ההימור המסוכן של ארדואן

סטודנט טורקי ממוצא כורדי המשתייך לארגון 'המדינה האסלאמית' פוצץ עצמו בפיגוע התאבדות בעיר סוּרוּץ', הרג 32 צעירים כורדים ופצע עוד כמאה. צעירים אלה היו בדרכם לסייע בשיקום עיירת הגבול הסורית המפורסמת קובנה, שהפכה סמל לעמידה איתנה במלחמתה נגד 'המדינה האסלאמית'. אך המשמעות האמתית של האירוע התפרשה הרבה מעבר לטרור נקודתי: למעשה הוא סימן את שיאו של תהליך שינוי מדיניות, המתרחש בטורקיה מזה מספר חודשים.

לאחר שטורקיה נכשלה באסטרטגיה בת ארבע השנים שלה – למוטט את משטר אסד הסורי ולמנוע התבססות ישות כורדית בגבולה הדרומי, היא פתחה בסוף יולי 2015 באסטרטגיה חדשה שתכליתה להרוג כמה ציפורים במכה אחת. עיקריה כוללים את הידוק שיתוף הפעולה עם ארה"ב ובנות בריתה בנאט"ו; השתתפות מעשית של חיל האוויר הטורקי בהתקפות אוויריות בשטחי סוריה; הקמת מעין רצועת ביטחון על גבולה הדרומי של טורקיה; מעצר פעילים של 'המדינה האסלאמית' ופגיעה בתשתיות שלה בטורקיה; והחשוב מכל – עצירת תנופת ההתחזקות של הכורדים בסוריה ובטורקיה, וניתוק הקשר הגורדי שנוצר בין שתי הקהילות הללו.

אילו גורמים הובילו למפנה הדרמטי במדיניות הטורקית? מבט מקרוב יאפשר לנו להבין יותר טוב את התמונה הגדולה והמורכבת.

מבודדת מבחוץ, סוערת מבפנים

במישור הפנימי, בבחירות שהתקיימו ב-7 ביוני, בפעם הראשונה בתולדות המדינה עברה המפלגה הכורדית (ה-HDP) את אחוז החסימה, ונכנסה לפרלמנט הטורקי כמפלגה ולא כמועמדים יחידים. הצלחה זו הייתה לצנינים בעיני הנשיא רג'פ טייפ ארדואן ומפלגתו ה-AKP, לא רק משום שהיא באה על חשבון מפלגת השלטון, אלא גם משום שהיא שיקפה את התחזקות החברה האזרחית הכורדית והשפעתה על המערכת הפוליטית. במידה מסויימת, היא גם משכה את השטיח מתחת לטיעונים של הממשלה בעניין הטרור הכורדי של ה-PKK. ההצלחה בפרלמנט באה לאחר שנתיים של הפסקת אש חד-צדדית שקיבל על עצמו ארגון ה-PKK כדי לקדם את תהליך השלום שהחל עוד ב-2013, אך דרך במקום.

לא פחות מדאיגים מבחינתה של טורקיה היו הישגיהם של הלוחמים הכורדים בסוריה במאבקם נגד 'המדינה האסלאמית', וניסיונם להשיג רצף טריטוריאלי בין שלושת הקנטונים שהוקמו ב-2012, ואף להשיג גישה לים התיכון. לכך התווספו הקשרים שהלכו והעמיקו בין הכורדים בטורקיה ואלו בסוריה, והחשש לזליגת ההשפעות של ההתפתחויות בסוריה על טורקיה.

