האם הגיע הזמן לבטל את סל התרופות?

המימון הממשלתי מייקר את מחירי התרופות, ולא פלא שמי שמנהל לובי מקיף להגדלת הסל הן חברות התרופות עצמן

אילוסטרציה | הדס פרוש, פלאש 90

ועדת סל התרופות ("סל שירותי הבריאות" בשמה הרשמי) התכנסה בשבוע שעבר ופרסמה את החלטותיה לתוספת השנתית לתרופות וטכנולוגיות רפואיות. כך התבשרנו שרבע מהתקציב שנוסף הוקצה ל-128 חולים, שנותרו ילדים מחוץ לסל התרופות, ששר האוצר כחלון נחנק מדמעות והחליט להעביר תקציב שיציל ממוות ילדים חולים ב-SMA (על חשבון מי – לא נמסר), ושמתברר כי באורח פלא בחלק מהתרופות שהוקצה להן תקציב כלל לא נעשה שימוש, אבל התקציב עדיין מוזרם.

הדיונים הרגשיים סחטו את מיטב המיץ של התקשורת הפונה אל לבו של הציבור, אבל דבר אחד כלל לא עלה על השולחן: האם קיומו של סל התרופות מוצדק בכלל?

כמובן, עצם העלאת השאלה הזו מקוממת ומהווה ממש כפירה בעיקר. כיצד ניתן לטעון משהו נגד סל התרופות? הרי תרופות מצילות חיים, ולכן תקציב לתרופות זה הדבר הכי חשוב עלי אדמות. ברור שצריך להגדיל את התקציב, כמה שיותר, וגם אז זה לא מספיק. אבל לבטל את הסל? האם יצאתי מדעתי? האם אני שונא אדם מרושע?

אבל כדאי בכל זאת להקדיש לנושא מחשבה נוספת. תקציב סל התרופות הוא כ-45 מיליארד שקלים. הסכום הזה כל כך בלתי נתפס, שכדאי לכתוב אותו באופן מלא. הנה כך: 45,000,000,000 שקלים חדשים. התקציב מגיע בחלקו ממס הבריאות ובחלקו מתקציב המדינה (כלומר ממסים אחרים). הוא לא נופל מהשמיים אלא מגיע מהכיס שלי ושלכם. כעת, הבה נחלק את הכסף בחזרה. בישראל ישנם כ-2.5 מיליון משקי בית. כל אחד ואחד ממשקי הבית משלם אם כן בממוצע 18 אלף שקלים בשנה, או 1,500 שקלים בחודש – רק על סל התרופות.

כעת דמיינו סוכן ביטוח שמתקשר אליכם. "שלום, אני מדבר עם משפחת לוי? כן, מדבר יוסי מחברת 'יעלה כמה שיעלה'. אני רוצה להציע לכם ביטוח בריאות בסיסי. אם תרצו כיסוי מורחב יותר, קרוב לוודאי שתצטרכו להוסיף עוד כמה מאות שקלים. ביטוח בסיסי אתם רוצים? בסדר. יש לנו כרגע מחיר מבצע, במיוחד בשבילכם. אני לא יכול להבטיח לכם כיסוי מכל מה שאתם עלולים לחלות בו, אבל מדי שנה אנחנו מעלים קצת את הפרמיה ומוסיפים קצת לתקציב. במקרה שתחלו חלילה, יש לנו ועדה שקובעת אם אתם תהיו בני המזל שתזכו בכיסוי או לא. אנחנו לא מתחייבים לכלום כמובן. אז המחיר הוא מחיר מבצע, כמו שאמרתי: 1,500 שקל לחודש בלבד. הלו? הלו? משפחת לוי?"

בזכות הדוד מאמריקה

רגע רגע, בוודאי תמחו עכשיו: סל התרופות אינו רק ביטוח! הוא גם ערבות הדדית, רשת ביטחון, סולידריות, עזרה לזולת. אנחנו לא רוצים שאחינו למדינה יסבלו אם איתרע מזלם והם לקו במחלה חשוכת מרפא. אנחנו רוצים לעזור להם, דרך תקציב המדינה. למה לא?

צודקים. ערבות הדדית זה חשוב. אבל רגע, אם אתם חושבים שזה חשוב – וכל הציבור חושב שזה חשוב – למה שלא תיקחו את 1,500 השקלים האלה ותתרמו אותם בעצמכם לקרנות צדקה עבור חולים במצוקה, לפי בחירתכם? הרי גם היום, לאחר כל המימון האדיר הזה של שירותי בריאות בידי המדינה, עדיין רוב האנשים עושים ביטוחי בריאות משלימים, ועדיין קיימים ארגוני סיוע לחולים (כמו יד שרה, יד אליעזר וידיים נוספות), שבלעדיהם חייהם לא היו חיים. מדוע אתם צריכים שהכסף יילקח מכם בכוח ויינתן בלי לשאול אתכם, במקום שאתם תדאגו בעצמכם לאותה סולידריות וערבות הדדית, על ידי תרומה ישירה לארגוני סיוע או לקמפיינים לגיוס כספים בהדסטארט ודומיהם?

