והתקשורת הישראלית ממשיכה בשלה

דיווחים "סימטריים", חד-צדדיות? עוינות כלפי הימין? מה יש בה בתקשורת הישראלית שכל כך מרתיח את הקהל דווקא בעיתות משבר?

כמו בכל תקופה של מלחמה או עימות, התקשורת הישראלית לא מחמיצה הזדמנויות להרתיח את הצופה הישראלי דיווחים חד-צדדיים או "סימטריים" רק מקצרים את גבול הסבלנות של הקהל הלאומי, ופתאום פייסבוק נראה כמו אלטרנטיבה טובה בהרבה טור ביקורת תקשורת

לציבור נמאס; חדשות ערוץ 2. צילום: מיכל פטאל, פלאש 90
לציבור נמאס; חדשות ערוץ 2. צילום: מיכל פטאל, פלאש 90

התגברות אירועי הטרור והפיגועים הקטלניים, ערערה עת תחושת הביטחון האישי אצל חלקים גדולים בציבור. דומה שרצף האירועים הצית מחדש כמה מוקדים של התגוששות בחברה הישראלית. ימין ושמאל, יהודים וערבים, מתנחלים ו"תל-אביבים" שבו באחת אל הוויכוחים הישנים. חלק מהדיונים אמיתיים, שורשיים ומבטאים שסע נושן שקיים כאן ובעתות משבר הוא מתפרץ, וחלקם מדומים, כאלה שבכוונת מכוון הוצתו על-ידי מי שמבקש לפורר את החברה הישראלית ולשרוף את הגשרים שבה. אחת הדוגמאות הבולטות לכך היא החיכוך בין התקשורת לבין הציבור הישראלי שצורך אותה: באופן שיטתי, גילויי הסלידה מהתקשורת מתעצמים דווקא באירועים ביטחוניים.

בימים האחרונים מתחוללת ברשתות החברתיות סערה זוטא על תפקוד התקשורת באירועים האחרונים. הטוקבקים והתגובות ברשתות עמוסים בביטויי זעם כלפי כלי התקשורת המרכזיים, אשר הטענה כלפיהם היא על האופן המוטה בו הם מציגים את התמונה. זו כבר לא "התקשורת השמאלנית" (טיעון אוטומטי שנשלף כמעט בכל שיחת סלון על האג'נדה של העיתונאים), אלא דווקא התחושה שהזווית הישראלית מוצגת באופן נייטרלי בסכסוך הזה. השיא הגיע ביום חמישי האחרון, כאשר צוות של חדשות ערוץ 2 הותקף בעפולה והכתב הערבי, פוראת נסאר, ספג אלימות מגונה מצד יהודים זועמים. מיד יצאה שרשרת גינויים מצד עיתונאים וקולגות שהפנתה אצבע מאשימה להסתה ברשתות החברתיות. שוב חזר הניגון על "החברה החולה", על חבורת המתלהמים והברברים מהימין, ועל הקיצונים משני הצדדים.

ניסיתי לחשוב מדוע דווקא ברגעים של עימות צבאי או טרור מתגבר, גוברים חיצי הביקורת כלפי התקשורת הישראלית. מה יש בסיקור התקשורתי של האירועים שמוציא את הצופה או המאזין משלוותו?

האשם האולטימטיבי

זה התחיל לפני כשבוע. לכאורה עוד ערב עמוס בחדשות, שעד מהרה הפך לאחד ממופעי האימים של חדשות 2. ישבתי לצפות בסיכום "נאום השתיקה" של ראש הממשלה נתניהו בעצרת האו"ם. עיקר הנאום עסק בתוכחה כלפי מנהיגי המערב והמוסר הכפול שהם מפעילים בבואם לבקר את מדיניות ישראל. נתניהו העדיף להתמקד בצביעות של המערב בסוגיית הגרעין האיראני וחימוש המזרח התיכון, ולא להגיב על נאום ההסתה של אבו-מאזן.

