קרטלים בחסות החוק: כך פוגעים ארגוני עובדים בכלכלת המדינה

ועדי העובדים הפכו את אספקת העבודה למונופול שמעניק רווחים גבוהים לחבריו בטווח הקצר, אך פוגע בכלל הציבור בטווח הארוך

מתפקדים כמו קרטל. שביתת נהגי משאיות בקליפורניה | ויקיפדיה

מה בעצם עושים ארגוני העובדים? בפדרציה האמריקאית לעבודה (AFL-CIO), למשל, טוענים שהם יכולים להעלות את שכר חבריהם, אבל רק מעט מבינים את התיאוריה הכלכלית שמסבירה כיצד הם מנסים לעשות זאת.

התשובה היא שארגוני עובדים הם קרטלים של עובדים. קרטלים פועלים על ידי הגבלת אספקת המוצר כך שהצרכנים מחויבים לשלם מחירים גבוהים יותר עבורו. ארגוני עובדים דומים לקרטל אחר – אופ”ק, המנסה להעלות את מחיר הנפט על ידי צמצום ייצור הנפט. כמויות נמוכות של נפט בשוק מובילות למחירים גבוהים יותר ורווחים גבוהים יותר למדינות המייצרות הנפט.

כקרטלי עובדים, ארגוני עובדים מנסים להפוך למונופול את אספקת העובדים לחברה או תעשייה כדי להכריח את המעסיקים לשלם שכר גבוה יותר. במובן זה הם מתפקדים כמו כל קרטל אחר ויש להם את אותן השפעות על הכלכלה. קרטלים מעניקים רווחים לחבריהם בטווח הקצר אך יוצרים נזק לכלכלה בכללותה.

השפעה מזיקה לכלכלה

בואו נשקול לרגע כיצד קרטל של יצרנים – ולא של עובדים – ישפיע על הכלכלה. דמיינו שג’נרל מוטורס, פורד וקרייזלר יסכימו במשותף להעלות את מחיר המכוניות שהם מוכרים ב-2000 דולרים: הרווחים שלהם יעלו כי כל אמריקאי שיקנה מכונית ישלם עליה יותר.

חלק מהאמריקאים לא יוכלו יותר להרשות לעצמם מכונית במחיר הגבוה יותר, כך שיצרני הרכב ייצרו וימכרו פחות רכבים. אז הם יצטרכו – וישכרו – פחות עובדים. מחיר המניות של יצרני הרכב בדטרויט יעלה, אבל הכלכלה בכללותה תסבול. לכן חוקי הגבלים עסקיים אוסרים קרטלים וליצרני רכב אסור לסכם ביניהם על העלאת מחירים.

עכשיו שקלו כיצד איגוד עובדי הרכב של דטרויט פועל. לפני המשבר הגדול בשוק, הארגון שבת או איים בשביתה באופן תדיר, אלא אם כן יצרני הרכב ישלמו את השכר שהם דרשו – 70 דולר לשעה כולל הטבות. ביטוח בריאות מהמעלה הראשונה לגמלאים ועובדים הוסיף עוד 1200 דולר לעלות של כל רכב שג’נרל מוטורס ייצרה ב-2007. הטבות אחרות, כמו פנסיה מלאה אחרי 30 שנות תעסוקה ובנק התעסוקה שהוכחד לאחרונה (ששילם שכר מלא לעובדים מיותרים) הוסיפו גם הם לעלות של כל מכונית שיוצרה בדטרויט.

הנשיא בוש במפעל ג’נרל מוטורס | ויקיפדיה

חלק מעלויות אלה יצאו מתוך רווחי החברות, וחלק הועברו לצרכנים דרך מחירים גבוהים יותר. חברי האיגוד מרוויחים משכורות גבוהות יותר, אבל כל אמריקאי שקנה מכונית שילם יותר, פנסיות איבדו מערכן כשמניות יצרני הרכב החלו לצנוח, וחלק מהאמריקאים כבר לא יכולים לקנות מכונית חדשה.

יצרני הרכב שוכרים פחות עובדים כיוון שהם מייצרים ומוכרים פחות מכוניות, וארגוני העובדים העלו את השכר לחבריהם על ידי כך שגרמו לצרכנים לשלם יותר על המכוניות שרכשו או להסתדר בלעדיהן. חלק מהעובדים איבדו בשל כך את משרותיהם.

