למה כל כך יקר לאכול כאן?

יוקר המחיה בישראל נובע משתי סיבות עיקריות: מועצות המזון המיושנות ששולטות על השוק, והחסמים על ייבוא מחו”ל

העגבניות כמשל. צילום: נתי שוחט, פלאש 90

עכשיו כשהחגים מאחורינו, הנה נקודה למחשבה: כמה זמן לקח לכם ולכן להתכונן לחגים? מן הסתם קניתם בגדים חדשים, הזמנתם אורחים, בישלתם; הכנות שגרתיות שאינן דורשות יותר מדי זמן.

לממשלת ישראל, כרגיל, זה לקח קצת יותר זמן, וההכנות הקדחתניות והבהולות שלה החלו כבר בראשית הקיץ. מדובר בריטואל כמעט קבוע: לקראת החגים הביקוש למוצרי מזון – בייחוד פירות, ירקות ועופות – עולה באופן משמעותי, ויכולת הייצור של החקלאות המקומית מתקשה לעמוד בלחץ. לרוב, הממשלה מאפשרת לקראת החגים ייבוא פטור ממכס של מוצרי המזון שצפוי בהם מחסור לקראת החגים, במטרה להוריד מחירים. לפני שנמשיך, כדאי להדגיש שוב את המשפט האחרון: בידי הממשלה ישנו כלי פשוט לתפעול, שיכול להוזיל את מחירי המזון באופן מיידי. מסיבות שונות, מוצדקות יותר ופחות, היא בוחרת להשתמש בו לעתים רחוקות מאוד, וכך להשאיר את מחירי המזון גבוהים הרבה מהנחוץ.

כמדי שנה עמלו אפוא במשרד החקלאות על איסוף נתונים על מנת לקבוע באילו ענפים צפוי מחסור, לאפשר ייבוא ללא מכס במעוד מועד, ולהביא להוזלה יחסית של מחירי המזון. בהתאם לחישובים שנעשו הכריז המשרד בתחילת יוני על פתיחת מכסות לייבוא ללא מכס של 100 מיליון טונות ביצים מאירופה. המגדלים המקומיים מצדם זעמו על ההחלטה, ויצאו למלחמה. הטענה הייתה כי מדובר בכמות לא הגיונית ולא נחוצה, הגבוהה בהרבה מהערכות הצורך של המשווקים, וכי ייבוא בשיעור כזה יגרום לאובדן הכנסתן של מאות משפחות. משרד החקלאות טען בתגובה שהייבוא ייעשה לפי הצורך, וכי האחריות הראשונה שלו היא לוודא שלאזרחים יש אוכל במחיר סביר לקראת החג (נשמע הגיוני, לא?). לאחר התנצחויות ארוכות ודיונים אל תוך הלילה הגיעו משרדי החקלאות והאוצר לפשרה מול החקלאים: מכסות הייבוא יעמדו על 30 מיליון טונות בלבד, ורשתות השיווק יפעלו לוויסות המלאי כדי למנוע מחסור.

המלחמה השנייה לא איחרה לבוא, כאשר משרד החקלאות הכריז כי צפוי גם מחסור בעגבניות, ירק בסיסי ביותר עבור משקי בית רבים בישראל, והחליט עם משרד האוצר לפתוח מכסות לייבוא ללא מכס. שוב יצאו החקלאים למלחמה וטענו לפגיעה קשה בהם ובמפעל הציוני כולו. גם כאן הוחלט לבסוף על פשרה, שבמסגרתה התיר משרד החקלאות ייבוא מוגבל של עגבניות ללא מכס החל מ־20 באוגוסט, אך ורק במקרה שהמחיר לצרכן יעלה על 6 שקלים.

העגבניות כמשל

כמה זה עלה לנו? כמה זה עוד יעלה?