הריטואל מוכר: כחודש טרם העצרת הכללית באו"ם, עדת הפרשנים ו"המומחים" במחוזותינו מזהירה מפני קטסטרופה מדינית. פעם זה "צונאמי מדיני" שעתיד לפקוד אותנו, פעם אלו מהלכים בינלאומיים שיובילו ל"בידודה של ישראל", והפעם אפילו בישרו לנו שעבאס צפוי להטיל "פצצה מדינית" בנאומו. מפחיד למדי.

ובכן, אבו-מאזן הודיע בנאומו כי אינו מחויב יותר להסכמים עם ישראל. אף פרשן לא טרח כמובן להעיר כי מעולם הפלסטינים לא עמדו בהסכמים, ולמעשה, כבר שנים שלא התקיים דיון בסיסי על תוכנם (למשל, על כך שסוגיית "השלב הסופי" נותרה פתוחה). במקום זה, זכינו למקהלה אחידה על "המבוכה שישראל נקלעה אליה". אתם מבינים? הפרה שיטתית של הסכמי אוסלו (הרג יהודים, חובות כספיים, הפרות ביטחוניות ומהלכים מדיניים חד-צדדיים) הם 'פינאטס' לעומת הרגש שמתמלא בדיווח על "מכה כואבת" לישראל. משל היתה זו זירת אגרוף.

הציבור יודע להגיב בכעס; מיתוג מחדש של חדשות 2
הציבור יודע להגיב בכעס; מיתוג מחדש של חדשות 2

והנה, לא חלפו שתי דקות מנאום ראש הממשלה, ואודי סגל, הפרשן המדיני של 'חדשות 2' ששהה מחוץ לבניין האו"ם, הישיר מבט לאומה ובפנים חמורות סבר הודיע: "נתניהו לא חידש דבר…לא היה בנאום זכר ליוזמה מדינית". ערד ניר אף התפייט ואמר כי נתניהו נשא את "נאום האתמול" (בפרפרזה על "אנשי האתמול", כינוי גנאי מבית מחנה השמאל לכאלה שחושבים אחרת) וכי דרושה מיומנות כדי להבחין בבשורה מדינית חדשה. אמנון אברמוביץ' הזדעף כהרגלו, ופסק ש"27 דקות מהאו"ם היוו בזבוז זמן מיותר וספק אם הדבר ייסלח". לא פחות.

מעניין לאילו יוזמות מתכוונים המומחים. האם לאלו המופקרות מ'קמפ דייוויד' ו'אנאפוליס' (שגם אותן דחו הפלסטינים)? האם ליוזמה הסעודית על מאות אלפי פליטיה הפלסטינים? מסתבר שרק דיבורים על ויתורים ונסיגות מקובלים על האוחזים במיקרופון, כאילו לא למדנו על בשרינו שההסתה והטרור אינם פוסקים גם בזמן משא-ומתן. כשבשנות התשעים התפוצצו כאן אוטובוסים ומסעדות, היו מי שכינו את הנרצחים "קורבנות השלום" – בבחינת תסמינים לחבלי לידת השלום המתקרב ולחומוס שאוטוטו נאכל ברמאללה. כיום קורבנות הטרור הם תוצאה של "היעדר אופק מדיני", שהאחראי לו הוא נתניהו כמובן. אכן. דם לא מפסיק להישפך מסביבנו במזרח התיכון הבוער, מדינות מאבדות את צורתן, גבולות משתנים, ויצחק הרצוג אומר באולפן מבלי להתבלבל: "היתה לנו הזדמנות פז בשנתיים האחרונות לחתום עם שלוש מדינות באזורינו על הסכם שלום, אך נתניהו פספס זאת בהתנהלותו". אבל אין זה מתפקידה של המגישה להעמיד אותו על הזיותיו.

