נלחמים בשחיתות, מתגעגעים לאולמרט

בין השורות המדולדלות בכיכר ציון אמש שרר בלבול רב: 300 המפגינים לא באמת מבינים מה הוציא אותם מהבית

רצועות שוממות מסביב לדבוקת המפגינים | צילום: מידה

המכנה המשותף ל-300  המפגינים שהתכנסו אמש בכיכר ציון היה בלבול. חרף ניסיונות רבים לא ניתן היה להוציא מאף אחד מעשרות האנשים שראיינו תשובה קוהרנטית לשאלה “למה אתם כאן”. כולם, כמובן, באו להפגין נגד השחיתות, אבל התקשו להצביע על השחיתות המסוימת שהוציאה אותם מהבית בערב הירושלמי הקר. שירה, בת כארבעים מירושלים באה כי “נמאס לי מהשחיתות במדינה”. היא לא מצאה דוגמאות קונקרטיות כדי לגבות את ההאשמה החמורה שהפריחה לחלל האוויר. היא חשה מתוסכלת מכך ש”ראש ממשלה מקבל מתנות ב-200 אלף שקל ולא אומר טעיתי, לא הייתי צריך לקבל”.

אבל לפי חוק המתנות מותר לקבל מתנות ממישהו שהקשר איתו קדם למשרה הציבורית.

“אז אם לא היתה פה עבירה על החוק, היה פה חוסר מוסר. ואני לא מוכנה שאם אני שמאלנית, ואני שמאלנית, יגידו לי ‘שמאלנית בוגדת'”.

ראש הממשלה אמר את זה?

“לא”.

מי היה ראש הממשלה האחרון שהיית מרוצה ממנו?

“אולמרט”.

טראומת אריאל שרון

בזמן שהקהל ניסה להבין למה הוא בא, היחיד מבין הנואמים שהצליח להביא אמירה קוהרנטית היה פרופ’ אריה אלדד. “מתנגדי ההפגנה הזו מקפידים להזכיר את טראומת 92′, שבה הפיל הימין את ממשלת שמיר”, אמר. “אבל אני מבקש להזכיר טראומה אחרת: כולנו ידענו ששרון מושחת, וכשהוא בנה יישובים זה לא היה אכפת לנו. עד שהלחצים שנבעו מהשחיתות שלו הכריעו אותו, והוא הפך למחריב ההתיישבות”.

טענה קוהרנטית, אבל בלתי רלוונטית: אכן, כל מי שהיה מקורב לאריאל שרון הכיר מקרוב את השחיתות שאפפה אותו. כל מי שמקורב לנתניהו, לעומת זאת, מכיר היטב את האצבע הקלה על הדק הפיטורים כלפי כל עובד לשכה שעולה נגדו חשד הכי קטן.

בחזרה למפגינים: “חשוב שהמחנה הלאומי יפגין גם הוא בעד יושר המידות, בעד פוליטיקה נקייה”, אמר אוהד, ירושלמי דתי כבן 30. “אנחנו רואים כמה מתניידים בין חדרי החקירות לכנסת, וזה נורא עצוב”.

אבל החקירות האלה לא הגיעו מהאוויר – אולי המשטרה חוקרת מטעמים פוליטיים?

“אני מקווה שלא”.

יואב, בן כ-25 מירושלים, נשמע מהוסס מכולם: “אני מסכים שיש בעייתיות עם כל ההפגנות שיש עכשיו, שרוצות להפיל את נתניהו”, הוא אומר, “אבל אני חושב שהפגנה כזאת היא משהו שראוי שיקרה”.

למה?

“ממש טוב לי שהליכוד בשלטון, אני ימני, אני אוהב את הממשלה שלנו. זה שבעבר לא היו הפגנות כאלה זה בעיה. יש גם חשדות נגד נתניהו, שאני לא יודע אם הם נכונים אבל הם בעייתיים”.

ואם המשטרה פתחה בחקירה מטעמים פוליטיים?

“אני מרגיש שהמוסדות הממלכתיים שלנו הם ממלכתיים. האם יכול להיות? אני נוטה כרגע להאמין למשטרה”.

למה אתה בוחר להאמין דווקא למשטרה?

“כי המשטרה היא גוף ממלכתי ונתניהו נחקר כאדם פרטי. יכול להיות שנתניהו צודק”.

אז למה באת?

“כי אני מרגיש צורך למחות נגד פרשיות שחיתות שעולות בזמן האחרון”.

חבר של יואב, שמבקש שלא להזדהות בשמו ומדגיש שהוא לא הגיע להפגין, מסביר:

“אדם כמו נתניהו, שהוא מיליונר ונמצא בעמדות כוח כבר יותר מעשור, זה מריח לא טוב. זה לא מוסרי”.

