אל תזלזלו במחקר הכלכלי

בדה-מרקר פורסמו לאחרונה טורים נגד עולם המחקר הכלכלי. כשפרופ' עומר מואב ביקש להגיב, העיתון סירב. אנחנו נפרסם את התגובה

בעיתון דה-מרקר פורסם לאחרונה טור של איתן אבריאל נגד עולם המחקר הכלכלי, בטענה שהוא מנותק מהמציאות • כשפרופ' עומר מואב, כלכלן בכיר ויועץ שר האוצר לשעבר, ביקש להגיב על הטור העיתון סירב לבקשתו • אנחנו מביאים כאן את תגובתו

המחקר הכלכלי הוא עניין רציני; זוכה פרס נובל בכלכלה, פרופ' אומן. צילום: פלאש 90
המחקר הכלכלי הוא עניין רציני; זוכה פרס נובל בכלכלה, פרופ' אומן. צילום: פלאש 90

בשני טורים שפרסם לאחרונה איתן אבריאל בעיתון דה-מרקר, הועלו טענות מופרכות כנגד כלכלנים. אני מבקש לסתור כאן בקצרה את הדברים.

"אני לא מאמין בכל הדבר הזה שנקרא מחקר כלכלי. אין לזה שום קשר למציאות", פותח איתן אבריאל את טורו בציטוט של חבר אנונימי שלמד כלכלה. עיקר הטור של אבריאל אמנם מנתח בתבונה בעיה חשובה — עדויותיהם של מומחים בבתי משפט ובצמתי החלטה חשובים נוספים מושפעות מהאינטרס של מי שמשלם להם, וחמור מזה, מומחים רבים מתהדרים בתואר דוקטור, אף שהתואר הוא הונאה — אבל מה הקשר בין הטענות כנגד נוכלים ובין הערך של המחקר הכלכלי? ומה בכלל מייחד את הכלכלנים בנושא זה? הרי עדים מומחים בתמורה לתשלום יש בכל תחום: רופאים, משפטנים, רואי חשבון, פסיכולוגים, גאולוגים, ועוד. גם תארים מזויפים לא חסרים בתחומים אחרים. מדוע דווקא הערך של המחקר הכלכלי זוכה לביקורת במסגרת ביקורת מוצדקת כנגד נוכלים?

יתכן שההסבר נעוץ בכך שהמחקר הכלכלי נתפס על-ידי רבים כתאוריה מנותקת מהמציאות, ולכן אולי אפילו כסוג של נוכלות, ולא כתחום מחקר שמסייע בהבנת המציאות ובגיבוש מדיניות מבוססת ידע והבנה. הד להסבר הזה משתקף בטור נוסף של אבריאל שפורסם לפני מספר שבועות, וטענתו המרכזית היא: "כלכלנים הם עם עקשן. לימדו אותם שאפשר לתאר את העולם במודלים מתמטיים מופשטים, ועל בסיס ההיגיון הזה הם לא אוהבים לעשות שינויים אם המודלים לא מוכיחים באופן חד־משמעי שהשינוי יביא לתוצאה המבוקשת".

אבריאל מציג את תאוריית "השני הטוב ביותר" כהסבר לכלכלנים שלא רוצים לשנות. אבל העובדות הן שכלכלנים הם לרוב אלו שדוחפים לשינויים, והפוליטיקאים בולמים, בעזרת הציבור שרגיל לסטטוס-קוו. הכלכלנים במשרד האוצר, למשל, כותבים כל שנה ספר של חוקים שנבלמים על-ידי הממשלה והכנסת. על פי תאוריית "השני הטוב ביותר", אם בשוק מסוים לא מתקיים אחד התנאים להקצאה יעילה של משאבים, אז לפעמים ניתן להקטין את חוסר היעילות על-ידי שינוי פרמטרים נוספים בכיוון המרחיק גם אותם מההקצאה האופטימלית, במקרה שתנאי היעילות כן מתקיים. לדוגמה, בשוק תחרותי, שכר מינימום יכול ליצור אבטלה ולפגוע ביעילות הכלכלית. בשוק עם מעסיק יחיד לעומת זאת, דווקא ניתן לעתים לצמצם אבטלה על-ידי שכר מינימום. אין, להבנתי, בכוחה של תאוריה זו להסביר חשש משינויים דווקא אצל כלכלנים, חשש לא מציאותי ממילא.

טעות נוספת, שגם לה יש ביטוי בטורו של אבריאל, היא הטענה: "עבור הכלכלנים, בחינה של רפורמה נעשית על פי פרמטרים כלכליים טהורים בלבד: כמות, מחירים ויעילות כלכלית. הם לא מביאים בחשבון יעדים חברתיים־מוסריים בסיסיים כמו אי-שוויון, שוויון הזדמנויות ותרבות עסקית".

האמת היא שכלכלנים העוסקים בניתוח מדיניות כלכלית שואלים תמיד את אותה השאלה: מהי המדיניות שתביא למקסימום את הרווחה. רווחים, יעילות, ובוודאי כמויות ומחירים, הם אמצעים. המטרה היא תמיד רווחה. יתרה מזו, מרכיב חשוב ברווחה הוא השוויון בחלוקת המשאבים. כלכלנים עוסקים גם עוסקים בסוגיות של אי-שוויון בהכנסה ואי-שוויון בהזדמנויות. יש לזה ביטוי נרחב גם בזירה המחקרית, וגם בזירה הציבורית.