קרטל ארגון העובדים גורם לאותה השפעה מזיקה לכלכלה כמו קרטל עסקי, ומעניק רווח למספר עובדים מצומצם במקום לבעלי המניות. זאת הסיבה שחוקי הגבלים עסקיים מוציאים את ארגוני העובדים מן הכלל; אחרת, חוקי אנטי-מונופולים יאסרו גם את פעילות ארגוני העובדים, שמשיגים רווחים לחבריהם על חשבון כל האחרים.

משרות מאוגדות נעלמות מהסקטור הפרטי

קרטל יכול לדרוש מחירים גבוהים רק כל עוד הוא נשאר מונופול. אם תחרות מאפשרת לצרכנים לקנות בכל מקום, הקרטל חייב להוריד מחירים או שמשתתפיו יפשטו רגל.

שביתת איגוד העיתונאים בסן פרנסיסקו | ויקיפדיה

זה מה שקרה בדטרויט. עובדים לא מאוגדים במפעלי הונדה וטויוטה מייצרים מכוניות באיכות גבוהה במחירים נמוכים יותר מאלה שאפשריות במפעלי דטרויט המאגדים, וכשהצרכנים הצביעו בדולרים, יצרני הרכב הגיעו לסף פשיטת רגל.

רק אז האיגוד הסכים לוויתורים משמעותיים שיצמצמו את הפער בין השכר של עובדים מאוגדים ועובדים לא מאוגדים. בהינתן תחרות, קרטל ארגון העובדים מתמוטט, וארגוני עובדים לא יכולים להכריח יצרנים לשלם מחירים גבוהים יותר או להשיג שכר גבוה יותר לעובדיהם. אם ארגוני עובדים ימשיכו לנסות להשיג מחירים גבוהים ממחיר השוק בשוק תחרותי, החברות שהם עובדים בהן יאבדו צרכנים ויתחילו לבטל משרות.

וזאת התחרות שהביאה להתפרקות קרטל ארגון העובדים התפרק במגזר הפרטי. משרות מצטמצמות במהירות גבוהה יותר ומתרחבות לאט יותר בחברות מאוגדות מאשר בעסקים לא מאוגדים. בחברות חדשות וחברות קיימות שמתרחבות, המשרות לא המאוגדות גדלות ב-3% כל שנה, ומשרות מאוגדות מצטמצמות ב-3% כל שנה.

משרות מאוגדות הצטמצמו במיוחד בתעשיות שבהן ארגונים מקבלים את המשכורות היחסיות הגבוהות ביותר. בטווח הארוך, משרות מאוגדות נעלמות. בין השנים 1977 ו-2008, אחוז העובדים הנמצאים תחת הסכם קיבוצי במגזר הפרטי נפל מ-23% ל-8%.

ארגוני עובדים במגזר הציבורי נשארו חזקים

קרטל ארגון העובדים במגזר הציבורי, לעומת זאת, נשאר ללא פגע. בקרב עובדי הממשלה, אחוז העובדים המאוגדים נשאר סביב 40% ב-30 השנים האחרונות. זה עשוי להיראות משונה כיוון שארגוני העובדים לא משרתים מטרה אינהרנטית בתוך הממשלה (פדרלית, מדינתית או מקומית).

הקונגרס העביר חוקים המאפשרים משא ומתן קיבוצי במגזר הפרטי מתוך דאגה שמעסיקים המונעים מרווח ינצלו את העובדים כדי להגדיל את הכנסותיהם, אבל הממשלה לא פועלת מתוך כוונת רווח ולמנהלים במגזר הציבורי יש תמריץ נמוך להוריד את שכר עובדיהם. לכן לארגוני עובדים אין תפקיד תיאורטי טבעי במקום העבודה הממשלתי.

למרות זאת, אחרי שעברו אותם חוקים, חברות בארגוני עובדים עלתה דרמטית בין עובדי הממשלה, ועלתה לשניים מתוך כל חמישה עובדים בסוף שנות השבעים. שלא כמו במגזר הפרטי, התחרות לא ערערה את ארגוני המגזר הציבורי כיוון שהממשלה לא עומדת מול תחרות.

מלבד במקרים קיצוניים, הממשלה לא פושטת את הרגל. אם ארגוני העובדים משיגים העלאת שכר לעובדיהם ומעלים בכך את העלות של השירותים הציבוריים, משלמי המיסים משלמים מיסים גבוהים יותר, כיוון שהם לא יכולים לרכוש את השירותים הציבוריים ממקום אחר.

