הנס הכלכלי שהפתיע את גלאון

על רקע התנגדות קולנית באופוזיציה, הורידה הממשלה בדצמבר את מס החברות והמהלך הצליח בגדול: בניגוד לתחזיות, גביית המסים ברבעון הראשון של השנה עלתה, והמגמה צפויה להמשך. נס?

אופס, הכלכלה עובדת. צילום: יונתן סינדל /פלאש90

כאשר הממשלה החליטה על הפחתת שיעור מס החברות, ספסלי האופוזיציה רטטו מזעם: “הפחתת מס החברות היא צעד שגוי וחסר אחריות. אין כל הצדקה לחלק לחברות הענק ולתאגידים 1.2 מיליארד שקל שכחלון מחלק היום לחברות ולתאגידים”, זעמה זהבה גלאון בדיון בנושא בחודש דצמבר. ח”כ אורלי לוי-אבקסיס קפצה על העגלה ולא היססה לכנות את ראש אגף התקציבים באוצר “שקרן”, וחבר הכנסת מנואל טרכנטברג, פרופ’ לכלכלה ומי שהיה מועמד המחנה הציוני לשר האוצר, הביע תמיהה רבתי: “איזו מטרה זה משרת? מה הצעד המקרו-כלכלי שמאחורי זה?”.

לא נעים לומר, אבל החבר’ה הטובים באופוזיציה פשוט טעו לחלוטין בקריאת המפה. והרי החדשות: למרות ששיעורי המסים ירדו, הכנסות המדינה ממסים דווקא עלו. זוהי הבשורה המפתיעה שהתבשרנו בה השבוע. כפי שדווח ב”דה מרקר”, גביית המסים ברבעון הראשון של 2016 הייתה 72.6 מיליארד שקל, גבוהה ב-5.1% מהרבעון המקביל אשתקד. אם המגמה הזו תימשך, גביית המסים ב-2016 תסתכם ב-285 מיליארד שקל – 8 מיליארד שקל יותר מתחזית משרד האוצר. בהחלט הפתעה נעימה.

בהודעות של משרד האוצר הוסברה ההפתעה כך: לאחר שהוחלט על הורדת שיעורי המס (המע”מ שירד מ-18% ל-17% ומס החברות שירד מ-26.5% ל25%), חישבו כלכלני האוצר שתהיה ירידה בהכנסות המדינה ממסים. אולם, באופן לא צפוי קרה ההפך: דווקא הורדת המסים הובילה לעליית ההכנסות.

זה אמנם נשמע מוזר, ואפילו הכלכלנים באוצר התבלבלו, אבל מסתבר שלוגיקה כלכלית בסיסית הובילה לאותו “נס” שהתרחש ברבעון הראשון של 2016, ובעצם מתרחש כאן ברציפות כבר מאז 2003.

עקומת לאפר

הכירו את “עקומת לאפר”: עקומה זו, הקרויה על שם ארתור לאפר, כלכלן פוליטי שהשפיע במיוחד על ממשל רייגן האמריקני, מתארת תופעה פשוטה: ככל שעולה גובה המס שיעורי גביית המסים עולים, אך זאת רק עד רמה מסוימת. ישנו שלב – שיא העקומה – בו העלאת גובה המס תגרום דווקא לירידה בגבייה.

ההיגיון פשוט: אם המסים יהיו ברמת אפס, גביית הממשלה תהיה כמובן אפסית. אך גם אם המסים יהיו ברמה של 100% לא תהיה גבייה כלל, שכן בתנאים כאלו ש-100% משכורת עוברים למדינה אנשים לא יטרחו לעבוד וליזום; מי שיכול יעבור למדינה אחרת או יעבוד ב”שחור”. אי-שם בין הקצוות נמצאת נקודת האיזון – כאשר שיעור המס נמצא מתחתיה ההכנסות יורדות, וגם כאשר הוא נמצא מעליה.

לכן, אם הממשלה מעוניינת לגבות יותר מסים, הצעד הנכון אינו בהכרח הגדלת שיעור המס אלא לעתים דווקא צמצומו.

