שינוי בפתח? יוזמה בקונגרס לשלול מימון מהאו"ם

בעקבות ההחלטה נגד ישראל, מחוקקים אמריקנים מגבשים צעדי ענישה נגד האו"ם והפלסטינים. שינויים אפשריים אחרים בהרכב המיושן של מועצת הביטחון עשויים אף הם לסייע לאינטרס הישראלי

אפשר גם אחרת; אילוסטרציה. צילום: United Nations Photo CC BY-NC-ND 2.0 via flickr

החלטה 2334 של האו"ם נגד מדיניות ישראל בשטחים ששוחררו במלחמת ששת הימים עוררה זעם רב בישראל, אך גם בקרב תומכיה בארה"ב – רפובליקנים ודמוקרטים כאחד.

למרות הניסיון של גורמים בממשל האמריקני לטעון כאילו מדובר בעמדה עקבית של כלל נשיאי ארה"ב מאז 1967, המציאות ההיסטורית היא שאף נשיא אמריקני לא אפשר למועצת הביטחון להעביר החלטה שמגדירה כל סנטימטר ביהודה ושומרון ובירושלים המזרחית כ"שטח פלסטיני כבוש". גם אם נשיאי ארה"ב לא תמכו במפעל ההתיישבות ביהודה ושומרון, הרי שאפילו ג'ימי קרטר העוין הכיר בכך שישנם אזורי קונצנזוס שישראל לעולם לא תוותר עליהם, ומכל מקום עתיד השטחים ייקבע אך ורק במשא ומתן ישיר בין הצדדים.

נכון למועד כתיבת שורות אלה, תגובת ראש הממשלה נתניהו נראית רופפת (זימון שגרירי המדינות שתמכו בהחלטה לשיחות נזיפה, וקיצוץ סמלי במימון מספר פרויקטים של האו"ם). אך מסתמן שטרם ראינו את התגובה המלאה של ישראל לסטירת הלחי האחרונה.

על פי דיווח באתר 'וושינגטון פרי ביקון', חברי קונגרס כבר מכינים את הקרקע לחקיקה שתפגע באו"ם כלכלית. לדברי מקורות ששוחחו עם ה'פרי ביקון', אמצעי ענישה אפשריים נוספים הם גירוש דיפלומטים פלסטינים מארה"ב, וצמצום הקשרים עם מדינות שתמכו בהחלטת מועצת הביטחון של האו"ם נגד ישראל.

בתגובה להחלטת מועצת הביטחון נגד ישראל, הסנטור הרפובליקני טד קרוז פתח בקמפיין לשלילת המימון שארה"ב מספקת לאו"ם עד שההחלטה תבוטל. מיד לאחר פרסום ההחלטה צייץ קרוז בטוויטר שהוא דיבר עם ראש הממשלה נתניהו כדי לברך אותו לקראת החנוכה, וכי מסר לו שיפעל לאלתר בעניין. קרוז הביע חשש כי ההחלטה שעברה היא לא הצעד האחרון שממשל אובמה ינקוט נגד ישראל לפני סיום כהונתו. "הקונגרס ה־115 חייב לעצור את ההתקפה האכזרית של הממשל הנוכחי על בת בריתנו הגדולה ביותר, ישראל", אמר קרוז.

לא מדובר באיום סרק. בתחילת 2016 פורסם שארה"ב מספקת 22 אחוזים מסך המימון של הארגון, יותר מפי שניים מהמדינה השנייה בהיקף תרומתה (יפן, עם כ־9 אחוזים). במילים אחרות, אם ההחלטה לא תבוטל והצעתו של קרוז תתקבל – האו"ם יחדל מלהתקיים במתכונתו הנוכחית.

