תקיפות מיניות, סחיטה וניצול נשים ברצועת עזה

דו"ח חדש המתפרסם בעיתון לבנוני חושף שורה ארוכה של מעשי ניצול מיני ברצועת עזה, בין השאר על-ידי עובדי אונר"א וארגונים בינלאומיים אחרים שנהנים מחסינות. היכן ארגוני הנשים וזכויות האדם?

עובדי אונר"א מתחבאים מאחורי חסינות; מטה אונר"א בעזה. צילום: ויסאם נאצר, פלאש90

מין הוא נושא שמוטל עליו טאבו בחברה הפלסטינית השמרנית. עובדה זו יצרה לא מעט אי-נעימות, מטבע הדברים, כשנחשפו באחרונה בפני הציבור ההטרדות המיניות הרווחות ברצועת עזה שבשליטת חמאס.

דו"ח קשה, תחת הכותרת "עזה: הטרדות מיניות ומעסיקים רודפי שוחד", פורסם בעיתון הביירותי אלאחבאר המקורב לארגון החיזבאללה. אמג'ד יאגי, עיתונאי פלסטיני צעיר, הפגין אומץ יוצא מן הכלל בכתיבת החשיפה ובפרסומה. אנשי חמאס, למותר לציין, לא היו מאוד מרוצים.

יאגי כתב:

אישי ציבור ברצועת עזה אינם עומדים בתקן של התנהגות מקצועית, זאת בשל כך שלחצי העבודה והאינסטינקטים המיניים שלהם השתלטו עליהם. הם מנצלים את מעמדם, ובמיוחד את כוחם כמקבלי החלטות העסקה, מינויים, אספקת שירותים וכספים לפרויקטים, כל זאת על רקע מיעוט ההזדמנויות לעבודה עבור נשים.

על-פי יאגי, הדו"ח פורסם בעיתון הלבנוני משום שהתקשורת הפלסטינית אוסרת פרסומן של כתבות העלולות לעורר זעם בציבור ו"לפגוע" במסורות ובמוסר הפלסטיני. יאגי מצביע על מלכוד 22 במצב הזה:" הקרבנות אינן חופשיות לדבר על החוויה שעברו, ומשום כך רוב הנשים שנפגעו מהטרדה מינית שומרות על שתיקה…. הן חוששות שהן עלולות לאבד את מקור פרנסתן החדש או ששמן הטוב ייפגע".

בדו"ח נחשף כי לפחות 36 נשים פלסטיניות בתחומי תעסוקה שונים נפלו קרבן להטרדה ולניצול מיני. באופן המשקף את הדילמה עליה עמד יאגי, 25 מן הקרבנות סרבו לספק פרטים מלאים על החוויה שעברו, ו-11 אחרות הסכימו לדבר בפתיחות על הבעיה, אך רק בתנאי שזהותן לא תיחשף.

הנשים דיווחו על פשעי מין מסוגים שונים. עשרים מהנשים דיווחו על הטרדה מינית במקום העבודה, שעה שעשר אחרות סיפרו שהן התבקשו לספק "שוחד מיני". שש מהנשים סיפרו ליאגי על תקיפה מינית שחוו במהלך שעות העבודה.

עיתונאית בת עשרים ושבע סיפרה ליאגי שפקיד רשמי פלסטיני העובד עם אונר"א (סוכנות האו"ם לטיפול בפליטים הפלסטינים) הזמין אותה למשרדו לראיון עבודה:

כשהיא הגיעה למשרדו, הפקיד ניסה להתקרב ולגעת בה, אך היא התרחקה ויצאה מן המשרד… למחרת, הפקיד פנה אליה באופן בוטה יותר; הוא הציע לה את המשרה בתמורה לקיום יחסי מין איתו. היא הייתה מזועזעת וניתקה איתו מגע.

האישה סבורה שהמעמד הבכיר של הפקיד שהטריד אותה מינית יגן עליו מפני פגיעה. היא גם הצביעה על בעיה רחבה ועמוקה יותר בעולם הערבי והאסלאמי: "החברה שלנו מפקפקת ביושרה של אישה שמדברת על כבוד". מכשול שלישי בפני העמדה לדין, ציינה האישה, הוא שלפי החוק הפלסטיני פקידים של אונר"א נהנים מחסינות מפני תביעה.

