דו"ח המבקר חושף את מכת ההדלפות במשטרה

מבקר המדינה יוסף שפירא פרסם אתמול (שלישי) את דו"ח הביקורת לשנת 2018, בו הוא מותח ביקורת חריפה על התנהלותן של משטרת ישראל והפרקליטות בכל הנוגע לטיפול בחומרי חקירה ולהליך הפלילי בכלל. על פי מבקר המדינה, רבות מן ההדלפות מהחקירות המתפרסמות בכלי התקשורת הגיעו בפירוש מתוך המשטרה, וזאת למרות טענת המשטרה כי החומרים מופצים "ממקורות אחרים".

לאורך רוב שנת 2017 בדקו אנשי משרד המבקר היבטים שונים בהתנהלות המשטרה, משרד המשפטים, ופרקליטות המדינה, ובחנו בין השאר את הפעולות שנעשות להבטחת זכויות הנאשמים ואת תהליכי העברת חומרי החקירה מהמשטרה לגופי התביעה, והאופן בו הם נשמרים על פי החוק.

בין הליקויים הרבים בהתנהלות המשטרה המפורטים בדו"ח המבקר, בולט בעיקר הנוהג המשטרתי שהשתרש בשנים האחרונות לגבי התעלמות מאיסור פרסום מידע מהליכים פליליים. על פי הדו"ח, רק בשנה האחרונה נמצאו לא מעט מקרים שבהם הפרה המשטרה את איסור הפרסום מחקירות ובכלל זה פרסמה חומרים המתעדים את המעצר, חשפה לפני עיתונאים פרטים אסורים לפרסום על פי הנחיית היועץ המשפטי ופרסמה פנים וסימנים מזהים ללא טשטוש.

התקשורת מאתרגת את אלשיך

כפי שדיווחנו בהרחבה ב'מידה', בשנים האחרונות הלכה ועלתה בהדרגה כמות ההדלפות שיצאו מהמשטרה לגורמי תקשורת שונים, עד שבחודשים האחרונים הפכה לשיטפון של ממש. הדבר נכון במיוחד בכל הנוגע לחקירות ראש הממשלה ואישים אחרים המעורבים בפרשות, שציטוטים נרחבים מהן הופיעו כמעט מדי ערב במהדורות החדשות.

בדיון שנערך בוועדת הפנים של הכנסת לפני כשלושה חודשים, נדרש המפכ"ל אלשיך לשאלה מדוע מידע כה רגיש שעלול לזהם את תהליכי החקירה מודלף באופן קבוע בתקשורת, אך כרגיל התחמק מלתת תשובה הולמת לחברי הכנסת שאמורים לפקח על עבודתו.

“אני יודע שהחוקרים שלי לא מדליפים. ניתקנו את כל קציני המשטרה מקשר ישיר עם התקשורת, וגם אני מעולם לא שוחחתי או פגשתי איש תקשורת בארבע עיניים ללא נוכחות של דוברת המשטרה", טען אלשיך בדיון, בטרם יצא ממנו לכמה דקות, בדיוק כאשר הופצה לפתע ידיעה לתקשורת על מעצרם של אלי קמיר וניר חפץ.

דברים אלה של אלשיך עומדים כאמור בניגוד גמור לממצאים החמורים בדו"ח מבקר המדינה. לכך יש להוסיף גם את קשריו הקרובים של המפכ"ל עם עיתונאים שונים, כמו למשל אילנה דיין עמה נפגש שבע פעמים במהלך כהונתו, מידע שנחשף רק לאחר פניית 'מידה' לקבלת יומן הפגישות.

גם הפרשן אמנון אברמוביץ', שבראשית כהונתו של אלשיך תקף את המפכ"ל בחריפות, הפך לפתע בשנה האחרונה לאחד מסנגוריו הגדולים בתקשורת, והוא מקפיד לפזר מדי פעם הדלפות מצד "גורמים בכירים במשטרה". וכך, בזמן שביצועי המשטרה בכל התחומים חלשים ביותר, המפכ"ל עצמו זוכה לראיונות מלטפים בתקשורת, שמשתמשת בו ובהדלפות שהמשטרה מספקת ככלי לפוליטי לניגוח הממשלה.

