אני פליט, ניצול הנכבה היהודית

כבכל שנה, גם ב-15 במאי הקרוב יציינו הפלסטינים וארגוני השמאל הקיצוני ברחבי העולם את "יום הנכבה". יום זה נחשב עבורם כיום בו פקד אותם האסון הלאומי ב-1948, כאשר דוד בן גוריון הכריז על הקמת מדינת ישראל. מאז ועד היום בעיית הפליטים הפלסטינים עדיין מלווה אותנו. ובעוד שקיימות מחלוקות על פתרונה, אין חולק על עצם העובדה כי הערבים נטשו וברחו בהמוניהם את בתיהם בארץ ישראל. במקביל לכך, באותה תקופה, בעקבות הקמתה של מדינת ישראל התחולל עוול אחר. מאות אלפי יהודים שהתגוררו בשלווה בארצות ערב גורשו, בין אם מרצונם ובין אם לאו. ממשלות ערב לא הצליחו להביס את ישראל ב-48', אז הם מצאו דרך אחרת לבצע פעולת נקם: הם ביצעו אותה באותם אזרחים יהודים שחיו בשטחיהן; אותם יהודים שהיו נאמנים לשליטי ארצות ערב מזה כ-3,000 שנה.

אך אין כאן באמת דימיון. מאות אלפי יהודי ארצות ערב נאלצו לנטוש את ארצות מולדתם מחשש לחייהם ובעקבות הפוגרומים הרבים שחוו שם. בניגוד לפליטים היהודים, חלק גדול מן הפליטים הפלסטינים לא ברחו, אלא על-מנת לשוב ולהרוג את היהודים שיישארו בחיים אחרי שצבאות ארצות ערב יחסלו את היהודי האחרון. ויש לכך אינספור עדויות.

לדוגמה, בספרו אדמת מריבה מביא שמואל כץ מספר ציטוטים של מנהיגים ערבים ועיתונאים, שדווחו בתקופה ההיא על נושא הפליטים הפלסטינים ועל גורלם של היהודים. קנת בילבי, אחד הכתבים האמריקנים שפעל בארץ ישראל באותו זמן, כתב בספרו: "הפליטים הפלסטינים קיבלו עידוד לעזוב את ארץ ישראל מצד הרבה מנהיגים ערביים, כגון המופתי של ירושלים הפרו-נאצי הגולה חאג' אמין אל-חוסייני ומצד הוועד הערבי העליון לארץ ישראל הערבים. הם ראו בגל הראשון של תבוסות הערבים תופעה חולפת בלבד. יברחו ערביי ארץ-ישראל אל הארצות השכנות. דבר זה יסייע לעורר את יתר העמים הערביים למאמץ מוגבר, וכאשר תהלום הפלישה הערבית יוכלו ערבי ארץ ישראל לשוב לבתיהם ולקבל פיצוי מרכושם של היהודים שייזרק לים". גם בעיתון הירדני "פלשתין" נכתב עוד בשלב מוקדם, ב-19 לפברואר 1949:" המדינות הערביות עודדו את ערביי ארץ-ישראל לעזוב את בתיהם באופן זמני כדי שלא יפריעו לצבאות-הפלישה הערביים".

לו מדינות ערב היו מצליחות לפלוש ולהכניע את הישוב היהודי בארץ ישראל, ספק רב מאוד אם היו אלה נטמעים בביטחה תחת השלטון החדש. רמז עדין לכך ניתן להסיק מדבריו של נורי סעיד, שהיה ראש ממשלת עיראק דאז: "אנחנו נפצפץ את הארץ בתותחינו, ונמחה כל מקום בו יתורו להם היהודים מפלט. הערבים צריכים להוליך את נשיהם וילדיהם למקומות בטוחים עד שוך הקרבות". דוגמה נוספת היא זו של המזכיר הכללי של הליגה הערבית, עזאם פחה, שהבטיח לעמים הערביים כי "כיבוש ארץ-ישראל ותל-אביב יהיה פשוט כטיול צבאי". הוא הסביר כי הם עומדים כבר על הגבולות, וכי כל המיליונים שהוציאו היהודים על קרקעות ופיתוח כלכלי יהיו ביזה קלה. את היהודים, אמר פחה, יהיה פשוט לזרוק לים התיכון.