הפתיחה המאוחרת של השוק לייבוא והחוסר בתשתיות ארגוניות גרמו להמשך עלייה של המחירים, עד לרמה של שבע וחצי שקלים לקילו לעגבניות מובחרות לקראת ראש השנה, עלייה של יותר מ-100% ביחס למחיר בתחילת הקיץ. בישראל צורכים, בהערכה זהירה, כ-3,200 טון עגבניות בשבוע. בהנחה סבירה שבחגים הכמות הנצרכת עולה לסביבות 4,000 טון בשבוע, ואם נחשב את שלושת השבועות וחצי של תקופת החגים, התוצאה היא שכל שקל נוסף במחיר העגבניות לקילו עולה למשק 14 מיליון שקל. את החשבון אפשר לעשות לבד.

 

העגבניות הן כמובן דוגמה אחת. לכולנו ברור שמחירי המזון בישראל גבוהים בהרבה מכפי שהם צריכים ויכולים להיות – לא רק בתקופת החגים ולא רק בירק בודד, אלא בכל ימות השנה ובמגוון רחב של מוצרים.

אז איך אפשר “לייצר” מחירים נמוכים? הנה קצת “מבוא לכלכלה”: לפי כל המחקרים והחוקרים בתחום, הדרך היעילה ביותר להוזיל את מחירי רוב המוצרים היא יצירת “שוק תחרותי” – שוק שבו אף אחד מהמוכרים איננו יכול להשפיע באופן אינדיבידואלי על המחירים: אם מוכר או יצרן בודד ינסה להעלות מחירים, הקונים פשוט ילכו ליצרן מתחרה. בשוק כזה, מחירי המוצרים מתקרבים ל”עלות השולית של היצרן” –  כלומר, המוצר נמכר במחיר שאינו גבוה בהרבה מהעלות שלו, מתחילת תהליך הייצור ועד הרגע שבו הגיע למדף בחנות.

מה קורה בשוק לא תחרותי? במקרה שבו יש יצרן בודד – מונופול – הוא שולט באופן בלעדי במחיר באמצעות שליטתו בכמות המוצרים. אם ירצה הוא יכול לייצר או לשווק פחות, וכך לחולל “מחסור מלאכותי”. הקושי להשיג את המוצר יעלה את המחיר, והמונופול ייהנה מהרווחים. במקרה שבו ישנן כמה חברות המתחרות ביניהן אך כל אחת מהן גדולה דיה כדי להשפיע על המחיר, נקבל מחיר הגבוה מהמחיר ה”אמיתי” של המוצר, אבל לפחות נמוך יותר מהמחיר במקרה של מונופול.

מועצות המזון: מונופול מלאכותי ומיותר

בישראל ישנם שני מנגנונים עיקריים שמייקרים את המזון. הראשון שבהם הוא מועצות המזון, מנגנון מסורבל ומיושן שלא קיים כמעט באף מדינה מתוקנת. המועצות מתכנסות לקראת תחילת כל שנה וקובעות מה תהיה הכמות המיוצרת מכל מוצר ומי יקבל את הזכות לייצר אותו. בישראל ישנן כמה מועצות ייצור השולטות בייצור רוב המזון שאנו אוכלים: מועצת החלב, האחראית על תכנון כמות החלב המיוצרת; מועצת הצמחים, הקובעת כמה ייוצר מכל פרי, ירק ואפילו פרח; מועצת הלול, שלה סמכויות נרחבות בתחומי הביצים והעופות; מועצת הדבש השולטת בענף זה, ועוד.

אם בשוק תחרותי כל יצרן יכול לייצר כל כמות, ובכך לאפשר ללקוחות לבחור בין היצרנים ולהביא להורדת מחירים, כאן המועצה כובלת את חבריה שלא לעקוף את “מכסת הייצור” שקבעה. הנזק למשק כפול: ראשית, יצרנים טובים וחדשנים יותר אינם יכולים לפתח את העסק שלהם. כישרון ועבודה קשה אינם מקנים לבעל העסק “זכות” לייצר יותר, אלא רק הסדרים מיושנים וארכאיים מימי קום המדינה או קשרים עם חברי המועצה. שנית, ריכוז התכנון בידי גוף אחד, יוצר מנגנון קביעת מחירים הדומה למונופול: גוף אחד קובע את כמות המוצר שתצא לשוק ולכן גם את המחיר, וכך הוא יכול לקבוע מחיר גבוה במיוחד וליצור רווחים עודפים על חשבון הציבור.

