יהודי אמריקה כל כך עסוקים בביקורת על הבדלנות הציונית, שהם מפספסים את השפעתה האוניברסלית
יהודים בתפוצות נמצאים בקונפליקט גדל והולך עם הציבור הרחב בישראל בסוגיות מכריעות המשפיעות על עתיד העם היהודי. אלה כוללות את הדרך לשלום ערבי־ישראלי, מסתננים אפריקנים בישראל, צמיחתן המהירה של קהילות מוסלמיות במערב ועסקת הגרעין עם איראן.
מה שנמצא ביסוד מחלוקות אלה בין יהדות התפוצות ליהדות בישראל הוא שחזור של האתגר שהעם היהודי מתחבט בו זה שנות דור – מציאת האיזון הנכון בין פרטיקולריות לאוניברסליזם, בין הייחוד הפרטי להשתייכות הכלל־עולמית. בצורתן המוקצנת, הפרטיקולריות מבודדת את העם היהודי ממשפחת העמים, ואילו האוניברסליזם שוחק את זהותו – ולפיכך מאיים על עתידו.
אנו חיים בתקופה המחויבת באופן רשמי לגיווּן, אך בפועל כופה על המערב יותר ויותר קונפורמיזם פוסט-לאומי. השמאל הבינלאומי, הטוען למונופול על זכויות האדם, עושה לעתים קרובות דמוניזציה לפטריוטיזם ולאהבת המולדת תוך הצגתן כגזענות.
כיום, מזדהים יהודים ליברלים רבים במערב עם האוניברסליזם על חשבון זהותם היהודית. התוצאה כבר ניכרת בשיעור המטלטל של נישואי התערובת ובקצב המהיר של התבוללות בקרב יהודי התפוצות הצעירים (הלא־אורתודוקסים).
לעומתם, יהודים ישראלים שהם חלק מהכלל, נותרים מחויבים לאומה היהודית ולתרבות העברית המשגשגת, מבלי לוותר על אינטראקציה רחבה עם העולם הסובב. כתוצאה מכך, בעוד יהדות התפוצות מזדקנת ומדלדלת, האוכלוסייה היהודית בישראל גדלה והולכת, והפכה כבר לקהילה היהודית הגדולה בעולם.
מדרון חלקלק
היהדות בישראל המודרנית ויהדות ארה"ב התפתחו שתיהן כתופעת נגד לחיי הגטו היהודיים המסורתיים באירופה ובעולם המוסלמי. אף שהיהדות הרפורמית בארה"ב והציונות המדינית המודרנית הן שתיהן צאצאיה של תנועת ההשכלה היהודית במאה התשע־עשרה, מאחורי כל אחת מהן עמד חזון שונה.
היהדות הרפורמית צמחה מתוך חזונו של הפילוסוף היהודי־גרמני משה מנדלסון, ששאף להשתלבותם של היהודים בקרב קהילות המורכבות ברובן מגויים. מודל ההשתלבות של מנדלסון הפך בהדרגה למדרון חלקלק, שהוביל להתבוללות מהירה בקרב יהודים באירופה ובארה"ב.
לעומת זאת, הציונים היהודים במזרח אירופה תמכו בתחייה יהודית ששילבה בין הקִדמה להקמתה מחדש של מולדת לאומית יהודית בישראל.
רבים מיהודי התפוצות נמשכים רק לערכים יהודיים (כמו 'תיקון עולם') שניתן לפרשם באופן העולה בקנה אחד עם העובדה שהם מבכרים קוסמופוליטיות ואוניברסליזם על פני ייחוד לאומי. יהודים אלה מגלים גם ביקורתיות גוברת והולכת כלפי ישראל והציונות, אותן הם מאשימים ב"שבטיות קיצונית".
