שקד, הזהרי: אל תחזקי את שלטון הפקידים

בנאומה אתמול דרשה השרה שקד בשבח השוק החופשי וחירות הפרט, אך בתוך הדברים נבלע רמז למגמה מסוכנת: הגבלת סמכותם של חברי הכנסת והעצמת גופים פקידותיים ולא נבחרים. לא מאוחר לעצור את הסחף

מגבלות מסוכנות על נבחרי הציבור. השרה שקד בכנס ה'מכון הישראלי לדמוקרטיה'. צילום: פלאש 90

הנאום שנשאה אתמול השרה שקד בכנס פתיחת שנת המשפט של לשכת עורכי הדין הוא חשוב, והכוונה הבסיסית שלה בהחלט חיובית. עודף חקיקה עלול לפגוע בתפקוד הכנסת, וחוקים פופוליסטיים אכן פוגעים בחירות האזרחים ובתפקוד השוק החופשי. אך יחד עם זאת, אסור שהמאבק במחלת ה"חקקת" יתנהל באמצעות הטלת מגבלות חיצוניות על נבחרי הציבור, בדמות העמקת המשפטיזציה, הטלת חובות התייעצות עם גופי "מומחים" למיניהם והכנסת עוד מנגנונים פקידותיים לא נבחרים לתהליך החקיקה. פעולות מסוג זה יגרמו לצמצום כוחם של נבחרי הציבור, העומד בליבת המשטר הדמוקרטי.

לכן, המאבק בחקיקה הפרטית הוא הליכה על חבל דק: מדיניות שמרנית בוועדת שרים לחקיקה, בלימת הצעות במישור הפרלמנטרי ופעולות פוליטיות מהסוג הזה הן דבר מבורך. אך כל ניסיון להגביל ולו במעט את סמכותם של חברי הכנסת הוא רע, מסוכן ומעניק עוד כוח למוסדות אליטיסטיים ולא נבחרים. ובתחום הזה הבחירה היא בינארית: כל הפסד לח"כים הוא ניצחון לאקטיביזם השיפוטי ולשלטון בג"ץ והפקידים.

שתי נקודות בנאום השרה ובתגובות אליו מעוררות מקום לדאגה, ויש לקוות כי לא זו הדרך שבה היא מתכוונת לצעוד.

ראשית, השרה הזכירה בנאומה כי היא מקדמת כיום חקיקה ממשלתית, לפיה כל הצעת חוק שכוללת החמרת ענישה "תהיה חייבת לעבור לפני כן בדיקה במחלקת המחקר החדשה אותה אני מקימה במשרד המשפטים". על פניו מדובר במנגנון מומחים אנונימי ולא דמוקרטי, שישלוט בעצם באחד המוקדים החשובים ביותר של השלטון – מדיניות הענישה במדינה. חבורה של מומחים, אשר ניתן לשער כי יגיעו מחוגי 'המכון הישראלי לדמוקרטיה' וארגוני זכויות אדם של 'הקרן החדשה לישראל', יקבלו זכות וטו על חקיקה במדינה. החמרת ענישה על מיידי אבנים או על פעילי דאעש? מהיום, חוץ מ-61 ח"כים יהיה צורך לשכנע גם מספר בלתי ידוע של מומחים שלא נותנים דין וחשבון לציבור.

מדובר בחסם אסטרטגי אדיר, שלאחר הקמתו יהיה כמעט בלתי אפשרי לבטלו. לא די לנו ביועצים המשפטיים שפרוסים בכל משרד ולשכה, שאנו צריכים עוד גוף בעל אג'נדה שיתערב בהליכי החקיקה של הכנסת?

הנקודה השנייה שמעוררת דאגה היא התגובה הנלהבת המהירה של אנשי 'המכון הישראלי לדמוקרטיה', אחד הגופים העיקריים המקדמים את האקטיביזם השיפוטי, הדמוקרטיה המהותנית ושלטון הפקידים בישראל (בידיעה שפורסמה ב'הארץ').