בשנה האחרונה, שיתוף פעולה של ח”כ שרן השכל ושר החקלאות אורי אריאל הביא להחלשה משמעותית של מועצת הצמחים. אם עד עכשיו הכתיבה המועצה לכל חקלאי כמה לייצר, בקרוב מאוד חברות במועצה תהפוך לוולנטרית, וחקלאים פרטיים שירצו בכך יוכלו להתחרות באופן חופשי והוגן ולייצר כרצונם. המהלך הזה לבדו צפוי להביא להורדת מחירים שתחסוך יותר ממיליארד שקלים למשק. עם זאת, המשך קיום שאר המועצות כגופי חובה הכובלים את החקלאים והיצרנים, ימשיך לעלות לנו עוד מיליארדי שקלים בשנה.

הפתרון היחיד: תחרות אמיתית

ביטול המועצות אכן עשוי לחסוך כסף רב למשק על ידי יצירת שוק תחרותי, אך שוק זה עדיין מוגבל על ידי יכולות הייצור של החקלאים הישראלים. הללו הגיעו אמנם להישגים יוצאי דופן, אך במקביל מתמודדים עם עלויות גבוהות של מים ועובדים, מזג אוויר שאינו מתאים לגידולים רבים, בעיות מבניות שאינן צפויות להיפתר בזמן הקרוב ועוד. לעומתם ישנם חקלאים רבים בחו”ל אשר להם מים בשפע, כוח עבודה זול ומזג אוויר אידאלי, ושהיו שמחים למכור לנו את תוצרתם במחירים נמוכים בהרבה. מה שמביא אותנו למנגנון ייקור המזון השני: חסימת ייבוא מחו”ל. יבואן שרוצה להביא לכאן עגבניות מחוץ לארץ נדרש לשלם מכס של עד 272% על התוצרת, כמעט פי 4 ממחירה. בננות טריות? עד 136% מהמחיר. מנדרינות? עד 221%.

מכסים אלה לא נועדו להעשיר את קופת הממשלה, שכן ההכנסות מהם אפסיות. הבעיה גם איננה בבריאות או איכות התוצרת, שכן במקרה כזה הייבוא היה נחסם לחלוטין על ידי משרד הבריאות. המכסים האלה נמצאים שם אך ורק כדי להקשות על ייבוא מזון מחו”ל, לאפשר למועצות המזון להמשיך לגבות רווחים מונופוליסטיים על חשבון הציבור, ולהשאיר את יוקר המחיה בשמיים.

מדינת ישראל תמכה במשך שנים רבות בתעשיות מקומיות שונות, מול תוצרת איכותית וזולה יותר מחו”ל – ממכוניות ומוצרי תקשורת ועד טקסטיל. בכל פעם שההגנות הוסרו, איכות החיים של אזרחי ישראל השתפרה פלאים. עם כל הכאב שבדבר, העובדים שפוטרו הסתגלו ורובם השתלבו בתעשיות אחרות. הגיע הזמן ליצור שוק מזון חופשי בישראל, אחרת נמשיך לשאול את עצמנו גם בחגים הבאים ובימים שביניהם, למה כל כך יקר לאכול כאן.

