מִנִּקְרַת הַצּוּר: הטור השבועי של צור ארליך

קדוֹש משוּנה

עוד לא ברור אם אלאור אזריה פעל כשורה, אך הצבא והתקשורת יוצאים מגדרם להפלילו ולסמנו כאויב האומה – ועל הדרך הופכים את חייו של מחבל לקודש קודשים

ליל כל הקדושים; אילוסטרציה. צילום: עבד רחים ח'טיב, פלאש90

יוֹתֵר מִילָדִים, וַאֲפִילוּ יוֹתֵר מִילָדִים שֶׁל כֻּלָּנוּ,
יוֹתֵר מִבָּנִים בָּאֲוִיר וּבַיָּם, בְּשִׁרְיוֹן אוֹ גּוֹלָנִי,
יוֹתֵר מִדְּרוּסִים בַּכְּבִישִׁים וּקְטוּפִים בַּטֵּרוֹר וּבַפֶּשַׁע,
יוֹתֵר מִשּׂוֹרִים עִם סַרְטָן שֶׁעָלוּ לְעֶדְנָם הִתְרַפֵּא שָׁם,
יוֹתֵר מִנָּשִׁים שֶׁנִּגְּפוּ בְּאֶגְרוֹף קִנְאָתוֹ שֶׁל הַבַּעַל,
יוֹתֵר מֵאֲבוֹת מְיַסְּדִים שֶׁהָגוּנוּ מִתַּחַת מִגְבַּעַת,
יוֹתֵר מֵרִיבוֹת חֲלוּצוֹת שֶׁקָּדְחוּ פֹּה בְּאֹהֶל וּצְרִיף –
יוֹתֵר מִכֻּלָּם נֶחְשָׁבִים חַיֵּי עַבְּד אֶל-פַתָּאח אַ-שָּׁרִיף:

חַיֵּי מְחַבֵּל מְקֻלָּל שֶׁכָּרָה לְעַצְמוֹ אֶת קִבְרוֹ
עֵת קָם וְסַכִּין בְּיָדוֹ עַל נַפְשׁוֹת חַיָּלִים בְּחֶבְרוֹן,
חַיָּיו-בְּחַסְדֵּנוּ שֶׁל מָוֶת-עַל-שְׁתַּיִם, רַגְלַיִם שֶׁרָצוּ לִרְצֹחַ,
חַיָּיו הַשְּׁפֵלִים, שֶׁהָיוּ מֵחֲמַת רַחֲמֵינוּ כְּמֵשִׁים בְּבֵית סֹהַר –
חַיָּיו, דַּוְקָא הֵם, מְכַכְּבִים פֹּה מֵעַל שְׁמֵי עֶלְיוֹן וּבָגָ"צִים,
עוֹמְדִים כַּמִּבְחָן הַיָּחִיד הַקּוֹבֵעַ אִם אָנוּ כְּבָר נָאצִים,
מָדָד וְטַבּוּר לְחַיֵּינוּ, מָדוֹד וְדַבֵּר עַד כָּתוֹשׁ,
עַד תְּצִלֶּינָה אָזְנֵינוּ וְעַד שֶׁיִּהְיֶה לְקָדוֹשׁ.

מוֹתוֹ בְּעִתּוֹ, אִם בְּדִין אִם בִּשְׁלֹף מֵהַמֹּתֶן,
מוֹתוֹ שֶׁל רוֹקֵחַ מוֹתֵנוּ מֻטְמָע בְּיוֹמֵנוּ כְּמוֹטוֹ.
מוֹתוֹ מְתַפְעֵל מַעְרָכוֹת שֶׁל שִׁפּוּט וְשִׁבּוּט וְשִׁנּוּעַ
מוֹחוֹת וְהִנְדּוּס נְשָׁמוֹת בְּחֶבְרָה שֶׁשִּׁנּוּהָ
כֹּחוֹת שֶׁל סִנְווּר מוּסָרִי וְסִנְדּוּל שֶׁל הַשֵּׂכֶל,
כֹּחוֹת שֶׁל הִמּוּם וְסִמּוּם וְסִמּוּא מִתְמַשֵּׁךְ שֶׁל
עֵינֵי הַבָּשָׂר הַשּׁוֹפְטוֹת בֵּין רוֹדֵף וּמָגֵן,
עֵינֶיהָ-יוֹנִים שֶׁל אֵלַת הַמִּשְׁפָּט הַהוֹגֵן.

