הנתונים מוכיחים: אין שום ‘פצצת זמן דמוגרפית’ ערבית

מדינת ישראל אינה נמצאת בסכנה של רוב לא יהודי, אלא נהנית מתנופת ילודה חסרת תקדים מול ירידה מתמשכת בפריון הערבי

זינוק במספר הלידות. חדר יולדות בבית חולים | פלאש90

בניגוד לתובנה המקובלת, ישראל אינה חשופה לפצצת זמן דמוגרפית ערבית, אלא נהנית מרוח גבית דמוגרפית יהודית חסרת תקדים. הנתונים מוכיחים כי המאזן הדמוגרפי היהודי-ערבי עבר מהפך משיעור פריון של שש לידות יותר לאישה ערביה ב-1969, לשוויון של 3.11 לידות ב-2015, ויתרון ראשון לאישה היהודייה ב-2016 (3.11 מול 3.16).

בניגוד לתובנה המקובלת המבוססת על הערכות, תחזיות ואומדנים סובייקטיבים, ומהדהדת את הנתונים הפלסטינים ללא בדיקה מעמיקה, מאמר זה מבוסס על תיעוד אובייקטיבי ובדיקה מעמיקה של תיעוד פלסטיני, ישראלי ובינלאומי.

נכון לשנת 2018, ישראל היא הדמוקרטיה המערבית והכלכלה המתקדמת היחידה הנהנית משיעור פריון גבוה ואיכותי, המהווה דלק להמשך הצמיחה וללא תלות ביבוא כוח עבודה זר. הפריון החריג אף מאפשר את הרחבת מחזורי הגיוס לצה”ל, אם יתעורר הצורך, ומשדרג את מעמדנו הבינלאומי.

במקביל, ירידת הפריון הערבי – מ-9.5 לידות לאישה ב-1960 ל-3.11 לידות ב-2016 – משקף את שדרוג מעמד האישה הערביה בהקשר המשפחתי, חברתי, חינוכי ותעסוקתי. כמו הנשים הערביות ביו”ש – ששיעור הפריון שלהן צנח מ-5 לידות בשנת 2000 ל-3.27 ב-2017 – רוב הנשים הערביות ב”קו הירוק” נוטות לסיים 12 שנות לימוד, ומספר הולך וגדל נרשם למכללות ולאוניברסיטאות.

לכן בניגוד לדור הקודם, גיל הנשואין המקובל של ערביות “הקו הירוק” ויו”ש אינו 15 אלא 20 ומעלה, ותהליך הפריון אינו מתחיל בגיל 16 ונמשך עד גיל ,55 אלא עד גיל 45.

ההתמערבות ההדרגתית של האישה הערביה גם מובילה להרחבת השימוש באמצעי מניעה. לפי ה-Population Reference Bureau, מרוקו (78% מהנשים), הרשות הפלסטינית (72%) וירדן (70%) מובילות את העולם המוסלמי בשימוש  באמצעי מניעה. האישה הערביה בישראל וביו”ש מגבירה את השתלבותה בשוק התעסוקה ובחברה, וחותרת לשדרוג מעמדה החברתי והמקצועי.

בנוסף לכך, קיימת ביו”ש מגמה נרחבת של מעבר מהכפר אל העיר, במיוחד בקרב הדור הערבי הצעיר: מ-70% כפריים ב-1967 ל-75% עירוניים ב-2018. כלומר, מהפך מחברה הזקוקה לידיים עובדות ובעלת תנאי מגורים נוחים למשפחות מרובות ילדים, לחברה הזקוקה למספר קטן יותר של ידיים עובדות ובעלת תנאי מגורים נוחים פחות למשפחות מרובות ילדים.

למעשה, התמערבות שעורי פריון מאפיינת את כל העולם המוסלמי חוץ ממדינות התת-סהרה. לדוגמא, בסעודיה הסונית האדוקה ממוצע של 2.1 לידות לאישה, באיראן השיעית הקיצונית 2 לידות לאישה, במרוקו – 2.1 לידות, בלוב – 2, בסוריה – 2.5 ובאלג’יריה – 2.7.

הזינוק היהודי

בניגוד לנביאי הזעם הדמוגרפי בממסד הישראלי האקדמאי, הממשלתי והפוליטי, המתריעים על פצצת זמן דמוגרפית ערבית מאז המאבק על הקמת המדינה, המגמה הדמוגרפית המתועדת מצביעה על תנופה דמוגרפית יהודית חסרת תקדים. לדוגמא, מספר הלידות היהודיות זינק ב-74 אחוזים מ-80,400 בשנת 1995 ל-140,000 ב-2017. ב-1995 היו הלידות היהודיות 69% מסך הלידות בישראל וב-2017 גדלו ל-76.5%.