משלמי המיסים בניו-יורק יכולים לשלם מיסים ולקבל שירותי משטרה בטקסס רק אם יעברו לגור בטקסס, מה שכמובן כולל עלויות ניכרות. כתוצאה מכך, לארגוני עובדים במגזר הציבורי יש יכולת גבוהה יותר להעלות את שכרם בלי לאבד משרות, מאשר זו הקיימת לעובדים במגזר הפרטי.

עם זאת, ארגוני העובדים פועלים באופן דומה בממשלה ובמגזר הפרטי ונושאים אותן השפעות מזיקות. על ידי הגדלת העלויות, ארגוני העובדים מכריחים את הממשלה להעסיק פחות עובדים ולספק פחות שירותים באותה עלות. לחלופין, הממשלה יכולה לשלם את העלויות הגבוהות יותר על ידי העלאת מיסים. מכך יוצא כי ארגוני עובדים במגזר הציבורי מעניקים הטבות לעובדיהם על חשבון כל שאר הציבור.

קמפיינים ליותר ממשלה

כמובן שארגוני העובדים במגזר הציבורי רוצים שהממשלה תבחר באפשרות השנייה – העלאת מיסים. שלא כמו במגזר הפרטי, שבו שכר גבוה יותר לעובדי הארגון מעלה את העלויות וגורם לאבדן משרות, קרטל ארגוני העובדים במגזר הציבורי יכול להרוויח שכר גבוה יותר ויותר תעסוקה אם הוצאות הממשלה יגדלו. מיסים גבוהים יותר יממנו את ההוצאה הגדולה יותר, ומאפשרים הן את העלאת השכר והן את הגידול בתעסוקה.

שלטים בהפגנה בקליפורניה | ויקיפדיה

כתוצאה מכך ארגוני עובדים במגזר הציבורי פעילים מאוד מבחינה פוליטית. הם פועלים כדי לשדל את הממשלה בעד העלאת ההוצאה הציבורית ונגד הורדת מיסים.

ארגוני מגזר ציבורי משתמשים בדמי הטיפול שעובדיהם מחויבים לשלם להם כדי לממן פוליטיקאים שיקדמו את מטרתם, ומהווים קבוצת אינטרס חזקה הנאבקת עבור ממשלה גדולה יותר.

דוגמא בולטת לכך הייתה כאשר ארגוני עובדי הממשלה בקליפורניה נאבקו להביס הצעת חוק שביקשה להגביל את ההעלאה השנתית בהוצאה הממשלתית ולאפשר למושל לצמצם את ההוצאה במקרי חירום פיסקליים. אם ניתן לשכנע את המצביעים לתמוך בממשלה גדולה, אזי ארגוני עובדים יכולים להגדיל את הכנסותיהם בלי לסכן את משרותיהם.

ארגוני עובדים במגזר הציבורי מקבלים הרבה פחות התנגדות מההנהלה, מאשר חבריהם במגזר הפרטי. בעלי עסקים מרוויחים מהצלחות עסקיות ומתנגדים לתשלום שכר מעבר לשווי השוק. במגזר הציבורי, לעומת זאת, למנהלים תמריץ קטן בהרבה לצמצם עלויות מכיוון שאינם מרוויחים מועדף ההכנסה, ואין להם אינטרס אישי להשקיע את כספי המיסים באופן נבון. במקרים רבים בירוקרטים ממשלתיים רוצים שתקציביהם יתרחבו, ויעבדו עם ארגון העובדים כדי להשיג את מטרתם המשותפת.

האקטיביזם הפוליטי של ארגוני המגזר הציבורי משתלם. הראיות מוכיחות שהם הצליחו בהרחבת הביקוש לשירותים ממשלתיים והן בהעלאת שכר עובדיהם. במגזר הפרטי, ארגוני עובדים מעלים את שכר עובדיהם על ידי הורדת התעסוקה בחברות אותן הם מארגנים. בממשלה, ארגוני עובדים משיגים הכנסות גבוהות יותר ותעסוקה גבוהה יותר, מאשר אלו הלא מאוגדים.