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

26 תגובות למאמר

  1. כבר יותר מעשור, שמדינת ישראל לא מאפשרת לחקלאים לקבל את כמות העובדים הזרים שהם מבקשים.. לא מזמן נתגלה שצה”ל קונה ירקות שמגודלים ברצועת עזה… מחקלאים שונאיי ישראל שמי יודע איזה באיזה “תוספים” הם משקים את תוצרתם… כמויות עצומות של סחורה חקלאית באיכות ירודה למדיי , מגיעות מטורקייה.. עוד מדינת אוייב…….. גזרות שונות ומשונות מוטלות על החקלאים… נזכור שללא חקלאות מקומית נהייה תלויים במדינות זרות כדי להאכיל את ילדיינו… מדוע הממשלה מנסה לחסל את החקלאות הישראלית…?

    1. שוב הסיפור המצוץ מהאצבע על “מה שמים לנו באוכל”.

      אם זה ככה לא תתקשו להתחרות מול תוצרת מיובאת, נכון?

      לגבי העובדים הזרים – בזה אתה צודק.

  2. העגבניות כמשל?!
    מי הליצן שכתב את הכתבה המוזרה הזו ?
    “מועצת הצמחים, הקובעת כמה ייוצר מכל פרי, ירק ואפילו פרח” אין בין הדברים האלו לבין המציאות כל קשר. כל אחד כולל דוד טל יכול לשתול עגבניות ככל שיוכל.
    אז איפה הבעיה? שזה לא רווחי! ולא מווסת ומפוקח ולכן תנודתי!
    בלי קשר מועצת הצמחים שאיננה קשורה ל”מכסות” הירקות (שאינן קיימות!) היא גוף מיושן ומיותר.
    להעלות תמיהות ולאתגר את הקונוונציות? בבקשה אבל וואלק – ברצינות (עושה זאת בכישרון רב ישראל הראל)

  3. אם יש סיבה אחת טובה להצטרף לאיחוד האירופי (לא שזאת אפוציה או שזה בכלל טוב לנו), זה שבירה, אחת ולתמיד, של כל המונופולים, מועצות, מכסות, מכסים למיניהם.
    קפריסין לפני ההצטרפות לאיחוד, היתה יקרה להחריד. היום, אפשר לקפוץ לאלדי או לידל ולקנות אוכל (או כל דבר אחר), במחירים שאפשר להתקנא בהם.
    פשוט, אין יותר הבדל בין יבוא עגבניות לגרמניה או קפריסין…

    1. לשרון , הידעת כי האיחוד האירופי לדוגמא, מתיר לספרד בלבד לייצא שמן זית ? ליוון אסור לעשות זאת. הידעת כי באיחוד האירופי יש רגולציות מיותרות והגבלות מוזרות על ייצור מוצרים מסויימים ?

    2. אההה לא.
      תהיה לך מועצה, מכסה וכו’ אבל הם פשוט ישבו בבלגיה או לוקסמבורג.
      יהיו לך מכסות של פליטים מסוריה שתתחייב לקלוט, וכו’

      מה שיוריד מחירים זה שוק חופשי ופתוח.

  4. זה לא החרדים אשמים? לא המתנחלים? לא סדר עדיפויות מוטעה בתקציבי הממשלה?

    אבל דני קושמרו ואמנון אברמוביץ’ אומרים שזה כן הסיבות שמניתי למעלה.

  5. מאמר מאלף ומחכים. תודה רבה.
    מחכה בכיליון עיניים לגאולת המשק הישראלי מהגופים הדרקוניים האלה
    שיושבים לנו על העורק ומוצצים לנו את הדם והחיים ומייחל ליום בו נזכה
    לראות מחירים שמזכירים מדינות עם שוק מחירים נורמלי ושפוי

    1. הכותב הוא עד כדי כך הזוי שלא מבדיל בין ביצה ששוקלת 70 גר’ לבין טונה. ללא בושה הוא כותב שהמדינה רצתה לייבא 100 מליון טונות, כן טונות, של ביצים והתפשרה על 30 מליון טונות.
      רצוי גם שהכותב יעיין בתקציבי הסובסידיות של מדינות המערב, ובראשן ארה’ב והאיחוד האירופי, וגם יפן.
      ולבסוף, הוא שוכח שהשוק הישראלי הוא קטן, שכן איננו יכול לייצא בנקל מוצרים טריים לארצות שכנות.

