פרשת שופטים: מה זאת אלילות?

אלילות בישראל? האם הפסלונים שנמצאו בחפירות ארכאולוגיות מטילים דופי במונותאיזם הישראלי? ד"ר יונתן כהן עם מחלוקת חוקרים מרתקת

האם החזקת צלמיות ופסלים למיניהם מעידה בהכרח על אמונות אליליות? מחלוקת מרתקת בין החוקרים שופכת אור על שאלת האמונה המונותאיסטית של ישראל בימי המקרא

אלילות? פסלונים מימי בית ראשון שנמצאו בעיר דוד. צילום: קלרה עמית, פלאש 90
אלילות? פסלונים מימי בית ראשון שנמצאו בעיר דוד. צילום: קלרה עמית, פלאש 90

"לֹא-תִטַּע לְךָ אֲשֵׁרָה כָּל-עֵץ אֵצֶל מִזְבַּח יְהוָה אֱלֹהֶיךָ אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה-לָּךְ. וְלֹא-תָקִים לְךָ מַצֵּבָה אֲשֶׁר שָׂנֵא יְהוָה אֱלֹהֶיךָ" (דברים ט"ז, 21-22).

על-פי ספר דברים (להלן ס"ד) אסורה נטיעת עץ בסמוך למזבח, אסורה הקמת מצבה ואסורות הבמות לעבודת ה'. כל אלה הם לדעת ס"ד והספרות המושפעת ממנו "תועבת ה'" ונכללו באלילות. בפרק י"ז במלכים ב', הפרק הקודר ששיבץ מחבר מלכים בין חורבן ישראל ובין חורבן יהודה, הוא מסביר את התדרדרות ישראל עד לחורבן הסופי. "וַיִּבְנוּ לָהֶם בָּמוֹת בְּכָל-עָרֵיהֶם מִמִּגְדַּל נוֹצְרִים עַד-עִיר מִבְצָר. וַיַּצִּבוּ לָהֶם מַצֵּבוֹת וַאֲשֵׁרִים עַל כָּל-גִּבְעָה גְבֹהָה וְתַחַת כָּל-עֵץ רַעֲנָן" (10-9).

הצודק משפטם של ס"ד ושל מחבר מלכים המכתימים את הפעולות האלה כאלילות? הרי במקרא עצמו יש הבדלי גישה בנושאים הללו. על אברהם מספר הכתוב: "וַיִּטַּע אֶשֶׁל בִּבְאֵר שָׁבַע וַיִּקְרָא-שָׁם בְּשֵׁם יְהוָה אֵל עוֹלָם" (בראשית כ"א, 33), ועל יעקב מסופר שהקים מצבה בבית אל סמוך למזבח ולעץ אלון (בראשית ל"ה 15-7), ועל מלכים צדיקים מסופר בספר מלכים שלא הסירו את הבמות! לא בנקל אנו מבינים מדוע פסל ס"ד דווקא את המצבה, נטיעת העץ והאשרה והתיר נימוסי פולחן אחרים. תמוה במיוחד מדוע הותרו הקרבנות, הרי יש בהם בלא כל ספק שייר אלילות רב יותר מנטיעת עץ ליד מזבח שנאסרה. הן הקרבנות קשורים במהותם הראשונית ליסודות האלילות: להנחה שהאלים ניזונים מן הקרבן, להנחה שפרוטרוט הטקס הפולחני (סוג הקרבן, הזמן, הסדר, המקום וכו') פועלים בצורה מסתורית על חוקי ההוויה (ראו מה שכתבתי בפרשת בחקותי). ואכן חשו בכך הנביאים, שאמנם לא הגיעו לשלילה גורפת של הקורבנות, אבל לעתים התקרבו מאד לשלילתם.

יש שפירשו שהמצבה והאשרה נאסרו מפני ששימשו בפולחן האלילי. אבל פירוש זה קשה ואינו משכנע, שהרי גם מקדש, מזבח, קרבן ומנהגי פולחן רבים אחרים שימשו בפולחן האלילי ולא נדחו. והטיב להקשות על כך הרמב"ן:

ואם כן, אסר הכתוב האשרה ואסר כל נוטע בהר הבית אף-על-פי שכוונתו לשמים, ואסר המצבה לשמים, ושניהם מפני חוקת הכנענים. אבל לא הבינותי החק הזה, שהרי הכנעניים גם במזבחות גם במצבות היו נוהגים, שהכתוב אומר ונתצתם את מזבחותם ושברתם את מצבותם (דברים י"ב, 3), כי את מזבחותם תתצון ואת מצבותם תשברון (שמות ל"ד, 13), וכן בכל מקום.  

כל התמיהות האלה מעוררות את השאלה החשובה – האם כל מה שכולל המקרא באלילות הוא אלילות? ובניסוח רחב יותר, מה היא אלילות?