 

עקומת לאפר. מקור: ויקיפדיה.
עקומת לאפר. מקור: ויקיפדיה.

 

דוגמא טובה ליישום הרציונל של לאפר היא מדיניות המיסוי בתקופתו של ממשל רייגן בארצות-הברית. רייגן חתך את שיעור מס ההכנסה המקסימלי מ-70% ל28%. בשנים שלאחר מכן הכלכלה התאוששה באופן מדהים, וההכנסות ממסים עלו ב-75%. לכאורה, הוכחה ניצחת לתקפותה של התיאוריה.

אך למרות שהלוגיקה של עקומת לאפר פשוטה להבנה, השאלה אם היא באמת פועלת במציאות עדיין שנויה במחלוקת. המציאות תמיד מורכבת הרבה יותר מאשר מודל כלכלי פשוט, ובעולם האמיתי יש אין ספור גורמים כלכליים, פוליטיים וחברתיים המשפיעים על גביית המסים בפועל. כלכלנים פרוגרסיביים כמו פול קרוגמן ואחרים, התומכים בהגדלת ההוצאה הממשלתית והעלאת המסים, תמיד יכולים לתלות את ההוכחות ההיסטוריות לתקפות העקומה בגורמים נוספים. כך שכרגיל בעולם הכלכלי – עובדות לחוד ותיאוריות לחוד.

הנס הישראלי

גם לכלכלה הישראלית יש ניסיון לא רע ביישום התיאוריה של לאפר. בנאום שנשא לאחרונה (נובמבר 2015) ראש הממשלה נתניהו בארצות הברית, הוא אמר “עקומת לאפר עובדת. היא עובדת! היא עבדה בשבילנו, ביג-טיים”.

בלי ספק, נתניהו יודע על מה הוא מדבר. בשנת 2003, שר האוצר דאז בנימין נתניהו ערך קיצוץ חד בשיעור המס. מס ההכנסה המקסימלי ירד מ-64% ל-44%. מס החברות נחתך מ-36% ל-18%. למרות התחזיות השחורות, התוצאה הייתה חיובית להפליא: בשנים שלאחר מכן הצמיחה הממוצעת הייתה 5%, וההכנסות ממסים עלו מכ-145 מיליארד בשנת 2000, לכ-240 מיליארד בשנת 2012.

במונחים של עקומת לאפר, ביבי ניחש נכון: לפני 2003 ישראל הייתה ב”צד ימין” של עקומת לאפר, והורדת שיעור המס גרמה לתזוזה שמאלה על העקומה אל עבר נקודת האיזון ושיא הגבייה. כך, הורדת שיעור המס הובילה לעלייה בגביית המס.

הסיפור הישראלי הוא דוגמה טובה אף יותר מזו האמריקנית. כלכלת ארה”ב היא כלכלה ענקית ומורכבת בת 300 מיליון אזרחים, וכלכלת ישראל מונה רק כ-8 מיליון אזרחים. בכלכלות קטנות קל יותר לבודד השפעות מדיניות, כגון הורדת שיעור המס. בסופו של דבר, בשנת 2003 קרה בדיוק מה שקרה בשנת 2015: הורדת שיעור המס דווקא תרמה לעלייה בגבייה ממסים. את נתניהו זה כנראה לא הפתיע.

גביית המיסים בישראל עלתה לאחר הורדת שיעורי המס ב-2003. מקור: IndexMundi
גביית המיסים בישראל עלתה לאחר הורדת שיעורי המס ב-2003. מקור: IndexMundi