לעומתם, ישראל הולכת בדרך בית הלל, מחשובי ההוגים בהיסטוריה היהודית. אמרתו הנצחית של הלל הזקן – "אם אין אני לי, מי לי; וכשאני לעצמי, מה אני; ואם לא עכשיו, אימתי?" – מתיישבת היטב עם תפיסתם ישראלים רבים, בניגוד ליהודים בתפוצות התומכים בהתבוללות.
אין פֵּרושו של דבר שישראל אינה מחויבת בעוז לרוח היהודית של תיקון עולם. בספרו 'חַדֵּשׁ תְּחַדֵּשׁ! – התושייה הישראלית מתקנת עולם', מציג היזם אבי יוריש סיפורים מרשימים על החדשנות וההשראה הישראלית שהשפיעו לחיוב על חייהם של מיליוני אנשים ברחבי העולם.
אור לגויים
למרות פגמיה, ישראל שואפת להיות אור לגויים. המדינה היהודית הקטנטנה ממלאת תפקיד חסר פרופורציות במגוון תחומים – היא מאכילה רעבים, נחלצת להגנתם של חסרי מגן ומרפאה חולים הרחק מגבולותיה. חלומו של דוד בן-גוריון להפריח את השממה התממש, לא רק בישראל – אלא גם ברחבי העולם, וזאת בזכות כושר ההמצאה הישראלי של טכנולוגיות השקיה בטפטפות.
המדינה היהודית אינה 'עם לבדד ישכון': להפך. על פי רוב ישראל היא מהראשונות לשלוח סיוע הומניטרי חיוני לנזקקים, מהאיטי ועד סוריה, מטקסס ועד נפאל. למעשה, מדינות אחרות צריכות להעמיד את ישראל כמקור להשראה בנוגע למה שניתן לעשות כאשר משלבים לב גדול עם עבודה מסורה ותחכום טכנולוגי.
ראש הממשלה המנוח מנחם בגין גילם את ההרמוניה הציונית בין פרטיקולריזם לאוניברסליזם. בגין היה פטריוט וציוני שלא היה לו צורך להתנצל, ומגן החירות הלאומית של העם היהודי. בהומניזם המתחשב שלו חיו בכפיפה אחת לאומיות יהודית ואמפתיה כלפי לא־יהודים.
בשלהי שנות השבעים הציע בגין אזרחות ישראלית לפליטים שנמלטו בסירות מויאטנם ללא מדינת יעד שתקלוט אותם, וקיבל בזרועות פתוחות אלפי יהודים מאתיופיה. לראשונה בהיסטוריה, אנשים הובאו מאפריקה שלא על מנת להימכר לעבדות, אלא כבני חורין, שווים בין שווים.
מדינת ישראל המודרנית הוקמה במטרה ברורה לשמש מולדת לאומית עבור העם היהודי, מולדת שתאפשר לו לטפח את תרבותו ומסורותיו. רק בישראל יהודים הם אדונים לגורלם כעם. רק בישראל יכול העם היהודי להגן על עצמו – בעצמו.
הציונות היא סיפור הצלחה מעורר השראה המשלב בין חירות לאומית יהודית לחמלה אוניברסלית כלפי האנושות כולה.
דניאל קריגר הוא עיתונאי ופרשן פוליטי החי בישראל. מאנגלית: שאול לילוב
מר קריגר, הפור נפל, Alea jacta est. העם היהודי הולך ומתחלק לשניים, אלה שעלו לארץ ואולי עוד יעלו, ואלה שלא יעלו בשום מצב ושדינם להתבולל ולהתנדף בתהומות השכחה. בעוד שלושים שנה, בחגיגות המאה למדינת ישראל, יהדות התפוצות תהיה זיכרון נוגה לניסיון סרק להביא לתיקון עולם כשהיא מפוזרת בין האומות.
אני חולק עליך שההתבוללות אינה פושה בין האורתודוקסים. פושה גם פושה. כל קונסרבטיבי הוא בנו של אורתודוקסי, כל רפורמי הוא נכדו וכל מתבולל הוא נינו.
