כל מה שצריך לדעת על תיק 4000

מכונת הספינים המשטרתית הצליחה בדרך כלשהי לייצר את הרושם שתיק 4000 רציני ומשמעותי יותר מתיקי אלף ואלפיים. המציאות, לפחות כפי שהיא משתקפת מניתוח החומרים המודלפים מהמשטרה, לא תומכת בהשערה הזו. בכל הנוגע לראש הממשלה נתניהו, נראה כי תיק 4000 נשען על אותם עקרונות של התיקים האחרים: אכיפה סלקטיבית והתייחסות לפעולות הנעשות במערכת הפוליטית על ידי כולם ובאופן תדיר, כאל עבירות פליליות.

המשמעות האמיתית של תיק 4000 לא נוגעת לנתניהו, אלא לגורמים שחברו יחדיו כדי לאכוף את ה"עבירות" שיש בו. בעוד התיקים הקודמים היו ניסיונות לסיכול ממוקד לנתניהו עצמו, תיק 4000 הוא ניסיון לסכל מדיניות מרכזית, בעלת חשיבות אסטרטגית, שעל סדר יומה של הממשלה.

עדות פילבר

ההדלפות הדרמטיות מחקירת שלמה פילבר השתלטו על השיח מאז פורסמו בשבוע שעבר בחדשות 2. אילו עסקנו בסדרת מתח בדיונית, החומרים שהודלפו היו בעלי חשיבות גדולה. הטקסט סוחט הדמעות של מנכ"ל משרד התקשורת לשעבר עוצמתי מספיק כדי לעשות כותרות, אבל כשבוחנים את העובדות שיש בו, הרושם שמתקבל הוא שלא נאמר דבר.

אלה הנקודות העובדתיות בהדלפות פילבר:

ראשית, הוא מתאר סיטואציה שבה ראש הממשלה נהג כחוק בעניין שעון שקיבל מראש ממשלת איטליה. השעון, בסופו של דבר, נמסר כדין לאוצר המתנות של המדינה. החיכוכים שפילבר מתאר סביב הפרשה, ככל שאכן התרחשו, יכולים אולי ליצור רושם לא נעים, אבל מבחינה משפטית – העובדות מתגבשות לכדי מופת של התנהלות תקינה.

בנוסף, מתאר פילבר בלשון רגשנית כיצד קיבל הוראות מנתניהו לקדם את ענייני בזק. לא ברור על מה תלונתו: אחרי הכל, תפקידו של מנכ"ל במשרד ממשלתי הוא לקיים את מדיניות השר שמינה אותו, וזה כולל – מה לעשות – גם מילוי הוראות של הבוס. עצם העובדה שנתניהו נתן הוראות לפילבר, לא מבססת כל חשד נגד נתניהו.

הדבר האחרון שאומר פילבר הוא שמסמכים עברו לאלוביץ' ולבזק לקבלת הערות והתייחסות. זה נראה כמו אקדח מעשן, אבל כדי שזה באמת יהיה המצב חסרים שני חלקים משמעותיים.

ראשית, מהם המסמכים? ישנן החלטות ממשלתיות אשר שילוב גורמים בעלי אינטרס מהשוק הפרטי בהן הוא לגיטימי לחלוטין. ישנם מסמכים אשר לגיטימי לחלוטין להעביר החוצה. עד כה לא התפרסם כל מידע מבוסס על מהות המסמכים שהודלפו, לבד מדו"ח חריף של מבקר המדינה שהתפרסם ביולי 2017.

חטאו של פילבר היה שהודיע לבזק, במכתב רשמי על כוונת משרד התקשורת לאשר לבזק להתאחד עם yes, לפני שההחלטה התבשלה עד תום אצל כל "גורמי המקצוע" במשרד. פילבר העיד, לפי ההדלפות, שהעביר מסמכים בלתי גמורים להערות בחברת בזק. לכך אין התייחסות בדו"ח מבקר המדינה, ולכן עוד מוקדם לזכות אותו, אבל עצם העובדה שפילבר העביר מסמכים להערות בזק לא מבססת נגדו דבר מבלי שידוע באיזה מסמכים מדובר.