וכאן שוב יטען הטוען: החישוב שעשית מוטעה. המס אינו נגבה באופן שוויוני – העשירים משלמים יותר, ולכן לא מדובר ב-1,500 שקל לכל משפחה. הרי זה ממוצע בלבד!

זה נכון כמובן. העשירון העליון משלם יותר מס מאשר מעמד הביניים, ומעמד הביניים משלם יותר מס מהעשירונים התחתונים. אבל זה נכון בדיוק גם לגבי צדקה. אנשים תורמים צדקה ביחס להון שיש להם. אם הם עניים, הם יתרמו מעט לצדקה אם בכלל. אם יש להם יותר כסף, הם יתרמו יותר. ועשירים מופלגים – הם תורמים כמויות בלתי נתפסות של כסף. שאלו את מרק צוקרברג, שהקים קרן צדקה עם 99% ממניות פייסבוק שבידו, ובה בין השאר תוכניות שאפתניות לריפוי ומניעת מחלות עתידיות. שאלו את ביל גייטס, שהקרן שהקים תרמה עשרות מיליארדי דולרים למוסדות חינוך ומרכז רפואי.

לאחרונה ביליתי לא מעט זמן במסדרונות בית החולים שערי צדק, לרגל הולדת בתי שתחיה. לוחות ההוקרה על הקירות והשמות המונצחים באגפים השונים, מספרים סיפור אחד ברור: בלי התורמים – רובם המוחלט מארצות הברית – בית החולים לא היה נראה כפי שהוא נראה. לא בית החולים הזה, ולא אף בית חולים בארץ, לא היה מתקדם ומציל חיים כפי שהוא היום לולא התרומות האדירות.

בלי התורמים מאמריקה היו לנו בתי חולים ממשלתיים אפרפרים עם רפואה סבירה, ציוד סביר וצוות סביר במקרה הטוב. בזכות כל הפילנתרופים הללו, שחיים במדינה שפחות נוטה לשתות בקשית את כספי העשירים, יש לנו בתי חולים מתקדמים וציוד מתקדם ויעיל. תארו לעצמכם מה היה המצב לו גם בישראל הייתה המדינה משאירה לעשירים את הונם ונותנת להם להקים קרנות צדקה ופילנתרופיה. איזו מעצמת פילנתרופיה הייתה ישראל יכולה להיות! במקום זאת אנחנו נשענים על כספיו של הדוד מאמריקה, בעוד אנחנו עצמנו מתנהלים באופן חצי-סובייטי.

זה לא הקפיטליזם, זו הפוליטיקה

תאמרו: מה הנזק בכך שסל הבריאות ממומן ומשולם דרך המדינה ולא ישירות בידי האזרחים? סוף סוף אנחנו מסכימים לשלם את ה-1,500 שקלים האלה בחודש לסל הבריאות, והיינו מוציאים את הסכום הזה על ביטוח בריאות ועל סולידריות גם בלי שהיו כופים אותנו. מה רע בכך שמי שעושה זאת הוא גוף שנקרא לו "המדינה"?

ובכן, יש בקונספט הזה בעיות רבות. אחת מהן היא שעצם קיומו של סל הבריאות מייקר משמעותית את התרופות. רק לאחרונה פורסם כי התרופה 'קסנבילוקס', ש-50 חולים בישראל צורכים אותה, נרשמה סוף סוף בארץ, אך לקראת הכנסתה לסל התרופות זינק מחירה מ-40 אלף שקלים ללא פחות מ-543 אלף שקלים בשנה לכל מטופל. העיתונאים והמגיבים מיהרו להאשים את "תאוות הבצע" של החברות הקפיטליסטיות ואת הקפיטליזם בכללו, אך מובן שהכיוון הוא שגוי. בקפיטליזם תאוות הבצע מתועלת לכיוון הורדת המחיר לצרכנים, כדי שהם יקנו את המוצר. מדוע כאן תאוות הבצע – הקיימת אצל כל בני האנוש בכל השיטות הכלכליות – גרמה דווקא להקפצה של המחיר? לא הקפיטליזם הוא שגרם לכך אלא קיומו של סל התרופות, או במילים אחרות מעורבות של הפוליטיקה והפקידות בהון. כשחברת התרופות יודעת שוועדת הסל תבלע את התרופה כמעט כל מחיר, היא יכולה להעלות את המחיר בלי שיהיה לה אכפת. ומי נפגע? החולים, שהכסף לעזור להם נגמר פתאום הרבה יותר מהר.