שיטפון של הדלפות

למרות ההכחשות החוזרות ונשנות מצד המשטרה, מבקר המדינה אינו מקל ראש לגבי ההפרות הרבות על איסור הפרסום מחקירות. על פי המבקר, בשנים האחרונות פורסמו בכלי התקשורת פרטים וחומרים מחקירות לכאורה בניגוד להוראות הדין. משרד המשפטים פנה כמה פעמים למשטרת ישראל בנוגע לכך, ובחלק מהמקרים המשטרה אף הסכימה כי החומרים שפרסמה היו אסורים לפרסום.

כך למשל, בשנת 2014 הוגש כתב אישום בפרשת רצח אשר סוקרה בתקשורת. בכתבות שפורסמו על הפרשה נכלל העתק מחומר חקירה שנאסף ובין היתר פורסמו צילומי מצלמות אבטחה, ציטוט שיחות עם מוקד המשטרה, פעולות חקירה שביצעה המשטרה, תיאור שיטות חקירה שהופעלו על הנאשם והתייחסות לתוצאות בדיקות DNA.

כל אלה מהווים כמובן הפרה של הנחיות היועמ"ש בדבר פרסומים מחקירות. באותה שנה גם פורסמה בכלי התקשורת כתבה בדבר מעצרו של חשוד באונס ורצח. לכתבה צורף סרטון ובו תיעוד של המעצר, בניגוד מוחלט להנחיית היועץ המשפטי לממשלה.

בכל הפניות מצד מבקר המדינה בנוגע למקרים אלה, התעלמה המשטרה מן הבקשה לבדוק כיצד הגיע המידע האמור לתקשורת. במסמך שנשלח מראש אגף חקירות דאז למפכ"ל דאז בקשר לפניית המבקר, צוין כי "לפחות חלקם של הדברים שפורסמו, הגיעו לידיעת כלי התקשורת באמצעות המשטרה, וזאת, על פניו, בניגוד להנחיית היועץ".

במקרה אחר שלח המשנה הפלילי מכתב ליועץ המשפטי של המשטרה בעקבות פרסום אסור מחקירת מוות, שחשף פרטים אישיים של הנחקרים וציטוטים מתוך חקירתם. במכתב צוין כי "למרבה הצער נראה כי המדובר באירועים חוזרים ונשנים אשר מסיבים נזק רב לחשודים ונאשמים שטרם הוכחה אשמתם, ובסופו של דבר גורמים גם לפגיעה חמורה באמון הציבור ובמערכת אכיפת החוק".

למרות הדברים החריפים והדרישה לבדוק את הנושא לעומק, תשובת המשטרה הייתה כי מדובר "באירוע נקודתי" וכי יש לבחון את הוראות היועמ"ש. נכון להיום טרם התקיים דיון כזה.

בינואר 2016, זמן קצר לאחר כניסתו של אלשיך לתפקיד המפכ"ל, הפנה מבקר המדינה ליועמ"ש המשטרה דוגמאות למקרים שבהם פורסמו בתקשורת שמותיהם ותמונותיהם של קטינים שחקרה המשטרה. בתגובה הסביר היועמ"ש כי דוברות המשטרה העבירה לכלי התקשורת קטע מהסרטון מכיוון ש"גורמי החקירה סברו כי פרסום הסרטון יקדם את החקירה".

במקרה אחר, בחודש דצמבר 2016, שודרה במהדורת חדשות כתבה הסוקרת את הגשת כתב אישום, שכללה ריאיון עם קצין משטרה ותמונות וסרטון הלקוחים מחומר החקירה, אף שחומר זה עדיין לא הועבר לסנגורים. בימים שלאחר מכן פורסמו חומרים נוספים ואף דוברות המשטרה עצמה חשפה בריאיון את מהלך החקירה ואת הראיות.

הסנגור הציבורי במחוז הצפון פנה למשטרה בדרישה "לסכור את השיטפון הגואה" של פרסומים מחדרי חקירות וביקש לבצע בירור בעניין. המשטרה מסרה בתגובה כי היא "מקפידה על יישום החוקים, הפקודות והנהלים בנושא פרסומים מחקירות. עם זאת לא ניתן לצפות כי לא יחולו טעויות בנושא, בפרט לנוכח ההיקפים הנרחבים של פעולות דוברות המשטרה".

מסקירת הודעות דוברות המשטרה במחצית הראשונה של שנת 2017 עולה גם כי המשטרה העבירה לא פעם לכלי התקשורת, עוד לפני הגשת כתב אישום, סרטונים שנתפסו במצלמות אבטחה, וזאת שלא בהתאם לאמור בהנחיית היועמ"ש לפיה לא יימסר לפרסום מידע שעשוי להיות מוגש כחומר ראיה במשפטו של החשוד.