קמפיינים פוליטיים במימון ארגוני העובדים מעלים את הביקוש לשירותים ממשלתיים בקרב ציבור הבוחרים, ומאפשרים לארגוני העובדים להשיג הן שכר גבוה יותר והן יותר עובדים מאורגנים.

לעומת זאת, מחקרים מראים שראשי ערים מגיבים לעלויות השכר הגבוהות יותר של ארגוני העובדים על ידי צמצום המשרות במחלקות הלא מאוגדות. במילים אחרות, ההכנסות הגבוהות יותר של עובדים מאוגדים מגיעה על חשבונם של עובדים לא מאורגנים.

הקרטל נשאר ללא פגע

ארגוני עובדים הם קרטלי עבודה, וכמו כל הקרטלים הם פועלים על ידי הגבלת ההיצע של כוח עבודה כדי לגבות מחיר גבוה יותר עבורו. כל עוד קרטל לא עומד בפני תחרות הוא יכול להגביר את הכנסות חבריו על חשבון מחירים גבוהים יותר ותעסוקה נמוכה יותר לשאר הציבור.

כלכלת המגזר הפרטי, לעומת זאת, הפכה מאוד תחרותית בדור האחרון בשל תהליכי דה-רגולציה וסחר חופשי. ככל שזה קרה, חברות מאוגדות הוכיחו שהן לא יכולות להתחרות, והחברות בארגוני עובדים צנחה.

ממשלות, לעומת זאת, עומדות בפני מעט מאוד תחרות ולעיתים רחוקות פושטות רגל. עלויות גבוהות יותר בממשלה מגולגלות למשלמי המיסים שיכולים להתחמק מהם רק על ידי מעבר פיזי לעיר או ארץ אחרת. כתוצאה מכך, קרטל ארגון העובדים נשאר ללא פגע במגזר הציבורי.

בנוסף, לארגוני עובדים בממשלה יש אפשרות שלא קיימת לארגוני עובדים במגזר הפרטי: העלאת הביקוש לממשלה באמצעות אקטיביזם פוליטי. ארגוני עובדים במגזר הציבורי מוציאים משאבים גדולים לגרום לבחירתם של מועמדים שיתמכו בממשלה גדולה יותר. כשהם מצליחים – והם מצליחים לעיתים קרובות – הן השכר והן מספר העובדים המאוגדים בממשלה גדלים. למעשה, ארגוני עובדים ממשלתיים נאבקים להגדיל את הממשלה כדי להמשיך ולחלק עוד הטבות לחבריהם.


ג’יימס שרק שימש כחוקר כלכלי במכון Heritage Foundation , וכיום מכהן כחלק מצוות היועצים של הנשיא טראמפ. המאמר המקורי התפרסם באסופה A New Labor Model for America, מאנגלית: ריקי ממן.

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

3 תגובות למאמר

  1. רגע חברות לא עושות קרטלים? קונות מתחרים להיות מונופול? מורידות מחירים לשבור את השוק? מרמות? משקרות?
    רק להן מותר או שזה שוק חופשי בו לכל השחקנים מותר להתנהג באותה צורה מושחתת ובלתי רציונלית?
    מה גם שהחברות יכולות מחר להקים מפעל בארץ אחרת בה השכר נמוך מה שאין כך לעובד הנעשק שם, הוא אינו יכול באופן חופשי לעבור נגיד לארהב ולעבוד שם איפה שמשלמים יותר. בקיצור בא נתחיל מליישר את מגרש המשחקים שהעובד יהיה חופשי להתחרות כמו הקפיטל ושכל מונופול וקרטלים מיד יפורק ואז נראה אם בכלל צריך איגודי עובדים

  2. להציג הסברים על למה המגזר הציבורי איננו רווחי כטיעונים נגד עבודה מאורגנת זה מניפולציה זולה ממש. במגזר הפרטי לארגוני עובדים יש תפקיד חשוב מאוד, הם נועדו לאזן את יחסי הכוחות בין עובדים לבין המעבידים שכמו כותב המאמר מתייחסים לעובדים כמו למוצר ( ההבדל בין עובדים לבין נפט הוא שעובדים הם בני אדם). כולנו יודעים שלעובדים מעל גיל מסויים קשה למצוא עבודה חדשה, אז מה מונע מהבוס להוריד לכל עובד כזה את המשכורת ב20 אחוז? זה ברור למה מעבידים מתנגדים לארגוני עובדים, הם מפריעים להם לעשות מה שהם רוצים. להיות עובד ולהתנגד לארגוני עובדים זה רמה גבוהה של טמטום

  3. המאמר מבוסס על הטענה הבאה: “קרטלים מעניקים רווחים לחבריהם בטווח הקצר אך יוצרים נזק לכלכלה בכללותה.” וכן: “… הכלכלה בכללותה תסבול. לכן חוקי הגבלים עסקיים אוסרים קרטלים …” (הציטוטים מסוף הפסקה הראשונה ותחילת הפסקה השניה).