מנוע הצמיחה

למרות ההיגיון הבסיסי של לאפר, צריך לזכור שלא כל סוגי המסים משפיעים בצורה דומה על המשק. בשיחה עם אחד מכלכלני משרד האוצר לשעבר, הוא הסביר שהורדת מס החברות הייתה הרבה יותר אפקטיבית מההורדה בשיעורי המע”מ. הסיבה היא שמע”מ הוא מס המוטל על המשק, שיש לו בסיס יחסית קבוע. שינויים קטנים יחסית בשיעור המס לא ישנו את הרגלי הצריכה של משקי בית וצרכנים פרטיים. לעומת זאת, מס החברות הוא סיפור שונה לחלוטין: זהו מס המוטל על רווחים, לא על צריכה, וכל שינוי בו משפיע עמוקות על התמריצים להרוויח וליזום במשק. בניגוד לצריכה הפרטית, פעילות עסקית היא דבר הרבה יותר דינמי. חברות יכולות לשנות את מדיניותן באופן מהיר יחסית, להעתיק פעילות למדינות אחרות, להקפיא פיתוחים, לצמצם כוח אדם או להיפך: להשקיע, לגדול ולהתרחב. לכן שינויים, ואפילו מינוריים, במס החברות, משפיעים באופן מיידי על הצמיחה במשק, ומאפשרים לגבות יותר מסים. ככה זה, כשהעוגה גדלה גם פרוסה קטנה שווה הרבה יותר.

הנתונים תומכים בטענה: למרות הירידה במס החברות, הגבייה בתחום זה עלתה בכ-7.4% לעומת מרץ 2015; לעומת זאת, במע”מ נראה שהתרחשה ירידה בגבייה לעומת מרץ 2015.

בסופו של דבר צריך לזכור שמקסום רווחי המסים אינו מטרה כשלעצמה. הגדלת תקציבי הממשלה יכולים להוביל להגדלת ההוצאה הממשלתית, הרחבת קצבאות, העלאות שכר במגזר הציבורי וכדומה. השאלה הגדולה אינה רק כמה מסים מצליחים לגבות, אלא מה עושים עם הכסף: עודפי גבייה יכולים להוביל להורדה נוספת בשיעורי המסים, השקעה בתשתיות ובפעולות אחרות שיתמרצו את המגזר העסקי להמשיך ליצור וליזום בישראל.

לצערנו, בדרך כלל ממשלות מתפתות להפנות משאבים לשימושים פופוליסטיים. השמועה אומרת שגם ליו”ר ההסתדרות ניסנקורן יש רעיונות מה לעשות עם הכסף. נקווה שהפעם לא ישמעו לו.

_____

פנינו אל חברי הכנסת מנואל טרכטנברג, זהבה גלאון ואורלי לוי אבקסיס לבקשת תגובה. עד מועד הפרסום טרם נתקבלה כל תגובה במערכת.

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

18 תגובות למאמר

  1. מס חברות ירד ולא הגיע לציבור , וכל תוספת המס הגיעה מהתייקרות מחיר הדירות ב8 אחוז שבהם המדינה גבתה עוד 200,000 שקל מס בממוצע לדירה על 40,000 דירות. סך הכל 8 מיליארד כלומר זוגות צעירים שלמו את כל המס . ובצד השני של העקומה ב״מחיר למשתכן ״ מאות אלפים שהצביעו לממשלה לא יכולים לגייס. 200,000 לשלם מקדמה לדירה זולה והמדינה תאלץ לתת ערבויות לקבלנים כמו לפני 20 שנה . אז מה עשו כאן אם הוציאו משוק הנדלן מאות אלפים

    1. האם גביית המסים שעלתה לא קשורה לצמיחה במשק וגדילת האוכלוסיה?

    2. אז למה הם רוצים להעלות את המיסים?
      השמאל הוא תנועת שנאה .

    3. 8% זה עלייה של 3% מס – לפני זה היה 5%, והמס זה רק על דירה שנייה + ואין קשר לזוגות צעירים

  2. למה צריך מס חברות בכלל? מי נהנה מהכסף שמרוויחות החברות והתאגידים המשוקצים?

    אני שומע את יבבות ה”חברתיים” – “העשירים כמובן”, ה”טייקונים”, “בעלי ההון”!!!