המכון הישראלי לדמוקרטיה עוסק בנושא החקיקה הפרטית כבר למעלה מ-15 שנה, ופרסם בנושא מספר רב של ניירות עמדה ומחקרים. המשותף לכולם: הצעות שונות להגבלת חופש הפעולה של חברי הכנסת, בדרך כלל מתוך כוונה "לאלץ אותם †„ˆƒˆ‹Š‹„…†‹™Šƒˆלחזור אל כלי הפיקוח" על הממשלה. במסגרת זו ממליצים מומחי המכון לקבוע מכסות מצומצמות להצעות חוק פרטיות, להגביל את מספר ההצעות הפרטיות שיידונו בוועדות, להגביל את ההצבעות במליאה על הצעות חוק וכדומה. מעבר לכך, הם רוצים לחייב את חברי הכנסת לנסח "דברי הסבר איכותיים, לרבות ציון עלות הצעת החוק, המקורות למימונה והשלכותיה על סוגיות שונות (כוח אדם, חברה, סביבה)".

משמעות הדבר היא שחברי הכנסת ייאלצו לערוך יותר התייעצויות עם פקידים ולספק יותר חוות דעת של "מומחים". כמובן, למרכז המחקר של הכנסת – מוסד שאת הקמתו יזם 'המכון הישראלי לדמוקרטיה' בשיתוף יו"ר הכנסת דאז אברום בורג – יש תפקיד מפתח במהלך. מניסיוננו בנושא המסתננים ונושאים אחרים, אמינות המחקרים של המרכז מוטלת לעתים בספק, כך שפיתוח תלות בו עלולה להיות בעייתית. כדי להבין עד כמה, די לציין את מחקריו של החוקר גלעד נתן בעניין פשיעת המסתננים שעיוותו את קבלת ההחלטות של חברי הכנסת בנושא, ובעקבות חשיפות 'מידה' הועבר מתפקידו.

לא לשלטון האליטות והפקידים

לאחרונה, ביקורת נגד החקיקה של הכנסת באה לידי ביטוי גם ב"תחקיר" של חדשות ערוץ 2, שבו נחשפו הקלטות מתוך ישיבות ועדת השרים לענייני חקיקה. המסר המרכזי של הכתבת דפנה ליאל היה נגד האופי הפוליטי של הדיונים בוועדה, ונטען כי חברי הכנסת מקבלים החלטות לא מקצועיות באופן לא ענייני.

הדברים מתחברים לכדי מתקפה משולבת נגד ההליך הדמוקרטי הפוליטי. הנחת היסוד היא שחברי הכנסת הם פופוליסטים וחסרי אחריות; שהם מונעים משיקולים פוליטיים ואינטרסים צרים; וכי ניהול המדינה הוא עסק חשוב מדי בכדי שנשאיר אותו בידי הפוליטיקאים. זוהי תפיסה אליטיסטית ומנותקת ההולמת את השמאל הקיצוני שנואש מהעם, ולא את מנהיגי הימין והמרכז שזוכים שוב ושוב לאמון הציבור.

השרה שקד אמרה אתמול כי כל חוק שנועד להסדיר עניין חברתי הוא למעשה "הצבעת אי אמון" נגד הקהילות והאזרחים. אך באותה נימה, כל הצעה שנועדה להגביל את סמכויות החקיקה של נבחרי העם היא הצבעת אי אמון חריפה הרבה יותר נגד שיקול הדעת של ההמונים ונציגיהם. זו מגמה מסוכנת ואנטי דמוקרטית, ויש לקוות כי השרה שקד תדע להיזהר ולבלום את עצמה בזמן.

עוד לא מאוחר. מי שיזמה את "חוק ישראל היום" אך ידעה להיעדר מהמליאה כשהגיע הזמן להצביע, יכולה למצוא דרך לרדת מהעץ ולבטל את גוף המחקר החדש שקורם עור וגידים במשרד המשפטים. מי שהחירות והליברליזם חשובים לו, יבין שמישהו מנסה לתפוס עליו טרמפ וידע לבלום בזמן.

