אני באופן אישי עוסק בטיפוס ולכן מכיר קצת את העולם הזה.
    משום מה גם בספורט הזה יש הבדלה בין גברים לנשים. המטפסים החזקים בעולם הם גברים.

    חשוב להדגיש שהמאמר מדבר על צבא ארצות הברית שבו המשימות הקרביות שונות בצורה משמעותית מהבט"ש והלחימה בארץ.

    ועוד משהו מהנסיון הקרבי המועט שיש (לוחם בצנחנים) לא הייתי רוצה לוולות שבוע בלבנון עם שלוש בחורות במחזור (אפקט מקלינטוק) זה לא היה עושה טוב לא להן ולא לצוות.

    מעבר ליחסים האינטימיים שהיו נרקמים בין הלוחמים והלוחמות.

    אם תבדקו תגלו שהגדודים המעורבים בצהל הם סוג "בית יונות" מה לעשות, צעירים הורמונים ושלושה שבועות רצוף בבסיס יעשו את שלהם

  11. אינני יודע בעניין הצבאי אך כל עניין ה"שיוויון" הוא בדיחה עצובה. אני מציע לכל הדוגלים בשוויון מלא בין נשים לגברים לשים פעמיהם לראטש המגדל העגול בעזריאלי ולהביט סביב 360 מעלות. מראה יפה של כרך מודרני עם מגדלים, רחובות וכבישים עד קצה האופק. כל מה שאתם רואים הוא תוצאה של זיעה גברית . כן, ניתן להבחין גם בנשים אך אף אחת מהן לא לבושה בסרבל עבודה פיזית. הן לא תעמודנה ביום עבודה של עובד בניין או סולל כבישים. מה לעשות, כך ניבראנו.

  12. הבוקר בדרכי לעובדה חיכתי בתחנה בה מוצב חייל מגדוד מעורב, שאלתי אותו מדוע מעולם לא ראיתי חיילות בשטח, אלא רק בבסיס או בדרכים, תשובתו הייתה פשוטה, לא מציבים חיילות במקומות שהן יכולות להגיע להתקלות פנים אל פנים, אלא רק בעמדות בתוך הבסיס או סיורים רכובים, רובן המחולט לא משתתף במעצרים וכדומה, דבר שיוצר נטל מוגבר על הבנים בפלוגה…

    1. אה, צריך להזכיר שהייתה היתקלות שבה לוחמת קרקל הרגה מחבל. בשטח. ואני דווקא ראיתי אותן בשטח. מעצרים? הגדודים האלה בד"כ לא בגזרות שבהם עושים מעצרים, עד כמה שאני זוכר.

    2. יגיל אתה צודק שהיה מקרה אחד כזה, ובמקביל הייתה שם חיילת שהתנהגה אחרת, כך שמשתיהן לא נוכל להסיק מהו הכלל. ודבר שני כרגע הגדודים המעורבים של פיקוד העורף נמצאים בגזרות שיש בהן מעצרים כמו שכם וצפון רמאללה

    3. לא התייחסתי להתנהגות, ולו מפני שלא צריך אותה: יש לנו די דוגמאות מתועדות בתקופה המודרנית, ממלחמת האזרחים האמריקאית (שם בעיקר כמה שהתחפשו לגברים, נדיר אבל קורה)ואילך, של נשים שגילו אומץ לב תחת אש. זה לא העניין. העובדה שלוחמת קרקל הרגה מחבל בשטח מעידה בעיקר על זה שהיא הייתה בשטח, וזה לא המקרה היחיד של לוחמות בשטח. את הגדודים המעורבים של פיקוד העורף אני פחות מכיר.

      מה שכן, שאלת האומץ היא חשובה אבל לא מכריעה לבדה. לחימה איננה ספורט אישי, ומי שרוצה דוגמאות למה שקורה כאשר תרבויות שרואות במלחמה מאמץ קבוצתי מתואם נתקלות בקבוצות שרואות במלחמה הזדמנות להפגנת אומץ לב אישי, יכול לעיין ב-Carnage and Culture של ויקטור דיוויס הנסון ולראות שם כמה דוגמאות מעניינות.

    4. זו זיעה של ערבים וסינים. כנראה שגם ישראלים לא חזקים מספיק כדי להיות בנאים, או שאולי, יש להם ברירות אחרות והם פשוט לא רוצים לעבוד בכך….