    1. מה לא ברור, מספיק שכל אדם במדינה אוכל 15 טון ביצים בחודש, וכבר אתה עובר את ה 100 מליון טונות..

  6. תתעדכן “מועצת הצמחים, הקובעת כמה ייוצר מכל פרי, ירק ואפילו פרח” – מועצת הצמחים אינה קובעת

  7. תשובה פשוטה. לא רק אוכל. הכל פחות או יותר יקר כאן. הסיבה: מסים. המדינה היא מנגנון סחיטה ענק. בדיור במוצרי צריכה באנרגיה בחינוך ורפואה וגם באוכל. אין מוצר אחד שלא מגלם 50% מס. בקניות בישובים ערביים תגיעו לחסכון בטוח של 50%.

  8. לא רק בשוק הירקות אלא בעיקר בשוק החלב וייצור הגבינות. לטפל גם במונופול של תנובה, שכל מחלבה וכל משק יוכלו לייצר ולמכור גבינות.

  9. אתה קשקשן – התאוריה שלך לא מסתדרת עם העובדות
    הותר יבוא מסיבי של גבינה צהובה ושל בשר בקר טרי – איפה הירידה במחיר?

    איך אתה משקלל במחיר שלך שיבוא הביצים מתורכיה ומדינות אחרות גרם (לפי משרד הבריאות) למאות מקרי סלמונלה ידועים (ואלי אף מספר מקרי מוות של קשישים). – מי שילם על כך?

    יבוא הירקות הכניס לארץ מחלות צמחים שפגעו קשה בחקלאים הישראלים (אובדן יבולים והצורך לרסס). מי שילם על כך?

    במציאות, מי שכופה את פער התיווך בתוצרת החקלאית הוא מספר מצומצם רשתות סיטונאיות גדולות (כדוגמת שופרסל ומגה), שלא תתנה להנחות להגיע לציבור. אתה מצפה שכל לקוח ביתי יקנה מהיבואן בעצמו?

    ישנו שוק יחיד בישראל שבו המחירים הם גבוהים יחסית אך קבועים למדי – שוק הירקות והפירות האורגניים, שבו נחתמים חוזים ארוכי טווח בן החקלאים למתווכים. בתקופות של עליה במחיר, לפעמים יוצא שמחיר המוצרים האורגניים נמוך מזה של המוצרים האורגנים.

    רבים מהחקלאים היו רוצים חוזים ארוכי טווח עם רשתות השיווק, שיקנו להם יציבות ובטחון, אך לא מאפשרים להם.

    1. היבוא של הגבינות והשר הם עבודה בעיניים.
      ראשית יש מכסות ושנית כדאי לך לבדוק מי קיבל את ההיתרים.
      שלישית, ההיתרים שלא הלכו ליצרני הגבינות/בשר או חברות בנות שלהם הוזילו מחירים- לדוג’ הגבינות הצהובות הפולניות שנמכרות ב-24 ש”ח לקילו פרסום וארוז כשעמק של תנובה נמכר באיזה 70 או הבשר שהגיע לשופרסל שעלה פחות.

      ברגע שיהיה לך יבוא חופשי וכל אחד יוכל לייבא ולא רק מקורבים, אתה תראה ירידה עוד יותר דרמטית.

      לגבי האיכות… אפשר להתווכח, אבל צריך לתת אופציה למי שרוצה זול ומי שרוצה איכותי אולי יקנה את הישראלי היקר ואולי את המיובא היקר.
      חקלאים לא שונים משום יצרן סחורה אחר שאפשר לייבא סחורה מתחרה לו.

  10. 100 מיליון טון ביצים בשנה זה 300 ביצים לכל ישראלי ליום. באמת נשמע מיותר.

