ביקורת? לא על משרד המשפטים

תקוות רבות נתלו בנציבות הביקורת על פרקליטות המדינה, שעשויה הייתה לרסן את כוחו המופרז של היועמ"ש. התפטרותה של הנציבה גרסטל השבוע, והצעת חוק חדשה שמקדם משרד המשפטים, שמים סוף לתקוות

יחליט מי יבקר אותו; וינשטיין. צילום: דודי ועקנין, פלאש 90

התפטרותה השבוע של הילה גרסטל, העומדת בראש נציבות הביקורת על פרקליטות המדינה, מצדיקה חשיבה מחדש על הצעת החוק שמקדמים משרד המשפטים ושרת המשפטים איילת שקד.

נתחיל עם המסקנה: עדיף שלא יהיה בכלל גוף ביקורת על הפרקליטות, אם המשמעות היא גוף כפי שמוצע בהצעת החוק החדשה. חקיקה שכזו איננה הישג, אלא קבורת חמור לרעיון של גוף ביקורת רציני ואפקטיבי על הפרקליטות. הצעת החוק לא תיתן שום מענה לצרכים שלשמם הוקמה נציבות הביקורת, ובמקום זאת היא רק תחזק ותעמיק את כוחה של הפרקליטות ואת כוחו של משרד המשפטים, המופרז גם ככה.

הדרישות להקמת גוף ביקורת

משך שנים רבות עלו דרישות להקמת גוף ביקורת ייעודי ועצמאי על הפרקליטות ועל מערך הייעוץ המשפטי לממשלה. זאת משום שבמרוצת השנים התברר כי אין גוף במדינה, גם לא מאותם האחראים לבקר את הפרקליטות ואת היועץ המשפטי, שמסוגל לבצע את מלאכתו. היועץ פשוט חזק מדי, ובסמכותו להדוף ולמסמס כל ביקורת המופנית כלפיו. יתר על כן, אלו המבקשים לבקרו, מסתכנים למעשה בעימות חזיתי עם אחד הגופים החזקים במדינה.

זכיתי להיות מאלו שדרשו את הקמתו של הגוף, שנולד סוף-סוף בישיבת הוועדה לביקורת המדינה, ביוני 2014, בהכרזה החגיגית של שרת המשפטים דאז ציפי לבני ושל היועץ המשפטי לממשלה. כבר אז העלינו טענות על כך שהיועץ המשפטי לממשלה הוחרג מהביקורת שבסמכות הנציבות. הנושאים שעוררו את הביקורת הציבורית שהובילה להקמתו של הגוף מלכתחילה, היו בטיפולו ובאחריותו של היועץ המשפטי לממשלה, והחרגתו מהביקורת נראתה בעייתית במידה רבה.

ועדיין, גוף הביקורת שהוקם הצליח להוכיח את עצמו בהגשמת מטרותיו. למרות שהנציבה לא ביקרה את היועץ המשפטי לממשלה באופן ישיר, הדו"חות הפרטניים והמערכתיים שהיא הוציאה, חשפו מידע חשוב מאוד על התנהלות מערכת המשפט, וגם על העומד בראשה. אור השמש הוא כידוע המחטא הטוב ביותר, וגם כאשר היועץ המשפטי לממשלה לשעבר בחר לגבות את אנשיו בחוות דעת רטרואקטיבית – כמו במקרה מאיה פורמן-רזניק – הביקורת הציבורית לצד אמירותיה של השרה שקד כי פרקליט המדינה לא נהג כראוי בפרשה, הן צעד חשוב לחיטוי ולתיקון של כשלים במערכת.

דוחו"ת הביקורת המערכתיים, למשל הדו"ח בנושא זכות השימוע או זכויות נפגעי עבירה, כבר הובילו ליצירת שינויים לטובה במערכת. שינויים שאלמלא ביקורת יעילה ואפקטיבית ספק אם היו מתבצעים, ובוודאי לא בקצב מהיר שכזה.

הצורך בביקורת, שהיה ברור לחלק מראשי הפרקליטות מזה שנים, התברר כנכון. אבל הנהלת הגוף החזק ביותר במדינה, שהתרגלה לפעול שנים רבות ללא כל ביקורת אפקטיבית, נחרדה מהסיטואציה. ארגון פרקליטי המדינה שמחה נגד הנציבות כבר מהיום הראשון, יחד עם ראשי המערכת – פרקליט המדינה, היועץ המשפטי לממשלה ובכירים אחרים, פתחו במאבק עיקש נגד הנציבות והעומדת בראשה השופטת בדימוס הילה גרסטל, וגייסו למערכה את כל הכלים הכבדים.

משרד המשפטים יורד מהעץ

המאבק העיקש נשא פירות, ושרת המשפטים פנתה למבקר המדינה לשעבר, השופט בדימוס אליעזר גולדברג, וביקשה ממנו שימליץ על הדרך בה תמשיך לעבוד הנציבות.

השופט בדימוס גולדברג, המליץ על הכפפת היועץ המשפטי לממשלה לביקורת הנציבות. בנוסף הוא קבע שיש לעגן את קיומה של הנציבות בחקיקה והציע להפריד בין הביקורת המערכתית על הפרקליטות לבין בירור תלונות פרטניות.

הדרישה של ארגון הפרקליטים, שבתחילה טענו שאין כל צורך בנציבות לבירור תלונות, התחלפה לדרישה לאימוץ מלא של דו"ח גולדברג, מתוך הבנה שכך יוכלו להחליש את הנציבות ואת העומדת בראשה, הנציבה גרסטל.

אימוץ מלא של דו"ח גולדברג היה אמנם בעייתי בשל הפיצול, אולם נציבות התלונות העצמאית שהייתה מוקמת הייתה לצנינים בעיני בכירי הפרקליטות והיועץ המשפטי לממשלה. אין להתפלא אפוא שהצעת החוק שנוסחה במשרד המשפטים לא מאמצת את ההמלצות המלאות של גולדברג: בעוד שגולדברג דורש שנציב התלונות יהיה עצמאי לחלוטין בבירור התלונות, קובע תזכיר החוק שורה ארוכה של סייגים המשאירה בידיו של היועץ המשפטי לממשלה את הסמכות להחליט אם בכלל לפתוח בבירור תלונות.

המגבלות הקשות שיוטלו על הגוף לבירור התלונות, כבר מיומו הראשון, יהפכו את הפרקליטות ואת היועץ המשפטי לממשלה לגוף חזק מאין כמותו. כך הפך נציב התלונות לבובה על חוט של הנהלת הפרקליטות ושל היועץ המשפטי לממשלה, כשבידיהם הסמכות הבלעדית לקבוע נגד איזה פרקליט יבררו תלונות, ונגד מי לא. בסופו של דבר, אם תתקבל הצעת החוק הממשלתית של שרת המשפטים, יוקם לראשונה במדינת ישראל גוף שחסין מביקורת.

אין זה פלא: אנשי היועץ המשפטי לממשלה הם אלו שניסחו את החוק. כך, באופן שערורייתי ניתן למבוקר הראשי לקבוע איך ובאילו תנאים יעשו עליו ביקורת. מדובר בלא פחות מאשר כניעה מוחלטת לאנשים החזקים במשרד המשפטים.

התפטרות הנציבה גרסטל מעידה על המחלה. ההסדרים שבחוק החדש יהפכו את הנציבות לגוף גוסס. וכאשר כעבור שנה יופרד ממנה גוף בירור התלונות, היא תזכה להמתת חסד סופית.

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

1 תגובות למאמר