אין ספק, הבחירה של נתניהו שלא לחזור לשולחן המשא-ומתן היא שנויה במחלוקת ולגטימי לחלוק עליה. רבים סוברים באמת ובתמים כי אם ישראל תראה נכונות להידבר עם הפלסטינים, גל הטרור ידעך וניתן יהיה להגיע איתם להסכמי הבנות כאלה ואחרים. ימים יגידו אם נתניהו צדק או מתנגדיו, אך הסלידה הגלויה אליו מכוערת וחסרת הקשר, והיא מעבירה את הפרשנים על דעתם. גם כשעבאס משבח שאהידים, משלם למשפחותיהם משכורות ומסית באו"ם כנגד ישראל, התגובה הפבלובית של הפרשנים תהיה "נתניהו אשם".

גם אירועי הטרור הרצחניים של הימים האחרונים לא הסיתו את כוכבי התקשורת שלנו ממסלולם. על האירועים באופן כללי קבע בנחרצות אוהד חמו שהם "המשך ישיר של המצב בהר הבית וייאוש מהיעדר משא-ומתן"; לאחר רצח בני הזוג הנקין הוסיף רוני דניאל פנינה לא ממש מוצלחת משלו – "המחבלים ידעו שיש ברכב ילדים…והחליטו שלא לפגוע בהם… כנראה רצו לסמן שאנחנו (המחבלים, ד.ב) איננו חיות אדם שהורגים ילדים" – שעד מהרה נהפכה בכלי התקשורת הערביים למטעמים. אחרי יומיים של התאוששות, הכתב עמית ולדמן שם פעמיו אל זירת הרצח בו קיפחו את חייהם נחמיה לביא ואהרון בנט ז"ל, ושאל בדאגה לשלומם של הרוכלים בשוק הערבי (שהביטו ברצח המתרחש לנגד עיניהם ובחרו להמשיך לשתות קולה). אלה סיפרו לו על החשש שאחז אותם שמא יותקפו על-ידי אחיהם הערבים במידה וינסו לעזור. "נפגעה לנו הפרנסה" הוסיף אחד מהם, "מי יבוא לקנות כאן עכשיו"? ואת השבוע התקשורתי המביך קינח משה נוסבאום, שהתנצח בשידור חי עם בנצי סאו ופסק כי לא היה נכון לירות במחבלת מהפיגוע בעפולה, חרף הנימוקים הביטחוניים של ממלא מקום המפכ"ל.

משהו השתנה?

השבוע הזה לא מסמן בהכרח את הצד שאליו מוטה התקשורת, כמו שהוא מהווה תמצית מרה של 22 שנות אוסלו; עצימת עיניים נוכח 100 שנות סכסוך, ודמוניזציה לאוכלוסיית המתיישבים שמעבר לקו הירוק.

התקשורת בעידן הפייסבוק חיה על זמן שאול; אולפן 10. צילום: משה שי, פלאש 90
התקשורת בעידן הפייסבוק חיה על זמן שאול; אולפן 10. צילום: משה שי, פלאש 90

צרכן התקשורת הישראלי משול ל"מר גמיש". ניתן לשחק בו, למתוח, לעוות ולשנות את צורתו עד גבול מסוים שבו החומר העוטף נקרע וכל מה ששמור בתוך הבטן נשפך החוצה. בשגרה, אוזנו של המאזין יכולה לסבול כמעט הכול: חד-צדדיות בדיווחים, איתרוגים מאיתרוגים שונים, תוקפנות כלפי נבחרי ציבור מהצד הלא-נכון של המפה, התעלמות מאירועי טרור "קלים" ועוד. אך כאשר השגרה נקטעת ואירוע לאומי פוקד אותנו ודורש את לכידותנו ואת עמידתנו הנחושה, התקשורת הנוכחית כבר הופכת לדבר שבלתי אפשרי לשאת.