אנו מייחלים יחד ליום שבו חברי הכנסת שלנו יחדלו מפופוליזם והגבלת החירות; אבל הם צריכים לעשות זאת מתוך הכרה בכך שזהו האינטרס הלאומי ורצון הציבור ששלח אותם, ציבור שמאמין כי חקיקה עודפת זה דבר רע ושצריך להקטין את הוצאות הממשלה ולהגביר את החירות.

תסריט לא רצוי הוא שנבחרי הציבור, הריבון במדינה הזאת, יהיו מוגבלים ונתונים לחסדיהם של משפטנים אנונימיים וחוקרים לא נבחרים. אם תשאלו אותי, אני מעדיף לחיות במדינה שבה יש לחברי הכנסת את הכוח לחוקק את עצמם לדעת, מאשר במדינה שבה הם צריכים לקבל אישור מפרופ' מרדכי קרמניצר לפני שהם מרימים את ידם במליאה.

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

16 תגובות למאמר

  1. שרה שטחית ומאכזבת. ברור שהיא משרתת את בעלי ההון. היא בועלת כל לוקש שמוכרים לה התעשיינים כאילו זו אמת צרופה. ההוכחה לכך זה העניין של האגרה על התובענות הייצוגיות. את מי זה משרת חוץ מבעלי ההון?

    1. תודה קובי. זאת בדיוק הנקודה
      לפחות את התגובה שלך פירסמו…

    2. לא מאכזבת את מי שהבין כבר מזמן שמדובר בשליחה נאמנה של נוני מוזס, יד ימינו של נפתלי בנט והמסייעת על ידו לסגירת "ישראל היום". גרורה של "יש עתיד" המנסה לחבל במאמצי המחנה הלאומי לחלץ את המדינה מציפורני הבולשביזם:

      http://www.themarker.com/advertising/1.2282960

      http://www.news1.co.il/Archive/003-D-80440-00.html

      mida.org.il/2016/08/14/בנט-ולפיד-נגד-נתניהו-אסטרטגיה-של-שחיקה/

    3. אמת ידועה היא שכל מי שחושב אחרת מקובי הוא משרת של בעלי ההון, מתעלל בגורי חתולים, ויש לו גם ריח רע מהפה. ההוכחה לכך היא [משפט רנדומלי X שמניח את המבוקש].

    4. אלה אופק- האם אתה מכיר מקרים בהם אתר זה לא פרסם תגובות של אנשים?
      אשמח לדעת זאת אם כן, ואם לא, אני לא חושב שצריך להשאיר רמזים על סתימת פיות כאשר אין.

  2. יופי. הוכחת שאנשי ימין מסוגלים לחשוב ולא רק להתלהב. עכשיו לך תכתוב בקורת על ההצעה של שקד לגבי פסקת התגברות שאם תתממש תגרום נזק גדול הרבה יותר מועדת המשפטנים הנ"ל (אחרי ההתלהבות שהובעה באתר זה לגבי ההצעה הזו).

  3. מאמר מדויק ואני מסכים עם האמור. בהמשך לכך יש לתהות האם ההצעה שלה לא מבטאת את ההתנגשות בין ליברליזם ליברטריאני קיצוני שדורש חירות פרט מוחלטת ויהי מה, לבין ליברליזם דמוקרטי, שמבין שהשיטה הדמוקרטית אינה מושלמת אבל עדיין מספקת שווי משקל חשוב והינה טובה בהרבה מהאלטרנטיבות. אני תוהה אם סדר היום של הימין הכלכלי בישראל לא נשלט במידה רבה, ואף מוגזמת, על ידי המחנה הראשון.

    1. ליברליזם ליברטריאני קיצוני… מה קיצוני בלרצות שהמדינה תגן עלי ועל רכושי מגנבים ולא מאיזה ילד שרוצה למכור סנדוויצ׳ים בים או מאובר?