  11. 100 מליון טון ביצים. ביצה שוקלת 60 גרם (על פי גוגל) זאת אומרת מדובר ב 16 טריליון 666 בליון ו600 מליון ביצים. לחלק ל 8 מליון אזרים ואורחי חג ולהוריד טבעוניים זה למעלה מ 200 אלף ביצים לכל בן אדם בתקופת החג.

  12. אם אתה רוצה להאיר את נושא יוקר המחיה, בוא נבדוק את מחיר העגבניה לעומת “ענף עורכי הדין”.

    נניח שמשק בית קונה כ 6 קג עגבניה בחודש ומשלם כ 3 שח מעל המחיר הסביר המשמעות הכספית היא עודף הוצאה של כ 325 מליון שח (3 X מליון וחצי משקי בית X מס. חודשי שנה 12 )

    עכשיו נשווה לעורכי דין:

    יש כ 50% עו”ד “עודפים” (ביחס למדינות מקבילות). שכר+ תקורה לעו”ד כ 20 אלף שח /חודש. כלומר עודף הוצאה ציבורית + פרטית של כ 6 מליארד שח (25,000 עו”ד X 20,00 שח X 12 חודשים)
    (הכל נגזרת ממדיניותו של אהרן ברק “הכל שפיט, ראה: הלכת אפרופים (אפילו כוונות נסתרות בחוזים))

  13. כתבה מצחיקה ומוטעית.
    החקלאים לא אשמים ביוקר המחיה, מועצת הצמחים לא קובעת מכסות, ויבוא חקלאי לא יוכל להוזיל מחירים והסיבה פשוטה –
    מי שמוכר לנו היום תוצרת ישראלית ביוקר – לא ימכור לנו מחר תוצרת מיבוא בזול.
    בסך הכל , המחירים לא ירדו, היבוא העשיר עוד את היבואנים, וגם פגע אנושות בחקלאים שמנסים לא לטבוע בגל העכור של הכלכלנים מטעם עצמם שיודעים מה זו חקלאות בלי שראו מעודם עגבנייה גדלה בשדה או בחממה.
    החקלאי הציוני (בלי מרכאות), מתמודד עם עלויות ייצור גבוהות בדמות מחירי מים גבוהים ומכסות מצומצמות, מסים מוזרים על עבודה וזמינות דלה של עובדים זרים, מחירי תשומות גבוהים כגון דלקים,דשנים וחומרי הדברה.
    במקרה הטוב, אותו חקלאי ישראלי יצליח לקבל מהרשתות מחיר שמכסה בקושי את עלות הגידול.
    במקרה הרע, מוצע לו מחיר שאינו מאפשר לו לכסות אפילו את רק הוצאות הקטיף.
    החקלאי הישראלי, שאין לו השפעה על מחירי התוצרת החקלאית באף אחד משלבי הייצור או השיווק, נמצא במצב שאף חקלאי אחר בעולם לא נמצא בו – מצב שבו המדינה פועלת לחיסולו בניגוד לאינטרס שלה ושל אזרחיה.
    אין ציונות בלי חקלאות, ואין חקלאות בלי תמיכה של המדינה.
    השאלה הגדולה היא – מי כאן הפסיק להיות ציוני? החקלאים או המדינה?

  14. מספר נקודות:

    1. האיחוד והמדינות באירופה תומכים בחקלאות מקומית. המחשבה שחקלאים לאור מצבם הכלכלי הייחודי (השקעות וחובות) יכולים לעצור את הגלגל שבו הם ומשפחותיהם נתונים בו ולעבור ביום אחד להתפרנס ממקצוע אחר היא חלמאות. חקלאי הוא יצרן ואם תשווה את התחום לתעשיה מסורתית המצדדים בייבוא פתוח ללא הגבלה מציעים לסגור אלפי מפעלים שהשקיעו בציוד, ידע ונדל”ן. הנזק המיידי הוא אלפי משפחות שיפסיקו לשלם מיסים וחלקם ורבבות נזקקים. לטווח הארוך מדובר בסכנה גדולה לעצמאות ואופי המדינה שלא לדבר על חיסול הערך הציוני השלישי בחשיבותו.