גם אני פליט

מאפייני העלייה היהודית מארצות ערב היו מגוונים. בעוד חלק מהם בחר לעלות ארצה משיקולים ציוניים, אחרים, כמו משפחתי (דור שלישי בלבנון), שהיו חלק בלתי נפרד מהנוף הביירותי של רחוב ואדי אבו ג'מיל בשכונת היהודים (חארת אליהוד), לא ביקשו לעזוב. לאורך כל השנים נסענו לישראל לביקורים משפחתיים, אך תמיד חזרנו לביתנו בלבנון. בשנות ה-90, יחד עם רוב הקהילה היהודית, נאלצנו להפוך לפליטים בעל כרחנו ולעזוב את לבנון בעקבות הרדיפות וההתנכלויות של ארגון החיזבאללה. ארגון זה היה אחראי לחטיפה ורצח אכזרי של 12 אנשי הקהילה היהודית, שאבי ז"ל היה בתוכם. בשל כך, הגדרת המילה "פליט", כפי שמנוסחת באמנת הפליטים בג'נבה משנת 1951, תואמת גם את הסטטוס שלי ושל מאות אלפי יהודים אחרים מארצות ערב ומאיראן.

לפני שנה, ובאיחור רב, קבעה המדינה כי ב-30 בנובמבר יצויין בישראל יום היציאה והגירוש של היהודים מארצות ערב ומאיראן. כלומר יום הנכבה שלנו, הנכבה של היהודים. התאריך נקבע ליום לאחר הכ"ט בנובמבר, אז החלו כ-900 אלף יהודים לחוש את הלחץ הגובר בארצות ערב והאסלאם, ולבסוף נאלצו לנוס ממולדתם. רכושם הגזול והמופקע על-ידי כמה ממדינות ערב, בעיקר מצרים ועיראק, נאמד כיום במאות מיליארדי דולרים, וכולל בניינים של הקהילות היהודיות, עשרות בתי כנסת מפוארים, מפעלים ורכוש פרטי.

השנה, במסגרת אירועי יום הגירוש, יערך ב-30 לנובמבר כנס אקדמי בבר אילן ואירוע מרכזי בקניון מלחה בירושלים, בשיתוף ובמימון המשרד לשוויון חברתי, בראשותה של השרה גילה גמליאלי. משרד החוץ הנחה את הנציגויות בחו"ל לקיים כנסים עם הקהילות היהודיות המקומיות, ומשרד החינוך הנחה לקיים פעילות הסברה לתלמידים בנושא יהודי ארצות ערב ועלייתם לישראל. בנוסף, הוקמו לאחרונה בכנסת שתי שדולות: השדולה למען שימור וטיפוח תרבות ומורשת יהדות ארצות ערב והאסלאם בראשונה של ח"כ קסניה סבטלובה מהמחנה הציוני; ושדולה למען השבת הרכוש היהודי הגזול מארצות ערב בראשותו של ח"כ אורן חזן ומיקי זוהר מהליכוד.

לא רק הפלסטינים

אמנם נראה שהטיפול בנושא הפליטים ברמה הממלכתית מתחיל להעלות על הפרק וזוכה להכרה רבה יותר, יחד עם זאת, נושא הפליטים היהודים מארצות ערב וסוגיית רכושם לא מקבלת את ההד התקשורתי הבינ"ל הראוי. כולם מדברים על הנכבה הפלסטינית ועל זכיותיהם הנצחיות של הפליטים הללו, אך איש לא מדבר על הסבל של יהודי ארצות ערב, על הפוגרומים שחוו בארצות אלה ובוודאי על רכושם המוחרם שעדיין מצוי שם.

העובדה שלא מתעסקים בנושא זה אינה אומרת שאנחנו מוותרים. יש לנו את החובה המוסרית והמשפטית לתבוע ממדינות ערב להחזיר לנו את האדמות אשר הופקעו, ואף לשלם לנו פיצויים על השימוש בהם כל השנים האלה. בכל הקשור לנושא המדיני, על ממשלות ישראל להמשיך ולפעול כך שבמסגרת כל משא ומתן דו-צדדי או רב-צדדי עתידי על פתרון בעיית הפליטים הפלסטינים, בכל אזכור של הכרה בפליטים או קביעת מנגנוני הפיצוי והשבת הפיצוי בפועל – תיגזר גזירה שווה, תיאורטית ופרקטית, הן לפליטים הפלסטינים והן לפליטים היהודים. עליה להכריז כי לא יהיה פתרון צודק לסוגיית הפליטים הפלסטינים כל עוד לא יימצא פתרון לסוגיית הפליטים היהודים ונושא רכושם הגזול.

_______

ד"ר אדי כהן הוא פליט מלבנון ויו"ר פורום קדם למזרחנות והסברה