הקהילות היהודיות בגלות חייבות להיות אוניברסליות, קוסמופוליטיות ולכן הן תהיינה עוינות יותר ויותר ללאומיות היהודית במדינת ישראל. לאומיות היא איום על יהדות התפוצות כי הלאומיות האמריקנית, או הצרפתית או הדנית, לכשתתעורר, שאלתה הראשונה תהיה: "מה היהודים האלה עושים בקרבנו?" אי לכך, הן תתמוכנה במועמדים "רכים" כברק אובמה או הילרי קלינטון, גם אם הם נוגדים את האינטרס הישראלי.
מדינת ישראל חייבת לכן לנטוש את יהדות התפוצות ובמקום לבזבז כוח וכסף בה, עליה לבסס את התעצמותה על:
1. יחסים בינלאומיים איתנים,
2. ידידותן של קבוצות אוהדות כאוונגליסטים,
3. פתיחת שעריה בפני "היהדות הפריפרית" או "הקהילות הצומחות" כגון בני האנוסים, בני האיגבו, בני מנשה, הסובוטניקים ועוד.
מר צרפתי אתה מדבר הבלים
הציונות תמשיך להסתמך על יהודים מהגלות ,גם אם דעתם הפוליטית לא מתאימה לך .
אתה יכול לקבל כל מיני ארחי פרחי כגון בני האיגבו או בני האנוסים שאינם יהודים ולא יהיו כאלו.
בין כה וכה תגובתך היא חריגה
אסף:
1. מעולם לא הטחתי בזולתי שהוא מדבר הבלים.
2. הציונות היא תנועה פוליטית החותרת להקים מדינה יהודית בארץ ישראל. משקמה מדינת ישראל, אין יותר תכלית לציונות. העם היהודי, בשבעים השנים האחרונות, התחלק לאלה שבאו, כל אחד וסיבתו, ולאלה שכנראה כבר לא יבואו ויהי מה. אלה שלא יבואו, ייעלמו.
3. הייתי רוצה שתנמק את הגדרתך את בני האיגבו ואת בני האנוסים "ארחי-פרחי:.
4. תגובותיי הן לרוב חריגות. אחרת, למה להגיב?
עשרת השבטים אבדו ולא בפעם הראשונה.
יהודי מהגולה יענה בקלות שהתרומה האוניברסלית *המיידית* של ישראל לכלכלה, הטכנולוגיה, המדע והתרבות העלמית אכן גדדולה ביחס לכלכלה ולאוכלוסיה הישראלית- אך נמוכות ביחס ליהדות התפוצות.
https://www.themarker.com/allnews/1.5914729
פרופ' דן שכטמן: ""מספר היהודים בישראל הוא 6 מיליון ומחוץ לישראל גם כן 6 מיליון ובסך הכל ישנם 10 זוכים ישראלים ועוד 170 זוכים יהודים שאינם ישראלים. הרבה יותר קשה לישראלים לזכות בפרס נובל".
אז כן, הנסיבות מיוחדות של ישראל הביאו להמצאת הטפטפת, טיל הגיל, כיפת ברזל ודוד השמש; אבל לולי הציונות, מיליוני יהודים שהיו חיים בתפוצות ולא בישראל היו ממציאים הרבה יותר; פשוט כי אין לנו אפשרות לתמוך בכל כך הרבה פיתוחים, יצירות ומחקרים, וכי אנו צריכים גם סוחרים, עובדי מדינה וחקלאים יהודים. מי יודע כמה סופרים, חוקרים ותעשיינים אפשריים נהיו בישראל מנתחי מודיעין, מפתחי נשק, קצינים בקבע, סוכני שב"כ, ורכזי פלחה.
את התרומה האוניברסלית של ישראל יהיה צריך לחפש בטווח *הארוך*- האתגר האוניברסלי של ישראל הוא להשאיר מורשת היסטורית ותרבותית למאות שנים.
כמובן גם לולא השואה… חחחחחחח.