    2. המדינה מגבילה את מס’ התאילנדים לחקלאי וקובעת למעשה מכסות ע”י כוח עבודה. כשמגדל עגבניות יכול לגדל רק על X דונם אין לו תמריץ להשקיע בהתייעלות (מיכון, קירור, בית אריזה עצמאי ועוד). לכן חקלאים נעזרים תמיד בתאילנדים של השכן. לעומת העובדים הזרים האחרים, התאילנדים הם המועילים ביותר (תפוקות) ומייצרים מעט מאוד בעיות.

    3. מי שגוזר את הקופון הגדול ואחראי הראשי למחיר לצרכן ביותר הם המתווכים בין הצרכנים לחקלאים. חקלאי מוציא מהשדה עגבניה ב- 1 ש”ח לק”ג, הצרכן מקבל את העגבניה ב-4 ש”ח לק”ג. בדרך העגבניה עברה לפחות 2,3 ידיים.

  15. הקפיטליזם נכשל בגדול בשני התחומים הכי חשובים : מזון ודיור.
    בשני התחומים הביאו כמות עצומה של עובדים זרים
    מתוך מחשבה “להוזיל את עלות העבודה” וכך לגרום
    למחירים לרדת בגלל שליצרן יהיו פחות הוצאות לשלם
    למשכורות.

    התוצאה היא שהבתים והמזון בישראל הפכו למוצרים
    יקרים בטירוף.לא תמיד זה היה ככה.עד שהחלו להביא
    עובדים זרים,מחירי הדירות והמזון היו די זולים.
    גם אז לא היה יבוא והיום מועצות מזון.
    לפני 30 שנה לא היה שום יבוא של מזון והיום מועצות
    מזון למינהל אפילו יותר משיש כיום.אז למה אז
    המחירים היו זולים ???

  16. כתבה שלמה של אביר השוק החופשי, לא מציינת בכלל שאין שוק סיטונאי בישראל לפירות וירקות. מה שהיה בישראל הסוציאליסטית (ברח’ קרליבך בת”א) בכלל לא מצליחים לעשות במשך 16 השנים האחרונות של התחבטויות ממשלתיות (שאפילו הקימו חברה ממשלתית עם אתר אינטרנט עם הדמיות נחמדות!). כך נשלט השוק ע”י משווקים עתירי כוח שדורסים את החקלאים וגוזרים קופון נאה בדרך אל המחירים המופקעים בסופרמרקטים. אז מה הפתרון המוצע? כמובן, לחסל את החקלאים הישראליים, לייבא עוד קצת סלומונלות וזוועות אחרות מהחקלאים הכי פרימיטיביים וזולים בעולם, ולא לפתור כלל את כשל השוק הזה, כי זה מסובך, ויפגע בגוזרי הקופון למיניהם.

    עד כאן שוק חופשי.

    1. “שם לב”, אשמח לשמוע מה יועיל אותו שוק סיטונאי פיזי.
      הרי שוק הוא מקום להעברת *מידע*.
      רפי בבסטה ליד מצליח למכור מלפפונים ב- 20 אגורות יותר- אני יכול להעלות מחיר
      האיש בבסטה משמאל מוכר בפחות- אעבור לקנות ממנו
      מה הבעיה להעביר את המידע בלי להגיע פיזית לשוק?

      קראתי את הסיפורים על חקלאים שנסחטו בידי הסיטונאים; אבל אותם סיטונאים פשוט לא יבואו לשוק- הם ימשיכול דרוש מהחקלאים להגיע אליהם. וכבר היום חקלאי יכול לכתוב בואטסאפ “חיכיתי עכשיו שלוש שעות אצל ספק א’, ובסוף הורידו אותי ל-ב’ ש”ח לק”ג חצילים”- וחבריו יילמדו ויתרחקו.