הזינוק במספר הלידות היהודיות התרחש למרות ירידה מתונה בפריון החרדי, כתוצאה מהשתלבות גוברת בשוק העבודה ובהשכלה גבוהה, ועקב תרומה חריגה של המגזר החילוני. שדרוג הפריון מבטא רמה גבוהה של מדדי האופטימיות, פטריוטיות, קשר לשורשים ואחריות קהילתית, במקביל לירידה בהיקף ההפלות.

כמו כן, ערביי יו”ש מאופיינים על ידי מאזן הגירה שלילי שנתי בו מספר היציאות עולה על מספר הכניסות. להוציא את אמצע שנות השמונים, כאשר המלך חוסיין בלם את התנועה במעברי הירדן כדי להפגין את עליונותו על אש”ף, וראשית שנות התשעים אז ישראל אפשרה לכמאה אלף פלסטינים להגר ליו”ש ממחנות הטרור בטוניס ולבנון, קיימת מאז שנת 2000 מגמת גידול במאזן ההגירה השלילי מיו”ש.

במקביל, קיימת מגמה חיובית במאזן ההגירה היהודית משנת 1882, שהתחזקה במיוחד עם  גלי עלייה בשנות ה-90 ותחילת שנות ה-2000. היקף העלייה בשנים האחרונות הגיע ל-30,000-25,000 בשנה, אך קיים חלון הזדמנויות לגל עלייה נוסף בהיקף של 500,000 איש מצרפת, ברה”מ לשעבר, גרמניה, בריטניה, ארגנטינה ועוד. מימוש הפוטנציאל מותנה בהחזרת העלייה לראש סדר העדיפויות הלאומי וחידוש מדיניות העלייה הפרו-אקטיבית, כפי שהיה מהקמת המדינה ועד תום כהונת ראש הממשלה יצחק שמיר.

בניגוד לתובנה המקובלת, מספר ה”יורדים” השנתי (השוהים בחו”ל למעלה משנה) נמצא במגמת ירידה משנת 1990: מ-14,200 ב-1990 ל-8,200 ב-2015, כאשר היקף האוכלוסין כמעט הוכפל: מ-4.8 מיליון ל-8.8 מיליון.

הרש”פ מנפחת נתונים דמוגרפים

במסיבת עיתונאים שהתקיימה ב-26 לפברואר 1998 הציג ראש הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה הפלסטינית (למס”פ), חסן אבו-ליבדה, את תוצאות מפקד האוכלוסין הראשון והודה: “פקדנו גם 325,000 איש המתגוררים למעלה משנה מחוץ לאדמות הפלסטיניות”.

מאז, היקף המתפקדים בחו”ל מתרחב בשיטתיות בגין לידות שהיקפן עולה על היקף הפטירות, דבר שמנוגד כמובן לכללים הבינלאומיים המחייבים ניכוי תושבים השוהים למעלה משנה מחוץ למדינת האם (כולל פרופסורים, סטודנטים, יועצים, טיילים ו”יורדים”), עד לחזרתם לתקופה של 90 ימים לפחות.

נוהל פסול זה תועד בפברואר 1998 גם באתר האינטרנט של הרשות הפלסטינית: “פעלנו בשיטת הדה-פקטו [רק מי שנמצא במדינת האם יכול להתפקד], אך עם מספר חריגים כגון סטודנטים הלומדים בחו”ל… פלסטינים המתגוררים בחו”ל יותר משנה אך מקום מגוריהם הוא באדמות הפלסטיניות…”

ועדת הבחירות הפלסטינית הודיעה ב-14 לאוקטובר 2004 ש-200,000 תושבי חו”ל (למעלה משנה), מעל גיל 18 (שהיה גיל החציון), נכללו ברשימת הבוחרים. כלומר, מספר תושבי חו”ל הכלולים במפקד האוכלוסין הגיע ל-400,000 ב-2005.

גם ראש הלמס”פ לשעבר, לואי שאבאנה, הצהיר ב-8 ליוני 2005, בעימות שהתקיים ב”מכון נאמן “בטכניון: “משרד הבריאות הפלסטיני הציג נתוני לידה נמוכים מנתוני הלמס”פ מכיוון שלא כלל לידות של תושבי חו”ל”.

תת-שר הפנים הפלסטיני, חסן עילווי, הוסיף ב-29 לאוקטובר 2014, בראיון לסוכנות הידיעות הפלסטינית “מעאן”: “מאז 1995 הוספנו כ-100,000 לידות חו”ל למרשם האוכלוסין”. כמו כן, 330,000 ערביי ירושלים נספרים פעמיים, הן על ידי ישראל והן על ידי הרשות הפלסטינית, ומספרם גדל בשיטתיות בגין לידות.