במישור החיצוני קינן החשש של המשך היחלשות מעמדה של טורקיה, הן במישור האזורי והן במישור הבינלאומי. תורת מדיניות החוץ של "אפס בעיות עם השכנים", שאותה הגה ראש הממשלה דהיום אהמט דבוטאולו, פשטה רגל ובפועל הניבה יותר יריבים מאשר ידידים, ובכללם סוריה, עיראק ומצרים. ציניקנים אף כינו את תוצאות המדיניות הזאת כ"אפס ידידים עם השכנים". לכך יש להוסיף את ירידת קרנה של טורקיה בזירה הבינלאומית עקב העלמת עין או אף סיוע עקיף לפעילי 'המדינה האסלאמית'. הידידות הגדולה עם ארה"ב, שעמודי התווך שלה היו הנשיא ברק אובמה וראש הממשלה דאז ארדואן, ספגה אף היא כמה מהלומות. האחרונה שבהן הייתה חילוקי הדעות ביחס לדרך שיש להתמודד עם האירועים בסוריה, והחלטתה של ארה"ב לתקוף את מעוזי 'המדינה האסלאמית' על-אף התנגדותה של טורקיה.

ההתנגדות הטורקית נבעה בעיקר מ"שנאת המן", דהיינו החשש מהתחזקות הזרוע הצבאית של המפלגה הכורדית בסוריה, ה-YPG, בן טיפוחיו של ה-PKK, שלחמה בגבורה ב'מדינה האסלאמית' וקיבלה עתה סיוע נרחב מארה"ב. במקביל גם החלו להסתמן לחצים מצד מדינות אירופאיות מסוימות להוציא את ה-PKK מרשימת ארגוני הטרור לאור פעילות מתמשכת של תומכיו בפרלמנט האירופי והצלחת ה-YPG לבלום את 'המדינה האסלאמית'. ההתפתחות האחרונה והמדאיגה ביותר מבחינתה של טורקיה הייתה הסכם הגרעין עם איראן שנחתם ב-14 ביולי, שעלול היה אף הוא להוריד את טורקיה מחשיבותה האסטרטגית בעיני נאט"ו כמחסום בפני איראן המתגרענת.

התירוץ: דאע"ש. המטרה: ה-PKK

מהן הדרכים למימוש האסטרטגיה החדשה, ומהם האתגרים העומדים בפני טורקיה?

שיתוף הפעולה המחודש עם ארה"ב ונאט"ו בא במגמה המוצהרת של לחימה נגד 'המדינה האסלאמית' וגם נגד ה-PKK. לצורך כך, בפעם הראשונה מזה תריסר שנים התירה טורקיה לארה"ב ולנאט"ו להשתמש בבסיס אינג'ירליק כדי לבצע תקיפות מן האוויר נגד 'המדינה האסלאמית'. עד כה, טורקיה בראשות מפלגת השלטון ה-AKP סירבה בכל תוקף לאפשר שימוש כזה, ובכלל זה גם בזמן מלחמת המפרץ ב-2003. סירוב זה היווה בשעתו סתירת לחי לארה"ב והקשה מאוד על המלחמה נגד עיראק של סדאם חוסיין. לעומת זאת, הוא הפך את הכורדים בעיראק לבני ברית של ארה"ב, כיוון שבלחימה שלהם הם פיצו על העדר גישה של ארה"ב מצפון המדינה.

כהמשך לאותה מדיניות, טורקיה גם סירבה לאפשר שימוש בבסיסה באינג'ירליק לצורך תקיפות נגד 'המדינה האסלאמית'. בכך היא אילצה את ארה"ב לבצע תקיפות מירדן או מן המפרץ, דבר שהגדיל את העלויות הכספיות והפחית את האפקטיביות של התקיפות. טורקיה נאותה בסופו של דבר למהלך זה אחרי דיונים ממושכים עם קברניטי ארה"ב, בין היתר גם משום שהגולם של 'המדינה האסלאמית' החל לקום על יוצרו. בהבנה שהושגה עם ארה"ב נוצרה בעצם מעין עסקת חליפין: ארה"ב תוכל להשתמש באינג'ירליק, ובתמורה היא תעלים עין או אף תתמוך בהפצצות של טורקיה על בסיסים של ה-PKK  הממוקמים בחבל הכורדי בעיראק. זה מסביר מחד את ההתקפות שנערכו בימים האחרונים בו זמנית על-ידי טורקיה הן נגד המדינה האסלאמית והן נגד בסיסים של ה-PKK  בעיראק; ומאידך את התמיכה שזכו להן מצד ארה"ב. כך דובר הבית הלבן אמר כי "ארה"ב מכירה בוודאי ב-PKK כארגון טרור, ועל כן יש לטורקיה הזכות לנקוט בפעולה נגד מטרות הקשורות בטרור".