העבר האפל של פולקמן

בין הנוכחים בהפגנה בירושלים היה גם קומץ של חברי כנסת, אשר באורח מוזר נמנעו מלנאום. ח”כ רועי פולקמן, עם זאת, הוציא הודעה לתקשורת שבה הכריז: “הגעתי הערב כי שמירה על שלטון החוק לא נמצאת בחזקת השמאל”.

לא ברור איזה זרם פוליטי חושב פולקמן שהוא מייצג, אולם מי שחיבר מסמך מדיניות במימון הקרן החדשה, בפיקוח איימן עודה ומתוך מטרה לבלום פרויקט לאומי לחיזוק ההתיישבות היהודית בגליל, יתקשה למצוא הזדהות רבה מצד ימין.

צילום: מידה

מציאות מדומה

האתגר הגדול של התנועה שמנסים להוביל אלדד יניב ומני נפתלי הוא המחסור המהותי בבסיס עובדתי לטענותיהם. נתניהו אכן נחקר, אך כל המידע שהתפרסם עד כה לא מספיק לציבור הרחב כדי להתנער ממנו: המתנות מארנון מילצ’ן הן בדיחה ליד מעטפות הכסף של אולמרט והאי היווני של שרון; והן גם לא עבירה על החוק. פרשת נוני מוזס מביכה בעיקר על רקע הניסיון לטעון באמצעותה שנתניהו מושחת; ובפרשת הצוללות אפופת המסתורין היועמ”ש כבר הודיע שראש הממשלה אינו חשוד כלל.

אך כשהעובדות לא מתיישרות לצידם, מגייסים יניב ונפתלי גייסות של עיתונאים שוטים שמצליחים להניע לכיכרות עדר דליל של מבולבלים. בכיכר ציון, כאמור, לא היו אמש יותר מ-300 איש בשיא הערב, שנמשך לא יותר מ-40 דקות. בחלק הצפוני של הכיכר, סמוך לפסי הרכבת, הציבה המשטרה מחסומים. בינם לבין דבוקת המפגינים שבלב הכיכר היתה רצועה שוממה של כ-10 מטרים. אבל מי שקרא ויינט קיבל דיווח על כ-1000 מפגינים שפקדו את הכיכר. בחיפה, דיווח ויינט, נענו לקריאתם של יניב ונפתלי כ-300 איש, אולם התמונות שפורסמו בסמוך למספר הזה סיפרו סיפור אחר לגמרי – בקושי 50 איש בשתי התמונות יחד.

נוני מוזס, כך נראה, מתעקש לשמש שחקן פעיל בקמפיין נגד השחיתות המדומיינת, למרות שגם הוא מככב באחת הפרשות. במהדורת חדשות הרדיו של ויינט, שמשום מה משודרת גם בגלי ישראל, טרחה הקריינית למנות עשרות ערים שבהן התקיימו אמש הפגנות נגד השחיתות, מאילת ועד ראש פינה. מדובר באסטרטגיה שכבר נוסתה בעבר, במטרה לנפח את מספרי המפגינים במחאות השמאל: ב-2011, שירת הברבור של המחאה החברתית היתה “הפגנת המיליון”, אשר התקיימה במספר רב של מוקדים במקביל. כשסוכמים את הערכות המשטרה הנדיבות בדבר מספר המפגינים באותו ערב, מתברר שלא יצאו לרחוב יותר מ-300 אלף איש. אבל בעגת השמאל התקבע המיליון המדומיין.

ההיסטוריה, אם תיכתב על ידי אותם כזבנים, תזכור את אמש כערב שבו הפכו ההפגנות נגד השחיתות מעניין פנים תל אביבי, לשטף שהציף את כל המדינה. ספק אם בכל האתרים יחד התייצבו אמש עשרת אלפים איש, אבל הגב התקשורתי שמקבלים המארגנים והמספרים המדומיינים, יחד עם התמשכות החקירות, עלולים להצטבר ללחץ קריטי שיצליח במשימה להדיח ראש ממשלה ולא דרך הקלפי.

הביטוי המאוס ביותר בכיכר ציון אמש היה “אידיוטים שימושיים”. לא היה נואם אחד שלא חזר עליו, כדי להסביר שהוא לא כזה. אם תצליח משימתם של המארגנים וממשלת הליכוד תוחלף בממשלת שמאל, הם בוודאי ייזכרו בערגה בחמש דקות התהילה שקיבלו בכיכר, ויפיקו אושר רב מנגיעתם בכנפי ההיסטוריה.

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

8 תגובות למאמר

  1. עשר סיבות מדוע על ראש הממשלה להתפטר מיד, ללא קשר להמלצת המשטרה:

    1. הוא הודה שקיבל במתנה סיגרים ושמפניות במאות אלפי שקלים מחבריו המיליארדרים ושסייע להם בהזמנויות שונות. באותו זמן 1.8 מיליון ישראלים חיים מתחת לקו העוני.

    2. בין אם ידע או לא ידע, סביבתו הקרובה, יועציו ואנשי לשכתו, עסקו בשחיתויות ובסיוע לבעלי הון.

