המתקפה החריפה של נשיא טורקיה על ישראל בעקבות הצהרת טראמפ היא ניסיון נוסף להסיט את תשומת הלב הציבורית מהמשבר הפנימי במדינתו
כשנה לאחר החתימה על הסכם הנורמליזציה בין ישראל וטורקיה ובעקבות הצהרת הנשיא טראמפ על ירושלים, היחסים בין שתי המדינות נמצאים שוב במבחן. על אף שהמהלך להכרה בירושלים הגיע מתוך יוזמה אמריקאית, בחר הנשיא הטורקי ארדואן להחריף את הרטוריקה שלו דווקא נגד ישראל, וניצל לכך היטב את הבמה של כנס הארגון לשיתוף פעולה אסלאמי שנערך בשבוע שעבר באיסטנבול, ובו השתתפו בין השאר נציגים של הרשות הפלסטינית, חמאס ואיראן.
"צמח רעיל שמתפשט על אדמת פלסטין, מדינת כיבוש וטרור" – אלה רק חלק מהכינויים בהם השתמש ארדואן כלפי ישראל בנאומו בכנס שכוון הרבה מעבר לקהל השומעים במקום, והיו לו סיבות טובות לעשות כך. עבור הנשיא הטורקי, שנמצא במצוקה פנימית לא פשוטה, התזמון של הכרזת טראמפ התקבל כמתנה משמים.
בימים שקדמו להצהרת טראמפ התנהלה נגד ארדואן מתקפה פוליטית חסרת תקדים על ידי מפלגת העם הרפובליקנית (CHP), אשר חשפה מסמכים בהם הוצגו מקורבי ארדואן ובני משפחתו כשותפים לקנוניית העלמת מס בינלאומית. זאת בנוסף למשפט המתנהל בימים אלה בניו-יורק נגד הבנק הממלכתי הטורקי Halkbank באשמה כי סייע בעקיפת הסנקציות הבינלאומיות נגד איראן בהוראת הנשיא.
ארדואן עצמו הכחיש כמובן את ההאשמות והגדיר אותם כשקריות, אך גם ניצל היטב את ההזדמנות לשנות את סדר היום הפוליטי בטורקיה באמצעות הפניית תשומת הלב הציבורית והתקשורתית לעבר בירת ישראל, כפי שעשה רבות בעבר בכל פעם שנקלע למשבר.
טורקיה בוחשת בתוך בירת ישראל
כמובן שארדואן לא זקוק לפרשת שחיתות כזאת או אחרת כדי לתקוף את ישראל, למשל במהלך מבצעים צבאיים בעזה, אך לצד עקיצות פוליטיות מזדמנות נגד ישראל נראה כי בשנים האחרונות הנשיא הטורקי מתמקד במיוחד בנושא ירושלים. ארדואן הצהיר על עצמו מספר פעמים כצאצא של שליטי האימפריה וכבעל תפקיד היסטורי בהגנה על המקומות הקדושים, וזאת כחלק מתחושתו שחלה עליו חובה להנהיג את העולם המוסלמי, ולכן נראה שתגובותיו ופעולותיו בכל הקשור לירושלים בולטות במיוחד.
מעורבותה של טורקיה בירושלים גברה מאוד בעקבות מהומות הר הבית בשנת 2015, אז גינה ארדואן בחריפות את ישראל בשל כניסת כוחות משטרה למסגד אל-אקצא והכריז כי "כל מתקפה נגד הר הבית היא מתקפה נגד טורקיה". בהמשך אותה שנה הגיע לעיר במהלך חודש הרמדאן מהמט גורמז, אחד מאנשי הדת הבכירים בטורקיה, וניהל את תפילת ליל אל-קדר בהר הבית. גורמז גם הרבה לדבר על ירושלים ולהקרין את תמונותיה בשידורי הערוץ אותו הוא מנהל, והמליץ לכל עולה לרגל טורקי העושה את דרכו למֶכה לעצור ולהתפלל גם בירושלים.