האם ישראל היו אליליים?

מן הבחינה השמרנית-דוגמטית התשובה לשאלה מהי אלילות פשוטה: כל מה שהמקרא מכליל באלילות הוא אלילות. אבל מן הבחינה הביקורתית שאלה זו אינה פשוטה כלל.

ניטול למשל את סיפור פסל מיכה (שופטים י"ז-י"ח), סיפור מופלא מכמה בחינות (עיינו במה שהבאתי בשמו של מרדכי שלו בפרשת תולדות).

הסיפור מספר על בני דן ההולכים לכבוש נחלה בצפון הארץ. בדרכם הם מגיעים לבית אלהים שיש בו אֵפוֹד וּתְרָפִים וּפֶסֶל וּמַסֵּכָה (י"ח, 14). לבד מן האפוד כל שאר האובייקטים הנמנים נפסלו באמונה המקראית ונחשבים לנימוסים אליליים. בני דן מבקשים לדעת היצליחו במסע הכיבוש. כלשון הסיפור: "וַיֹּאמְרוּ לוֹ שְׁאַל-נָא בֵאלֹהִים וְנֵדְעָה הֲתַצְלִחַ דַּרְכֵּנוּ אֲשֶׁר אֲנַחְנוּ הֹלְכִים עָלֶיהָ. וַיֹּאמֶר לָהֶם הַכֹּהֵן לְכוּ לְשָׁלוֹם נֹכַח יְהוָה דַּרְכְּכֶם אֲשֶׁר תֵּלְכוּ-בָהּ" (י"ח, 6-5). מהלך הסיפור מאשר את תשובת הכהן. בני דן כובשים נחלה ועיר: "וַיִּקְרְאוּ שֵׁם-הָעִיר דָּן בְּשֵׁם דָּן אֲבִיהֶם אֲשֶׁר יוּלַּד לְיִשְׂרָאֵל… וַיָּקִימוּ לָהֶם בְּנֵי-דָן אֶת-הַפָּסֶל" (30-29). כך נוסד מקדש דן, אחד משלושת מקדשי המלך (מקדשים מרכזיים, שבהם נערך פולחן ממלכתי של בית ראשון).

לפי קויפמן אין כאן דופי במונותאיזם; צלמיות שנמצאו במוצא מימי המקרא. צילום: פלאש 90
לפי קויפמן אין כאן דופי במונותאיזם; צלמיות שנמצאו במוצא מימי המקרא. צילום: פלאש 90

ועתה נשאלת השאלה האם הפולחן המתואר בסיפור הוא אלילי? כך סבור מי שנתן לסיפור את צורתו הסופית, כפי שניכר מן הדברים שהוא שם בפי מיכה בעל המקדש, הקובל באוזני בני דן שגזלו את הפסל: וַיֹּאמֶר אֶת-אֱלֹהַי אֲשֶׁר-עָשִׂיתִי לְקַחְתֶּם (י"ח, 24). וכך סבורה הפרשנות היהודית העתיקה. אבל הצדקו במשפטם? אין בסיפור זכר לאלים זרים, לא לבעל, לא לעשתורת. בני דן מבקשים לשאול באלהים והכהן שואל בה'. ה' עונה לכהן, ומהלך הסיפור מוכיח – אמת דיבר הכהן. אמנם במקדש יש פסל – אין אנו יודעים את פרטי צורתו – אבל גם במקדש שלמה היו פסלי כרובים, ובירושלים עמד עד ימי חזקיהו פסל "נְחַשׁ הַנְּחֹשֶׁת אֲשֶׁר-עָשָׂה מֹשֶׁה" (מלכים ב י"ח, 4). וכבר הבאתי (בפרשת ויצא) את דברי יהודה הלוי, שתמה מה בין עגלי הזהב של ירבעם במקדשי בית אל ודן לבין הכרובים במקדש שלמה בירושלים, והשיב שאין בין אלה לאלה אלא שהכרובים הותרו ועגלי הזהב נאסרו.

ברור שהתשובה לשאלה אם הפולחן בדן אלילי או לא תלויה בהגדרת המונותיאיזם ובהגדרת האלילות. אם נקבל את הערכת המספר המקראי הפולחן הוא אלילי, אבל אם נלך בעקבות יחזקאל קויפמן ונגדיר את המונותאיזם כאמונה באל אחד ועליון על כל, ואת האלילות כאמונה באלים רבים הכפופים לחוקי ההוויה, אין לנו רשות לראות כאן אלילות. אין שום סימן בסיפור שהכהן ובני דן מאמינים באלים רבים השותפים לה' בהנהגת העולם, או שהם מאמינים באלוהות הטבע, או שהם מדמים את ה' כמשועבד לחוקי ההוויה. למשל, שהוא נולד מן החומר, שיש לו בת זוג ובנים.