הרשות הפלסטינית טוענת שמאזן ההגירה (הפער בין יציאות וכניסות דרך המעברים הבינלאומיים) הוא אפס, אך תיעוד ממוחשב יומיומי של יציאות וכניסות המתבצע על ידי רשות האוכלוסין וההגירה, מלמד על גידול הדרגתי במאזן ההגירה השלילי (יותר יציאות מכניסות) החל משנת 2000; ממוצע של 20,000 לשנה  שעזבו את יו”ש בשנים האחרונות ו-280,000 מאז מפקד האוכלוסין הפלסטיני הראשון ב-1997.

למעלה מ-100,000 פלסטינים – רובם תושבי יו”ש – נישאו לערבים ישראלים, קיבלו תעודות זהות ישראליות ונספרים פעמיים – כתושבי ישראל וכתושבי הרשות הפלסטינית. הענקת תעודת אזרחות או תושבות ישראלית בוצעה כמעט אוטומטית עד נובמבר 2003, אז אישרה הכנסת תקנה שהפסיקה את הנוהל. גם מספר חברי קבוצה זאת גדל מדי שנה בגין לידות.

בספטמבר 2006 הצביע דו”ח “הבנק העולמי” על פער של 32% בין מספר הלידות המתועדות על ידי הלמס”פ לבין מספר הלידות העולה מבדיקת הבנק העולמי.

כדי להוסיף לנתונים המסולפים, מפקד האוכלוסין הפלסטיני השני מ-2007 כלל ערבים שנולדו ב-1845, כמיטב המסורת הפלסטינית המצמצמת את הדיווח על היקף הפטירות. ואכן, לפי דו”ח הלישכה המרכזית לסטטיסטיקה הישראלית (למ”ס) מ-10 ליוני 1993: “אם אומדן האוכלוסין הפלסטיני מדוייק, הרי שתוחלת החיים הפלסטינית גבוהה מתוחלת החיים בארה”ב”.

לפי התיעוד הנ”ל של לידות, פטירות, יציאות וכניסות, ב-2017 היה מספר ערביי יו”ש 1.85 מיליון ולא 3 מיליון כפי שטוענת הלמס”פ.

אסכולת הדמוגרפוביה

אסכולת הדמוגרפוביה -הפחד  מ”פצצת הזמן הדמוגרפית” – מעניקה מימד מיתולוגי לשיעור הפריון הערבי ומימד אירופאי לשיעור הפריון היהודי, תוך התעלמות מהתמערבות הפריון המוסלמי והזינוק בפריון היהודי החילוני, וממעיטה בהערכת פוטנציאל העלייה הנמשכת מ-1882.

בניגוד לתחזיות הממסד הדמוגרפי בישראל,  ב-2018 יש בישראל 7 מיליון יהודים, כולל למעלה מ-300,000 עולי ברה”מ, המוכרים כיהודים לפי “חוק השבות”, אך לא לפי “ההלכה”.

בשנת 2000 פרסמה הלמ”ס תחזית אוכלוסין לקראת 2025, במסגרתה צפתה כרסום הדרגתי בשיעור הפריון היהודי. אבל המציאות טפחה שוב על פני הממסד הדמוגרפי הישראלי: בניגוד חריף לתחזית, משנת 2000 נמצא הפריון היהודי במגמת גידול (3.16 לידות ב-2016), והפריון הערבי במגמת ירידה חדה (3.11 לידות ב-2016). הלמ”ס אף המעיט בהיקף העלייה הצפויה – כפי שעשה לגבי עליית יהודי ברה”מ – וטען ל-7,000 ואולי אף 2,000 עולים לשנה, בניגוד למציאות של 20,000 – 30,000 עלייה שנתית.

הממסד הדמוגרפי ממשיך לספק תחזיות מוטעות

שמעון דובנוב | ויקיפדיה

במרץ 1898 הגדיר הדמוגרף וההיסטוריון היהודי המוביל דאז, שמעון דובנוב, את הציונות המדינית של הרצל כ”חלום משיחי יפהפה” המנותק מהמציאות. כמו הממסד הדמוגרפי והסטטיסטי הנוכחי, גם דובנוב שלל את האפשרות של גלי עלייה. לפי תחזיתו ב-1998 היו אמורים להיות בישראל רק 500,000 יהודים – “קצת יותר מאוכלוסיית העיר קייב” – טעות של 5.5 מיליון יהודים!

מ-1944 ניסה בכיר הסטטיסטיקאים והדמוגרפים, ומייסד הלמ”ס, פרופ’ רוברטו בקי, לשכנע את בן גוריון לדחות את הקמת המדינה בגין מגבלות דמוגרפיות קשות. עמדת בן גוריון, שראה בגלי עלייה נדבך מרכזי בדמוגרפיה היהודית, היתה: מנהיג איננו מקבל – אלא יוצר – דמוגרפיה. לכן, בן גוריון לא נרתע מרוב יהודי של 55% בלבד בתחומי החלוקה מ-1947. לפי תחזית שהנפיק בקי , שנחשב לבר-סמכא בינלאומי, ב-2001 הייתה האוכלוסיה היהודית בארץ ישראל אמורה למנות 2.3 מיליון – מיעוט של 34%: טעות של 3.2 מיליון יהודים!