נקודה נוספת שחסרה כדי לבסס האשמה נגד נתניהו היא רמת המעורבות של ראש הממשלה בהעברת המסמכים. אם אכן יתברר שהמסמכים שהועברו לאלוביץ' הם מהסוג שאסור היה להעביר, עדיין אין זה אומר שהמסמכים הועברו על דעתו ובהנחייתו.

השאלה הזו מאירה נקודה חשובה שצריכה להיות במודעות כאשר בוחנים את כל חקירות נתניהו: מדובר, אחרי הכל, בראש הממשלה. אנשים רבים רוצים בקרבתו, ומשכך אנשים רבים עשויים לעשות דברים כדי לשאת חן בעיניו לשם השגת הקרבה.

לעתים דברים שכאלה נעשים תוך חציית קווים פליליים של ניסיון שוחד, וזאת מבלי שנתניהו כלל מודע לניסיון שעשה מאן דהו. זה טיבו של עולם. התופעה הזו – נקרא לה שוחד חד צדדי – יכולה לספק הסבר מניח את הדעת לכל הטענות נגד נתניהו. ייתכן שפילבר עבר על החוק מתוך מחשבה שהוא עושה את רצונו של נתניהו. אבל זה לא מספיק כדי לבסס דבר נגד ראש הממשלה.

קשה לדעת בשלב זה האם התכתובת שנחשפה בין השופטת רונית פוזננסקי-כץ לבין רשות ניירות ערך תהיה בעלת השפעה מכרעת על פרשת בזק. רמז לכך ניתן למצוא בנופך הדרמטי שבהחלטתה של פוזננסקי משבוע שעבר להאריך את מעצרם של העצורים בפרשה: "הפרשיה שנדונה היום מלמדת על חשד סביר מבוסס לעבירות שחיתות בחומרה לא מבוטלת".

השפה החריפה שנקטה השופטת עשויה להתברר כפרי תיאום בינה לבין החוקר מחוץ לאולם הדיונים, ולכן יש מקום להנחה שלפחות בשלב המעצרים, ינקוט השופט שהחליף את פוזננסקי יד רכה יותר כלפי העצורים בפרשה. גם התלונות שנשמעו בשבוע שעבר על מניעת שינה ותנאי מעצר מחפירים מבססים השערה זו, ולו במטרה להציל מעט מכבודה של מערכת אכיפת החוק.

אבל יש להפריד בין השערורייה הזו לבין תיק 4000 בכללו. ההתנהלות של בית המשפט ורשות ניירות ערך היא מחפירה, אבל היא בשלב המעצרים בלבד. היא לא בהכרח משליכה על תיק 4000 בכללו ובפרט על המשמעויות שיש בו עבור ראש הממשלה.

העסקה והחקירה

לפי ההדלפות, הסיפור בפרשה 4000 הוא כזה: שאול אלוביץ' החזיק קצת יותר מ-50% מחברת yes. היתרה הוחזקה על ידי בזק, אשר אלוביץ' מחזיק בכ-30% ממנה. היתר מוחזק על ידי הציבור – דרך קרנות הפנסיה. במרס 2015 רכשה בזק את אחזקותיו של אלוביץ' ב-yes תמורת 680 מיליון שקל, ועוד כ-350 מיליון שקל בכפוף לתנאים מסוימים. לאור חלוקת הבעלות בבזק, 70% מהסכום למעשה עבר מכיסם של האזרחים, לכיסו הפרטי של אלוביץ'. היתר עבר מכיסו האחד של אלוביץ' (בזק) לכיסו האחר (yes).

בגלל רגישות העסקה הקימה בזק ועדה בלתי תלויה לבחינת השווי של yes. דו"ח שקיבלה הוועדה מצא שהשווי של yes הוא לכל היותר 300 מיליון שקל. בעקבות הפער בין השווי המוערך של החברה לבין הסכום ששולם בפועל לאלוביץ', פתחה רשות ניירות ערך בחקירה.

במסגרת החקירה נחקרו אלוביץ' יחד עם צמרת בזק ו-yes, וגם שלמה פילבר נעצר אז לראשונה, בחודש יולי 2017. אז גם פורסם דו"ח מבקר המדינה, אשר האשים את פילבר בכך שהודיע לבזק על הכוונה לאשר את האיחוד בין שתי החברות, מבלי לקבל את אישורם של כל גורמי המקצוע במשרד.