פשעי מין אינם פשעים כאשר מבצעים אותם בכירים בארגונים במימון בינלאומי. לדוגמה, מנהל ארגון סיוע בינלאומי ברצועת עזה, שלגביו נטען כי הציע משרה בשכר גבוה בתמורה לשירותי מין לאישה בת עשרים ושמונה שהגישה מועמדות לתפקיד.

מזועזעים – רק אם זה קשור לישראל

לעורכי הדין ברצועת עזה יש מספיק תעסוקה, גם בלי להטריד מינית את המועסקות שלהם. אך מתלמדת במשפטים בת 23 סיפרה לעיתונאי החוקר שהבוס שלה, עורך דין בן 45, הציע הצעות בעלות אופי מיני לה ולשלוש מעמיתותיה הצעירות. עורך דין אחר הציע לעמיתה 50 ש"ח אם תרשה לו לגעת בגופה. עוד חושף הדו"ח כי 13 עיתונאיות ברצועת עזה סבלו אף הן הטרדה מינית ותקיפה מינית בשנים האחרונות.

יאגי גילה כי החוק הפלסטיני אינו מתמודד עם בעית ההטרדה המינית בחברה הפלסטינית. החוק מתייחס לשחיתות במקום העבודה, אך הטרדה מינית אינה נחשבת לעבירה כזו.

נכתב רבות על הגאות בהתעללות בילדים ברצועת עזה שתחת שליטת חמאס, שם הילדים נחשפים בהתמדה לשטיפת מוח מצד קבוצות חמושים. בשבוע שעבר נחשף סרטון וידאו חדש, המראה כיצד קבוצות אסלאמיות רדיקליות ברצועת עזה מסיתות ילדים פלסטינים. בווידאו ניתן לראות ילדים לבושים כחיילי הג'יהאד האסלאמי, המשחקים בפיצוץ פצצת נדמה-לי ליד טנק ישראלי. הקהל, הורי הילדים המשחקים, נשמע בסרטון מריע ומוחא כפיים.

בחברה שבה הילדים עוברים אינדוקטרינציה לרצוח יהודים, אין זה מפתיע לגלות שהנשים נופלות קורבן לסוג אחר של ניצול.

יאגי שומר את זהות העבריינים הגברים בסוד, אך מדובר בעליל בגורמים בכירים הפועלים במגזר הפרטי והציבורי. ברור גם כי קרבן ההטרדה המינית מצד פקיד אונר"א צדקה: הקשרים בחמאס של הפושעים האלו יחסכו מהם ללא ספק איום בכליאה או סיכון למעמדם.

היכן ארגוני זכויות הנשים עתה? והיכן הם המפקחים האמריקנים והאירופים מגופי זכויות האדם הבינלאומיים ברצועת עזה? האם ייתכן שכלבי השמירה העירניים האלו מתעוררים מתנומתם רק כשהם מריחים בשר ישראלי טרי? כמה נשים עוד יסבלו תקיפה והטרדה מינית בעוד כלבי השמירה מנמנמים?

______

חאלד אבו טועמה הוא עיתונאי זוכה פרסים מירושלים.

המאמר פורסם לראשונה באתר מכון 'גייטסון', אנו מודים למערכת על הרשות לתרגמו. מאנגלית: אורי רדלר