כמו תלמידיו המובילים את הממסד הדמוגרפי בישראל, גם פרופסור בקי לא האמין בגלי עלייה, התעלם מהשפעת המודרניזציה על מגמת ההתמערבות החזקה של הפריון הערבי, התייחס לפריון היהודי כאילו היה פריון מערבי, ולכן לא צפה את המהפך במאזן הפריון היהודי-ערבי.

בשנות ה-80 של המאה הקודמת טען הממסד הדמוגרפי שאין שחר לקביעת ראש הממשלה יצחק שמיר לפיה מיליון עולים יגיעו מברה”מ ויזניקו את המדינה בתחומי המדע והטכנולוגיה, הכלכלה והביטחון. מומחי הדמוגרפיה טענו אז  שהיקף העולים יהיה 150,000 – 200,000 לכל היותר.

ב-1946 הגיש דוד בן גוריון ל”וועדת החקירה האנגלו-אמריקאית לענייני ארץ ישראל” מסמך של ישראל טריווש שכותרתו הייתה “אין רוב ערבי בארץ”. המסמך שופך אור על שגיאות שורשיות במפקדי האוכלוסין הבריטים מ-1922 ו-1931 – שנועדו להרתיע את הציונות המדינית – שחלקן תקף גם היום.

לדוגמא, טפסי המפקד מולאו על ידי ראשי חמולות הרואים בניפוח נתונים דמוגרפים מכשיר לשדרוג מעמדם הפוליטי, הכלכלי והחברתי; טפסי ההתפקדות הערבית עברו בדיקה חפוזה, ומספרי המתפקדים הבדווים נופח בשיטתיות. הדיווח על פטירות במגזר הערבי היה מצומצם ביותר ורבים מהמהגרים הערבים מהכפר אל העיר נספרו פעמיים, כולל תושבי חו”ל ערבים שנכללו במפקד האוכלוסין.

אם לקבל את נתוני המפקדים של המנדט הבריטי כאמינים, הרי שהריבוי הטבעי של ערביי ישראל היה הגבוה בהיסטוריה האנושית, וגבוה – באופן דרמטי – מהמקובל בעולם הערבי.

המציאות הדמוגרפית ב-2018

ב-2018 – בניגוד לנתוני הלמס”פ המצוטטים ללא בדיקה יסודית על ידי הממסד הישראלי והבינלאומי – יש בשטח המשולב של יו”ש ו”הקו הירוק” 7 מיליון יהודים, לצד 1.6 מיליון ערבים מוסלמים, 130,000 דרוזים, 130,000 ערבים-נוצרים ו-1.85 ערביי יו”ש.

כלומר, רוב יהודי של 65.5% (לעומת מיעוט של 9% ב-1900 ו-39% ב-1947), הנהנה מרוח גבית של פריון – בעיקר במגזר החילוני – ושל מאזן הגירה חיובי. בנוסף לכך, קיים פוטנציאל עלייה של מאות אלפים מצרפת, גרמניה, רוסיה, אוקראינה, מולדובה, ארגנטינה, בריטניה וארה”ב, שמימושו מותנה בשיקום מדיניות עלייה פרו-אקטיבית.

סילוף המציאות הדמוגרפית מערבית לירדן נועד להשריש פסימיות, ולגרום למורך-לב בישראל ובקרב תומכיה, וזאת במטרה להביא לנסיגה מרכסי יהודה ושומרון החולשים על ירושלים, נתב”ג, תל אביב ורצועת החוף הצרה המאכלסת כ-70% מתושבי ישראל וחלק עיקרי מתשתיות התעבורה, תעשייה, החינוך והבריאות.

על רקע התיעוד הדמוגרפי לעיל, התעלמות מהרוח הגבית הדמוגרפית היהודית חסרת התקדים, והתרעה על “פצצת זמן דמוגרפית ערבית”, מהווה במקרה הטוב טעות דרמטית או במקרה הגרוע יותר – הטעייה שערוריתית.


יורם אטינגר הוא מומחה ליחסי ישראל-ארה”ב, שגריר בדימוס ומנכ”ל ‘במחשבה שנייה: יוזמה ישראל-ארה”ב’

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

27 תגובות למאמר

  1. צודק ב-100%.