לא מאמינים לי? תשאלו את טל מורגנשטיין, מנהלת האגף להערכת טכנולוגיות במשרד הבריאות. בכתבה של רוני לינדר-גנץ מנתה מורגנשטיין שלוש סיבות לעלות הגבוהה של התרופות – ושתיים מתוכן הן תוצאה של המימון הציבורי:

"ראשית, הרשויות בכל העולם מממנות את זה. אנחנו בישראל לא המטורפים היחידים. כל עוד מישהו מוכן לשלם – יהיה מי שמוכן לקחת את הכסף. שנית, אנחנו משלמים את עלות הפחד ולא את העלות האמיתית. מישהו עושה חישוב של כמה אתה מוכן לשלם כדי לא למות, להתאשפז, לסבול. וזה מתומחר. שלישית, שיטת התמחור של ציטוט מחירים בעולם (מדינות קובעות מחירי תרופות לפי ממוצע מחירים של מדינות אחרות; רל"ג) גורמת לכך שחברות התרופות לא רוצות להוריד מחיר באף מדינה – כי זה משפיע על כלל השווקים".

'קסנבילוקס' איננה התרופה היחידה שהתייקרה לקראת הכנסתה לסל. ספי קרופסקי ב'כלכליסט' מביא נתונים רבים המצביעים על מגמה ברורה: מחירי התרופות הנכנסות לסל הולכות ומתייקרות. כך למשל, מחיר הטיפול לשנה בסרטן שד אנדוקריני עלה  מ־4,000 שקל ל־11 אלף, ואז ל־123 אלף, ולבסוף ל־155 אלף שקל. "גם אם נניח שהטכנולוגיות השתפרו פלאים, מדובר בפער עצום", אומר קרופסקי, ובצדק. פלא שמי שמנהל לוביזם עיקש ומקיף להגדלת סל התרופות הן חברות התרופות עצמן, המשתמשות בסיפורים נוגעים ללב של חולים קשים כדי להכניס את התרופות שלהן לסל?

הקונספט כשל

ביטולו של סל התרופות והחזרת הכסף לציבור יוכל להוות חסם מול אותה התייקרות מטורפת. כאשר חברות התרופות תצטרכנה לנהל משא ומתן מול אנשים שהכסף הוא אכן שלהם – הן תיאלצנה לחשוב שוב האם לייקר את התרופה או שמא להוזיל אותה.

כאן יבוא הטוען ויטען שזהו קונספט כושל, שכן בארה"ב, שבה הרפואה מופרטת, היא גם יקרה מאוד ואינה נגישה לרבים. אך הטענה הזו, הפופולרית מאוד, נגועה בחוסר היכרות עם הסיבות לבעיות בארצות הברית. ראשית יש לומר שהרפואה בארה"ב היא ברמה גבוהה יותר מבשאר העולם; אם אנשים צריכים טיפול רפואי מיוחד הם טסים לארה"ב, ולא מארה"ב. מניע הרווח, המאופשר יותר בשוק האמריקני, מספק תוצאות של טיפולים רפואיים ברמה שאין דומה לה בעולם. זו אגב אחת הסיבות להוצאה הגבוהה בשוק האמריקני על בריאות, כפי שציין פרופ' סטיב הורביץ – אם יש יותר טיפולים, יש יותר הוצאה. במדינה שבה לא קיימים טיפולים שכאלה, גם לא יוציאו כסף עליהם. אנשים סתם ימותו.

שנית, ארה"ב אינה גן עדן של שוק חופשי. על חברות הביטוח יש רגולציה כבדה מאוד המייקרת את ביטוחי הבריאות בלא סיבה של ממש, ובעיה אקוטית וחמורה במיוחד היא שהמדינה מכירה בהוצאת המעסיק על ביטוח בריאות כהוצאה מוכרת. הדבר הזה מושך כל מעסיק להפנות חלק מהמשכורת לתשלום דרך ביטוח בריאות, יוצר אינפלציה בשוק הבריאות ומותיר את כל האנשים שאינם מועסקים עם ביטוחי בריאות מאמירים. וכאשר אובמה-קייר הגיעה ויצרה עוד אינפלציה של ביטוחים, מחירי ביטוח הבריאות זינקו עוד יותר.

אבל האם לא בשביל זה הקמנו את המדינה, בשביל ערבות הדדית המתבטאת בסל התרופות? לא, ממש לא. ערבות הדדית וביטוחים שכאלה היו קיימים אצלנו עוד לפני קום המדינה. קופת חולים הוקמה למעשה כקרן של ערבות הדדית של הסתדרות העובדים, וקופות חולים אחרות הוקמו במסגרות נוספות. קרנות של ערבות הדדית היו קיימות ותוססות, ועזרו לחולים במצוקה. וכיוון שגם היום יש אינספור חולים הנזקקים לתרומות ולסיוע פרטי, ניתן כבר לומר שהקונספט של הלאמת הבריאות, שהחל במאה העשרים, כשל לחלוטין.