אותם עולי רגל מגיעים לירושלים באמצעות מספר קרנות אזרחיות הקשורות לממשלה, אשר מסייעת גם במימון הסעות לאזרחים ערבים מכל רחבי הארץ להר הבית. הסוכנות הטורקית לפיתוח ושיתוף פעולה בינלאומי (TIKA) משקיעה משאבים רבים בשימור מבנים השייכים למוסלמים בעיר העתיקה, בה ניתן לראות מספר הולך וגדל של דגלי טורקיה ודיוקנאות של הנשיא ארדואן.
גם לאחר חתימת הסכם נרמול היחסים לפני כשנה, יוזמה אשר ארדואן הקפיד שלא להיות משויך אליה והותיר את הבמה בנושא לראש ממשלתו ילדרים, לא החמיץ הנשיא הזדמנות להשתלח בישראל בכל הקשור לירושלים. את הצעת החוק להגבלת הרעש מבתי תפילה ("חוק המואזין") הגדיר כ"ניסיון יהודי לדרדר את דת האסלאם בירושלים" והצבת המגנומטרים בכניסה להר הבית בעקבות הפיגוע בו נרצחו שני שוטרי מג"ב נראתה בעיניו כ"דריסת רגל ישראלית בהר".
גם הכרזתו של דונלד טראמפ על ההכרה האמריקאית בירושלים כבירת ישראל נתפסת על ידי הנשיא הטורקי באורח דומה. לפי ארדואן, מדובר בצעד נוסף לייהוד העיר ודחקת המוסלמים ממנה ובנאומו התקיף בכנס האסלאמי הוא ניסה בלהט להחזיר את הגלגל לאחור וכמו למנוע צעד דומה ממדינות אחרות. בתוך כך, תקף ארדואן גם את עצם הלגיטימציה של מדינת ישראל, כאשר הקרין על המסכים את מפת ארץ ישראל אשר "נגזלה מידי הפלסטינים" בשנת 1947, אותה מפה המופיעה גם בספרי הלימוד הטורקים.
ארדואן ויועציו יודעים היטב מניסיונם הרב כי כל עימות מילולי עם מדינות אחרות כמו גרמניה, הולנד, ארצות הברית וכמובן ישראל, רק מעלה את הפופולריות שלו בקרב האזרח הממוצע אשר רואה בכך הפגנת כוח טורקית כמו בימי האימפריה העות'מאנית. סגנונו המוחצן והלא דיפלומטי של הנשיא ושימושו בשפת הרחוב, בנוסף להצגתו כמי שדבק בדת האסלאם, יצרו לו תדמית ייחודית של מנהיג עממי אהוד, וכך ירושלים שימשה לו שוב כגלגל הצלה מן הסערה המתפתחת סביבו.
בטווח הארוך זה לא יעזור. הבעיות לא יעלמו, וכשהאספסוף הנבער יתחיל להרגיש את המצב הכלכלי הקשה, הוא ידרוש את ראשו של ארדואן.
בהמשך לסערת הצהרת ירושלים של נשיא ארה"ב דונלד טראמפ, עלתה סוגיית ירושלים ואלאקצא לשיח ברשתות טלוויזיה ערביות רבות, בין היתר השיח ההיסטורי אשר שולל את עובדת היות מסגד אלאקצא בירושלים אלא בפאתי העיר טאיף בסעודיה.
אז בנוסף לראיון של ד"ר קידר באלג'זירה, http://bit.ly/2AIzExS גם חוקר הדתות המצרי ד"ר Youssef Ziedann הציג השבוע ברשת ONtvLIVE המצרית את הסיפור מאחורי בניית כיפת הסלע ומסגד "איליה" וההבדל ביניהם.
ד"ר זידאן נהנה מחסינות של אנשי שלטונו של א-סיסי, זו המאפשרת לו להתבטא בצורה חופשית יחסית בנושאי האחים המוסלמים והאסלאם, או כפי שהתבטאה רשת תקשורת מצרית אחרת השבוע: "זידאן והציוני מרדכי קידר הם שני צדדים של אותו המטבע".