אילו רק הסוס למד להסתדר ללא מזון, היה האיכר מרוויח כל כך הרבה כסף…
נתנייתי, אתה טועה ביחס למספר פרסי הנובל.
מספר זוכי הנובל המשוקלל משתווה לזה של יהודי הגולה, יחסית לאוכלוסיה. והנה החישוב, המנוגד לציטוט לפיו דן שכטמן טען ההיפך:
הסטטיסטיקה של שטכמן מוטעית מיסודה. ששת זוכי פרס נובל הישראליים (לא נספור את פרס נובל לשלום, שהוא פיאסקו מתמשך לאורך השנים, מערפאת ועד אובמה, מוסכם?) נולדו בשנות השלושים והארבעים, ועגנון אף לפני כן. לא נספור את צ׳חנובר שנולד ב-1947, ויובן בהמשך למה. ששת הזוכים שנולדו בשנים אלו באו מאוכלוסיה של כ-500 אלף איש, בזמן ששאר הזוכים, 171 ליתר דיוק, באו מאוכלוסיה של כ-15 מיליון בשנים אלו (אני מדבר רק על אלו שזכו ושנולדו לפני השואה, שזה מוריד לנו בסך הכל 12 זוכים שנולדו לאחר מכן).
הנתונים האלו נלקחו כך כדי שאפשר יהיה להשוות בין האוכלוסיות שמהן יצאו הזוכים.
ומה יוצא מהחישוב?
היחס בין האוכלוסיות הוא 600 אלף לכ-15 מיליון בעת הלידה, כלומר 1 ל-25, ולפי זה, היחס המשוקלל בין הזוכים היהודים בישראל לעומת הזוכים היהודים שמחוצה לה הוא 150 לעומת 171 בהתאמה. זהו שיוויון בהתחשב בדגימה הקטנה יחסית מבחינה סטטיסטית.
לכן, עם ישראל אינו זקוק, כקוקיה, להטיל את ביצי החכמה והיצירה שלו בקיני זרים, במחיר חיסולו מעת לעת. אנחנו יודעים יפה מאד להסתדר בכוחות עצמנו, ועוד נכונו לנו גדולות ונצורות.
יהדות התפוצות רוצה להיצמד לסיר הבשר ולרקוד בכל החתונות. זה כל הסיפור. כל השאר הוא פלפולים שהם ממציאים לעצמם.
העם היהודי שיגשג בארצו, חוסל כמעט כליל בגלויות השונות, וחזר ושיגשג בארצו. מספר זוכי הנובל המשוקלל משתווה לזה של יהודי הגולה, יחסית לאוכלוסיה. והנה החישוב, המנוגד לציטוט לפיו דן שכטמן טען ההפך:
הסטטיסטיקה של שטכמן מוטעית מיסודה. ששת זוכי פרס נובל הישראליים (לא נספור את פרס נובל לשלום, שהוא פיאסקו מתמשך, בסדר?) נולדו בשנות השלושים והארבעים, ועגנון אף לפני כן. לא נספור את צ׳חנובר שנולד ב-1947, ויובן בהמשך למה. ששת הזוכים שנולדו בשנים אלו באו מאוכלוסיה של כ-500 אלף איש, בזמן ששאר הזוכים, 171 ליתר דיוק, באו מאוכלוסיה של כ-15 מיליון בשנים אלו (אני מדבר רק על אלו שזכו ושנולדו לפני השואה).
הנתונים האלו נלקחו כך כדי שאפשר יהיה להשוות בין האוכלוסיות שמהן יצאו הזוכים.
ומה יוצא מהחישוב?
היחס בין האוכלוסיות הוא 600 אלף לכ-15 מיליון בעת הלידה, כלומר 1 ל-25, ולפי זה, היחס המשוקלל בין הזוכים היהודים בישראל לעומת הזוכים היהודים שמחוצה לה הוא 150 לעומת 171 בהתאמה. זהו שיוויון בהתחשב בדגימה הקטנה יחסית מבחינה סטטיסטית.