קרוז איננו הראשון שמקדם מהלך כזה. ביולי 2016, עם הרוח הגבית של ה'ברקזיט' ופרישת הממלכה המאוחדת מהאיחוד האירופי, הגיש חבר הקונגרס תומס מאסי הצעת חוק לביטול חברותה של ארה"ב באו"ם ולהפסקת כל קשר עם הארגון. מאסי איננו חבר קונגרס אלמוני; לאחרונה פורסם כי הוא בין המועמדים לקבינט של הנשיא הנבחר טראמפ.

הצעת החוק של מאסי, המכונה "American Sovereignty Restoration Act", מבטלת כל חוק פדרלי הקשור לשיתוף פעולה עם האו"ם, מורה לנשיא לפעול לביטול כל פעילות משותפת עם הארגון, קובעת כי מטה הארגון בארה"ב ייסגר, ואוסרת: הקצאת מימון לאו"ם ולכל פעילות צבאית שלו, השתתפות של צבא ארה"ב בפעילות צבאית של האו"ם, והענקת חסינות דיפלומטית לעובדי האו"ם. מדובר בלא פחות מחיסול ממוקד של האו"ם.

אמנם החלטת מועצת הביטחון היא התירוץ להצעת החוק של הסנטור קרוז, אך צפוי כי גם חברי קונגרס שמתנגדים לאו"ם באופן עקרוני ישמחו לשתף פעולה, מה שהופך את האיום לממשי הרבה יותר.

"לבלום את ההתקפה על ישראל". קרוז. צילום: Gage Skidmore CC BY-SA 2.0 VIA FLICKR

גם ממשלת ישראל איננה צריכה לשבת בחיבוק ידיים. הפעולות שישראל תנקוט צריכות להתבצע בתיאום עם הממשל הנכנס כדי שלא להביך את הנשיא הנבחר טראמפ, אך במידה שתיאום כזה אכן יתרחש, הרי שבידי ישראל ארסנל לא קטן של פעולות שניתן ליישם נגד האו"ם.

ראשית, ניתן לבטל או לפחות לצמצם את זכויותיו של האו"ם לפעול בתוך שטח ישראל. האו"ם פועל בישראל מכוח פקודת החסינויות וזכויות היתר של האומות המאוחדות, המסמיכה את שר החוץ להעניק לאו"ם ולעובדיו זכויות כמו חסינות דיפלומטית, פטור מארנונה, ומעמד של שגרירות למשרדי הארגון. אם כן, ראש הממשלה נתניהו, המשמש גם כשר החוץ, יכול לבטל מחר בחתימת ידו את כל פעילות האו"ם בישראל בלי צורך בשום חקיקה מיוחדת. באופן ספציפי יותר, יש לשקול לסגור לפחות את מטה משקיפי האו"ם (UNTSO) בארמון הנציב, הפועל שם עוד מימי מלחמת העצמאות.

באותה הזדמנות מן הראוי יהיה גם להאיץ את יישום החלטה 1605 של הממשלה מ־18 ביוני 2014, הקובעת כי עד 2019 יש להעביר את כל משרדי הממשלה לירושלים. הממשלה נתנה לעצמה מרחב תמרון עד 2019, ככל הנראה בהמתנה לסיום עבודות התשתית על כביש 1 החדש ועל הרכבת המהירה לירושלים, אבל בהחלט נכון לנסות לזרז את ההליכים כתגובה ציונית הולמת להחלטת מועצת הביטחון. ממש כפי שדוד בן־גוריון העלה את הכנסת לירושלים בדצמבר 1949, בתגובה לכוונת האו"ם להכריז על ירושלים כעיר בינלאומית.

הזדמנות לשינוי אסטרטגי

מעבר לתגובת ישראל והממשל הנכנס בארה"ב להחלטה המקוממת של מועצת הביטחון, ראוי גם לציין את התסכול ההולך וגדל של מדינות נוספות כלפי מועצת הביטחון. כידוע, כמעט מאז הקמת הארגון, מועצת הביטחון מורכבת מ־15 מדינות. עשר מדינות מתחלפות ברוטציה אחת לשנתיים, ואילו חמש מדינות יושבות במועצה דרך קבע ונהנות מזכות וטו – ארה"ב, בריטניה, צרפת, סין ורוסיה. אך מסתבר שלא כולם מרוצים מההסדר הזה.