    השמאל יודע מה המצב הדמוגרפי האמיתי אבל מסלף אותו בשביל לממש את האדאולוגיה השטנית שלו.
    על כך שהפריון היהודי עבר את זה הערבי אתה בקושי תצמא כתבות אבל על השקרים שלהם לגביי “3 מיליון ערבים באיו”ש (אולי היום הם טוענים שיש 5 מיליון או 50, לא עוקב אחרי השקרים שלהם) תמצא מלא.

    עד 2030 שיעור הפריון בקרב היהודים יהיה גבוה בלמעלה מ-1 מאשר זה של הערבים.
    בתוספת עלייה כמו זו של השנים האחרונות נזכה לצמצם את אחוז הערבים באוכלוסייה עוד יותר.

  2. המאמר הזה כל-כך מתחכם שהוא נמצא יורה לעצמו ברגל.
    לספור את יו”ש בלי לספור את עזה?
    מה זו הבדיחה הזו ?

    חלומות באספמיא
    ובינתיים אנחנו מאבדים את הרוב שלנו.

    1. אם יש צורך לקחת בחשבון את ערביי עזה בחשבון הדמוגרפי, הדבר מחזק עוד יותר את הנימוקים נגד נסיגה מיו”ש.
      עזה אינה בשליטתנו, אין לנו קשר עם תושביה (למעט דרך כוונות הנשק) והם אינם אזרחים המצביעים לכנסת. בכל זאת אתה חושב שיש לספור אותם במאזן הדמוגרפי, כנראה כי הם נמצאים באותו תא שטח. אם ניסוג מיו”ש הרי לפי אותו היגיון לא נשנה כלל את המאזן. אם כבר, נרע אותו כי שערי הכניסה יהיו בידי פלסטין שתעודד הגירה מהמרחב הערבי (פליטים ונספחיהם).

    2. לדן:
      לספור את עזה (80 ק”מ מת”א) בלי לספור את 3 מיליון תושבי המטרופולין של עמאן (40 ק”מ מירושלים)?
      אולי נספור גם את 80 מיליון תושבי הדלתא של הנילוס רק 250 ק”מ מבאר שבע?

    3. דן, אני מביו ששום עובדות לא ישכנעו אותך. זה מעניין.

  3. לדן לא מאבדים את ה״רוב״ אבל לא הייתי סומך על הנתונים שלו.
    במדינת ישראל הרוב בטוח לגבי שטח ארץ ישראל/פלסטין המנדטורית אתה צודק
    לגבי העליה בפריון היהודי לדעתי עלית אחוז החרדים דתים לאומים הגדילה את החלק הנ״ל
    בשנות ה60 וה 70 הייתה מוצא בקלות משפחות חילוניות של ארבעה ילדים ואף יותר כיום נדיר למצוא זאת

    1. דווקא בקרב חילונים יש עלייה בילודה עם העלייה ברמת החיים.
      במשפחות מבוססות חילוניות מקובל להביא 4 ילדים (לדוגמא הטורטלים בארץ נהדרת).

      העולים מרוסיה (שהם חילונים) בשנות ה90 הביאו ילד וחצי. כיום אחרי השיפור במצבם הכלכלי הם מביאים למעלה מ2 ילדים.
      העולים מאירופה החילונים לאחר קום המדינה הביאו 2 ילדים כי היה צנע וכיום לאחר שהתבססו הם מביאים 3 ילדים בממוצע – ויש הרבה משפחות עם 4 ילדים.

      נ.ב. שלושת הילדים שלי לומדים בבתי ספר חילונים ויש להם הרבה חברים שהם 4 אחים.

  4. ערביי עזה בעזה.ערביי יוש עם תעודה ודרכון של הרשות.הם לא חלק מאיתנו.את ערביי מזרח ים להעביר לרשות ולבטל את תושבותם.את המסתננים מאפריקה.וממזרח אירופה.ומהרשות לסלק לאלתר.להגביר את העליה ולפזר את העולים בערבה.נגב.גליל.רמהג.הבקעה.יוש.צפון ים המלח.
    וכך ליישב כל חלק ריק בארץ

  5. הדרוזים כמו גם רבים מהנוצרים רואים עצמם כישראלים.

    ולכן אם בודקים ישראלים מול פלסטינים צריך להעביר עוד כ150,000 מצד לצד.

    נ.ב. אין דבר כזה כיום נוצרים ערבים:
    יש נוצרים ארמים ומצרים (קופטי- זה מצרי) וארמנים ויוונים ואיטלקים (הקתולים מכונים לטינים ולטיניום מקום באיטליה). הנוצרים הערבים נרצחו/אוסלמו ע”י צבאות מוחמד לפני 1300 שנה.

    1. שלום לך
      בנוגע לדמוגרפיה במזרח אירופה ורוסיה
      ידוע שבחלק מהמדינות הדמוגרפיה בנסיגה
      ומצד שני הם מונעים כניסת מהגרים.
      ואני שואל אותך כמבין.מדוע הם לא קולטים נוצרים? למשל אפריקאים נוצרים יש מליונים שרוצים להגר?לחילופיןלחילופין הם יכולים לקלוט ערבים נוצרים מהמזרח התיכון ונוצרים מכל העולם מדוע זה לא נעשה?