בנובמבר 2017 סגרה רשות ניירות ערך את התיק, אשר כונה על ידה "מעבר לאופק", עם המלצות להגיש כתבי אישום נגד פילבר, אלוביץ' ובכירים בבזק וב-yes. שמו של נתניהו כלל לא נזכר בתיק. אבל אז הועברה הפרשה לטיפול בלהב 433.

כשסיקור אוהד הופך לפשע

בנובמבר 2015 פירסם גידי ויץ בעיתון הארץ כתבה, שבה נטען כי במערכת 'וואלה' נוהג משטר אימים, לפיו מתערב הבעלים אלוביץ' לטובת משפחת נתניהו בסיקור באתר. ויץ הביא בכתבה ציטוט מפיו של מנכ"ל האתר, אילן ישועה: "נתניהו הורס את המדינה. אני לוקח כדורים נגד הקאה כשאני מבקש את זה מכם [עובדי האתר], אבל אין ברירה אלא לשנות — להוריד את הסיפור מהכותרת, להוסיף אייטם".

לטענת ויץ, מבחינת ישועה אין ספק מה עומד מאחורי מגמת התמיכה בנתניהו בין שורות וואלה: "'וואלה' הוא חלק מקבוצת בזק", ממשיך ויץ לצטט את ישועה. "יש לנו אמנם קופת מזומנים גדולה, אבל יש לנו גם הרבה אינטרסים. יש פה הרבה הון־שלטון, הנחתות מלמעלה".

לפני כשבוע פירסם ערוץ 10 אקדח מעשן נגד נתניהו: ישועה צוטט גם שם, כשהוא מאשים את אלוביץ' בכך שדרש לפטר את עורך 'וואלה'. זאת בעקבות כתבה שהציגה באור שלילי את דוד שימרון, בן דודו של נתניהו ששמו נקשר בפרשת הצוללות. ישועה טען שראש הממשלה ורעייתו היו מעורבים ישירות בהחלטה.

התנהלותו של ישועה משקפת הלך רוח מוכר במחנה רק-לא-ביבי: אנשים נורמלים לא תומכים בנתניהו, חייב להיות אינטרס נסתר ולא לגיטימי. האפשרות שאלוביץ' תומך בנתניהו, בין ברמה ציבורית ובין מתוקף קשר אישי כזה או אחר, היא בלתי נתפסת. מבחינת ישועה וחבריו לכת, כשאלוביץ' דורש שעובדיו יקדמו את השקפתו ואת האינטרסים שלו בנוגע לנתניהו, מדובר בוודאי בעבירה פלילית.

אבל גם אם העובדות מדויקות – ואין שום סיבה להניח שזה המצב – והזוג נתניהו אכן דרש מאלוביץ' לפטר את עורך 'וואלה', אין בכך כל פגם. לא משפטי, לא פלילי ולא אחר. פוליטיקאים ועיתונאיים מקיימים ביניהם יחסי גומלין. זה טיבו של עולם. זה מעולם לא היה פלילי ואסור שזה יהפוך לפלילי, מאחר שזרימה חופשית של מידע בין עיתונאים לפוליטיקאים חיונית כדי לשמר חופש מידע, חופש עיתונות ואת זכות הציבור לדעת.

אם עיתונאים ופוליטיקאים יפחדו לדבר זה עם זה, שמא מישהו יחשוד שאינטרס מסתתר מאחורי הדברים, יהיה זה סופה של העיתונות החופשית. למעשה, אין חשד שמסתתרים אינטרסים מאחורי שיחות בין עיתונאים לפוליטיקאים. יש ודאות שזה תמיד המצב, וזה תקין לחלוטין.

אז מה היה לנו כאן? עסקה בעייתית, אשר יתכן כי התבססה על מידע פנים שהועבר לבזק על ידי פילבר, ובה רשות ניירות ערך לא כללה את נתניהו כחשוד. מהצד השני, סיקור אוהד ב'וואלה' למשפחת נתניהו, אשר יתכן כי נולד מהתערבות של בני המשפחה אצל אלוביץ'. כאמור, פנייה של פוליטיקאים לעיתונאים בדרישה לסיקור אוהד היא תופעה לגיטימית המתרחשת כל הזמן.