    2. לדניאל:

      בעקרון השרה שקד די צודקת. אכן כל בוקר קמים הזויי השמאל בכנסת ומחוקקים עוד ועוד חוקים להגבלת הפרט, לשוד הכנסותיו (מיסוי על דירה שלישית), ליצירת אווירת רדיפת האזרח על ידי השלטון, לכפיה קומוניסטית באמצעות גינוי ומיסוי חברות טייקונים, משקיעים – עשירים – ומה לא! אך לא נחוצה ועדה מניפולטיבית נוספת במדינה הזו. היום יתמנו כמה ימניים אבל מה יהיה מחר?

      ואכן כמו שביגמן כותב לא נוכל לעולמי עד להיפטר מועדת פקידים כזו. די לנו עם כל הפקידות המשפטית שהציבה רסן של משפטנים על ידי ורגלי המדינה ונבחריה שאינם מסוגלים עוד לפעול בשום ענין. די לנו עם הפסיקה השערורייתית של שודד הים המשפטי השנוי במחלוקת – אהרון ברק – שהרס את מערכת המשפט ואף את המדינה – שהחלטות היועץ המשפטי לממשלה לא תהיינה בגדר ייעוץ אלא פסיקה מחייבת שאין אפשרות לערער עליה.

      האסון הוא שכולם פוחדים מתפירת תיק של הפרקליטות נגדם וסיכול ממוקד שיתבצע בהם בשל החלטות וחקיקה להצלת המדינה מידי השמאל – ולכן האווירה בכנסת היום היא של פוליטיקלי קורקט. לא נעים לאף אחד (ולא חשוב מה הוא באמת חושב בליבו) להתנגד למשהו פופוליסטי כמו מיסוי על דירות של אנשים שקנו אותן בכספם אותו הרוויחו ומותר להם לעשות בו כרצונם – כי השמאל שונא את כל מי שמרוויח משהו או שיש לו משהו! האומץ נעלם מחיינו הפוליטיים ומהזירה הציבורית של נבחרינו וכל אחד חושב רק על מה יגידו עליו בתשקורת! המלך הוא עירום בישראל – אבל אין אף ילד בקהל שיצעק שהוא עירום! לכן יש לדרוש מחברי הכנסת להוריד את כמות החוקים, ולאפשר לועדת הכנסת לסנן את המיותר! לא להקמת ועדה נוספת! מדינת הועדות התקועה.

  4. היה נראה בהתחלה שאולי יעשו שינוי ויעצרו את הסחף המפחיד של מדינת דיקטורה שמאלנית בראשות בג"ץ
    אבל בנט מגלה שבענינים החשובים הוא יותר שמאלני מנתניהו
    יודע לצעוק בדברים שלא באחרויותו עצירת בניה וכד
    אולם בדברים שבאחריותו שינוי מהותי בחינוך הישראלי- מגיע לו ציון 0
    אתו הדבר עם שקד יודעת לכתוב דברים ולצעוק על פטריוטיות אולם בפועל ממשיכה לתת לאגנדה השמאלנית השולטת במשרד המשפטים את המושכות בכל דב וענין
    כמו בהפיכת הביכקורת על הפרקליטות לכלי שאין בו ממש. ועוד וכתבה זו היא ההוכחה
    פוליטיקאים "ימנים" תמשיכו לרמות את בוחרים שלכם"

  5. עקיבא ביגמן צודק!