    זוהי טענה בעייתית: מיהי “הכלכלה בכללותה” שסובלת ? האם “כלכלה” היא יישות שיכולה לסבול ? היש בכלל יישות כזו – כלכלה, שהמדינה צריכה להגן עליה באמצעות חוקי הגבלים עסקיים ?

    במציאות קיימת רק יישות רלבנטית אחת: בני אדם.
    לכל אדם הזכות הטבעית לקדם את חייו, מתוך חירות, כל עוד איננו פוגע בזכויות המקבילות של זולתו.

    לאדם יש עסק. היש לו זכות לקבוע את מחירי תוצריו ? היש לו זכות לתת הנחות, או להעלות את מחיריו ? היש לו זכות למכור את העסק שלו, או לקנות עסקים אחרים ? היש לו זכות לבצע שיתופי פעולה עיסקיים ? וכך הלאה. בקיצור, האם יש לבעל העסק זכות לנהל את העסק שלו כהבנתו ?

    סביר שכותב המאמר לא כופר בזכות זו. סביר שהוא מאמין בקניין פרטי ובחירות.

    האם זכות הקניין והחירות מוגבלות ע”י המחיר ? כלומר, במחיר X הזכויות קיימות, אבל אם המחיר יעלה ל-Y – הזכויות תישללנה ?!
    מי שיענה בחיוב בעצם כופר בזכות הקניין והחירות ! כמובן שהוא גם יהיה זה שיחליט מהו בדיוק המחיר Y ששולל את הזכויות. את זה ניתן לעשות אך ורק ע”י הפעלת כח. כוחו של החוק, ושל מנגנוני אכיפתו.

    ושוב לנזק שנגרם ל”כלכלה בכללותה” –
    “כלכלה” איננה יישות. “כלכלה” היא מושג ערטילאי כמו “חינוך” או “תרבות”. לעניינינו, זוהי התמונה המצרפית של כלל הפעילויות במשק שרואה המתבונן. “הכלכלה בכללותה” היא ביטוי ציורי למשהו אחר שאליו התכוון כותב המאמר: בני האדם שלכיסם נגרם נזק כתוצאה מעליית המחיר. ואכן, עלית מחיר פוגעת בכיסו של הצרכן. מצד שני, עלית המחיר דווקא מטיבה עם הכיס של בעל העסק שהעלה את המחיר.
    בשם איזה עיקרון כיסו של הצרכן גובר על כיסו של בעל העסק ?

    האם בעל העסק, שהקים מונופול או יצר קרטל, פגע באיזושהי זכות של הזולת ? מה מקנה לצרכן “זכות” על מחיר המוצר או השרות של העסק ?

    ולעניין ארגוני העובדים –
    הכותב פיספס את שורש הבעיה. שורש הבעיה איננו ההתנהלות הקרטליסטית- מונופוליסטית של העובדים. שורש הבעיה הוא ב-ח-ו-ק המתיר לעובדים לשבות אך אוסר על בעל העסק לפטר עובד שובת. בעברית קלה “זכות השביתה”. זו לא זכות טבעית לחירות. זו “זכות” שהחוק מעניק לאדון א’ לפגוע באדון ב’, ובמקביל כובל את ידי אדון ב’ מלהתגונן.

    לכן, הפתרון לבעית ארגוני העובדים מאד פשוט: לבטל את החוק המגן על “זכות” השביתה. עובדים שרוצים להתאגד על מנת לשפר את תנאי שכרם, ואפילו לשבות לשם כך – קדימה. זו זכותם המלאה, מתוקף הזכות לחירות. ומה יעשה המעביד ? יבחר האם להכנס איתם למשא ומתן, או לפטר אותם, מתוקף אותה הזכות לחירות. ומה תעשה המדינה ? כלום. זה לא עניינה.