יש להחזיר את ביטוחי הבריאות האישיים ואת הערבות ההדדית, הסולידריות והחמלה לידיים פרטיות. רק כך נוכל להוזיל את מחירי הבריאות, לאפשר תחרות בריאה בין יזמים על שיפור הבריאות שלנו תוך צמצום המחיר שאנחנו משלמים. זאת אפשר יהיה לעשות רק אם נבטל את מעורבות המדינה בבריאות שלנו. ביטול סל התרופות, והחזרת 18 אלף שקלים בשנה לידיו של כל אזרח, יהיו הצעד הראשון.

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

33 תגובות למאמר

  1. כותב המאמר שוגה כמה פעמים:
    1. החלופה שהוא מציע נסמכת על נדיבות האזרחים ומי ערב שהם יתרמו לפחות 1500 שקל בחודש בממוצע. סביר להניח כי מערכת כזו תקרוס עקב מחסור בכסף ותגיע למצב הרפואה בארה"ב שם לעשרות מליונים אין ביטוח ואין תרופות בכלל.
    2. הטיפול הרפואי בארה"ב הוא אכן ברמה גבוהה וההוצאה הלאומית לנפש לבריאות שם היא הגבוהה בעולם אך בכל מדדי הבריאות הקיימים כולל תוחלת החיים ארה"ב נמצאת בתחתית רשימת מדינות המערב מה שמעיד על כשלון מוחלט בתרגום ההוצאה האדירה לבריאות אמיתית.
    3. הסיבה לכשלון האמריקאי היא השיטה שמפריטה את הבריאות ויוצרת לחץ אדיר על הרופאים לרשום תרופות מיותרות והליכי טיפול יקרים מחשש מתביעות לקוחות.
    4. צודק הכותב בכך שההוצאה על תרופות היא אדירה ביחוד אם נזכור שסיבת המוות השלישית היום היא מתן תרופות (טעויות במינון, בנטילה ותופעות לוואי רעילות).
    5. הפתרון הוא אם כך שינוי הפרדיגמה ברפואה שמטפלת בסימפטומים בלי לרפא ממש את המחלות הכרוניות שמאפיינות את החברה המודרנית ונובעות מאורח חיים לקוי וביחוד מהמזון העשיר, המעובד ומן החי שמכיל כמויות רעילות של חלבונים ושומנים מן החי, מלח וסוכר בריכוז אדיר, כימיקלים ותוספים רעילים ושלל מיקרואורגניזמים פתוגנים.
    6. אם נשנה את הפרדיגמה נשיג בריאות אמיתית ללא צורך בנטילת תרופות, נמנע התעללות ברוטלית בבעלי חיים, נעצור את השחתת משאבי הטבע והרס הסביבה ונקטין את ההתחממות הגלובלית.

    1. אתם בטוחים שזה 45 מיליארד ש"ח ולא 450 מיליון ש"ח? נראה לי שמישהו רשם כמה אפסים מיותרים.

    2. 1. בארה"ב הברית יש מדיקאייד אז זה לא נכון בכלל שאנשים פה מתים ברחובות כי אין להם כסף לבתי חולים.

      2. שני שליש מהאמריקאים הם מורבידלי אוביס.לא אוביס, מורבידלי אוביס. אולי יש קשר בין זה לבין הבריאות המדרדרת? עוד סיבה כד"א היא הטיפול בפעוטות. תינוק שנולד בגיל שישה חודשים או עם בעיה בריאותית קשה לא ייחשב כנפטר ברוב המדינות אלא כהפלה. פה מטפלים בהם ומצילים רבים מהם אבל אלו שלא ניצלו נחשבים בתור נפטרים.

      3. אין פה שוק חופשי כמו שצריך להיות פה.

      4. ועדיין תוחלת החיים ואיכות החיים עולה. זה שרוב האנשים מתים בביה"ח לא אומר שבביה"ח הם הגורם.

      5. אני שמח שפתרת את הבעיות של העולם.

    3. http://www.obudget.org/#budget/24200303/2018/en

      החלק מתקציב המדינה שמגיע 24,954,677,000 כלומר 24 מליארד

      יש לציין שקיימת שגיאה נפוצה במאמר והיא המונח סל התרופות השם האמיתי הוא https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A1%D7%9C_%D7%94%D7%91%D7%A8%D7%99%D7%90%D7%95%D7%AA
      סל הבריאות והוא כולל כמעט את כול שירותי הבריאות על פי וקפדיה תרופות הם לא הכול אלא רק חלק

    4. דוד, טענתך ששני שליש מהאמריקאים הם morbidly obese (כלומר BMI של 35 ומעלה) מופרכת. חיפוש של שנייה בגוגל מראה שה-BMI הממוצע לבגירים בארה"ב הוא 26.6, רחוק מאוד מ-35.