האזרח הישראלי אמנם כבר לא מפנטז על תקשורת אוהדת, אך דיווחים עוינים או אפילו "סימטריים" הם כבר מוצר שהוא אינו מוכן לצרוך. שינויי לשון בין יהודים לערבים ("טרור יהודי" מול "מפגע אלמוני"), בין סביל לפעיל ("יהודים תקפו" מול "אוטובוס נרגם באבנים") וכדומה, חצו מזמן את רף הסבלנות שלו. העובדה שקמים גופי תקשורת ואתרי אינטרנט עם נטייה לאומית יותר המראים שאפשר גם אחרת, מקצרת במיוחד את אורך הרוח שלו כלפי גופי התקשורת המסורתיים.

לאור תוצאות הבחירות האחרונות, קשה במיוחד להתווכח עם הטענה כי התקשורת הממוסדת איבדה את אמון הציבור. בעידן הרשתות החברתיות המשתמש מסגל לעצמו אוריינות תקשורתית ופוליטית, והיא ממלאת אצלו את החלל הריק בהיעדרו של ניתוח אוהד, אמפתי ופטריוטי. מה שלא עשתה הרשות השנייה ונציב תלונות הציבור ברשות השידור, עושה אלגוריתם השיתופים והתגובות של צוקרברג בפייסבוק. הגדיר זאת היטב באולפן הפרשן עמית סגל, באותו ערב רצחני: "נאום נתניהו יתקבל וודאי באהדה רבה בקרב רובו הגדול של הציבור, מה שפחות באולפנים". למעשה, ניתן לומר שבעידן הפייסבוק והטוויטר התקשורת הממוסדת חיה על זמן שאול. הרשתות החברתיות מריצות דיווחים במהירות האור, אפילו לפני הכתבים באתרי האינטרנט הגדולים. ממילא, ככל שהתקשורת תמהר להתאזן ולרכוש את אהדת הקהל כך ייטב לה, וככל שהיא תפגע בסבלנותו כך היא תמהר לאבד מכוחה.

אבל הכי טוב יהיה לאמץ את הפיתרון הקלאסי: פשוט שחררו את ענף התקשורת מאחיזת הממשלה, מוועדות, מסבסודים, מרגולציות וממחיקת חובות למיניהם. בואו ניתן לתחרות אמתית בין ערוצי התקשורת, בתנאי שוק חופשי, להילחם על דעת הקהל הישראלית. נראה אז מי ינצח.

(Visited 1 times, 1 visits today)

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

23 תגובות למאמר

  1. הפסקה האחרונה חשובה ביותר. עם ערוץ 20 ישדר חדשות בשעה 20:00 אפשר יהיה לסגור את ערוץ 10 ו- 22

  2. תענוג לקרוא!
    מזדהה הזדהות מוחלטת, למה אין יותר קולות כמו שלך.
    מחכה בקוצר רוח לקרוא חומרים נוספים.

  3. מסכימה לגמרי.כתבה מצויינת כבר שנים ובמיוחד בימים אלה התקשורת מכבסת מילים
    ומתעלמת מצבור הצופים והאינטליגנציה שלהם.כתבה מעניינת ומשקפת את המציאות.דרוש מהפך ואיזון בתקשורת

  4. כל מילה בסלע!
    מדוייק ומשקף לחלוטין את מצבינו העגום.!
    סוף סוף דברי טעם יישר כח ידידי.

  5. ערוץ 20 זו התשובה!!!! תגישו חדשות ברמה גבוהה, תראו גם את היופי שבמדינה, תפסיקו לארח את גדעון לוי ושכמותו, יש לנו מספיק כאלה בערוצים 10 ו-22!!!! תפיקו תוכניות טובות וקדימה, נמיר את הערוצים האלה, שמזינים את התקשורת העויינת!!!

  6. כתוב טוב מאוד!
    ענייני ולא מתלהם, ומסביר עמדה מאוד נפוצה בחברה הישראלית, באופן נגיש וברור

  7. אני הפסקתי להתרגז על התקשורת העוינת כיוון שהפסקתי לצרוך אותה, פשוט אינני צופה בערוצי הטלויזיה ואינני שומע את ערוצי הרדיו אלא רק את אלה המדווחים בסובייקטיביות על הנפגעים שלנו, על הצבא שלנו מחד ועל האויב הפלסטיני/ערבי שרוצה להשמידנו מאידך.