נשאר לשאול האם יש קשר בין שני הדברים, והאם קשר שכזה מבסס שוחד.

כדי שניתן יהיה להאשים את נתניהו בשוחד, נדרש שהוא יהיה מודע לכך שהוא מקבל שוחד. יכול להיות שאלוביץ' נתן שוחד באופן מודע – כלומר, הנחה את עובדיו לסקר את נתניהו באהדה, או ציית בדבקות לדרישותיה של שרה נתניהו, כל זאת מתוך תקווה או הנחה שזה יעודד את נתניהו לתמוך בעסקת yes. אבל זה לא אומר שנתניהו היה מודע לכך – לא לעצם הפעולות של אלוביץ', וגם לא לכך שמבחינת אלוביץ' מדובר בתמריץ לקדם את העסקה. שוחד חד צדדי, כשמו כן הוא. חד צדדי.

אין אף שביב של מידע, לא במידע המוסמך שפורסם, לא בכתבות ולא בהדלפות, שמרמז על כך שנתניהו ידע על קשר בין הסיקור האוהד ב'וואלה' לבין עסקת yes. למעשה, עצם הרעיון הזה יכול לצמוח רק במוחם הקודח של חברי כת רק-לא-ביבי.

הפקידים נגד הציבור

ההשערה לפיה אין כל קשר, לפחות מבחינת נתניהו, בין הסיקור לבין העסקה, מתעצמת כאשר בוחנים את מקומה של עסקת בזק-yes במפה הגדולה של שוק התקשורת בישראל, ובמדיניות שביקש ראש הממשלה להתוות בו.

כשהתפרסמו בשבוע שעבר המלצות המשטרה בעניין תיק 1000, הדגיש ראש הממשלה בנאומו לציבור שחוק מילצ'ן – התמורה כביכול לסיגרים ולשמפניות – נחקק בכלל עוד בתקופת אולמרט. זה המצב גם ביחס לפרשת אלוביץ'. התפיסה שיש להתיר לבזק להתאחד עם yes גובשה כבר בתקופת כהונתו של משה כחלון כשר התקשורת.

שתי פרדיגמות סותרות חולשות על שוק התקשורת. שתיהן לגיטימיות, ואף אחת מהן לא פלילית ולא מופרכת. אף אחת מהן לא נכונה בהכרח או שגויה בהכרח, ותפקידו של שר תקשורת בכל זמן נתון הוא להכריע איזו מדיניות ליישם.

התפיסה האחת גורסת שתקשורת – הן במובן של עיתונות והן במובן של תשתיות טלפוניה ואינטרנט – היא מוצר ציבורי, שבעולם אידאלי הייתה מנוהלת על ידי המדינה. גופים פרטיים, כמו בזק ו-yes, מעורבים בעולם הזה רק ככורח מגונה, משום שיש דברים שהם יכולים לעשות באופן יעיל יותר מהמדינה.

התפיסה האחרת גורסת שתקשורת, כמו כל שוק אחר, היא תחום שינוהל בצורה הטובה ביותר בידיים פרטיות ועל סמך אינטרסים מסחריים. הממשלה מעורבת בשוק הזה רק משום שקיימות, או לפחות התקיימו בעבר, מגבלות טכניות על התחרות: מספר ערוצי הטלוויזיה והרדיו הניתנים לשידור מוגבל; וכמות הכבלים שיכולה הקרקע להכיל לשם תמיכה בתשתית טלפון מוגבלת גם היא. ככל שנעלמת והולכת המגבלה הטכנולוגית על מספר השחקנים בשוק, כך ההתערבות הממשלתית מאבדת לגיטימיות.

ההתקדמות הטכנולוגית, שמאפשרת העברת יותר תוכן על אותה תשתית, רלוונטית רק למי שמאמין שמלכתחילה יש להוציא את הממשלה מהתמונה. מי שמאמין שתקשורת היא בכל מקרה עניין ממשלתי לא מעסיק את עצמו בשאלה כמה ערוצים יכולים לשדר.