לכן, עם ישראל אינו זקוק, כקוקיה, להטיל את ביצי החכמה והיצירה שלו בקיני זרים, במחיר חיסולו מעת לעת. אנחנו יודעים יפה מאד להסתדר בכוחות עצמנו, ועוד נכונו לנו גדולות ונצורות.
המדינה צריכה לפתח קשר ודיאלוג מעמיק
עם יהדות התפוצות ולפתח בהם
חיבור למדינת ישראל.
המדינה חייבת לנהל דיאלוג עם כל הקבוצות
שבין יהודי הגולה
ולא להזניח אף צד.
אבל לתת קדימות לקהילות המזדהות
כם המדינה ולתת להם עדיפות יחסית.
ובכלל לתת פטור גורף לכל יהודי מהצורך באשרת שהיה.כל יהודי שירצה יוכל להגיש בקשה לויזה לכל החיים ולשהות בארץ כרצונו.
לכל המדברים על שיעור חתני פרסי הנובל:
כ700 פרסי נובל חולקו במאה ומשהו שנים האחרונות.
יש כ7 מיליארד בני אדם – כלומר אחד מכל 10 מיליון עמור לקבל.
משקלם של יהודים בקרב זוכי הפרס הוא לפיכך בערך פי 150 ממשקלם באוכלוסית העולם.
משקלם של ישראלים הוא פי 20 משיעורם באוכלוסית העולם.
משקלם של היהודים היהודים הספרדיים הוא גם פי 20.
זה כמו שאחד שקיבל 790 בפסיכומטרי לועג לזה שקיבל 760.
ישראל שימשה מקלט ליהודים נרדפים ועניים – (מי שמצטיין באקדמיה הוא בד"כ לא עני ואין לו סיבה לעלות). במקום להשקיע במצויינות בחינוך ישראל השקיעה בביטחון ובבניית דיור לפליטים – זה הסיבה לשיעור הנמוך יחסית של חתני פרס נובל.
מה גם שכמעט כל חתני פרס נובל נולדו לפני למעלה מ70 שנה – ולפני 70 שנה רק 3% מיהודי העולם חיו בארץ.
עלי אתה טועה בחישוב, ואתה בחברה מכובדת, כי גם דן שטכמן טעה בחישוב, משום שהמתודולוגיה של שניכם מוטעית. פירטתי לעיל ולנוחותך ולנוחות הקוראים אפרט גם כאן – וזה גם יאפשר לי לתקן טעות חישוב דיסלקטית קטנה שאירעה לי…
ששת זוכי פרס נובל הישראליים (לא נספור את פרס נובל לשלום, שהוא פיאסקו מתמשך, מעראפת ועד אובמה, מוסכם?) נולדו בשנות השלושים והארבעים, ועגנון אף לפני כן. לא נספור את צ׳חנובר שנולד ב-1947, ויובן בהמשך למה (בגלל המתודולוגיה).
ששת הזוכים הישראליים שנולדו בשנים אלו באו מאוכלוסיה של כ-500 אלף איש (הישוב בארץ ישראל), בזמן ששאר הזוכים היהודים, 171 ליתר דיוק, באו מאוכלוסיה של כ-15 מיליון יהודי הגולה בשנים אלו (אני מדבר רק על אלו שזכו ושנולדו לפני השואה). זה מוריד לנו בסך הכל 12 זוכים בחו״ל שנולדו לאחר השואה (מעניין, נכון?).
אני מקווה שהבנתם את המתודולוגיה: המטרה היא להשוות באופן יחסי בין מספר הזוכים לעומת שיעורם באוכלוסיה ממנה יצאו.
ומה יוצא מהחישוב?
היחס בין האוכלוסיות היהודיות בישראל ובחו״ל הוא 500 אלף לכ-15 מיליון בעת הלידה, כלומר 1 ל-30 (זאת היתה הטעות הדיסלקטית), ולפי זה, היחס המשוקלל בין הזוכים היהודים בישראל לעומת הזוכים היהודים שמחוצה לה הוא 180 לעומת 171 בהתאמה. זהו יתרון לישראלים (!), אבל נכריז על שיוויון ג׳נטלמני בהתחשב בדגימה הקטנה יחסית מבחינה סטטיסטית.
