מאחורי הסיבוב: הבלוג של יהודה הראל

זה מזכיר לי בדיחה

תמלולי נתניהו-מוזס המתארים עסקה הנרקמת לכאורה בין השניים, נשמעים כמו בדיחה גרועה. על חשבוננו, כמובן

נתניהו ומוזס. צילומים: יונתן זינדל, רוני שוצר, פלאש 90

בפגישה חשאית הציע לכאורה ראש הממשלה נתניהו לארנון מוזס, המוציא לאור של 'ידיעות אחרונות', עסקה: שלדון אדלסון יקטין את תפוצת עיתונו 'ישראל היום' תמורת הפסקת השמצות ראש הממשלה ב'ידיעות אחרונות'. מוזס מצידו, הציע להתחייב שראש הממשלה יישאר בתפקידו לתמיד, תמורת צמצום משמעותי בתפוצת עיתונו של שלדון אדלסון.

לי זה מזכיר בדיחה.

שלושה יהודים על הגשר

שלושה יהודים עומדים ליד גשר ג'ורג' וושינגטון וצופים ברבבות כלי הרכב שזורמים למנהטן מניו ג'רסי, כאשר כל נהג משלם 15 דולר דמי מעבר.

אומר אחד מהשלושה: "איזה עסק נפלא, כל יום עוברים מאות אלפי מכוניות המשאירות בקופת הגשר מיליונים".

עונה לו היהודי השני: "דע לך, הגשר הוא שלי, ואם אתה כל כך מתלהב אני מוכן למכור לך אותו במחיר מציאה של מאה מיליון דולר".

"הקונה" ממהר לנצל את ההזדמנות, שולף את פנקס הצ'קים ומציע לבצע את העסקה במקום, כשהוא רושם צ'ק על סך מאה מיליון דולר. "המוכר" רושם התחייבות בלתי חוזרת להעברת הגשר, כולל כל התקבולים החל מיום המחרת. המוכר והקונה חותמים, לוחצים ידיים ואומרים זה לזה "מזל טוב, מזל וברכה".

שואל היהודי השלישי: "תגידו לי, חברים, השתגעתם? הרי שלושתנו יודעים שהגשר לא שלך, והבנק לא יכבד צ'ק כזה גם על סך מאה דולר. אז בשביל מה היה לכם את כל זה?"

עונה "המוכר" בחיוך ערמומי: "וזה שהעט נשאר אצלי זה כלום?"

לא צחקתם?

אתם צודקים, זה בכלל לא מצחיק.

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

2 תגובות למאמר

  1. כותב יקר,
    סוף סוף מאמר שהצלחתי להבין, ובכל זאת צחקתי בסוף.
    או שלא הבנתי ובכלל אנחנו זה הגשר??