    ועכשיו “חברתיים” יקרים שלי, חבשו את הכובע החושב שלכם. איך בדיוק יהנו הטייקונים המרושעים מריווחי התאגידים? כן, לסדר את הכובע החושב קצת, עוד קצת – אהה! דיווידנדים. ללא דיווידנדים, לא יוכל אף טייקון, ולו המרושע ביותר להנות מפרי הגזילה של תאגידיו הדורסניים. יימכור את תאגידו ברווח דוחה? ישלם מס ריווחי הון!

    אז מה הטעם למסות את ריווחי התאגידים, חוץ מ”לדפוק ת’עשירים”, כמובן?

  3. חננאל, לא ברור מהדברים אם הגביה מחברות עלתה בעקבות הורדת המס עליהן.
    אם היא אכן עלתה זה בהחלט מעניין.
    אם היא לא עלתה והגידול במיסים נובע ממקורות אחרים, הרי שכל מה שכתבת הוא הטעייה.
    בבקשה הבהר את הנקודה.

    1. שלום רני,

      הורדת מס החברות נכנסה לתוקפה בראשון לינואר 2016. בחודשים ינואר, פברואר ומרץ, על פי פרסומי משרד האוצר, נרשמה עלייה מרשימה בגבייה מהחברות לעומת החודשים המקבילים ב2015. כפי שרשום בכתבה, בחודש מרץ מדובר בעלייה של 7.4%, ובחודשים ינואר ופברואר מדובר בעליות גבוהות עוד יותר. הנתונים מפורסמים באתר משרד האוצר.
      כפי שהסתייגתי בכתבה, תמיד ייתכן וישנן סיבות שאיני מודע אליהן לעלייה בגביית המיסים. ההסבר שסיפקתי בכתבה הוא הסבר סביר לדעתי.

  4. “אין כל הצדקה לחלק לחברות הענק ולתאגידים 1.2 מיליארד שקל שכחלון מחלק היום לחברות ולתאגידים”

    נתחיל מכאן: 1.2 מיליארד שקל — של מי??? מיהו כחלון, מי היא הממשלה, ש”מחלקת” לחברות ולתאגידים את הכסף — שלהם? הכסף שיצרו החברות והתאגידים, או שיצרה הממשלה??? למי שייך ההון הזה מלכתחילה? למה חברות ותאגידים זקוקים ל”הצדקה” כלשהי? מתי בדיוק ציווה הבורא על מעסיק לעבוד 60 או 80 שעות לשבוע כדי להקים, לגדל, לטפח ולהרחיב עסק שיוצר ערך כספי, תרתי-משמע, יש מאין? וכאשר — לא אם אלא כאשר — הממשל מכביד על מעסיק במיסוי ורגולאציה עד כדי כך שהוא מרים ידיים ונכנע, סוגר עסק והולך הביתה, בדיוק איזה בית משפט יכפה עליו להמשיך להפעיל עסק כושל שרק מפסיד כסף? ולספוג את ההפסדים ולשלמם מכיסו? שוב, מתי בדיוק מיווה הבורא להטיל עליו עבדות כזאת?

    כולם שוכחים כמה קל להרוג את האווזה שמטילה ביצי זהב. אין לה יכולת ספיגה אינסופית.

  5. אז זהו שאת הגברות הנכבדות גלאון , לוי-אבקסיס ויחימוביץ לא מעניין הגידול בהכנסות המדינה ממיסים.
    הן רוצות לקחת מ”העשירים” כדי לצמצם את מה שהן קוראות “אי השוויון”.
    העובדה ש”העשירים” מספקים הרבה מאוד מקומות עבודה לא מעניינת אותן בכלל.
    העובדה שמצבם של העשירונים היותר נמוכים השתפר בהרבה יחסית לעבר לא מצליחה לרצות אותן.
    הן רוצות לקחת הרבה מ”העשירים” גם אם המחיר יהיה פגיעה קשה בשכבות היותר חלשות בחברה.