כפי שאתה רואה, עלי, לא רק שיש שיוויון בפרסי הנובל, אלא היהודי בישראל עקפו את אחיהם בחו״ל.
לכן, עם ישראל אינו זקוק, כקוקיה, להטיל את ביצי החכמה והיצירה שלו בקיני זרים, במחיר חיסולו מעת לעת. אנחנו יודעים יפה מאד להסתדר בכוחות עצמנו, ועוד נכונו לנו גדולות ונצורות, כי הסטטיסטיקה פועלת לטובתנו.
תגובה לאבי צרפתי
אענה לטענותיך
בני האיגבו (שטוענים שהם מזרע שבט לוי) או בני המנשה אין להם לא תיעוד היסטורי לא נשתמרה בידם לא תורה שבכתב או בעל פה לזכותם יאמר שעברו גיור כהלכה והצטרפו לקהל ישראל
בניגוד גמור לקהילת ביתא ישראל שלה יש תיעוד ארוך כ 1200 שנים הן של נוצרים והן של יהודים ברטנורא הריף וכו והקשר הרציף עימם היה קיים כ150 שנים ומראשית הציונות כנ״ל גם לקהילת בני ישראל מהודו שיש תיעוד מאחי הרמבם
בעיני קהילות כמו בני המנשה או האיגבו שאין להם עבר הינם בבחינת ארחי פרחי שבאו לנצל את טוב המדינה
להטיף נגד יהדות ארהב ולבכר מולה אחרים זה בגידה בזהות ישראל
אסף, ראה איזה פלא, אני מסכים עם רוב מה שכתבת. אכן יש הבדל בין ביתא ישראל ובני ישראל לבני המנשה ולאיגבו. אם כי, גם לבני המנשה יש מסורות בעל פה ועדויות של מסיונרים נוצרים אודות מנהגיהם הקרובים לחוקי התורה, רק שחז"ל לא הגיעו מעולם לבורמה להעיד עליהם. נכון, לאיגבו גם זה אין אבל גם לניגריה לא הגיעו חז"לינו, כי אילו הגיעו, מי יודע? . גם קשה להתפתות לטענה שהם התקרבו ליהדות כדי ליהנות מטוב הארץ, כי האיגבו הם האליטה של ניגריה.
אבל, עזוב, לא אכנס לוויכוח הזה כי לדידי הוא אינו רלוונטי. אני בעד גיור מהיר, גורף ומסיבי של כל "הקהילות הצומחות". יתרה מכך, אני בעד מסע פרוסליטי ממלכתי להצמחת קהילות באוכלוסיות אחרות כגון הפשטונים ואף ערביי א"י שרבים מהם הם צאצאים ליהודים שאוסלמו או התאסלמו בחלוף הדורות.
מכתיבתך, אני מנחש שהספרייה היהודית אינה זרה לך. אם כך, איך אתה יכול לומר שהטפה נגד יהדות ארה"ב הוא בגידה בזהות ישראל? הרי כבר לפני כאלפיים שנה גער ריש לקיש ברבא בר בר חנה "אלוהים שונא אתכם" (את יהודי בבל) על כי לא עלו בחומה והוא מאשים אותם, לא את שנאת החינם ולא נעליים, אותם, בחורבן בית המקדש. פשיטא שליהדות ארה"ב יש אינטרסים לא רק שונים מהאינטרסים הישראלים אלא אף מנוגדים אליהם. ראה תמיכתם פעמיים בברק אובמה ותמיכתם ביורשת הקטסטרופלית הילרי קלינטון (ברוך פודה ומציל!!). יהדות ארה"ב היא שבגדה בזהות ישראל. לכן, מן הדין שאבכר מולה אחרים, חלקם אף מזרע ישראל, המבקשים להתגייר, לעלות לארץ, ליישב אותה ולהגן עליה.