    מסתבר שאיילת שקד שהבטיחה להילחם בשמאל השולט במדינה וחוסם את הממשלה מלפעול בכל תחום – והדוגמא המזעזעת והמרתיחה ביותר היא חסימת גירוש המסתננים ע"י בג"צ המבטל חוקי כנסת מבלי שיש לו הרשאה לכך ובניגוד לחוק, דבר המאפשר לפושעים האפריקנים שחדרו לכאן באופן לא חוקי, גם לייבא לכאן נשים שבאות בטיסות ישירות מאריתריאה ויולדות פה אלפי ילדים מוסלמים ונוצרים שעלינו לממן את שהותם ולימודיהם בישראל היהודית. איילת שקד הבטיחה להילחם בשלטון בג"צ – שהוא בעצם גניבת שלטון כפי שהגדיר זאת מי שהיה מועמד לשופט עליון, פרופ' מאוטנר, שאמר שהשמאל שאיבד כוחו בכנסת העתיק פעילותו הפוליטית לבג"צ ומנהל משם את המדינה, ומאחר וכחלון הצבוע והדו פרצופי מגן על שלטון השמאל מבג"צ לא ניתן לחוקק חוקים הדרושים לחיסול שלטון זה -אך במקום להילחם בשלטון הזה היא מחמירה את המצב בדברים שונים. היא איינה את ביקורת הפרקליטות בהחלטתה השגויה על פיצול, היא תמכה בבחירת השמאלן הקיצוני ליו"ר לישכת עורכי הדין, והיא מפמפמת לציבור כמה מערכת המשפט מצויינת. עכשיו החלטה כזו תקבור סופית את יכולות נבחרי הציבור לשנות מה שצריך לשנות (שממילא אינם יכולים לשנות כלום במדינה). במקום לבטל ועדות בהן משתחלים רק שמאלנים זדוניים למיניהם, היא מקימה עוד אחת אולי מתוך תמימות שהיא תוכל לשלוט בנבחריה לאורך זמן. השמאל ידוע בשיטות הרמיה שלו והוא כמובן יצליח בזמן קצר להתשלט על ועדה כזו ולשתק לחלוטין את יכולות הנבחרים לפעול אי שם בעתיד למען שחרור המדינה מציפורני השמאל השולט על כל מוסדות המדינה ועל צמרת הצבא ומוסדות הבטחון שלנו.

    ****************************************************

    הדבר היחיד שי לעשות הוא:

    יש לחסל את בג"צ במתכונתו הנוכחית. אך ורק ממשלות ישראל תבחרנה את השופטים! יש לחסל את בג"צ במתכונתו הנוכחית בה השופטים בוחרים את עצמם בעצמם באמצעות ועדה חשאית המתנהלת בלא נהלים כתובים, לפי קריטריונים לא ברורים, באמצעות מסלולים עוקפי ועדה סטטוטורית. יש לבטל את כל השיטה הזו.

    את השופטים תבחרנה, כמו בכל העולם הדמוקרטי, אך ורק ממשלות ישראל המתחלפות ורק לאחר שימוע עומק בכנסת, במהלכו תובררנה עמדות המועמדים ויחסם לעם היהודי ולזכותו על ארצו, הקודמת לכל זכות אחרת.

    מי שיש לו בעיה עם ההמנון או הדגל לא ישמש שופט במדינה היהודית.

    יש לקבוע בחוק שהיועץ המשפטי לממשלה ייבחר אך ורק על ידי הממשלה, כראות עיניה ובהתאמה עם האידיאולוגיה הפוליטית שלה ולא יונחת כפי שקורה היום, כאחד מרשימה שבג"צ קובע.

    יש לקבוע בחוק שהיועץ הינו אך ורק יועץ ואינו קובע דבר לגבי מדיניות הממשלה או מינוייה לתפקידים שונים – שכן כך מתבצעת אידיאולוגיה הלכה למעשה.

    אהרון ברק הוא שקבע בפסיקה הזויה שעצות היועץ יחייבו את הממשלות ומאז שולט היועץ מטעם בג"צ על המדינה. יש לבטל את הפסיקה – שאינה מעוגנת בחקיקה כלשהי.

    אשר לטענה שהפקדת סמכות המינויים במערכת המשפט בידי הכנסת תביא לפוליטיזציה פסולה של ההליך, התשובה היא פשוטה:

    אם הכנסת כשירה לשרת כנציגת העם לצורך חקיקת חוקים שבכוחם אף לחייב כנסת עתידית, יהיה זה מופרך ואף מגוחך לטעון שהיא איננה כשירה לאשר את המינויים לאותו גוף אשר יפרש את החוקים שהיא חוקקה.