וידאו (ערבית, ללא תרגום) ומקור הידיעה:
חדשות העולם הערבי והאסלאמי בפייסבוק
https://www.facebook.com/groups/arabicmedia/permalink/769663963232099
האויב הוא האיסלם/יוסי גורביץ
ישנם מוסלמים מתונים. תמיד יש כאלה. היו גם נאצים טובים ודרומיים גזענים שסלדו מאלימות. אבל המתונים נגררים לבסוף אחרי הקיצוניים. כשהקיצוניים מצטטים את ספר הקודש ואת גדולי האומה משנים עברו, המתונים נאלמים דום. אם אינם נאלמים דום, לעתים קרובות הם נרצחים.
מדוע, אם כן, נהנה האיסלם מתדמית מכובדת יותר מזו של "הקלאן", אף שהוא אחראי כיום למספר הגדול ביותר של מעשי רצח על רקע גזעני? מדוע איננו מגדירים את הטקסטים האיסלמיים עצמם כ"כתבי שנאה"?
משום הכבוד הנהוג בתרבות המערב כלפי אנשי דת ומקומות דתיים. בשל הכבוד הנהוג אוטומטית בכל דבר המוגדר כ"דת" בניגוד ל"כת", למשל.
את רגש הכבוד הזה הגיע הזמן לדכא. לאיסלם אין את הרגש הזה. הוא איננו רואה אנשי דת אחרים כנהנים מקדושה מיוחדת, ומקפיד בשיטתיות על חילול אתרים הקדושים לאחרים. הדוגמה הבולטת האחרונה היא פיצוץ פסלי הבודהא באפגניסטן על ידי אנשי הטליבאן, למרות התחינות שהגיעו אליהם מכל העולם.
איך ננצח במלחמת התרבויות הזו? על כך יש לחשוב באריכות וברצינות. אבל השלב הראשון לקראת נצחון במלחמה הוא התנערות מאשליות, וזיהוי נכון של האויב.
והאויב הוא האיסלם.
יוסי גורביץ הוא הסטוריון ופובליציסט
למאמר המלא:
http://forum.bgu.co.il/index.php?showtopic=3406
ב-12 בספטמבר 2006 נשא האפיפיור בנדיקטוס ה-16 נאום באוניברסיטת רגנסבורג ובו ציטט את הקיסר הביזנטי מנואל השני שהעיר בשעתו : "הראו לי מה חידש מוחמד ותמצאו רק דברי רשע וחוסר אנושיות, כדוגמת הוראתו להפיץ את האמונה לה הטיף בדרך החרב".
זה נראה מיותר, בימינו, להסביר מדוע צריך לפחד מן האיסלם. ובכל זאת, מאחר ויש מנטליות בת יענה בקרב האינטליגנציה במערב בכל הנוגע לאיסלם, אנסה בכל זאת.
תפיסת העולם האיסלמית מחלקת את העולם אישית וגיאוגרפית. אישית, העולם נחלק למאמינים מוסלמים, לעובדי אלילים, ולד’ימי. המאמינים אמורים להיות, אידיאלית, נישאים על כל האחרים. את עובדי האלילים יש פשוט להרוג – אחת הסיבות לכך שהסכסוך בהודו מדמם כל כך – ואילו את הד’ימי, בני ”דתות הספר“ האחרות, יש להשפיל ולגבות מהם מס מיוחד.
גיאוגרפית, מחולק העולם ל”דאר אל איסלם”, בית האיסלם, ו”דאר אל חרב”, בית החרב. דאר אל איסלם הם כל אותם שטחים שכבש האיסלם; דאר אל חרב הוא אותם שטחים שטרם הספיק להביא תחת חסותו, אשר על כן מותרת בהם האלימות. בניגוד למקובל לחשוב, המילה ”איסלם“ אין משמעה ”שלום”, אלא ”כניעה”, כניעה לרצון האל, כפי שהובע על ידי מוחמד.