ואפשר ללכת אף רחוק יותר. גם אם היה מתברר שבמרכז המקדש בדן עמד פסל של ה' בצורת אדם אין זו אלילות, אם לא מתלווה לפסל אמונה אלילית הסותרת את הגדרת המונותיאיזם. הן האמונה שלה' יש דמות קיימת בכל המקרא (ראו ברשימתי על פרשת ואתחנן), ומדוע פסל המסמל את הדמות הזאת לאלילות ייחשב?

מהי בעצם אלילות?

הגדרה מדויקת של האלילות חיונית לשם מתן תשובה לשאלה המסובכת, ההיה עם ישראל עם אלילי בתקופת בית ראשון (מימות דוד ושלמה עד החורבן) או בניסוח יותר מדויק מה היה משקלה של האלילות בתודעת עם ישראל. על-פי עדות המקרא עצמו – ספרי מלכים והנביאים – התשובה לשאלה חיובית. אבל התשובה המקראית מצרפת אלילות "אמיתית", עבודת אלי נכר בפומבי, כפי שנהגה למשל בחצר אחאב מלך ישראל או בימי מנשה מלך יהודה, לאלילות "דוגמתית". במיוחד בולט הדבר בתיאור הממלכה הצפונית בספר מלכים. מלכי ישראל כולם עושים הרע בעיני ה', אבל בכל מה שמסופר על מלכי ישראל החל מימות יהוא, שהשמיד את עבודת הבעל של איזבל, אין עדות ל"אלילות אמיתית" אלא רק ל"אלילות דוגמטית" – עבודה בבמות וחטאת ירבעם (עגלי הזהב).

אין זה מפליא שהפרשנות היהודית העתיקה הולכת בעקבות המקרא בהגדרת האלילות, אבל מפליא מאד שזו גם תשובת חוקרי המקרא. הסכמתם מפליאה מפני שבדרך כלל יחסם למקרא חשדני מאוד. את עדות המקרא הם דוחים ברוב המכריע של המקרים ורואים אותו כבדיה תיאולוגית, ודווקא את השקפת המקרא על האלילות הצילו מבין ההריסות.

מדוע לא נאסרה הקרבת קרבנות? פרופיל המזבח הקדום בהר עיבל. צילום: דניאל ונטורה
מדוע לא נאסרה הקרבת קרבנות? פרופיל המזבח הקדום בהר עיבל. צילום: דניאל ונטורה

נציג את ההבדל בין הגישה הדוגמטית, המקבלת את הערכת המקרא, ובין הגישה המקבלת את הגדרת קויפמן בהערכת הממצאים הארכאולוגים הנחשפים בארץ ישראל.

החפירות בארץ ישראל חושפות צלמיות רבות מסוגים שונים עד חורבן הבית הראשון. כיצד עלינו להסביר ממצא זה? לפנינו מקרה נדיר, שנקבל בו תשובה זהה מפי רבנים וחוקרי מקרא ביקורתיים. הרבנים לשיטתם יראו בממצאים עדות מסייעת לטענת ספר מלכים ונביאי החורבן על חטא האלילות, והחוקרים הביקורתיים יצטרפו לדעתם, גם אם עדות המקורות המקראיים אינה מכרעת בעיניהם.

אבל ספק גדול אם הצלמיות מוכיחות שעם ישראל היה אלילי. ודאי! הוא היה אלילי לפי השקפת המקרא. אבל לא את זה אנו שואלים! שאלתנו היא, המעידות הצלמיות שהשקפת העולם של המחזיקים בצלמיות היתה אלילית לפי המובן שקבענו לאלילות למעלה? ספק רב מאד. סביר יותר שהצלמיות שימשו קמעות, אמצעים לפריון, לפרנסה, שכמותם מצויים בכל הדתות המונותאיסטיות – היהדות, הנצרות והאסלאם – מאז ועד היום. מעין התרפים של רחל (בראשית, ל"א, 19) ומיכל (שמואל א י"ט, 13). ומעין אמצעי השמירה האליליים שנמצאו על גופות הקנאים שנלחמו במלחמות המקבים (חשמונאים ב, י"ב, 40). גם העובדה שבניגוד חריף למקוריות הספרות היהודית אין סגנון פיסול יהודי מסייעת להנחה שהמיתוס, המעצב את הצלמיות, לא פעל ככח עממי בישראל. בממצאים הארכיאולוגים צריך לשקול גם מה חסר. צלמיות נמצאות בשפע אבל מקדש אלילי מובהק לא נמצא.

ועדות מכתבי לכיש תוכיח! מכתבים אלה נכתבו בידי חיילים יהודים בזמן חורבן הבית הראשון. והנה במכתבים אלה נזכר ה' בלבד. עד כמה שונים המכתבים המעידים לפי תומם מקטרוגי המקרא וממסקנות החוקרים!