במקביל, וכדי להשיב לעצמה את מעמדה המרכזי בנאט"ו, טורקיה הגישה בקשה לדיון דחוף בארגון. הלה נערך כבר ביום שלישי האחרון, ונידונו בו הסוגיות המרכזיות על הפרק, כמו למשל הדרכים להיאבק במדינה האסלאמית וב-PKK. ראוי לציין שהסעיף שהסתמכה עליו טורקיה כדי להביא לכינוס החרום הוא סעיף 4 באמנה, המאפשר מהלך כזה כאשר המדינה חשה מאוימת ומבקשת להיוועץ עם 27 המדינות האחרות. חשוב לציין שבניגוד לארה"ב, גרמניה ובריטניה לא ברכו על ההתקפות נגד ה-PKK, ומנהיגיהן ביקשו מטורקיה שלא להסיט את המאבק נגד 'המדינה האסלאמית' בלחימה ב-PKK.

טקטיקה נוספת שטורקיה מנסה להביא לידי ביצוע היא רצועת ביטחון על גבולה הדרומי המשותף עם סוריה, שאורכו מעל 900 ק"מ, כדי ליישב בה פליטים סורים שמספרם בטורקיה מגיע כיום לכדי 1.8 מיליון. כמו כן היא מעוניינת למנוע זליגת מעשי הטרור לשטחה ובעיקר לחסום את הגישה של הכורדים הטורקים לישות הכורדית בסוריה, המכונה בפיהם רוג'ווה, דהיינו מערב כורדיסטאן. טורקיה לא מימשה עד כה את התכנית הזאת, אם בשל הסיבוכים הכרוכים בכך ואם בשל התנגדות בנות בריתה למהלך שכזה.

כיום מתנהלים דיונים אינטנסיביים עם ארה"ב להקמת אזור ביטחון כזה, במגמה המוצהרת של המלחמה ב'מדינה האסלאמית', אולם בפועל טורקיה מקווה לחסום באמצעותו את הגשרים והקשרים בין שני חלקי כורדיסטאן ולמנוע את הגעת הכורדים לים. הדעות חלוקות ביחס להסכמות בעניין רצועת הביטחון. לפי ידיעה אחת כבר עתה סוכם על הקמת אזור חופשי מהמדינה האסלאמית בצפון מערב סוריה ברצועה המשתרעת ממראה עד ג'רבלוס שאורכה 100 ק"מ ורוחבה 40 ק"מ. ידיעה אחרת קובעת שארה"ב לא נתנה הסכמתה למהלך הזה.

מהלך אחר שנקטה טורקיה בימים האחרונים היה התקפות מינוריות נגד 'המדינה האסלאמית' בסוריה, והתקפות מסיביות על מעוזי ה-PKK שבחבל הכורדי בעיראק. בימים שבין ה-24 ל-26 ביולי תקף צבא טורקיה לא פחות מ-400 מטרות של ה-PKK.

ארדואן מהמר על כל הקופה

מאחורי התפנית במדיניות הטורקית עומד לא אחר מאשר ארדואן עצמו. זו קשורה קשר הדוק לכישלון ה-AKP בבחירות האחרונות, שמנע ממנו לשנות את מבנה השלטון ולהפוך לנשיא כל יכול. ראוי לציין שעד עתה טרם הוקמה ממשלה חדשה, ועל הפרק עומדת האפשרות של קיום סבב נוסף של בחירות בנובמבר השנה. המהלך של ארדואן, שהוא הימור מסוכן בפני עצמו, נועד לחמם את ה"גזרה" עם הכורדים בטורקיה בתקווה שבבחירות המחודשות מפלגת ה-AKP תצליח לזכות בקולות הלאומנים הטורקים ותחליש את התמיכה במפלגה הכורדית שתקושר עתה ביתר שאת עם ה-PKK. באופן זה יגדלו הסיכויים של ארדואן, כך הוא מקווה, להחזיר לעצמו קולות אבודים מהעבר.