  8. והכי פשוט זה לא לצרוך את התקשורת הזאת- אף אחד לא מחייב לצפות בערוץ 2 לקרוא עיתון הארץ וכו'.ברגע שלא קוראים אותם גם לא ממנים אותם- הרי הם ניזונים מאחוזי צפייה והזמן יעשה את שלו ועם ירידת אחוזי הצפייה החשיבות העצמית ונפיחות הדעת שלהם תגיע למידה שראויה להם.

  9. אין לי טלויזיה בבית כבר שנים רבות, אני לא קורא "הארץ" ולא "ידיעות אחרונות", אני מקפיד להכנס לאתרי חדשות רציניים באינטרנט (רמז: YNET הוא לא אתר חדשות רציני). נכון, עם הרדיו יש בעיה מפני שקשה לקלוט רשתות שאינן גלי צה"ל או רשת ב' בחלקים גדולים מהארץ, אבל אני מניח שעם הזמן גם הפער הזה יתמלא.

  10. הגיעו לאותה מסקנה: תקשורת ההמונים מקיימת סימביוזה עם קובעים שקיימת סימביוזה בין תקשורת ההמונים לטרור: התקשורת תקשורת ההמונים מקדמת את אינטרסיי הטרוריסטים והטרוריסטים מקדמים את אינטרסיה (יחסים סימביונטים). הסיבה- התקשורת תופסת את הטרור כחומר חם ומבוקש לשידור ולכן פועלת לקידומו. בעבר ניתן היה למצוא את רשימת המחקרים האלה באתר של אוניברסיטת חיפה. הם הוסרו יתכן כדי לרצות את התקשורת. מכאן צריך להבין שאין כאן שאלה של 'שמאל' ו'ימין'. זה אופייה של תקשורת ההמונים- היא מקדמת טרור מטבעה. תפסיק לעשות זאת רק אם תוטל עליה צנזורה. מאחר והתקשורת משדרת ע"ס 'צנזורה צהובה' (מקדמת חומר 'סנסציוני'), ואנטימדינתיות לתפיסתה זה סוג של צהובונות, בכלל זה קידום הטרור – ממילא השידור 'החופשי' כיום מצונזר.

    1. עשרות מחקרים אקדמים הגיעו לאותה מסקנה: קיימת סימביוזה בין תקשורת ההמונים לטרור. התקשורת מקדמת את אינטרסיי הטרוריסטים והטרוריסטים מקדמים את אינטרסיה (יחסים סימביונטים). הסיבה- התקשורת תופסת את הטרור כחומר חם ומבוקש לשידור ולכן פועלת לקידומו. בעבר ניתן היה למצוא את רשימת המחקרים האלה באתר של אוניברסיטת חיפה. הם הוסרו יתכן כדי לרצות את התקשורת. מכאן צריך להבין שאין כאן שאלה של ‘שמאל’ ו’ימין’. זה אופייה של תקשורת ההמונים- היא מקדמת טרור מטבעה. תפסיק לעשות זאת רק אם תוטל עליה צנזורה. מאחר והתקשורת משדרת ע”ס ‘צנזורה צהובה’ (כלומר מקדמת חומר ‘סנסציוני’), ואנטימדינתיות לתפיסתה זה סוג של צהובונות, בכלל זה קידום הטרור – ממילא השידור ‘החופשי’ כיום מצונזר.

  11. אבל נתניהו רוצה למנוע מהעם לגלוש ימינה.

    כבר שנים שהביקורת על נתניהו היא מהימין על כך שהוא לא בונה לא מוציא מחוץ לחוק את המפלגות הערביות והתנועה האיסלמית מאפשר לפלשתינים להתחמק מתשלומי חובותיהם ומאפשר להם להסית ונמנע מלאכוף סדר בישובים הערביים.