      משתמש אנונימי, גם אתה כמו גרשוני טועה בטענה שהרפואה בארה"ב היא טובה בעולם. זה לא נכון. מה שנכון זה שיש בארה"ב מספר קטן של מרכזים רפואיים שנחשבים לטובים בעולם, כמו Mayo clinic במינסוטה, Cleveland clinic באוהיו ו-Memorial Sloan Kettering בניו יורק. אבל מאיו קליניק לא מייצגת את רמת הרפואה הממוצעת בארה"ב בדיוק כמו שהדסה (נניח) לא מייצגת את רמת הרפואה הממוצעת בישראל. ולמעשה, רמת הרפואה הממוצעת בארה"ב היא גרועה בהרבה מישראל וממדינות רבות באירופה. רופא המשפחה הממוצע בארה"ב הוא הרבה פחות טוב מרופא המשפחה הממוצע בישראל ובמערב אירופה. כן, הוא מרוויח יותר (כי גם הפציינטים שלו מרוויחים יותר) אבל זה לא הופך אותו לטוב יותר, אם כבר אז להפך.

    5. 1.צודק, טעות שלי. עדיין 35% מהגברים ו40% מהנשים הם אוביס. מדובר באחוז גבוה מאוד. אני מקבל את התיקון אבל הטענה עדיין נכונה.

      2.DJT. אני גר בשיקגו ואני לא חולם על רפואה כמו בארץ. אתה חי בבועה בניו יורק ולא מבין שרוב האמריקאים לא רוצים סוציאליזם.

  2. Wrong on so many levels, I live in NYC and can tell you Hillel that you have no idea what goes on here and how the system works. Canceling the meds basket is WRONG on so may levels, we in the USA wish we had the same system like Israel. You over there live in a bubble

  3. כזו כתבה פופוליסטית לא קראתי מזמן. גם ההבנה במטריה המדוברת שואפת לכלום.
    אפשר לסתור עם הוכחות כל משפט שכתוב כאן כמעט

  4. כל תקציב הבריאות הוא 40 מיליארד שח. תקציב סל התרופות הוא חצי מיליארד שח. קצת שומט את הקרקע מכל המאמר, שבעצם מראה שחברות התרופות מנצלות פה באג לוגי

  5. כל תקציב הבריאות הוא 40 מיליארד שח. תקציב סל התרופות הוא חצי מיליארד שח. זה די שומט את הקרקע מכל המאמר, שבעצם מראה שחברות התרופות מנצלות פה איזה באג לוגי.

    1. ממש לא. "תקציב סל הבריאות" זה רק התוספת השנתית לתקציב. התקציב הוא 40 מיליארד בשנה, וכל שנה מגדילים אותו בעוד חצי מיליארד.

  6. עמוס עוז (שמאל כלכלי מובהק) אמר פעם שבקהילות היהודיות בגולה מעולם לא הלך אדם לישון רעב או ברחוב, וסולידריות כזאת אין בשום מדינה בעולם כולל ישראל. הרי שלשיטת השוק החופשי עם מינימום מיסים (בגולה היו מיסי קבורה ומזון וביגוד וזהו. לא בריאות קורת גת או ואטאבר) ועם תרבות חסד יש הצלחות מוכחות של 2000 שנה, ולסוציאליזם אין אפילו שנייה אחת. זה טיעון טוב (אם כי איני זוכר את מקור הציטוט בדיוק) תשתמש בו!

  7. מצער מאוד שבבואנו לקלפי אנו נאלצים לבחור בין שמאל אולטרא סוציאליסטי נוסח יחימוביץ' שמעוניין בטרנספר המוני נוסח לבני (טרנספר 600,000 יהודים ביו"ש) ולמעשה באופן זה בחיסול בטחון ישראל ;
    לשמאל לאומני סוציאליסטי נוסח כחלון (שהעז לפלוט את הביטוי המגעיל "חלוקת העושר" באחד מנאומיו הלניניסטיים בכנסת) ונתניהו שקיבל סיקור שלילי בתשקורת בין השנים 2003-2005 על מדיניות קפיטליסטית ומאז הפסיק, אך מצד שני נוטה לדאוג לביטחון ישראל.
    לכן הבחירה היא בבטחון צבאי – שהוא הדבר החשוב ביותר שמדינה אמונה עליו – בנימין נתניהו.

    1. חבל שישנם בכתבה כל כך הרבה ליקויים עובדתיים גסים ששומטים את כל הטענות של המחבר, למרות שחלקן דורשות עיון
      1. תקציב סל הבריאות כולל את כל שרותי הבריאות הציבוריים ולא רק את התרופות
      2. החלק של התרומות בהקמת בתי חולים ותחזוקם הוא זניח למדי, במיוחד בשנים האחרונות – למשל בית החולים החדש באשדוד הוקם כולו מכספי ציבור ישראליים.
      3. רמת הרפואה הגבוהה ביותר אינה בארה"ב אלא במדינות מערביות עם כלכלה "סוציאליסטית" דמה לישראל כדוגמת גרמניה, צרפת, יפן, בריטניה (להזכיר רק הגדולות שבהן). הרפואה האמריקאית טובה בעיקר ביחסי ציבור ובפירסומים בשפה האנגלית.

