חברתיים או לא? פיצול האישיות של ש"ס

"הבטחתי ואני מקיים: אלחם בכל האמצעים העומדים לרשותי ביוקר המחיה ובמחירים הגבוהים", כך הצהיר ביוני של השנה שעברה לא אחר מאריה דרעי, שר הכלכלה דאז. ההקשר לא היה תכניתו הפופוליסטית והמזיקה למע"מ אפס על מוצרי יסוד, אלא מהלך מבורך בהחלט: הסרת חסם יבוא לעריסות ולולי תינוקות. "עריסות ולולי תינוקות נרכשים על-ידי משפחות צעירות בישראל במחירים כפולים מאלה במדינות אירופה", כתב דרעי, והוסיף: "תוצאת המהלך שביצענו הוא הוזלה וחיסכון למאות אלפי משפחות בישראל. וזה צעד ראשון: בעוד כחודש אחתום ואסיר חסם יבוא נוסף על מיטות ילדים והדבר יוביל להוזלה גם במחירי מיטות תינוקות".

ההיגיון פשוט בתכלית: חסמי היבוא מגנים על מספר מצומצם של יצרנים ומעלים את רווחיהם באופן מלאכותי, וזאת על חשבון כלל שכבות האוכלוסיה, ובפרט השכבות החלשות שאצלן מחירו של כל מוצר חשוב במיוחד. אריה דרעי, כמייצגן של השכבות החלשות, עשה בלי ספק את המהלך הנכון בעניין זה.

חודש לאחר מכן, ביולי 2015, המשיך דרעי את אותו קו והצהיר: "אנו מחפשים להפחית מכסים ומיסי קנייה במקום בו תכליתם היחידה היא להעשיר את קופת המדינה. כל זה כדי לשפר את מצבו של הצרכן הישראלי".

ובסוף אותו חודש כבר ביצע: הסכם בינלאומי שחתמה עליו ישראל כלל ביטול מכסים על 200 מוצרי אלקטרוניקה, עליו אמר דרעי ש"ההסכם ישפר את הגישה של התעשייה הישראלית לשוקי היצוא העיקריים שלה – ובכך צפוי לחזק את התחרותיות של התעשיות המתקדמות בישראל בשווקי העולם – ובמקביל, צפוי להוביל להוזלה של מוצרי האלקטרוניקה ולסייע בכך לאוכלוסיות המתקשות להתמודד עם יוקר המחיה".

מלעיזים יוכלו לטעון שכל זה אך ורק מס שפתיים, שדרעי מתגאה בדיעבד על דברים שאושרו לפני תקופתו והוא רק החותם שלו, אך אלו ודאי אנשים צרי לב. אם אריה דרעי מודיע שוב ושוב שהמהלכים האלה טובים לאזרח – כפי שהם אכן באמת – למה לא להאמין לו?

אלא שאז מגיע ח"כ יצחק וקנין, חבר מפלגתו של דרעי.

בדיון סוער בוועדת הכלכלה של הכנסת, על תכנית האוצר להפחתת מכסים על יבוא מוצרי מזון, אמר ח"כ וקנין: "אני אפיל את הממשלה הזו אם זה מה שיעשו. תקשיבו טוב, אני יצחק וקנין אפיל את הממשלה. נשבר כבר, 20 שנה אני נלחם על אותו דבר, המדינה הזו השתגעה לגמרי".

וקנין מבולבל?

קצת רקע: משרד האוצר בראשות משה כחלון הכריז לאחרונה על רפורמה מבורכת, שבמסגרתה יופחתו המסים על יבוא מוצרי מזון טריים, ובשלב השני יבוטלו כליל, ותפורקנה המועצות החקלאיות. כפי שנכתב ב'מידה' בשבוע שעבר, מדובר ברפורמה חיונית; בענף המזון עלו המחירים מאוד בעשור האחרון, דבר המוסבר היטב בכך שרק 15% מהמזון הנצרך הוא מיובא. ובהשוואה עולמית מצבנו עגום: על פי דו"ח ה-OECD, מכסות הייצור והייבוא, יחד עם הפיקוח על המחירים, אחראיות ל-80% מהתמיכה הממשלתית העקיפה לחקלאות, לעומת כ-20% בלבד בארצות-הברית ובאירופה.

אצל מי אחוז הצריכה הגבוה ביותר של מוצרי מזון, מכלל ההוצאות? בלי ספק, אצל השכבות החלשות: ככל שאתה עשיר יותר אתה תקנה עוד ועוד מותרות, אבל לא תגדיל משמעותית את כמות האוכל שאתה קונה.

לא פלא, אם כן, שיו"ר האופוזיציה יצחק הרצוג מתנגד למהלך: העניים אינם אלה שבוחרים בו; החקלאים כן. "חקלאות זה לא ביזנס אלא קודם כל ערך", הצהיר הרצוג נרגשות; לא-ביזנס שנמצא בידיהם של תאגידים אימתניים המגלגלים מיליארדים בשנה, על חשבון כולנו. הדבר היחיד שהיה חסר בדיון הייתה תמר זנדברג. מי שאמרה על חוק הספרים שמוצדק לייקר את הספרים כי "ספר זה לא עגבנייה", הולם שגם בהקשר הזה תתמוך במספר קטן של טייקונים חקלאיים, ותקרא מעומקי לבה: "עגבנייה היא לא עגבנייה!".

אם כן מפלגת העבודה, או בשמה האחר "מפלגת הלוביסטים החקלאיים", הייתה צפויה מראש להתנגד לכל מהלך שיחדיר תחרותיות בשוק ויקל את נטל יוקר המחיה מעל האזרחים. אבל מה עניינה של ש"ס לכאן? האם ש"ס מתכוונת לפנות מעכשיו לבוחרים בקיבוצים במקום לשכבות החלשות ולפריפריה – אלה שירוויחו מפתיחת שוק המזון לתחרות בריאה?

חבר הכנסת וקנין, עשה לנו טובה: לפני שאתה מציע להפיל את הממשלה על מהלך שכל-כולו לטובת השכבות החלשות, גש בבקשה לדבר עם יו"ר המפלגה שלך, שיסביר לך דבר או שניים על חסמי יבוא וההשלכה שלהם על חייהם של העניים – כן, הבוחרים שלך ושלו.