    נתניהו חושש מלהפוך לשמאלני מוקצה ולכן הוא מתחזק בעזרת התקשורת שמאל יותר קיצוני ממנו.

  12. מה שאותי הכי מעצבן בתקשורת אלו הרמיזות האינסופיות שאנחנו (פרט ליחידי א
    סגולה נעלים בעיני עצמם מהקשורת ומהשמאל) אשמים בכל דבר רע שקורה לנו. לשיטתם, אנחנו "הבאנו זאת על עצמנו". אני די אדישה לאמונה הנאיבית של חלקם באופק מדיני / תהליך שלום וכדומה ולסלידתם מנתניהו. אני פשוט לא מסוגלת לסבול את המסר שאנחנו חלאות אדם / חסרי מוסר / מוגבלי אופקים/ חמדנים / גזענים וכדומה. בזמנים קשים ומתוחים ההאשמות הללו הופכות :-)לבלתי נסבלות.
    י

  13. (המשך)
    חמור אף יותר מהרמיזה שאנחנו הבאנו את האסונות האלו על ראשנו זוהי מסקנתם שהאסונות מגיעים לנו בשל חטאנו ופשענו
    הייתי שמחה שיערך מדי פעם דיון רציני של הפקת לקחים, כולל ניתוח כשלונות / מחדלים / קונספציות מוטעות וכדומה. ברור לי שאיננו נוהגים תמיד בתבונה, במוסריות, בחשיבה מספקת קדימה לטווח ארוך וכדומה. איננו צריכים להיות חרשים לביקורת מושכלת. אך מה שהתקשורת נוטה לעשות זו לא הפקת לקחים שקולה לאחר הארועים אלא סוג של שמחה לאיד מרושעת בנוסח של "כואב לכם? – נהדר!. מגיע לכם!".
    נדמה לי שזה מה שמוציא גם אנשים אחרים מדעתם.

  14. העובדות בכתבה נכונות, אבל כבר אפשר להפסיק לכעוס.

    זה סביר לגמרי שיהיו כלי תקשורת שתהיה להם אג'נדה פוליטית. הכעס נוצר כאשר מי שלא מעוניין לשמוע מרגיש שמכריחים אותו. כמו שהגיבו כאן – יש היום המון כלי תקשורת בעלי אג'נדה שונה, ואפשר לבחור. נראה שאחרי הבחירות האחרונות, אנשים פשוט מפסיקים עם הערוצים שנחשבו קודם לכן "מרכזיים".

    בכל אופן, מי שחשובה לו האמת – כדאי שישמע את שני הצדדים. גם לאתר הזה יש אג'נדה.

    1. תקשורת ההמונים מטבעה (כלומר ערוצי הטלוויזיה העיקריים וערוצי נישה 'אינטלקטואלים' כגון ערוץ 8), מקדמת אלימות פשיעה וטרור לאינטרסיה. נוח להם להיתפס כ"שמאל", זו מסכה, הצגה שמקשה על הצופה להבחין באופי השידור, מניעיו ומטרותיו. הם משרתים את החברות הכלכליות הגדולות ולכן פועלים להחלשת הפרט הציבור והארגון המדיני. איש תקשורת שלא יתאים עצמו ימצא עצמו בחוץ (נכון שערוץ 20 כרגע שונה באופן ניכר, אך לא לאורך זמן, במידה ויתקבל ל'חברותא' התקשורתית). אגב, מעניין שאתה תומך באופי השידור הזה של תקשורת ההמונים ואתה באמת שמאלני בניגוד לה, מה זה אומר עליך?