      הבעיה העיקרית בתרופות היקרות החדשות בסל הבריאות הוא השיעבוד של משרד הבריאות לרגולצית הפטנטים האמריקאית, ודוגמה מובהקת לכך היא התרופה המוזכרת 'קסנבילוקס' על מחירה המופקע, שהיא גלגול כמעט חסר חדשנות של תרופות עם הרכב כימי *זהה לחלוטין* שהפטנט שלהן פג לפני שנים רבות, וניתן לרוכשן במדינות אחרות (או לייצרן בישראל) בדולרים בודדים. אילו משרד הבריאות לא היה מקשה כל-כך על יבוא של תרופות מקבילות ממדינות כמו הודו או רוסיה שפחות מחמירות בעניני פטנטים, מחיר התרופות הללו היה יורד משמעותית.

  8. שורש הבעיה הוא המונופול הממשלתי שניתן לגילדת הרופאים בדמות האיסור הפלילי על עיסוק ברפואה שחל על כל מי שאינו חבר בגילדה של ההסתדרות הרפואית, וכמובן מונופולים דומים בתחום הסיעוד והרוקחות (ו-"תודה" לח"כ אריה אלדד, זה הולך ומתפשט למספר הולך וגדל של מקצועות עזר רפואיים נוספים). בנוסף, ישנה רגולציה אדירה על ייצור, יבוא ושיווק תרופות, ששוב, כוללת איסור פלילי על עיסוק בתחום מבלי לקבל אינספור אישורים שעולים הון תועפות.

    בארה"ב המצב הוא שכדי לקבל אישור ממשלתי לשווק תרופה חדשה צריך להשקיע בממוצע כ-1.3 מיליארד דולר רק במילוי דרישות הבירוקרטיה הממשלתית לערוך ניסויי ענק שעולים הון תועפות. התוצאה של זה היא כמובן שאינספור תרופות מצוינות פשוט נשארו על המדף של חברות התרופות, כי אף אחד לא מוכן לקחת את הסיכון ולהשקיע מיליארד דולר בניסויים שהתשואה עליהם אינה מובטחת. חלק מהבירוקרטיה הזו נובעת מהדרישות ההזויות של אמנת הלסינקי שנקבעה כפועל יוצא מניסויי מנגלה, ועל כך כידוע נאמר הביטוי hard cases make bad law, כולנו סובלים עד היום ממגבלות מטורפות על עריכת מחקרים בתרופות חדשות רק בגלל מנגלה.

    אין ספק שאם יוסרו כל המגבלות הממשלתיות, וכל אדם מן היישוב יוכל לעסוק בחופשיות ברפואה, רוקחות, סיעוד וייצור תרופות (ואם הוא יגרום לאנשים אחרים נזק אז כמובן יחולו עליו החוק הפלילי ודיני הנזיקין), אזי בשוק החופשי שייווצר נתקרב לתחרות משוכללת ולשירותי רפואה מצוינים במחיר שווה לכל נפש.

    אבל כל עוד הסרת המגבלות הממשלתיות האלה אינה באופק ואינה ריאלית מבחינה פוליטית, אז בהינתן המציאות הזאת, single payer healthcare זה הרע במיעוטו. כי האלטרנטיבה היא שמצד אחד המגבלות הממשליות מבטיחות היצע מצומצם מאוד של שירותי בריאות (ביחס לשוק חופשי ללא מגבלות), אבל ביטול ביטוח בריאות ממלכתי וקופות החולים יפתח לגמרי את צד הביקוש והתוצאה של מצב כזה תהיה עודף ביקוש מתמיד שתביא להתייקרות מטורפת ומתמשכת של שירותי הבריאות במידה גדולה הרב היותר אפילו מהמצב כיום בארה"ב.

    במלים פשוטות, זה בעיני דירוג מערכות הבריאות הלאומיות המיטביות בסדר יורד:
    1. שוק חופשי לגמרי, בצד ההיצע שום רגולציה על מקצועות הבריאות ותעשיית התרופות, בצד הביקוש שום התערבות ממשלתית. דומה למצב בארה"ב במאה ה-19.
    2. שוק סגור לגמרי, הלאמה מלאה של ענף הבריאות והתרופות ואיסור על כל עסקאות פרטיות בתחום. דומה למצב בקנדה.
    3. המצב בישראל, צד היצע מוגבל ברגולציה, צד ביקוש עם מעורבות ממשלתית כבדה למימון שירותים לכל אזרח אבל ללא איסור מוחלט על עסקאות פרטיות.
    4. המצב בארה"ב, צד היצע מוגבל ברגולציה, צד ביקוש עם מעורבות ממשלתית בינונית ללא כיסוי אוניברסלי וללא שום הגבלה על עסקאות פרטיות.