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

5 תגובות למאמר

  1. ברור לי שיש הטרדות מיניות בחברה העזתית, וברור לי שיש מעשים חמורים הרבה יותר מזה.
    אני גם נוטה להבין את הנשים שכמרגישות כלואות ברצועת עזה, שלא רק שהן חוות את ההטרדות והמעשים המיניים החמורים יותר, אין להן אפשרות להתמודד (תלונות וכד', מהסיבות שכותב המאמר ציין) או להתרחק (למשל לעזוב בגפן את הרצועה) משום שאין לאן להתרחק – לישראל הן לא יוכלו להיכנס, וגם אם יצליחו – ממה יתפרנסו והיכן יגורו (בטח לא על חשבוני)? למצרים אין מה לברוח משום שבמצרים יהפכו אותן (נשים בודדות ללא הגנה גברית במזרח התיכון) לשפחות מין של ממש.
    חמור מכך, גם אם היו מנסות לברוח מערבה, דהיינו להגיע למדינות אירופה, ששם יש סובלנות כלפי נשים וכיבוד המרחב הפיזי שלהן, הרי שהנשים האירופאיות עצמן כבר לא מוגנות (ע"ע דברי ראש עיריית וינה לנשים שהותקפו ע"י מהגרים מוסלמים). קל וחומר אישה מוסלמית בגפה.
    עם זאת, מכיון שכותב המאמר ציין דוגמאות של נשים שהן עורכות דין ועיתונאיות, 2 מקצועות שכרוכים בפרסום עצמי בכל מחיר והאמינות של העוסקים במקצועות אלו נמצאת עמוק מתחת ל-0, אין לי אפשרות לקבל את דבריו כתורה מסיני, ולאו דוקא באשמתו.
    ——-
    מעניין לדעת אם הנשים העזתיות מעדיפות לחיות בין הגברים העזתים, למרות ההטרדות המיניות והמעשים החמורים יותר, או לחיות בקרב הגברים (במיוחד החיילים) הישראלים, שלפי מחקר מסוים הישראלים לא אונסים את הנשים העזתיות בגלל גזענות. בעצם, לא ממש מעניין אותי. ממילא לפי המחקר הנ"ל אני גזען, אז מה אכפת לי?

    1. תאמין. לכל דבר רע ונורא שמספרים על אנשי אונר"א, אפשר להאמין בלב שלם. וזהו עוד רק קצה הקרחון.

    2. סבורני שדבריי הובנו שלא נכון.
      אין לי בעיה עם מה שאומרים על אונר"א. ארגון זה, הורתו מארגון אנטישמי (האו"ם, שאפילו העמיד בראשו נאצי), ותכליתו לפגוע במדינת ישראל באמצעות "פליטים", הגם שאלו ה"פליטים" היחידים שמעמדם עובר בירושה עד קץ הדורות. במהלך "צוק איתן" התגלה שהפגיעה של הארגון האנטישמי הנ"ל מתבטאת לא רק באמצעות "פליטים" אלא גם באמצעות טילים.
      יש לי בעיה כאשר אני נחשף ל"מידע" שנמסר מפיהן של עורכות דין ועיתונאיות.
      לו עורכת דין / עיתונאית תספר לי שמדינת ישראל קמה, לא אאמין לה.
      לו עורכת דין / עיתונאית תספר לי על מה שארע באושויץ, לא אאמין לה.
      זה לא בגלל שזה כביכול לא נכון, אלא בגלל שאותה עורכת דין / עיתונאית הינה מקור לשקרים ולכן לה לא אאמין.

  2. בעיה נוספת שבגינה הנשים פוחדות להתלונן. כבוד המשפחה. אותו גורם שהוגדר (ע"י ערבים רבים) בתור "הרוצח הסדרתי בחברה שלנו".
    נשים חוששות במקרים רבים שעצם החשד בקיום יחסי מין מחוץ לנישואין, יביא לרציחתן. בעיקר, עם המטריד מינית הוא עצמו בעל מעמד בכיר בחברה (כגון איש אונר"א, לדוגמא). במקרה כזה, המשפחה איננה יכולה להיפרע ממנו, והקורבן בהכרח תהיה האישה.
    האופציה לברוח מהמקום בו היא גרה איננה באה בחשבון. לברוח לעיר ערבית אחרת (מעזה לחאן יונס, לדוגמא) איננה ניתנת לביצוע הואיל ובמקומות כאלו אישה לבד איננה יכולה לשכור דירה, ובטל לא לגור לבדה (ללא בעלה או הוריה). לעזוב לחו"ל היא איננה יכולה הואיל והיא איננה יכולה לעזוב לבדה. הא חייבת ליווי של בן משפחה גבר (אב; אח או בעל).
    בקיצור: להיות אישה בעזה זה ממש לא משהו…

  3. הכתבה הזאת היא הכנה להוצאות להורג של מתנגדי חמאס בעזה על מנת שיוכלו להשתיק את העיניין מהר בלי שדעת הקהל יוכלו להגיב טופלים אשמה אחרת למשל כמו אונס ואז משפט בדלתיים סגורות מפאת אי חשיפה הנאנסת וקביעת גזר דין מוות והכל למראית עין מבלי שאף אחד בעולם יכול לצייץ.
    אבל בעצם מה זה משנה ולמי זה איכפת