וכמובן רצוי להתייחס לטענה שכלכלנים עוסקים במודלים מנותקים מהמציאות. כך למשל, בטורו של אבריאל: "אבל בעולם האמיתי, היכרות עם המציאות והיגיון בריא, שימושיים יותר מהנוסחאות הכלכליות". ובכן, העובדות הן שהמחקר הכלכלי היום וכך כבר לפחות שלושה עשורים, הוא בעיקר אמפירי: ניתוח נתונים. כל אדם יכול לפתוח כתב עת חשוב בכלכלה, למשל American Economic Journal, ולראות שרוב המאמרים עוסקים בניתוח נתונים. נתונים מהמציאות. אכן, גם בכלכלה, כמו בכל תחום מחקר, יש גם תאוריות מנותקות מהמציאות, אבל רצוי מאוד לא לסמוך רק על תחושות ואינטואיציות כאשר עוסקים במדיניות, ולהתעלם ממחקר רב המחובר למציאות.

פרופ' עומר מואב הוא חוקר ומרצה לכלכלה במרכז הבינתחומי הרצליה ובאוניברסיטת וורוויק, שימש יועץ לשר האוצר שטייניץ.

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

7 תגובות למאמר

  1. אחת הדרישות של מדע, חוץ מהיכולת לתאר תופעה קיימת, היא היכולת לחזות אירועים עתידיים. מכיוון שהכלכלנים נכשלים שוב ושוב בחיזוי כלכלי, לא ניתן לקרוא לכלכלה מדע.

    1. כלכלה חוזה (אן מנסה לחזות) הסתברות של אירועים בדיוק כמו תורת הקוואנטים. מבחינה הזאת היא מדע לכל דבר. החלק הלא מדעי הוא הפרשנויות והמדיניות אבל בעיות דומות יש גם בפיזיקה (למשל פרשנות של יקומים מרובים או נטורליזם וכו')

    2. גם חזאים טועים בחיזוי מזג האויר, אז מטראולוגיה אינה מדע?
      זה נכון שקשה עד בלת אפשרי לחזות תופעות בעלות היקף נרחב כמו מזג האויר, או כמו שינויים כלכליים. אבל זה לא מבטל את כל התחום והופך אותו לשטויות.
      גם פיזיקאי שיצטרך לחזות מה תהיה ההשפעה של פצצת אטום על הסביבה לא ידייק- בגלל שזה כבר לא התעסקות באטום אחד במעבדה סגורה.
      ולמרות הכל, כלכלה אינה פיזיקה, היא תחום במדעי החברה וככזו( היא יותר דומה לפסיכולוגיה ולסוציולגיה. )

  2. תומך בהחלט בטענת טלי – החיזוי שלהם ברמת המיקרו כברמת המאקרו לוקה בחסר, בלשון עדינה
    יתר על כן – הכלכלנים עצמם בראותם שכל הנחותיהם בדבר האדם הרציונלי אין בהן שמץ, המציאו את "הכלכלה ההתנהגותנית". למה המרכאות – כיוון שפתאום גילו את מדע הפסיכולוגיה.
    במקום להכביר תאוריות על גבי תאוריות בדבר רציונליות האדם והתנהגותו הכלכלית נזכרו פתאום בטברסקי וכהנמן ובפרס הנובל שלהם על עבודתם בנושא קבלת החלטות וראו זה פלא – בראו תחום חדש על אדני היסוד של הפסיכולוגים. אלו האחרונים עוסקים מזה עשרות בשנים במארג העדין שבין הרגש והרציו בהשפעתם על עמדות והתנהגויות. כלכלנים רציונלים ולא במקרה …
    בהצלחה 😉

  3. הדבר החמור בעיני הוא סתימת הפיות שביצע הארץ.

    לכל כלכלן / חוקר כלכלי יש הטיות. כלכלנים מושפעים מהאידיאולוגיה הכלכלית שלהם ומחפשים את הנתונים שיתמכו בה ומתעלמים מנתונים שאינם נוחים להם. הדרך היחידה לחשוף את ההטיות היא לעמת אותם עם אנשים שיוצאים מהנחות אחרות ומחפשים נתונים אחרים.
    אדם / עיתון שאינו מוכן להיכנס לויכוח מנסה להציג עצמו כ'גורו' שכל החוכמה והצדק עמו
    . זו גם פחדנות וגם חוסר יושר אינטלקטואלי. מה שמחשיד אותם בניסיון ליצור איזושהי מניפולציה / לקדם אג'נדה פוליטית ו/או כלכלית ללא גילוי נאות מינימלי

    זו גם הביקורת שלי על הסדרה המעניינת מגש הכסף. הביאו 3 'גורו'ים מענינים אך לא אפשרו לאף כלכלן אחר להציג טיעון נגדי להביא עדויות המפריכות את התזה של המרצה וכדומה. זו הייתה אינדוקטרינציה חשודה באג'נדות נסתרות.

    1. סתימת פיות?
      ב"הארץ"?
      את בטוחה?
      לא יכול להיות! אני ממש מזועזע!

    2. לצערי, פרט לאתר זה שמפרסם מדי פעם מאמרי עומק בנושא כלכלה, אין לדה מרקר אף מתחרה רציני ולכן סתימת הפיות בו מכאיבה
      בנושאים פוליטיים – מדיניים – ביטחוניים עיתון הארץ הולך והופך לבדיחה עצובה. אבל בכלכלה אין לו אף מתחרה רציני

      זו עוד אחת מנקודות התורפה האינטלקטואליות של הימין
      בישראל.

      ולכך צריך להוסיף את המחדל החמור עוד יותר – אין לימין תסריטאים, מפיקים ובמאים שיעלו סדרת סרטיים תיעודיים בטלוויזיה. איפה התשובה של הימין לפרק השלישי המקומם של מגש הכסף? כולם מתייחסים לסדרה זו כיון שאין אף סדרה מתחרה.