  13. כל הנושא הפמיניסטי הוא אג'נדה שנועדה להחליש חברה: לגרום לנשים להתמרמר על חייהן ולהאשים גברים, לגרום לעולם העבודה להעדיף עובדים פחות מוכשרים באיצטלה של "העדפה מתקנת" ולגרום ליחידות צבאיות לפעול באופן פחות אפקטיבי בשל שילוב נשים בתפקידים קרביים. חברה חפצת חיים צריכה לשלוח את הפמיניסטיות להילחם – קודם כל – למען ביטול ההפרדה בין המינים בתחרויות ספורט ובתחרויות שחמט – ואז באמת יוכלו לראות כולם את מימדיה של התעמולה הפמיניסטית.

  14. למה לאף אחד מהמתנגדים למאמר אין בעיה עם ההפרדה שעושים ?בין גברים ונשים בכל תחומי הספורט
    ?ויש מישהו שטוען שנשים הם לא רגישות יותר נפשית
    כאילו על מה הדיון?

  15. לא מבין.
    בכורדיסטאן פלוגות של בנות בלבד מנצחות את דאע"ש.
    האם נדרש רק כוח פיזי? האם נשים בעלות סף כאב נמוך יותר וסף שבירה מנטאלית נמוכה יותר?
    אין לי ספק שההורמונים ביחידות מעורבות מעבירים את החיילים על דעתם. אבל לא רואה פסול ביחידות נשים בלבד.

    1. בכורדיסטאן, באופי פעילות שונה ובהעדר ברירה, נשים משתתפות קצת בלחימה נגד דאע"ש. אין לנו ראיה חוץ מסיפורים שהן 'מנצחות את דאע"ש', ודאי לא יותר מהלוחמים האחרים שגם הם לא מנצחים את דאע"ש.
      וכושר פיזי הוא תנאי הכרחי גם אם לא מספיק.

  16. אני תוהה האם הויכוח הגדול על שילוב נשים כלוחמות בכלל קיים מחוץ לדפי האתרים השמרנים מחד והפמיניסטים מאידך.

    אפשר לחשוב שחטיבות של אמזונות שריריות מחכות בשערי הבקו"מ כדי להרוס (או להציל) את צה"ל. העובדה היא שיש מעט מאוד מלש"ביות שבכלל מעוניינות בתפקידי לחימה (שמוגדרים כהתנדבותיים לבנות): רק 2% מהנשים משרתות כלוחמות.

    יש לי הרושם שאם הויכוח היה על גיוס בנים הונגרים (נניח), שהיה מתברר שהם מאופיינים במשקל נמוך, מסת שריר קטנה, רגישות לפוסט-טראומה וכו"- הויכוח היה הרבה פחות ער.

    השאלות האמיתיות בקשר לשירות נשים בצבא הן:
    האם הצבא ממצה את הנשים בשיבוץ לתפקידים פחות סקסיים כמו נשקיות, מכונאיות, טכנאיות קשר וכו'; ולמי שיקפוץ ויאמר שאישה טכנאית פחות טובה מגבר כי היא צריכה עזרה לסגור בורג עם טורק ולהרים גנרטור: נכון, אבל עדיף למצוא מישהו שיעזור לה ב-0.5% מהזמן ולשחרר חייל לתפקידים בהם המאמצים האלו הרבה יותר נפוצים. הרי חסרים חיילים טובים.

    האם צה"ל ממצה את הקצינות שלו? ידוע ששיעור הקצינות יורד עם הדרגה; מכיוון שכיום קצינות רבות מתחילות בתפקידים מקצועיים ומבצעיים של קצינות חמ"ל, מפקדות מחלקה ביחידות מעורבות, קצינות קשר, לוגיסטיקה, חימוש וכו', האם צה"ל מפסיד משהו כשהוא מעדיף על פניהן קצין ששירת בעבר כלוחם? יש המון תפקידי סא"ל, אל"מ ותא"ל שחסומים בפועל בפני נשים, למרות שאין בהם שום מרכיב של סיבולת לב-ריאה או שברי מאמץ. נניח, % גבוה מלוחמי האיסוף הקרבי הם לוחמות; האם אישה יכולה להגיע לפיקוד על החיל?-

  17. במלחמת השיחרור שלנו ובלמחמה של הכורדים נגד ערבים מוסלמים הוכח, שללוחמות מתאימות יש תרומה מיוחדת בלחימה נגד אויב ערבי מוסלמי

  18. שאלה : מדוע אין יחידות של נשים בלבד ? תשובה: כי לא יהיה מי שיסחב את הפקלי"ם.לא מבין את הקשקשנים שטוענים כי לא הוצגו ראיות לנחיתות הפיזית-הישרדותית של אנשים. יש כאן מאמר המסכם מחקרים רבים על פני שנים ומציג תמונה ברורה. אתה מצפה שיציגו לך חולצה של גבר מול חולצה של אישה אחרי אותן מטלות כדי שתוכל לבדוק מי הזיע יותר ? . משהו רע עובר על החברה המערבית ודעא"ש עומד להפוך את זה למאוד ברור .