נוסף לכך הבלבול הוא במושגים כגון "זכויות אדם" או "גזענות" ושימוש שגוי בהם.
אלו שלקחו בעלות על המותג "זכויות אדם" בוחרים להם כאופנה מיהם הכלולים בתוך המושג אדם, תוך פגיעה בזכויות אדם אחרות שזרקו הצידה. (לרוב יהיו אלו יהודים)
ובאשר ל"גזענות": נגד כינויה של מדינת ישראל כגזענית כבר נכתב רבות. אך גם את היהדות כשוללת נישואי התערובת אוהבים רבים לכנות כגזענות מבלי לקחת בחשבון שכל אחד יכול להתקבל למועדון העם היהודי, גם הוטנטוטי, אם ימלא כללים כאלה ואחרים, המקובלים על כל מועדון על פי אופיו
חוטאים בכל בנ"ל גם יהודים רבים שנסחפו ונבלעו בתרבות המערבית "הנאורה"
ועל התרבות היהודית אפשר לכתוב רבות, ולא כאן המקום.
לאבי צרפתי
במקרה של בני המנשה זה היו המיסיונרים הנוצרים שפעלו שם ואז ״גילוי״ הזהות היהודית אין שום מקור למעט ראש שבי ישראל שיעיד על מסורת יהודית. זה לא משנה משום שמדובר במתגיירים לפי הזרם האורדוכסי שהצטרפו לחיק ישראל והטענה שלי היא על ההיסטוריה הבדיונית שלהם עד שהתגיירו לא היו אלה חלק מישראל ודינם כדין מתגיירים שנולדו לחיק ישראל .
האיגבו טוענים שהינם משבט לוי ניחא
אין לי בעיה עם מסיונריות יהודית גלויה שאינה מנסה להתעלם בהמצאת היסטוריה דמיונית . למעשה בתקופת בית שני התגיירות הייתה קיימת ואף ינאי מלכה האחרון והעריץ של ישראל החשמונאית גייר את האדומים . אולם לקרב את הרחוקים ולאחר את הקרובים פסול בעיני
אתה רואה, אסף? אנחנו מתחילים להסכים. מי שהתגייר בכנות, ברוך הבא לעם היהודי, ובעצם, מה זה משנה למה עשה זאת? בין שהתגייר בכנות כי האמין בעבר יהודי מדומה ובין שהתגייר בכנות כי עמד כוחנו במותננו ויצאנו החוצה לשכנעו, ברוך הבא בשם ה'! אנו צריכים להבין שחובה היא להעצים מספרית את העם היהודי היושב בציון. באירופה איבדנו שליש מהעם בשואה ובאמריקה אנו עומדים לאבד שליש שני. מ-1945 עד היום איבדנו בארה"ב בלבד בין שישה מיליון לשמונה מיליון יהודים. אני רוצה להיות מעצמה עד סוף המאה הזו. אני חייב להיות מעצמה. אני יכול להיות מעצמה. האישה הישראלית המבורכת עושה כל שביכולתה, האישה הפורייה ביותר ב-OECD. אבל אין זה מספיק. לכן, אנו חייבים לפתוח את השערים ואף להפיץ את דברנו.
אני לא מרחיק את הקרובים. הם לא קרובים!! הם יהדות ליברלית, אוניברסלית, קוסמופוליטית ואוטופית שאנחנו, מבצר הלאומיות היהודית, כצנינים בעיניהם. לא שמעת את רון לאודר אתמול? לא זוכר את דו"ח גולדסטון? אינך רואה מה חיים סבן והקרן החדשה שלו מעוללים לנו? אינך יודע שמלחמת יום הכיפורים הייתה מזימה של הנרי קיסינג'ר עם מדינות ערב כדי להכריע אותנו על הברכיים, ולכן הוא התנגד בתוקף לשלוח לנו את הרכבת האווירית המפורסמת? יהודי ארה"ב, רובם אדיש למדינת ישראל ומיעוטם עוין אותה, ואם יש עוד צדיקים בסדום הזו, שיואילו לארוז ולעלות ארצה. אחרת, בדור הבא הם יידמו לרוב וגם ייעלמו בעוד דוריים!