    מנגנון דמוקרטי חדש לבחירת שופטים חיוני לא רק לשימור מעמדו של בית משפט החשוף לביקורת ציבורית גוברת. הוא אף ימלא תפקיד חשוב בחיזוק הדמוקרטיה הישראלית בכללותה.

    בין התופעות המסוכנות ביותר העלולות לאיים על משטר דמוקרטי בולטת התפתחותה של תחושה בקרב העם שדעתו אינה נחשבת, שאין לו כל שליטה על מושליו וכי אין טעם אפוא שייטול חלק בענייני ציבור.

    השיטה הנוכחית למינוי השופטים בישראל מעודדת בדיוק את התפשטותה של מחלה זו, שכן המסר שלה הוא שאין להותיר בידי נציגיו הנבחרים של העם את ההחלטות החשובות ביותר ושמשום כך הרכב בתי המשפט חייב להיקבע בידי ועדה סגורה.

    ממשלת "ימין" ממנה רדיקלים סמולנים חסרי כישורים לרמטכ"ל, נגיד הבנק, פרקליט המדינה.

    ממש לא מדובר באליטה כי אם בכנופיה פיאודלית כמו בירדן, מצרים וסוריה.

    http://rotter.net/forum/gil/27766.shtml

  6. ביגמן שוגה במאמר הזה קשות. שתי האלטרנטיבות שהוא הציג אינן הברירות היחידות שקיימות – או אורגיית חקיקה או חקיקה ע"י פקידים. שקד מציעה דרך אחרת – ממשלה מושלת שמרסנת את החקקת הפראית של חברי הכנסת. שקד צודקת לחלוטין באבחונה שיש כאן חקיקת יתר מופרזת. לגבי חוות דעת – שקד לא אמרה שחוות הדעת הזו היא מחייבת. אני חושב שטוב וראוי לשמוע דעות אחרות, וכן טוב שחוק יתמודד לא רק עם שאלות תקציביות אלא גם עם ההשלכות הצפויות ואילו אלטרנטיבות קיימות כדי להתמודד עם הבעיה.

  7. צודק 100%

    עובדה :

    "מדעי המומחיולוגיה"
    http://www.calcalist.co.il/markets/articles/0,7340,L-3553328,00.html

    למה לא ?
    “אני אף פעם לא סומך על הממשלה שתעשה דברים כאלה. אפילו אם הם היו עושים את זה נכון לעכשיו, תוך שלוש שנים הם יהיו לא מעודכנים".

    למה בעצם החשדנות הזאת כלפי הממשלה ?
    "למה ? מה הממשלה עושה טוב ? יש הרבה עדויות על כך שהחינוך הציבורי בארצות הברית, למשל, הוא אסון. זה הגורם השלילי הגדול ביותר שגורר את המדינה הזאת למטה, חלקים ניכרים מהאוכלוסייה הם למעשה חסרי השכלה. ה־CIA, רשות ניירות ערך, פרדי מאק ופאני מיי, רשות הדואר – כולם כשלונות אומללים ומקור להרבה בעיות. ממשלות לא סוגרות את העסק כשהמדיניות שלהן נכשלת. למעשה, התגובה השכיחה שלהן היא לזרוק עוד כסף על אותה מדיניות כושלת".
    http://www.calcalist.co.il/markets/articles/0,7340,L-3564050,00.html

    פרופ' אבי שמחון : "הרמה של פקידי האוצר היא בעיה חמורה"
    "יש הרבה בעיות במשרד האוצר. משרד האוצר לא פועל באופן מיטבי. הנהלת משרד האוצר רובה בעלת תארים בכלכלה, מינהל או משפטים. אני מכיר אותם טוב עוד כסטודנטים כי חלקם היו סטודנטים שלי. חלקם סיימו בציונים גבוהים. הם אנשים אסרטיביים עם הרבה ביטחון עצמי, יכולת לעמוד מול שרים – וזהו. כשיש לכם בעיה ואתם צריכים ללכת לרופא, הייתם הולכים למישהו מצטיין שלמד תואר ראשון בביולוגיה, גם אם הוא קיבל ציונים מאוד טובים באוניברסיטה? זו הרמה של משרד האוצר וזו בעיה חמורה".
    http://www.themarker.com/news/1.2031995