זה מספר שנים פועלת באו"ם קבוצה של ארבע מעצמות בינוניות (ה-G4) – גרמניה, יפן, הודו וברזיל – המבקשות לשנות את הרכב מועצת הביטחון כדי לשקף את המציאות הגאו־פוליטית העכשווית. כאמור, יפן היא התורמת השנייה לאו"ם לאחר ארה"ב. גרמניה תורמת לארגון פי שניים מרוסיה. ברזיל תורמת אף היא יותר מרוסיה, והיא גם רואה עצמה כנציגה של מדינות אמריקה הלטינית. הודו היא מעצמה גרעינית בעלת אוכלוסייה של למעלה ממיליארד אזרחים. לא פלא שארבע המדינות הללו רואות במועצת הביטחון במתכונתה הנוכחית גוף מיושן ולא רלוונטי.

ואכן, במהלך המשא ומתן על הסכם הגרעין של המעצמות עם איראן, האיחוד האירופי כבר ביצע שינוי סמנטי מבלי לשאול את שאר הקהילה הבינלאומית. בעוד שהתקשורת הישראלית השתמשה בביטוי P5+1 (חמש הקבועות + אחת) כדי לציין את שש המדינות שניהלו את המו"מ, האיחוד האירופי השתמש בביטוי E3+3 (שלוש האירופיות + שלוש). בספטמבר 2015, בוועידה של ה-G4, אמרה קנצלרית גרמניה אנגלה מרקל כי "האווירה הנוכחית היא שלא רק (מדינות ה-G4) אלא אף (מדינות) רבות אחרות אינן מסכימות עם המבנה ושיטת העבודה של מועצת הביטחון". אכן, זהו אנדרסטייטמנט מופלג בנוגע למועצה שמצליחה לתקוף פעם אחר פעם את הדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון, אך איננה מצליחה למנוע את הטבח של השכן מצפון.

כבר ב־2012, נשיא המדינה המנוח שמעון פרס תמך בהתלהבות בהצטרפותה של הודו כחברה קבועה במועצת הביטחון. אך עלינו לשקול תמיכה כזו גם בשלוש המדינות האחרות, למרות ההיסטוריה הבעייתית בלשון המעטה של יחסינו עם גרמניה ויפן. הצטרפותן של ארבע מדינות דמוקרטיות נוספות למועצת הביטחון תקטין את השפעתה של רוסיה הבוחשת ללא רחמים בנעשה במזרח התיכון, ועשויה לספק לישראל עוד וטו פוטנציאלי למקרה שאי־פעם יקום בעתיד שוב נשיא אמריקני עוין כמו ברק אובמה.

תמיכה ברפורמה במועצת הביטחון, לצד יתר הפעולות המנויות לעיל תוך תיאום עם ממשל טרמפ, לא רק יעצימו את ישראל עצמה אלא אף עשויות להביא ברכה לעולם החופשי כולו.

___________________

אלי קירשנבאום הוא בוגר הפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית, עובד כעורך דין במגזר הפרטי

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

1 תגובות למאמר

  1. להעיף מישראל ומיהודה ושומרון כל סוכנות או מוסד של האום ושל האיחוד האירופי. כל נציגות בינלאומית כלשהיא. די לבינאום הסכסוך. זה נוח לפלשתינאים, זה לא נוח לנו. הגיע הזמן שנפעל לפי האינטרסים שלנו. נסגור כל ארגון הנתמך בכספי האום כמו הקרן החדשה, בצלם או עדאללה. הם רק מסכסכים פה. אין להם שום תרומה חיובית לאזור. שיעופו מכאן עכשיו