אבל אם יש דבר המבדיל את המערב בחדות מן האיסלם, הרי זה חופש הדיעה שהוא מעניק לאזרחיו. שוב ושוב, מרושדי דרך תיאו ואן גוך עבור בפרשת הקריקטורות וכעת בפרשת הקיסר מנואל, הוכח שביקורת על האיסלם גוררת מוות או נסיונות לרצח.
אם נחזור לפרשת הקריקטורות, היו שלוש מהן שהעלו זעם קדוש. האחת הראתה את מוחמד כשמן התרבוש שלו מסתלסל פתיל פצצה בוער. האחרת הראתה אותו עומד בשערי גן עדן כשהוא צועק – ככל הנראה לעבר מחבלים מתאבדים – “עצרו! עצרו! אזלו לנו הבתולות!”. השלישית הראתה אותו מניף סיף, כשמאחוריו שתי נשים רעולות. מה בקריקטורות הללו לא היה נכון? מדוע לא הגנו עליהן? מדוע מיהר רוב הציבור הנאור להתרפס לרגליהם של אלו המייצגים את כל מה שהוא שולל?
הדרך המהירה ביותר לסיים מלחמה, אמר אורוול, היא להפסיד בה. אנחנו במלחמה. לא אנחנו הכרזנו עליה ולא אנחנו רצינו בה. סביר שהיא תכלה את רוב מאמציו, תקוותיו, עושרו ואושרו של דורנו. אבל עלינו לעמוד בה, ולנצח בה, אם אנו סבורים שהחירות ראויה למאבק.
המאמר פורסם במקור על ידי יוסי גורביץ בבלוג "החברים של ג'ורג"' בספטמבר 2006.
http://www.aplaton.co.il/story_475
איך בדיוק הנצרות שיווקה את עצמה בעולם ?
באהבה רבה ?
או בעזרת מסע רציחות בלתי נגמר ?
ממש מפתיע………………………… לא ציפינו ממנו למשהו אחר הרי – והוא גם לא היחיד שמשתלח בנו כדי להציל את עצמו – כאלו הרי ממש לא חסרים – והמבין יבין. לא להתרגש.
מזמן היה צריך להקים קואליציה של עמים שסבלו מאות שנים מהרשעת הטורקית. אבל קודם צריך להחליף משטר באירן. בשביל זה צריך לחשוב באופן יצירתי משהו. האם אפשר לצפות לזה מאנשים שצריכים לחשוב על דברים כאלה?
לצפות לחשביבה יצירתית? ממי אתה מצפה לזה? מראשי השב"כ? הם עסוקים מדי בלהסביר לנו עד כמה האייטולות הם מתונים ורציונלים. עיין ערך הסרט המחריד והלא ייאמן "שומרי הסף".
הניסיון להציג את דברי ארדואן כהסתת תשומת הלב עקב בעיותיו הפנימיות לכאורה כפי שנרשם בכתבה היא הלקאה עצמית.דבריו של ארדואן הם הסתה וקריאה למאבק אלים והוא תומך איראן וחיזבאללה ושלא תהיה טעות:הוא שונא יהודים ושונא ישראל וההבלגה הזו פעם אחר פעם של הקברניטים בישראל מחלישה אותנו.אין שום הבדל בתפיסותיו של ארדואן לנסראללה האייטולות וארגוני הטרור למינהם
ראש הממשלה המפואר שלנו שבאתר הזה מגינים עליו בחירוף נפש שילם מיליוני דולרים למשפחות מחבלים שניסו לרצוח חיילים, ראש הממשלה המפואר שלנו דיבר על כבוד לאומי ובכל זאת חידש את הקשרים עם טורקיה לאחר שארדואן קרא למדינת ישראל נאצית והציג אותה כרוצחת ילדים, מגיני ביבי יגידו שהוא היה צריך לעשות את זה בגלל הסכם הגז ובכן זה נכון ליהודים חשוב רק כסף נכון ?????????
גם האירוע הזה מנוצל כדי ללכלך את נתניהו? איזו דביקות במטרה של השמאל הרקוב!