    זליכה גם התייחס למחקר הכנסת שהראה כי פקידי אגף התקציבים במשרד האוצר טועים באופן סיסטמי בתחזית ההכנסות שלהם בתקציב המדינה.
    משנת 1999 הצליחו פקידי האוצר לספק תחזית הכנסות מדויקת רק פעם אחת – בשנת 2005.

    "יש להם תואר ראשון בכלכלה במסגרתו הם למדו קורס מאקרו כלכלה", הסביר זליכה. "זה הופך אותם למומחים ? ממש לא. אם הייתי לומד מבוא לאורטופדיה היית נותן לי לטפל לך בגב ? לא.
    אז איך אנחנו נותנים לאנשים שלמדו מבוא למאקרו כלכלה לנהל לנו את המשק ולהשפיע על חייהם של מיליונים ?".
    http://www.globes.co.il/news/article.aspx?did=1000854095#fromelement=hp_morearticles

    כתיבת דוחות מיותרים או ארוכים מדי, יצירת חומרים לא איכותיים וניהול לא יעיל של המשאבים – זו רק חלק מהביקורת שעולה מדוח שהזמין נגיד בנק ישראל היוצא, פרופ' סטנלי פישר, בנוגע לתפקודה של חטיבת המחקר של בנק ישראל.

    ד"ר קרנית פלוג, המשנה לנגיד והמועמדת המובילה להחליף את פישר בתפקיד, כיהנה כראש חטיבת המחקר מ-2011 ועד סוף 2011.
    הקמת ועדת הביקורת הוכרזה בתחילת 2012, והדוח מתייחס למצב החטיבה לאחר שפלוג כאמור, ניהלה אותה במשך עשור.

    הדוח הוזמן על ידי פישר עצמו וכלל הכותבים נבחרו על ידו, ולכן הביקורת על המחלקה מפתיעה. למרות זאת, הדוח לא חוסך כאמור, בביקורת.
    כך למשל, נראה כי חלק מהחוקרים בחטיבה "אינם מסוגלים ליצור מחקר מקורי מהותי" וכי "היקף הזמן והאנרגיות שמושקעים לתכנון ארוך טווח של פעילות החטיבה איננו מספק".

    עוד עולה כי "חלק מהדוחות מיותרים וכדאי להשמיט אותם", או לחילופין הם "חייבים לעבור קיצור משמעותי".

    בין הדוחות שזכו לביקורת נמצא גם דוח ההתפתחויות הכלכליות, אחד מהפרסומים החשובים של החטיבה ושהומלץ כעת להפסיק את פרסומו כליל.

    על דוח האינפלציה נכתב כי הוא "חייב לעבור שיפור מהותי" ו"להתרכז יותר בניתוח פני עתיד".

    על דוח בנק ישראל השנתי נכתב כי הוא מבזבז כפול משאבים מהנדרש וכי יש לצמצם אותם לפחות בחצי.

    אך אולי הממצא החמור ביותר הוא הביקורת על דוח הערכת המצב החודשית לקראת התכנון המוניטארי, הדוח הפנימי החשוב ביותר שמפיקה החטיבה ומהווה בסיס אמפירי לקבלת החלטות מוניטאריות, לרבות שינוי בריבית או רכישות מט"ח.
    "למעשה", נכתב בדוח הביקורת, "החלק האפקטיבי מתחיל החל מעמוד 62! ולכן יש לצמצמו מ-80 עמודים ל-20 עמודים".