המיזוג בין בזק ל-yes הוא ביטוי למעבר בין התפיסה הראשונה לשנייה. בעבר נאסר המיזוג הזה כחלק מהמגבלות שהוטלו על בזק, בשל היותה מונופול בשוק הטלפוניה הקווית: על מנת לעודד צרכנים לעבור מבזק לחברות טלפון אחרות הטילה המדינה מגבלות על בזק. חלקן רלוונטיות – כמו החיוב שהוטל על בזק לגבות מלקחותיה דמי אחזקת קו; והאחרות תמוהות – כמו האיסור להתמזג עם yes, שאין לו כל השפעה על העדפותיהם של הצרכנים בשוק הטלפוניה הקווית.

ההגבלות שהוטלו על בזק קיימות כבר יותר מ-17 שנים, והן פעלו את פעולתן. כעת האינטרסים של הציבור בשוק התקשורת הם אחרים: על מנת להגדיל את מספר ערוצי הטלוויזיה, יש צורך להתאים לכך את תשתית האינטרנט במדינה, משום שערוציםהמבוססים על אינטרנט תופסים נתח גדול מרוחב הפס הלאומי. תשתית האינטרנט ברובה נמצאת בבעלות חברת בזק, לה אין אינטרס ישיר בשדרוג התשתית. המדינה ביקשה לתמרץ את בזק לשדרג תשתיות, ובתמורה תסיר ממנה חלק מהמגבלות שנועדו לעודד תחרות בטלפוניה הקווית – ובתוכן ההיתר לרכישת yes.

השאיפה לעשות מה שצריך כדי להגדיל את מספר ערוצי הטלוויזיה היא עיקרון יסוד במדיניות נתניהו בשוק התקשורת מזה זמן רב. היא לא קשורה לחברותו עם אלוביץ' וגם לא לסיקור אוהד ב'וואלה'. זו מדיניות לגיטימית, והיא מגשימה במפגיע את תפיסת עולמם של בוחריו הימניים שנרדפו על ידי ממסד תקשורתי אטום ומוטה במשך עשורים.

אך המדיניות הזו מאיימת על שני מוקדי כוח: הראשון הוא הפקידים במשרד התקשורת. הם אמנם מספרים לעצמם שהם מגינים על האינטרס הציבורי, אך בפועל הם מתערבים בשוק מסחרי באופן שמגביל את התחרות ואת חופש הביטוי. אם תכניתו של נתניהו תתממש, והתחרות תהפוך להיות הגורם המעצב את שוק התקשורת בישראל, הפקידים הללו יישארו ללא תפקיד ממשי. לכן הם יעשו כל שביכולתם כדי לעכב את המדיניות הזו. על כך למעשה יצא קצפו של מבקר המדינה בהקשר של מכתב פילבר לבזק: הפקידים רצו להעמיס הרים של ביורוקרטיה על המיזוג, פילבר רצה לשחרר מעצורים.

מוקד הכוח השני הוא התקשורת הממוסדת. שליטתו המתמשכת של השמאל בתקשורת למרות נטיית הציבור לימין, היא תוצאה של מבנים אנטי-תחרותיים הפוטרים את העיתונאים מהצורך להיות קשובים לרחשי הציבור. התנגדות שלהם לעסקת אלוביץ' היא תולדה של סיבתיות ברורה: בזק תרכוש את yes ובתמורה תשדרג את תשתיות האינטרנט באופן שיאפשר ליותר ערוצי טלוויזיה לשדר בפחות פיקוח. התחרות החדשה הזו תהפוך את השמות הגדולים בעיתונות הישראלית של היום לבלתי רלוונטים.

כשהאינטרסים של הפקידים והעיתונאים פוגשים את הרעל בעיניים של שוטרי להב 433 להדחת נתניהו, הדמוקרטיה הישראלית בסכנה, והפעם לא רק בגלל האפשרות שנתניהו יסיים את כהונתו נגד רצונו של הציבור. ההשלכות של תיק 4000 הן מרחיקות לכת ומשליכות על התפקוד הדמוקרטי של המדינה. בסופו של דבר, יש כאן חשדות פליליים שצמחו מהחלטה של נבחר ציבור ושל איש אמונו להמרות את פיהם של הפקידים. המסר לנבחרי ציבור אחרים ברור: צייתו לפקידים, או שתמצאו את עצמכם מסובכים בחקירות.

או אז, יאבד ההליך הדמוקרטי בישראל את המעט שעוד נשאר ממנו.