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

5 תגובות למאמר

  1. מדוע בכותרת המשנה ובגוף השיר לא נאמר בכל מקום רוצח ?
    או יותר נכון רוצח רוצח רוצח !!!

  2. "כֹּחוֹת שֶׁל סִנְווּר מוּסָרִי וְסִנְדּוּל שֶׁל הַשֵּׂכֶל" – מחלה נפוצה אצל יהודי גלותי.
    בכל מקום שתמצא יהודי שמוציא את חרבו מנדנה ע"מ להגן על עצמו – תמצא יהודי אחר שיכריח אותו להחזיר את החרב לנדנה, או שיתן את החרב במתנה לאויבו.

  3. למה לחפש למטה. את מה שלא קיים למעלה.
    אין שם מוסר וערכים ,אותם ישראל ממש צריכים.
    אין דוגמא אישית. זו שהיתה למשה מבראשית.
    ראו מיקרה זה הדרום. שניכבש על ידי הזר המרום.
    מיסתנן נוכרי עולה מעלה. ולבעלים- אהרון ברק אומר הלאה.
    אתם הבנתם את זה המישחק, של אליטות המחק.
    דורשים הב הב ממון ועוד.רק זה אותם מענין כקוד.
    אם אלה הקודים בישראל. אז מי ישמור אותנו מישמעאל.
    אויה מי זה יציל אותנו מרע.יגיד למערבולת זו יאללה סע.
    עדיין לא ידוע וזוהי חידה. נותר רק לחכות בינתיים בלי קידה.
    אולי יש פה יד אלוהים בוחשת. לאדם היא מנופפת ודורשת.
    שא עיניך יאהבל והבן נא דבר ראשון. רק אני האל ולא אתה יאטיפשון.
    רק אתה בילבד אלוהים תהיה גואל. המשיח הבילעדי שיעשה אוהל.
    ינקה את העולם יטהר ירפא יביא חדש יושיע. השחר מהשחור, הוא במהרה יפציע.
    שיר חדש נשיר לך אל יה וזה בזיכרון. רון של אהבה ושימחה בתהילים הפיתרון.

  4. אני מודה שיש רגעים בהם חולם גם אני חלומות על הסכם ערבי-יהודי בעניין ארץ-ישראל. נכון, אלה הם רגעים של עייפות יוצאת מגדר הרגיל … אני חולם על עצרת פאן ערבית גדולה … והציר היהודי … טוען בגלוי וביושר לכל ארץ-ישראל שמשני עברי הירדן למען בית עמו שלו ומדינתו, להתיישב בה ולשלוט עליה. בחלומי אלה הם הדברים שהוא משמיע: "הארץ הזאת, מידתה קטנה מחלק המאה של המרחב העצום שאלוהים נתן לכם, ואילו בני עמי הם חסרי מולדת; ובלבי פנימה תמיד קראתי לארץ זו ארצי. מן ההכרח שתהא שלי או אני מת; אני מוכן להילחם עליה, אבל אולי אין צורך במלחמה, אולי אתם, בני ישמעאל, בנו של אברהם אבינו, תתמכו בתביעתו של עם ישראל, ולו רק משום שהצדק מחייב שאדמת כדור הארץ תחולק מחדש, כך שאומה חסרת-מולדת תהא רשאית לשוב ולהתיישב בממלכתה העתיקה". ותשובתה של העצרת הגדולה, כפי שראיתיה בחלומי, הייתה "הן".

    מסופקני מאוד מאוד אם יש לו לחלומי זה סיכוי כלשהו להתגשם אי פעם. חוששני שנשיג את ארץ ישראל רק במלחמה. ואולם, לפחות זהו חלום טהור והגון, ממש כטוהר ויושר והאפשרות האחרת – המלחמה. [מתוך "ארץ ישראל הדו-לאומית", 1930]