    2. שאלתי בדיוק את השאלה הזאת תיירים מפולין – למה פולין לא קולטת נוצרים הנרדפים במזה”ת ובכך פותרת את המשבר הדמוגרפי שלה.
      והתשובה היתה שהעם הפולני גיזען – ולא מעוניין בזרים ולא באנשי המזרח התיכון אפילו שהם נוצרים.

      לגבי רוסיה – היא דווקא קולטת מהגרים בעיקר דוברי רוסית ממדינות ברה”מ לשעבר כ750,000 בשנה. ובזכות זה היא מונעת הצטמצמות אוכלוסייתה.
      רק שהבעיה ברוסיה היא שהמהגרים מגיעים לערים הגדולות ובעיקר למוסקבה בעוד הידלדלות האוכלוסיה ממשיכה להתרחש בפריפריה דוגמת סיביר ועשרות אלפי כפרים ננטשים – ואלפי עיירות שהיוו מרכזים לכפרים קורסות כלכלית.

    3. לתשומת ליבך, רוסיה נמצאת במזרח אירופה, וחלקה הפחות מיושב באסיה. רוב האוכלוסיה חיה בחלק האירופאי.
      לכן כשאתה כותב במזרח אירופה ורוסיה זה נשמע כמו באירופה וספרד, או באירופה וגרמניה.

  6. באמת מרגישים את זה במיוחד אצל הערבים בתל אביב ובשכנות ליהודים. יש להם אפילו פחות ילדים אם בכלל מאשר ליהודים. לא הייתי אבל מחשיב כיתרון את ריבוי הילדים בחברה החרדית שכבר בכתה א’ ילכו לזרוק חיתולים על שוטרים בכיכר השבת.

    1. אם אתה בעצמך מרגיש את זה, נסה “לפקוח עיניים” ולהפעיל את הראש בידיעה שמוחך נשטף ב-20 שנים האחרונות בנושא (נגדך, לא בעדך).
      אל תשנא את אחינו החרדים (למרות שלכך “חונכת”), לא הם אלו שמנסים להורגך…
      לאחר הקדמה זו קח בחשבון:
      א) הבחינה הדמוגרפית היא יהודים מול לא יהודים. החרדים הם יהודים.
      ב) ריבוי הילדים בחברה החרדית – בירידה! מסיבות דומות לכך שבכל העולם הילודה ירדה. בעיקר בעקבות שילוב בתעסוקה והשכלה (נשים וגברים)
      ג) לאור הסעיף הקודם, שילוב החרדים באקדמיה ובתעסוקה למעשה אומר שחלק מילדי החרדים כבר לא יהיו חרדים, אלא יהפכו לדת”ל/מסורתי/חילוני

  7. מה שבאמת צריך לבדוק, וזה למעשה מה שמפחיד את השמאל, זה את הדמוגרפיה של השמאל לעומת הימין. בעוד השמאל בקושי יולד ונמק משנה לשנה, הילודה של הימין עולה ועולה, מה שמביא לכך שהסיכוי של השמאל לחזור לשלטון קטן משנה לשנה, וזו הסיבה למה השמאל מאבד עשתונות…

    1. הבעיה שיש גוש שנוטה למרכז
      והוא נע בין ימין לשמאל
      והם מטים את המצב לצד שמאל
      וזה פוגע בימין.

  8. הכל נשען על ההתנתקות – בעצם גירוש – שלפני 13 שנה. אם מחר השמאלנים יחזירו את שכם וחברון, יבוא אטינגר חדש ויגיד שאין בעייה, בלי להחשיב את הערבים שם. לא מבין למה לא סופרים את כל א”י