  6. הסיבה שצריך להוריד מע”מ בהרבה יותר מאחוז אחד היא לא רק בגלל שהממשלה תגבה יותר מיסיםכי תהיה יותר צריכה. הסיבה היא שפשוט לקחת 17% מכל רכישה שהאזרח רוכש זה שוד לאור היןם. זה לא מוסרי ואין לכך דום הצדקה. כמו שאמר הכותב למלא את קופת האוצר במזומנים זה לא מטרה בפני עצמה. המע”מ פוגע בכל האוכלוסיה. בחברות באזרח הקטן. הוא מנפח מחירי תשתיות כמו חשמל ומים וזה בעצמו מנפח את כל שאר המחירים. במע”מ צריך לטפל הרבה לפני מס חברות. אין אף מדינה שבה לוקחים מע”מ אחיד וגבוה על כל מוצר או שירות. בכל המדינות יש מע”מ דיפרנציאלי שבו משלמים מע”מ מופחת או יש פטור ממע”מ על דברים בסיסיים כמו חשמל מים מזון דירה חדשה ועוד.

  7. מבט חטוף לונצואלה מלמד כל מה שצריך לדעת על ההעדפות של השמאל -= מדינה עניה, בלי ניר טואלט או חשמל, אבל שוויונית, עדיפה להם על מדינה בה אפילו העניים במצב טוב, אבל יש עשירים.

  8. עוד משהו שמשותף לתקופת רייגן ותקופת נתניהו כשר אוצר: פירוק מוחלט של מעמד הביניים. בשתי התקופות אי השיוויון בהכנסות זינק באופן כזה שעד היום שתי המדינות משלמות עליו.
    ספר לי עוד על למה אני צריך לשלם יותר מס מאשר אינטל.

    1. אמיר, כאשר תעסיק את מספר העובדים שאינטל מעסיקה, ותביא רווחים מייצוא שאינטל מביאה, תבין את העדר החוכמה שבשאלה.

    2. אמיר, כל העובדים של אינטל ישראל משלמים מס הכנסה ע”פ אותן מדרגות כמוך.
      כל בעלי המניות הישראלים של אינטל משלמים מס רווחי הון על אחזקתם באינטל.
      אז מי זה בדיוק “אינטל” שמצליח\ה\ים לשלם פחות מס ממך?

  9. מעמ ובלו זה המסים הכי יעיל בהפחתת הנזילות מהמשק ובבלימת צמיחה לא רצויה, יותר מהריבית

    1. חננאל, אתה מתייחס להורדת מס החברות כתמריץ להשקעה במשק ומייחס את העליה בגביית המיסים כגורם לכך. כמובן שאנחנו מדברים רק על השוק המקומי כי חברות ענק זרות מקבלות מענקים שמבטלים כמעט כליל את מס החברות עבורן.

      למעשה מס חברות גבוה פועל להגדלת היקף השקעות כי במקום לחלק כספים כדיבידנד או משכורת משתלם יותר לבעלי החברה או לדירקטוריון לבצע השקעות מוכרות הפטורות מתשלום מס.
      אף אחד לא מקים מפעל או פותח עסק לשנה אחת. הכוונה להרחיב ולפתח לאורך שנים ולמכור את העסק עם הידע והעובדים והלקוחות שנרכשו בעמל ויזע.
      למעשה עסק טוב הוא עסק המפסיד מעט כסף כל שנה ולאורך הרבה שנים.

  10. המהלך של רייגן העלה את הגבייה אבל גם את הפערים. בעל, מדיניותו של רייגן היא מה שהוריד את ארה״ב מגדולתה, חיסל את התעשייה האמריקנית ומוביל לחיסולו של מעמד הביניים האמריקני, התספורת שנעשתה לתעשיית הרכב ב-98 היא תוצר של תהליכים שהחלו בימיו– מי שקצת יודע היסטוריה, יודע שמעמד ביניים חזק, לא חברות עשירות, הוא מה שמנבא חוסן.

    גם אצלנו רואים בעקבות מדיניותו חסרת האחריות של נתניהו הגדלת פערים, חיסול מעמד הביניים, מעבר של ההון מהציבור לקבוצה קטנה והעמקת העוני. לא הייתי חוגג את זה כנס. זה יותר דומה למכירת חיסול.