ההבדל הגדול בין ישראלים לבין הגולה
הוא שהישראלים גדלו במדינה יהודית חופשית ללא אנטישמיות ואילו אצל היהודים בגולה הפחד מאנטישמייות הוא חלק מהדנא שלהם. לדעתי זאת נקודת המוצא כדי להבין את הקשר עם הגולה. אני מניח שקשה לישראלי להבין את הפחד הזה. גם נישואי התערובת הם ביטוי לפחד הזה. אפשר היה גם לראות את זה בפחד של היהודים ללחוץ להצלת יהדות אירופה בזמן השואה. או הפחד להסביר את בעיות מדינת ישראל כי תמיד יכול מישהו להאשים אותם בנאמנות כפולה. יש עוד הרבה דברים שניתן לומר אבל נראה לי שבעיקרון זה הפחד מאנטישמיות שגורם לרבים לנסות לשכוח שהם יהודים. לכן צריך לקחת את זה בחשבון כשמדברים עם יהודי מהגולה.
הראשונים להתבולל בארה"ב הם הישראלים היורדים, באחוזים אדירים.
יהודי ארה"ב באופן כללי יותר מחוברים ליהדות מהם.
כך שהפיכתם לישראלים יותר לא תסייע לשמירה על העם.
ישראליות בלי יהדות לא מתקיימת לאורך זמן
רחל, ישראליות ויהדות בלי מדינת ישראל מועדות שתיהן בימינו לכישלון. זאת האמת!
הפתרון למשבר היהודים בגולה: תהיו יותר יהודים.
הישראליות אינה מענה לבעית הזהות של יהודים. הישראליות מציעה זהות אזרחית, אין בה תוכן עצמאי אידיאי עצמאי. היא אינה מסוכלת לבסס זהות יהודית של מי שאינו אזרלח ישראלי החי בישראל.
מעבר לכך, קיימת בעיה של שחיקת הזהות היהודית גם בישראל. אזרחים ממוצא יהודי 'מתבוללים' היום גם בישראל, אמנם לא במובן של קשרי חיתון, אלא במובן התרבותי. התת מגזר של החילונים המוצהרים (25% – 20%) מהצבור ממוצא יהודי) מורכב ברובו מאנשים כאלה. המתבוללים בישראל נשאבים בד"כ למרחב האוניברסליסטי, אינם חושבים וחיים בדפוסים יהודיים, ובשיעור הולך וגובר, בעיקר אצל דור הצעירים – אינם מגדירים עצמם כבעלי זהות יהודית. חלק מהם (9%) מסיקים את המסקנות המתבקשות ומחייבים נישואי תערובת אצל צאצאיהם ("בתנאי שהבן זוג יהיה אדם טוב"). תת המגזר הזה, הקיים בישראל, הולך ומתרחב, והולך ומתבולל, הולך ואובד לעם היהודי.
הפתרון לבעית הקיום והזהות היהודית בחו"ל ובישראל הוא אחד – יותר יהדות או יהודיות, וזה אומר הגברת התודעה היהודית ותמיכה בזהות יהודית דרך מערכות הממלכתיות הפורמטיביות והפרהסיה הלאומית, לרבות מערכות החינוך, הצבא, השירות הצבורי וכו', ובאמצעות הקפדה על הניראות בשטח. "הדתה" במרחב הצבורי, כל זמן שהיא באה להנחיל ערכים וידע כחלק מאתוס לאומי ובמקביל מכבדת את חירות הפרט בדל"ת אמותיו – היא הפתרון והיא המשימה הלאומית בישראל ובחו"ל.