  9. הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה עדכנה עד סוף שנת 2017 את הנתונים על הרכב אוכלוסיית ישראל: http://www.cbs.gov.il/publications18/yarhon0118/pdf/b1.pdf .
    נבדוק דינמיקה של השנים האחרונות.
    גידול האוכלוסיה היהודית( מעוגל באלפים): שנת 2014 — 115, שנת 2015 — 115, שנת 2016 — 112, שנת 2017 — 112.
    גידול האוכלוסיה הערבית: שנת 2014 — 37, שנת 2015 — 38, שנת 2016 — 40, שנת 2017 — 41.
    גידול האוכלוסיית ה»אחרים»( רוסים, אוקראינים וכו’): שנת 2014 — 11, שנת 2015 — 14, שנת 2016 — 14, שנת 2017 — 15.
    הגידול באחוזים:
    יהודים: שנת 2014 — 1.88%, שנת 2015 — 1.85%, שנת 2016 — 1.76%, שנת 2017 — 1.73%.
    ערבים: שנת 2014 — 2.2%, שנת 2015 — 2.18%, שנת 2016 — 2.25%, שנת 2017 — 2.28%.
    אחרים: שנת 2014 — 3.09%, שנת 2015 — 3.83%, שנת 2016 — 3.8%, שנת 2017 — 3.92%.
    אנחנו רואים שבשנים האחרונות הפער בגידול השנתי לטובת הלא יהודים לא רק שלא מצטמצם אלא אפילו מתרחב. כתוצאה מכך החלק היחסי של היהודים באוכלוסיה בסוף שנת 2013 היה 75.04%, בסוף 2014 — 74.96%, בסוף 2015 — 74.85%, בסוף 2016 — 74.71% ובסוף 2017 — 74.55%, ז»א הוא ממשיך לרדת בהתמדה ותוך 4 השנים האחרונות ירד בעוד חצי אחוז.
    כן, במשך עשור וחצי לפני כן הפער ברמת הילודה בין הערבים ליהודים ירד במידה משמעותית, וכתוצאה מכך הצטמצמה הירידה השנתית של יחס בין מספר היהודים ומספר הערבים בארץ. אבל הירידה הזאת נמשכת באופן קבוע, שנה אחרי שנה, ובשנים האחרונות כמו שראינו היא שוב התחילה להתעצם. וחוץ מזה אנחנו רואים את הגידול המהיר של אוכלוסיית ה»אחרים». בפרט, מספר הרוסים בארץ כנראה כבר עבר את מספר היהודים ברוסיה — וזאת בזמן שאוכלוסיית ישראל קטנה מאוכלוסיית רוסיה כמעט פי 17. בגלל שרובם הגדול של המגיעים מחבר העמים אינם יהודים, כל העליה לישראל במסגרת חוק השבות בכלל לא תורמת להגדלת אחוז היהודים בארץ אלא מורידה אותו, כי בקרב העולים אחוז היהודים יותר נמוך מבאוכלוסיית המדינה.
    לפני 60 שנה לא יהודים היוו 10 אחוזים מאוכלוסיית ישראל, עכשיו — 25 וחצי אחוזים והמגמה נמשכת. למרות כל גלי העליה שהיו. הנתונים האלה כמובן לא כוללים את ערביי יש»ע, מהגרים לא חוקיים מכל קצות תבל, עובדים זרים.
    האם נעשה משהו להפסקת הירידה באחוז היהודים באוכלוסיה? ממש לא, להיפך: מונהגת המדיניות האנטישמית של «אפליה מתקנת», מתבצע «איחוד משפחות», מכירים בנישואי תערובת, נמשכת קליטת ה»עולים» הלא יהודים, נותנים אזרחות ל»דור הרביעי» של צאצאי יהודים, תחת לחץ מצד פוליטיקאים, עורכי דין ועיתונאים שמרוויחים מזה מתרבים מקרים של קליטת לא יהודים «מטעמים הומניים», אין גירוש המוני של המהגרים הלא חוקיים, והזרם שלהם מתגבר בגלל ביטול הצורך בוויזות כניסה מכמה מדינות עניות.
    ישנם שני איומים קיומיים על מדינת ישראל: הבטחוני והדמוגרפי. על האיום הבטחוני מדברים כולם, אם כי בשנים האחרונות כתוצאה מהתעמולה השמאלנית מתחילים להתעלם ממנו ולדאוג רק לאיכות החיים ולא לחיים עצמם. אבל את האמת על האיום הדמוגרפי אף אחד לא אומר חוץ מתומכי הטרנספר המעטים שאפילו לא מיוצגים בכנסת. האם הנתונים המוצגים למעלה פורסמו בדפים הראשיים של העיתונים? או לפחות באחרונים? מישהו בכלל מעז לדון עליהם? לא, השמאל וה»מרכז» מאיימים ברוב ערבי אם נספח את יהודה ושומרון, אבל שותקים לגבי הבעיה הדמוגרפית בתוך «הקו הירוק», לגבי תפקידם ביצירת הבעיה הזאת, לגבי בעיות הבטחון שבלתי אפשרי לפתור במקרה של נסיגות במרכז הארץ. ואנשי הימין המזויף מספרים בהתרגשות שאם מספר הילדים הממוצע לאשה יהודיה עלה על הנתון המקביל בקרב הערבים, אז אין שום בעיה דמוגרפית, הזמן פועל לטובתנו, גידול של מספר היהודים צומח, של הערבים — יורד, העליה ההמונית תציל אותנו, ב-47 היהודים בכל היו מיעוט ושאר שקרים, חצאי אמיתות ומסקנות אופטימיות על בסיס אינדוקציה לא מלאה.
    ההשתקה לא תפתור ולא תקטין את הבעיה הדמוגרפית. היא מובילה רק להונאה עצמית, למסקנות שגויות, לחוסר מעש התאבדותי, והרי כמה שיותר נדחה את הטיפול כך פחות ופחות ודאי שנתעורר בזמן, כך הפתרון יהיה יותר כואב ויקר, כך יהיו לו פחות סיכויי הצלחה.
    המדינה לא יכולה להיות בו זמנית גם יהודית וגם דמוקרטית לכולם. בלתי אפשרי לשמור גם על הרוב היהודי, גם על גבולות בני הגנה וגם על העקרון שאם מעבירים מישהו ממקום למקום אז רק את היהודים. רק הפסקת ההגירה הלא יהודית לארץ ועידוד ההגירה מהארץ ישאירו לנו סיכוי לשרוד כמדינת היהודים.