  9. ביטול סל התרופות בארץ לא ממש יועיל בגלל הסיבה השלישית שצוטטה בשם רוני לינדר גנץ, התמחור של התרופות כמעט ואינו מושפע משינוי רק במדינה אחת.

    1. התמחור של התרופות נובע מרגולציה והגנת הפטנטים המופרזות ומניעת יבוא תרופות ג'נריות ממדינות כדוגמת הודו ורוסיה.

  10. באשר הרשע שמה אתם ובאשר אתם שמה הרשע.
    אנחנו מעדיפים לממן בכיסנו את התרופות (גם שלכם ושל ילדיכם) מאשר לממן את ההתנחלויות והישיבות שלכם.
    ואתם – אתם פשוט רוצים את כל הכסף.

  11. צריך להלאים את חברות התרופות. יותר מכל מגזר אחר, יצור תרופות לא צריך להיות בידיים פרטיות. המחקר הדרוש ליצור תרופות חדשות לכל המחלות צריך להיות ממומן מקופת הציבור, מהמסים שכולם משלמים, ואת התרופות צריך ליצר במחיר העלות של היצור עצמו בלי לכלול בהן את מחיר המחקר שנדרש ליצור התרופות. ואז התרופה תעלה רק מאה שקל במקום מאה אלף.

    1. למה לעצור שם? אני מציע להלאים את כל הסטארט-אפים בישראל. תוכנה שהגיע ממוחותיהם של יוצאי 8200 לא צריכה להיות בידיים פרטיות.

      וגם את טבע! להלאים!

      ואת שופרסל (כי בא לי שהמחיר יעלה והשירות ירד)

  12. כותב המאמר טועה ומטעה
    הוא מבלבל בין תקציב קופות החולים לבין תקציב התרופות ועושה סלט מושגים :

    'סל שירותי הבריאות' – הוא תקציב קופות החולים הכולל. (מתוקצב ממס בריאות/ביטוח לאומי שירות ולא מתקציב המדינה) כ- 40 מיליארד שקלים
    כולל משכורות לרופאים,אחיות טכנאים, הקמת ותחזוקת מבנים ובעצם את כל הוצאות הקופות-חולים

    'הרחבה' – הכוללת בתוכה את עלות התרופות עצמן בין היתר. הרחבה זו נקראת גם 'סל התרופות' – מדובר בסכום נפרד הממומן מקופת המדינה/תקציב המדינה.

    התקציב לתרופות (להרחבה) נקבע על ידי ועדה ציבורית הנקראת "הועדה *להרחבת* סל שירותי הבריאות" והיא קובעת את התקציב המינימלי שקופות-החולים חייבות לתת לחולים עבור תרופות (הן רשאיות לתת יותר)

    מקווה שעכשיו הכל ברור!

  13. הטעות העיקרית של הכותב במאמר היא שהכסף שייחסך "יוחזר לידי הציבור".
    כנראה לא הבנת עוד איפה אתה חי…

  14. כל המאמר מבוסס על ניתוח עובדתי – של מספרים. כתוב בו שסל הבריאות הוא בהיקף של 45 מיליארד ש"ח. המספר הזה שגוי ומופרך מיסודו. אני מתפלא על גרשוני. כבר לפני יומיים הערתי שהסכום הוא 450 מיליון ש"ח – שזה משהו אחר לגמרי. מאז עוד כותבים עמדו על הטעות הזו. אם מקבלים את העובדה שאין פה 45 מיליארד אלא סכום שהוא מאית מסכום זה, ציפיתי שהמערכת תוריד את הכתבה, או תבוא איזו הבהרה – כלום. וגם הקוראים ממשיכים להגיב – כאילו שאין משקל לעובדות. אפשר להגיד 100 אפשר להגיד 1 , הכל אותו דבר. כי מזה עובדות? העיקר ה"נרטיב".

    1. לא נכון, אתם אלה שטועים. סל הבריאות הוא סל התרופות והוא אכן בערך 40-45 מיליארד ש"ח. מה שנקרא בטעות בתקשורת "סל התרופות" זאת בסה"כ התוספת השנתית המצטברת לבסיס התקציב של סל הבריאות. המערכת של ביטוח בריאות ממלכתי בנויה במכוון כך שתקציב התרופות בתוך סל הבריאות אינו מסומן וצבוע אלא נתון לשיקול דעתן הבלעדי של קופות החולים והממשלה לא מגדירה את גודלו במדויק.