    3. בין אם ידע או לא ידע, בביתו התנהל טירוף של נהנתנות ושל ניצול והתעמרות בעובדים, אנשים פשוטים שפסגת שאיפתם להיות עובדי מדינה. בית המשפט אף פסק כך.

    4. הוא פעל בדורסנות לסלק אנשים ראויים ממפלגתו כדי למנוע תחרות על הנהגת המפלגה והביא לריקון המפלגה ולדרדורה לשחיתות.

    5. הוא נלחם בכל גורמי הביקורת ושלטון החוק. מנסה למנות שומרי סף נאמנים, להרוס את שירות המדינה, להחליש את מבקר המדינה, את המשטרה הפרקליטות ובתי המשפט.

    6. הוא מנסה להשתיק את התקשורת, בחקיקה ובעסקאות מלוכלכות עם מו”לים וטייקון קאזינו שמממן עבורו עיתון.

    7. הוא הודה שפיזר את הממשלה הקודמת על רקע אישי – מניעת פגיעה בעיתון הנאמן לו אישית. זאת, תוך שיתוק המדינה ובזבוז מיליארדים מכספי הציבור.

    8. הוא מפלג את העם. מבסס את שלטונו באמצעות הפחדה, הסתה ושיסוי. כל מי שמתנגד לו מסומן כ”בוגד”.

    9. הוא מנסה לשנות את החוקים ולהלך אימים על המשטרה כדי להרתיע את גורמי אכיפת החוק מחקירתו.

    10. הוא מסית נגד נשיא המדינה ופוגע במוסד הנשיאות הממלכתי שנועד לאחד את העם.

    הגיע השעה שנשיא המדינה יאמר אמירה מוסרית. ביבי, התפטר – המדינה חשובה יותר.

    1. אם ידע או לא ידע, כשיש ספק, הנאשם תמיד אשם.
      איזה יופי. המצאת שיטת משפט חדשה. ‘משפטי סדום בע”מ’. והכל לכבוד ביבי.

  2. מדוע אף אחד לא מתייחס לסעיף 18 לחוק יסוד הממשלה, הקובע כי רה”מ יפסיק לכהן **רק** בשני המקרים הבאים:

    * אם הורשע בפס”ד חלוט (קרי לאחר כל הערעורים האפשריים) בעברה שיש עמה קלון;
    * אם הורשע בפס”ד לא-חלוט בעברה שיש עמה קלון ולאחר שהכנסת החליטה להדיח אותו ברוב של 61 חברי כנסת;

    אם השמאל רוצה שרה”מ יודח בשלב מוקדם יותר (חשדות בלבד, חקירה, בדיקת היוה”מ לממשלה, ניהול משפט, …), שיתכבד וישנה את חוק היסוד.

    כל התקדימים האחרים שנידונו באתרים שונים נוגעים לשרים ושם המצב שונה – התפטרות שר אינו גורמת להפלת הממשלה כולה ולהקדמת הכחירות.

  3. אין זה חשוב כלל אם יש חשדות אמיתיים או מדומים על שוחד, הפרת אמונים ועוד כהנה חשדות. המטרה של השמאל בשיתוף פעולה מלא עם המשטרה והתקשורת, למשוך כמה שיותר את עניין החשדות דווקא לקראת הבחירות הבאות. ככל שמושכים יותר זמן, יותר ויותר אנשים יחושו גועל ויצביעו כנגד הימין והליכוד. לבוא למועד הבחירות עם עננה של שוחד הוא מתכון בטוח להפסד. אז יוכלו לטעון בשמאל שהם לא פגעו בראש ממשלה מכהן, אלא העם אמר את דברו.
    לדעתי אינטרס עליון של הימין וראש הממשלה לדרוש מהמשטרה לסיים את הפרשה בהגשת מסקנות, ולא חשוב מהן. בהמשך לדרוש מהיועץ להכריע בהקדם, תוך זמן קצר את המלצותיו. מבלי למשוך זמן, כי צריך ללמוד את החומר.
    כך שהמטרה של הימין צריכה להיות הפוכה, לסיים הכל ובזמן קצר. להגיע לבחירות ב- 2019 עם דף נקי. יתכן שב- 2019 יעמוד מועמד אחר מטעם הימין לראשות הממשלה ויתכן שראש הממשלה ימשיך, אך עננת החשדות לא יאפיל על המועמדים של המחנה.

  4. רק אני שם לב שרוב השלטים שנראים בתמונה יצאו מאותו בית דפוס וכנראה גם מאותו קופירייטר (לא מוכשר במיוחד)?

  5. בלי להגיד שמות,זה היה פאטט
    לראות אנשי “נאמני תורה ועבודה” ומימדניקים לשעבר,
    מציגים את עצמם לכתבי הטלוויזיה כאנשי ימין…
    נו,באמת?