סוף דבר ההיה עם ישראל עם אלילי בתקופת בית ראשון? התשובה נגזרת על-פי ההגדרה מהי אלילות. מי שמקבל את הגדרת המקרא לאלילות יענה בחיוב אבל מי שאינו מקבל יהסס מאד בתשובתו.

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

5 תגובות למאמר

  1. מאמר נאה ובכל זאת הערה כדי להבחין בין הגשמה, אלילות, ואיסורים.

    עבודת הבמות ביהודה לא היתה אלילית, היא היתה אסורה אבל לא אלילית. התורה מצווה להקריב קרבנות רק במקום מוסדר אבל כנראה שבזמנו כל מי שעשה על האש נהג להקריב חלק מהסטייקים לאלוהים.
    זאת עבודת הבמות. זה אסור אבל מעיד בעיקר על רצון לסגוד לאל ועל חולשת המקדש המרכזי.

    העגלים של ירבעם, פסל מיכיהו, היו הגשמה.
    גם זה אסור אבל זאת אינה אלילות. אלה פסלים של האל היהודי.
    הגשמה כזאת מראה על קושי בתפיסה של אל נטול גשמיות, על תפיסות אמוניות שדורשות אל שאפשר למשש. התפיסה אולי אלילית אבל זאת אינה אלילות ממש.

    עבודה זרה של ממש ראינו בעבודת האשרה, מולך, בעל וכיו"ב.
    זאת תפיסה שכופרת במונותאיזם, באל האינסופי והכל יכול, ונותנת מקום לאלים נוספים, אלים מקומיים או אלים לצרכים מסוימים.

    אין ספק שפולחנים אליליים היו נפוצים בישראל וביהודה, אבל ראו להבדיל בין התופעות השונות.

  2. מה לגבי נביאי הבעל?
    מה לגבי התיאורים של יחזקאל על פולחן השמש (אֲחֹרֵיהֶם אֶל הֵיכַל יְהוָה וּפְנֵיהֶם קֵדְמָה וְהֵמָּה מִשְׁתַּחֲוִיתֶם קֵדְמָה לַשָּׁמֶשׁ)
    וכל תיאורי המולך, ותיאורי האשרה בימי ירבעם?

  3. מה מניע את מבקרי המקרא להיות אדוקים כל כך בתפיסה המונותאיסטית כשזה נוגע ליהדות בית ראשון? פסלים ופולחנים גשמיים יש גם בנצרות, ומבלי שתואשם באליליות דומה.

    ראשית ביקורת המקרא במגמה אנטישמית בגרמניה במאה ה-19. נראה שנשארו במחקר שאריות מתקופה זו, עם תוספות חדשות. מנסים בכל כוחם למחוק את תרומת היהדות לתרבות המערבית. ולעזאזל העובדות

    1. ביקורת המקרא היא אמונה דתית באי נכונותו של המקרא.

      לדידם, דברי המקרא בחזקת שקר, ואילו השערותיהם הם בחזקת אמת. הכל יפורש על פי אמונת דת זו.

      צחוק אחז בי למקרא הוויכוח בין יוסף גרפינקל לישראל פינקלשטיין. בעוד גרפינקל טוען [לגבי ח'ירבת קייאפה] כי המקרא בחזקת שקר עד שיוכח אחרת, לעומת פינקלשטיין הטוען כי המקרא בחזקת שקר גם אם יוכח אחרת.

  4. HAHתשובה ל
    נביאי הבעל מופיעים בזמן איזבל. הזכרתי זאת ברשימתי. והם חלק מעבודת אלילים שמרכזה בבית המלך. אין לדעת עד כמה הייתה תופעה עממית. תן לבך שנביאי השקר במקרא, למשל בירמיהו, הם נביאי המנבאים בשם ה'.
    תיאורי המלך במקרא מעורפלים מאד. מכמה מקומות אף נראה, שהמעבירים בניהם באש דימו שהם מקריבים לה', ומלבד זאת הוא נזכר רק בימי מנשה ואחז.
    תיאור אשרה בימי ירבעם איננו מוכר לי (האם כוונתך ל י"ד, 15). ובכל אופן אשרה, אשרים, משמש במקרא בכמה מובנים (למשל בפסוק שהבאתי ברשימה מובן המלה הוא עץ, לעתים היא מזווגת עם מצבה וכו' ). וצריך לעיין היטב בפסוק לראות למה הכוונה.
    הפסוק מיחזקאל ח, 16 המתאר פולחן פומבי אלילי במקדש בימיו, רב עניין וניתן ללמוד ממנו הרבה! יחזקאל הנמצא בבבל רואה תמונה שירמיהו הנמצא בירושלים איננו רואה!