    1. במאמר על עתיד הצבא אתה מצדד בדעאש?
      לא מצאתי נתונים משכנעים או איכותיים על שרידות במאמר. כושר פיזי? הלוואי וזה היה הכל.תאר לעצמך את היעילות. נבחרת ישראל באתלטיקה הייתה גם חוד החנית ההתקפי שלנו.

    2. לא ברור לי מדוע נראה כאילו אני מצדד בדאע"ש. כוונתי היתה לומר כי הפמיניזם הקיצוני הוא סממן (אפשר לומר מחלה,אחת מיני רבות, אבל לא אכתוב את זה כי זה יקפיץ אנשים)של החברה המערבית. למרות הניסיון להתחמק, בסופו של דבר כוחות של מדינות המערב יצטרכו להתמודד מול דאע"ש ואז קוספציית שילוב הנשים תבדק. לא יהיה כאן מקום לפרשנות , זה יהיה החזק נשאר אחרון לעמוד ולחיות. נמתין ונראה.

  19. יש פגם מאד מרכזי בכל המאמר – ההבדלים בין נשים לגברים, גדולים ככל שיהו – הם הבדלים ממוצעים. כידוע אפשר לטבוע בבריכה שעומקה הממוצע חצי מטר. אני מסכים שבשום אופן אסור להנמיך את הרף. צריך לאפשר לנשים להתמיין לכל תפקיד לחימה שהוא – ובלבד שיעמדו באותו רף כמו הגברים. יש נשים שמתאימות ללוחמה – נדירות אולי, אבל יש, בעצמי ראיתי נשים בעלות חגורה שחורה שיכולות לקרוע את הצורה לכל גבר ממוצע בשניות. האם במידה והרף ישאר זהה לשזה של הגברים – תסכים שנשים יתמיינו לתפקידי לוחמה?

    1. לא. הסיבה היא שאי אפשר להתאים את הצבא לכמות המזערית של הבנות שיצליחו לעבור את הרף הגברי, ואני לא מתחיל לדבר על הבעיה של הדתיים.

  20. נכון לגבי סיירות.
    נכון לגבי יחידות מעורבות
    לא נכון לגבי הגדודים.

    בנות לא מגיעות לרמת הכושר הנדרשת מיחידות מובחרות.
    לשים בנות ביחידה קרבית מעורבת עם בנים זה מתכון לברדאק.
    רובן המכריע של הבנות נחותות פיזית מהבנים.

    יחד עם זאת גם גלעד שליט לא נראה כמו רמבו.
    וצה"ל מורכב לא רק מסיירות אלא גם מגדודים שיש בהם הרבה פדלאות.

    אפשר למצוא בנות איכותיות חדורות מוטיבציה ובכושר שישרתו בגדוד קרבי נשי שרמתו לא תפחת מרמת הגדודים הקרביים הפושטים דוגמת נחשון לביא הנח"ל החרדי הגדס"ר הבדואי שיריון ותותחנים.

    1. יש כבר מסגרות כאלו: קרקל, אריות הירדן, אב"כ, מנתץ,נ"מ.
      עדיף להתייחס למסגרות אלו, ולא לשילוב היפוטתי באגוז ובצנחנים שלא ייקרה.
      נקודה נוספת: חיילת ביחידות האלו מחליפה בד"כ לא לוחם סדיר, אלא 10-15 מילואימניקים מיחידות קו שני (בד"כ), שהכושר, ההכשרה והמוטיבציה שלהם בד"כ לא גבוהים כמו שחלק מהמגיבים משערים.