      בפועל, אם בכל זאת תבדוק את התקציבים של קופות החולים, אז יכול להיות שתגלה שהן הוציאו סכום של 10 מיליארד שקל על תרופות בשנה שעברה.

    2. תגובה למישהו הגיב:

      התוספת אינה מצטברת – היא סכום בערך מוחלט וניתנת פעם בשנה. והיא ניתנת מקופת 'תקציב המדינה'.
      סל הבריאות ללא התוספת – מתוקצב 'מביטוח לאומי' (מס בריאות) ולא מקופת המדינה.

      אם התוספת הייתה מצטברת היא הייתה צריכה להכפיל את עצמה כל שנה. או שמס ביטוח בריאות היה גדל כל שנה. – שני הדברים לא נכונים עובדתית.

      הקופות כנראה מוציאות על תרופות יותר ממה שהמדינה ממנת להן – וזה נכון בעיקר בשל אילוצי תחרות בינהן על לקוחות

  15. האזרח הפשוט לא יחסוך את ה1500 ש"ח עבור טיפולים רפואיים, אלא יבזבז אותם על טלפונים "חכמים" וטאבלטים, ושאר דברים שהוא לא באמת צריך. ואז, כשיהיה חולה, יצטרך גם ככה תרומות ונדבות. שלא לדבר על האדם שחולה כבר בגיל צעיר, לפני שהספיק לעבוד ולחסוך את הכסף שיהיה לו לתרופות….

  16. הבעייה היא בקשר רופאים – לחברות הפארמה! ובהגדרה מיהו חולה כרוני ! לחברות הפארמה אינטרס מובהק להפוך מחלות לכרוניות – בהם יטלו החולים תרופה לכל חייהם – מאשר לרפא אותם. כך לרופאים פרנסה מחידוש המרשם ולחברות עמלות מוסוות לרופאים בהטבות מוסוות ועקיפות.
    לכן מחלות העולם השלישי – כמו מלריה – אינן בסדר היום של תעשיית התרופות לפיתוח מרפא
    הממשלה צריכה ללמוד לקח ממכירת פטנטים לתרופות שפותחו בישראל – ולגבות מיסים מלאים מהחברות שגונבות את הפטנטים מישראל. ומקבלות פטורים וזכויים – אך שוכחות להעניק הנחות בחזרה למדינה בסל הבריאות.
    שהמדינה תחליט על השקעה בבריאות מונעת, הטיפול כולל לנכים – במקום לשחד ולהיסחט את חברות התרופות.
    חולה אונקולוגי שיאכל תפריט בריא ויקר יותר – לא יזדקק לטיפולים מונעי מוות – כי אם מצילי חיים.
    שינוי באופק ? לא ולא ! לכולם נוח מלהפיל אחריות על החולה שלא נטל תרופות כפי ההוראות.
    רפואה שלמה למערכת הבריאות החולה סופנית.

    1. אני חיה בארה"ב, יש לי ביטוח מעולה, במונחים אמריקאיים, דרך העבודה, ועדיין אני מתגעגעת למערכת הבריאות בישראל ולמעשה השתמשתי בה מספר פעמים מאז שעזבתי. אני פשוט לא סומכת על הרפואים האמריקאיים, והיא גם יקרה בטירוף. לפני כחודש הלכתי עם בתי לבדיקה שגרתית. הביקור כולו ארך 20-30 דקות, מתוך זה הרופא היה אתנו כ-5 דקות. החשבון שהוגש לחברת הביטוח: כ-300$. על מה ולמה?
      הרגולציה על הביטוחים הרפואיים ועל הרופאים ובתי החולים בארה"ב לא מספקת. לפני אובמה קייר, ביטוחים פרטיים שלא דרך מעסיק לא ביטחו אנשים חולים (לעתים במחולות די זניחות) או פשוט ביטלו להם את הפוליסה כשחלו. כמו כן, נמכרו לעתים ביטוחים שלא כיסו בדיקות מעבדה, או אשפוזים, או תרופות. וכן, עדיין עלו מאות דולרים בחודש. זה מה שאתם רוצים?

  17. כמה תיקונים קלים, הרפואה בארצות הברית אינה ברמה גבוה כפי שנטען, מקום 33 במדד העולמי (ישראל בעשירייה הראשונה). בארצות הברית מבוצעות פרוצדורות מיותרות לעתים קרובות כדי לגבות סכומים נוספים מחברת הביטוח. ההוצאות של הרופאים ובתי החולים על ביטוחים בגלל מבול תביעות על רשלנות רפואית הן עצומות מה שלפעמים גוזל תקציבים משיפור המכשור הרפואי.
    בגלל הפחד מתביעות ישנן פרוצדורות חשובות שאינן מבוצעות כלל בארצות הברית (כמו ניתוח מוח בישיבה) ולכן מי שיכול להרשות לעצמו עושה את הניתוח בשוויץ.