    הדוח, נציין, פורסם לפני פחות משנה, אך באופן נדיר מעולם לא תורגם לעברית ו"נקבר" באתר האינטרנט של הבנק.
    http://www.globes.co.il/news/article.aspx?did=1000850962#fromelement=hp_morearticles

    1. ולתוספת סיום
      הנה כך מתנהלת האוליגרכיה הפקידותית המקומית בדרך להפיכתה של המדינה לפיאודלית כנסייתית מזרח אירופית

      כך נוצר פער מדהים של יותר מ-11% במס השולי האפקטיבי בין עובדים המבוטחים בפנסיה תקציבית לבין העובדים האחרים…שני המהלכים האחרונים של משרד האוצר (מהשנה שעברה ומהשנה) תורמים להגדלת הפער המפלה ב-7.3%….עובד המפריש לקרן פנסיה חדשה יגיע במקרה הטוב לפנסיה בשיעור של 50% מהשכר האחרון, בעוד שבפנסיה תקציבית מגיעים כמעט כולם ל-70%…

      אז כיצד קורה שהכבדת נטל המיסוי על מבוטחי הפנסיה הצוברת – מבלי שנוגעים שוב באנשי הפנסיה התקציבית – עובר בלי שום ציוץ, ואילו הניסיון להטיל מס על אספני דירות להשקעה עם הכנסה ממוצעת של כ-50 אלף שקל בחודש (על פי נתוני רשות המסים) נהפך למלחמת עולם ?

      לפני שנתיים, עוד הרבה לפני שבאוצר שקלו להטיל מס על אספני דירות, החליטו במחלקה הכלכלית של רשות המסים לבדוק את הפרופיל של המשקיעים ואספני הדירות הישראלים. לתדהמתם, הם גילו כי לא מדובר בהיי־טקיסטים או במתעשרים חדשים, אלא בעיקר בצמרת העובדים והמנהלים במגזר הציבורי : חברת החשמל, העיריות, רופאים בכירים, צבא, מערכת הביטחון ואפילו מערכת החינוך.

      מדוע דווקא בעלי השכר הגבוה במגזר הציבורי הם אספני דירות ? כנראה בעיקר מפני שחבילת השכר, הפנסיה וההטבות במונופולים, בצבא ובחלקים מסוימים בצמרת המגזר הציבורי – ובראשה הקביעות – מסייעת להם באיתור הנכסים, במימון ובתפעול שלהם.
      http://www.themarker.com/markerweek/thisweek/1.3049452

      התחייבויות הולכות וגדלות כלפי זכאי פנסיה תקציבית עלולות לאיים על הקיימות הפיסקלית של המדינה בטווח הארוך – כך רומז מבקר המדינה, יוסף שפירא, בדוח מבקר המדינה לשנת 2014.

      הוא מותח ביקורת חריפה על אגף התקציבים, שכן "תהליך המעקב אחר היקף הנטל העתידי שיוטל על תקציב המדינה בשל חבות הפנסיה התקציבית אינו שקוף, ולא התבצע תיעוד לפיו אמורות להתקבל החלטות".
      http://www.globes.co.il/news/article.aspx?did=1000938384

      דו"ח מבקר המדינה מתריע כי ישראל אינה ערוכה להתמודד עם הגידול המואץ בחובותיה לגמלאי הפנסיה התקציבית ולגמלאות הזקנה של הביטוח הלאומי – וכי המצב הקיים מהווה איום על היציבות הפיסקלית של המדינה.

      "אגף התקציבים באוצר לא הכין מסמכים על ניתוח כולל שנדרש בנושא. תהליך המעקב אחר היקף הנטל העתידי שיוטל על תקציב המדינה בשל חבות הפנסיה התקציבית אינו שקוף, ולא התבצע תיעוד שלפיו אמורות להתקבל החלטות".

      מבקר המדינה כותב כי הוא "רואה בחומרה את התופעה החוזרת ונשנית, שלפיה בזמן ביצוע הביקורת מוסרים נציגי אגף התקציבים כי הם מבצעים עבודות מטה ופועלים לקבלת החלטות, אך כשהם נדרשים לבסס את דבריהם באמצעות מסמכים, הם משיבים כי אלה אינם בידם".
      http://www.themarker.com/news/mevaker/1.2321562