  15. גם אני משתדל שלא להתעצבן בכל פעם שאני רואה מהדורת חדשות בתקופה האחרונה ולהקשיב בכל זאת על מנת לאתגר את קו המחשבה שלי. אני מסכים לגמרי שכוחות השוק בעידן המודרני כבר ישנו את המגמה ויצעידו אותנו לעידן חדש של צריכת תקשורת

  16. צריך לזכור שחלק לא קטן מאנשי התקשורת הם מוטבים של הקרן החדשה לישראל והמשכורת שהם משתכרים בגוף התקשורת שבו הם עובדים מתגמדת לעומת טובות ההנאה שהם מקבלים מהקרן:

    http://www.nif.org.il/organizations_search/the-freedom-of-information-association

    http://www.anu.org.il/about_org

    http://agenda.anu.org.il/for-journalists/

    1. אבל במהלך הפוך: מי שרוצה לעבוד בטלוויזיה ולשרוד (לא משנה באיזה ערוץ, 1, 10, 2 "החינוכית") חייב להיות מוכן לשרת את המדיום בצורך שלו להשיג רייטינג באופן שהמדיום תופס. תקשורת ההמונים מקדמת את הטרור כחומר חם לשידור ('סנסציוני' לתפיסתה, במסגרת צרכיה לייצר ולשדר מה שהיא תופסת כ'צהוב'. בערוץ 1 באחת השנים, לוו הדיווחים על פיגועים במוסיקה סקסית ומעוררת, ככלי נוסף לעידוד הטרור, וכביטוי להנאה שהמדיום מפיק מהטרור, הנרשמת כרייטינג).זו בעיה עמוקה בהרבה מאשר רק הקרן החדשה, שכשלעצמה בעיה חמורה, זה האופי האימננטי של המדיום. ככה הוא מעונין לשדר מטבעו. פרופ' פוסטמן (מומחה להשפעות הטלוויזיה, שגם קבע שזה כלי מקדם אלימות מס' 1, מטבעו), כתב שאי אפשר לדעת מראש למה תגרום המצאה טכנולוגית ומה יהיו השפעותיה על החברה. איש לא צפה שהמדיום הטלוויזיוני יהיה מטבעו ומהותו מכשיר כול כך מסור ומחויב לקידום הטרור.

  17. הבעייה היא שערוצי התקשורת האחרת הם, כרגע לפחות, חובבניים לחלוטין.
    ערוץ 20 משדר ברוב שעות הפריים שידורים חוזרים לעיפה של הגשש החיוור. יש ב 22.00 את הפטריוטים שהיא למעשה פופוליטיקה רעשנית עם קהל מתדיינים מאוזן. שיפור לעומת הקיים אבל לא לטעמו של כל אחד.
    ומה חוץ מזה? פחות או יותר כלום.
    גלי ישראל בלתי ניתנים לקליטה ברוב אזורי הארץ. וגם בהם כל תוכניות האקטואליה המענינות בבוקר. יש תכנית נהדרת של אראל סגל בין 10.00 ל 12.00. אבל מי שרוצה תוכנית אקטואליה לא שמאלית בשעות אחר הצהרים והערב שיחפש ערוץ רדיו אחר. י.
    מצטער להגיד שהתקשורת האחרת היא בינתיים משהו מאוד עלוב וחובבני עם
    כמה נקודות אור קטנטנות. אפשר רק לקוות שבעתיד נחוש בשינוי.

  18. כתבה טובה, היה מעניין לראות בדיוק את אותם גופי תקשורת מוטים יוצאים כנגד התקשורת העולמית שמסקרת בצורה מוטה את העימותים
    .MSNBC כנראה מה שמותר לערוץ 2, 10 והארץ אסור בגרדיאן וב

  19. בעבר נהגתי לחשוב שתקשורת ביקורתית אינה בהכרח תקשורת שמאלנית. אך לאחרונה, יותר ויותר – בעיקר בעתות חירום, התקשורת מתגלה בשיא מערומיה.
    הניתוח המעמיק והמדויק, כפי שבא לידי ביטוי במאמר, משקף היטב את ההטייה העקבית של התקשורת לטובת השמאל הפוליטי.