ההתקפות על הבסיסים בחבל הכורדי בעיראק באו אחרי שנתיים של שמירת הנצרה מצדו של ה-PKK, אפילו כשבוצעו פרובוקציות שונות נגד הכורדים במהלך השנתיים הללו. שיקולי ה-PKK  לשמור על השקט היו כפולים ומכופלים: למצות עד תום את תהליך השלום שהוחל בו לפני שנתיים עם ממשלת טורקיה; להציג בפני העולם, ובמיוחד בפני האיחוד האירופי, תדמית חיובית שתאפשר להם להוציא אותו מרשימת ארגוני הטרור; להגדיל את סיכוייה של המפלגה הכורדית האזרחית ה-HDP לזכות בבחירות על-ידי הצגת מסר של שלום ודמוקרטיה; ולמנוע פרובוקציות שיביאו את צבא טורקיה ללחום נגד הכורדים בסוריה. אולם הפיגוע בסורוצ' והתקפות צבא טורקיה שהחלו ביום ששי החולף הביאו הפעם לתגובה כורדית מידית, אם על-ידי חידוש הפיגועים או הפגנות המוניות ברחבי טורקיה.

אין ספק שבהימוריו האחרונים של ארדואן יש סיכויים להחזיר קולות של לאומנים טורקים ואולי אף להשיב לטורקיה את מעמדה המרכזי באזור. אבל יחד עם זאת יש גם סיכונים לא מעטים. הגדול שבהם הוא האפשרות של התחדשות מלחמת אזרחים שתתיש את טורקיה מבחינה צבאית וכלכלית, ותשיב את הצבא למרכז הזירה הפוליטית שארדואן עצמו הביא לסילוקו ממנה. שנית, כשם שקולות של לאומנים טורקים יכולים לנדוד ל-AKP, מצב הפוך יכול להתפתח בקרב הבוחרים הכורדים שתמכו בעבר בארדואן ושבעקבות הלחימה המחודשת יידחפו לתמוך ביתר שאת במפלגה הכורדית. דבר כזה אכן התרחש בעקבות אירועי קובנה בסוריה, שהביאו לתמיכה מסיבית ב-HDP בבחירות האחרונות. גם התקווה לנתק את הקשרים ההדוקים בין הכורדים בטורקיה לאחיהם בסוריה נראית מופרכת בעידן של גאות לאומית כורדית חוצה גבולות ומהפכת המדיה החדשה.

בעניין אחר, המעמד שהשיגו לעצמם הכורדים בעולם כגורם שמהווה מחסום ממשי ואפקטיבי בפני 'המדינה האסלאמית' בשעה שצבאות גדולים ומאורגנים נכשלו כישלון חרוץ בפניה, יעמיד את ארה"ב בפני דילמות לא פשוטות. האם היא תוכל לעשות הבחנה בין "הכורדים הטובים" של ה-YPG בסוריה לבין "הכורדים הרעים" של ה-PKK בטורקיה, בשעה שאלה קשורים באלה כבחבל הטבור? האם היא תאפשר לטורקיה לפגוע בבסיסי הכוח של ה-YPG בשעה שארה"ב זקוקה לגורם הזה ללחימה נגד 'המדינה האסלאמית'? כך או כך נראה שכניסת טורקיה לקלחת הסורית רק תוסיף לתסבוכות של כל הגורמים המעורבים ותכביד ביתר שאת על מציאת פתרונות להן.

__________

פרופסור עפרה בנג'ו היא חוקרת בכירה במרכז משה דיין ללימודי המזרח-התיכון ואפריקה, ומרצה בדימוס בחוג להיסטוריה של המזרח-התיכון ואפריקה באוניברסיטת תל-אביב.