    2. כמה חושך ושוביניזם בתגובות.פשוט מדהים. כמישהי שהנשים הקרובות אליה שירתו כלוחמות והמון חברות התגייסו ללוחמה אני יכולה להגיד שעל פיהן 30-40 אחוז מהלוחמות ששירתו הן לוחמות ראויות. על זה לפסול את כל הנשים?לא חבל?לא חסר נשים בכושר ממש טוב ונכון יש הבדל פיזי ונפשי בין גברים ונשים לטוב ולרע ,לצה"ל יש הרבה מה ללמוד על שילוב נשים בצבא מצבאות של מדינות אחרות החל ממיון הלוחמות שהוא פשוט בדיחה.לא בודקים את הבנות פיזית בכלל רק מדברים ונותנים תחושה שכל אחת יכולה להיות לוחמת ,אין גיבושים(מהסיבה הפשוטה שאין גאוות יחידה וגיבוש בגלל שצהל לא יודע להתנהל עם הלוחמות וקיימות הקלות כלפיהן שגורמות לחוסר שיוויון ומירמור בקרב הגברים) שיחוב הנשים והשירות הסדיר צריך להתנהל בצורה הבאה:להציב את הרף הפיזי והנפשי הרצוי באופן אחיד בפני שני המינים,לראות מי עובר את המבחנים והגיבושים , לגייס ושתהיה הפרדה ברורה בשירותים ובחדרי השינה כמובן. ועוד משהו,כמישהי שסבלה מבעיות אורולוגיות וגניקולוגיות ייצא לי לדבר עם רופאי נשים אורולוגים ומנהלי מחלקות ומומחים ברמה בינלאומית כדי לטפל בבעיה שלי ויצא לי לשאול לגבי שילוב נשים כלוחמות והאם זה באמת דופק את הרחם,והפלא ופלא כולם אישרו שאין מחקר אחד אפילו מוצק שמראה שאנחנו מסכנות את הרחם דרך לוחמה,מלבד תפקיד מדריכת צניחה. העולם התקדם צהל צריך להתעורר על עצמו או שהוא בוחר להציב רף פיזי אחיד לכולם ומי שעובר עובר ולא מזיין את השכל ונותן לבנות תחושה של לוחמות ואז זורק בנות למקומות שאפילו כלב לא עובר שם או שהוא בוחר בהגינות והיגיון ,קל לעשות מחקרים לא מבוססים ולזרוק מקרים ודוגמאות שגם ככה היו עתידות להכשל מלכתחילה מעצם התנאים.

  21. אל"מ רזhttp://musaf-shabbat.com/2015/04/24/%D7%A9%D7%99%D7%9C%D7%95%D7%91-%D7%A8%D7%90%D7%95%D7%99-%D7%99%D7%94%D7%95%D7%93%D7%94-%D7%A9%D7%9C%D7%9D/ שגיא פרסם ספר בנושא בשם "נילחמות בצה"ל"

  22. בזכות גיוס הנשים בישראל ניתן היה לוותר על גיוס החרדים.
    ללא גיוס נשים ישראל היתה בבעיה חמורה.

    וחלאס אנחנו לא במלחמת העולם הראשונה פני המערכה השתנו.

    בסיסים עורפיים עלולים להיות מותקפים מצד אחד.
    והלחימה עצמה מתבצעת מרחוק ע"י טילים ופגזים ממערכות שיכולות להיות מופעלות בנקל ע"י נשים מצד שני.

  23. למה מדריכי כושר לא צריכים להיות נחמדים? מדריכי כושר צריכים להיות מנייקים ולשבור חיילים בהכשרה?

    1. חתול זה לא אריה אישה זה לא גבר כל אחד שונה מחברו אי אפשר להילחם בטבע.

  24. לכל השוביניסטים:
    לנשים מגיע אותו יחס כמו לגברים. היית רוצה שאפסול אותך סתם ככה כי אתה שמן? כי אתה נמוך? אולי נשים לא מגיעות לתוצאות גבוהות כמו של גברים אבל מגיע להן את אותו היחס בדיוק. אתם פשוט דוחים. נראה איך תרגישו כשיבדילו אתכם מאחרים.

    1. לדוגמא בצה"ל לפי דעתי לא צריך "להוריד" מהרמה ומהסטנדרטים של היחידות הקרביות כדי שנשים יוכלו להיות בהם, אלה להשאיר את הסטנדרטים כמו שהם ולא לעשות הבדל מגדרי כל שהוא וכל מי שיעמוד בסטנדרטים יוכל להגיע אל היחידות הקרביות.

  25. אם כלכך מציק לחרדים גיוס בנות…שיגיסו גברים חרדים..אי אפשר לו להתגייס ביכלל,ולאכול לי את הביטוח הלאומי בשם הקדוש ברוך הוא.גם אני מאמין בבורה עולם. אלה של חרדים יש דת משלהם,דת של ניצול.אגב היתעסקות יתר בדת,גובלת בכת. צריך פשוט לישמור על מיצבות בסיסיים .לו צריך להגזים.זה הסיבה שהמיסים במדינה גבוהים,כי אנו האנשים שעובדים…צריכים לכסות אוצאות של חרדים שלו תורמים…חג טו בשבט שמח לכל בית ישראל.