    1. במשך זמן מה הגידול באוכלוסיית הערבים, בשל ריבוי טיבעי, יישאר גדול מעט משל היהודים, למרות שהיהודים יולדים כבר מעט יותר. הסיבה לכך היא ‘מומנטום’. בשל הריבוי הטיבעי הגדול יותר בעבר, של הערבים, האוכלוסייה הפוריה בהווה, גדולה יותר, יחסית, אצל הערבים. מומנטום זה צפוי לדעוך עם הזמן. מומנטום זה מסביר את המספרים שמביא בוטביניק.

    2. מה זה אחרים? אנשים עם אמא רוסיה ואבא יהודי? הילדים של ליברמן לדוגמא? נראה לך מתודולוגית הגיוני לכלול אותם באותה קבוצה יחד עם הפלסטינים?

      מבחינתך הנוצרים הם חלק מהערבים כולל רוסים שנשואים ליהודיות והילדים שלהם יהודים?

      הגידול באוכלוסיה הערבית נובע גם מנישואים בין ערבים מיו”ש לערבים ישראלים ולכן נגרע מערביי יו”ש.

      ואחרון חביב יש דבר שנקרא מומנטום דמוגרפי:
      כידוע כדי שאוכלוסיה תגדל בצורה עקבית צריך שכל זוג יביא יותר משני ילדים – אבל יש מצבים שאף על פי שזוגות מביאים פחות משני ילדים עדיין יש ריבוי טבעי חיובי לדוגמא אם אוכלוסיה מסוימת כוללת מיליון זקנים ו4 מיליון בוגרים בגילאי פיריון- אז גם אם הבוגרים יביאו ילד אחד לזוג כלומר 2 מיליון ילדים עדיין האוכלוסיה תגדל כי מיליון הזקנים שימותו הם פחות מ2 מיליון הילדים שיוולדו – אלא שבדור שאחרי ה4 מיליון ימותו ו2 מיליון ילדיהם יהיו בבעיה כי הם יאלצו להביא 4 ילדים למשפחה כדי לאזן.

      זה מה שקורה בקרב הערבים שיעור הערבים בגילאי הפיריון גבוה מאוד ולכן האוכלוסיה הערבית עדיין צומחת אבל מספר הנפטרים הערבים יכפיל עצמו תוך עשרים שנה כי כל שנתון בגילאים המבוגרים גדול דרסטית מקודמו בעוד מספר הנולדים יגדל באחוזים ספורים בלבד כי מספר התינוקות הערבים שנולדו השנה גדול רק ב5% ממספר התינוקות שנולדו לפני 18 שנה.

      לעומת זאת מספר התינוקות היהודים שנולדו השנה גבוה בכ50% ממספר התינוקות היהודים שנולדו לפני 18 שנה ולכן עוד 18 שנה יוולדו ככל הנראה לפחות 50% יותר יהודים.

  10. איזה נודניק. מתעקש שוב ושוב לבלבל אותנו עם העובדות

  11. תראו מה קורה בנגב: בדואים מתחתנים עם בני/בנות זוג מחברון , דהיישה ויתר השטחים ומביאים אותם לישראל! בדואים שוכרים וקונים בתים בבאר שבע והעיר משתנה. בביח חולים סורוקה רוב הילודה לא יהודית.

  12. תיקון קטן: באיראן שיעור הילודה הוא 1.6 ילדים לאישה (ע”פ נתוני הבנק העולמי)

  13. לעיתונאי הנכבד..
    כנראה אינך מבין דבר בדמוגרפיה.
    אצל הערבים יש פוליגמיה ונישואים בתוך המשפחה והבאת השים מעסה, ירדן ומיהודה ושומרון.
    הריבוי שלהם עצום עד כדי כך שהמערכות לא מצליחות לתפקד.
    כדאי שתהוא לבקר בדרום ובבית היולדות בסורוקה ותראה מי מאכלס אאת רוב רובם של המחלקות.