"קשה לאתר הדלפות"

חוק העונשין קובע כי אסור לעובד ציבור למסור ללא סמכות ידיעה שהגיעה אליו בתוקף תפקידו, לאדם שלא היה מוסמך לקבלה, וקובע כי יוטל עונש מאסר על מפר האיסור. לפי פירושם של הפסיקה וגופי האכיפה, סעיף זה כולל את האיסור לגלות מידע מחקירות.

גם פקודת הקבע של המשטרה בנושא "הדוברות במשטרת ישראל" קובעת כי איש משטרה לא רשאי להעביר מידע לתקשורת ללא אישור של הדוברות, וכי איש משטרה המוסר ללא אישור מידע שהגיע אליו תוך כדי עבודתו עובר עבירה פלילית לפי חוק העונשין וכן עבירה משמעתית

כמו כן נקבע כי דוברים מכל הדרגים ידאגו לאיתור פרסומים באמצעי התקשורת שיש חשד כי מקורם בהדלפה, ויתריעו עליהם לפני מפקדם. אם יש חשש שההדלפה מכוונת יש לדווח עליה למפקד המחוז ולדובר המשטרה; וכי "עם היוודע דבר הדלפה" ימונה קצין בודק או ועדה בודקת לבדיקת המקרה.

בתשובתה למבקר המדינה, מסרה המשטרה כי "קשה מאוד לאתר הדלפות ולעמוד על זהות המדליפים משום שמדובר בגורמים רבים במשטרה ומחוץ לה הנחשפים למידע מחומר חקירה. סיבה נוספת היא שבעידן הטכנולוגי שבו אנו חיים העברת המידע מתאפשרת במהירות, בתפוצות נרחבות ולרוב ללא כלים המאפשרים להתחקות אחר השולח". עוד נכתב כי פקודת הקבע של המשטרה בתחום זה נכתבה בשנת 1986 והמשטרה עמלה על תיקון הפקודה, באופן שבין היתר תושמט הדרישה ממערך הדוברות לאתר הדלפות.

על כך העיר המבקר כי "מערך הדוברות עומד בקשר ישיר עם גורמי התקשורת וביכולתו לזהות פרסומים החשודים כאסורים. דברים אלו אמורים בפרט במקרים שבהם ברור שחומרי החקירה הועברו מגורמים שונים במשטרה ולבסוף פורסמו בכלי התקשורת". על פי המבקר, אם המשטרה סבורה כי הפקודה טעונה עדכון, הרי שעליה להשלים פעולתה בנושא זה (מה שטרם קרה), ואולם בכל מקרה עליה לפעול לאכיפת איסור פרסום מחקירות.

עוד כותב המבקר כי למרות האמור בפקודת המשטרה, לא מונו כלל קצינים האחראים לבדיקת ההדלפות, וכי כל פניות מבקר המדינה אל המשטרה ואל הפרקליטות לקבל אסמכתאות המלמדות כי הן פעלו למימוש ההנחיה האמורה לא נענו.

רשלנות חמורה

אלה הן רק דוגמאות ספורות מתוך מספר רב של מקרים דומים המפורטים בדו"ח המבקר, ומכולן עולה תמונה אחת – רשלנות חמורה מצד המשטרה בהעברת חומרים אסורים לפרסום לתקשורת, התחמקות מכל מענה והטלת האחריות על גורמים אחרים, וחסר יעילות משווע של אלה שאמורים לפקח על ההתנהלות הכושלת.

דו"ח המבקר מפרט באריכות חליפת מכתבים אינסופית בין גורמי הפיקוח למשטרה, ישיבות בהשתתפות בכירים, עשרות מסמכי ריענון נהלים שהופצו ודיונים רבים בנושא במשך שנים, שאף אחד מהם לא הביא לשיפור המצב.

גם משרד המשפטים פנה כמה פעמים למשטרת ישראל בנוגע לכך, והמשטרה אף הסכימה כי חלק מהחומרים שפרסמה היו אסורים לפרסום. אך במועד סיום הביקורת, כעשר שנים לאחר שעמדו גורמי המקצוע במשרד על הצורך להסדיר היבטים בנושא איסור הפרסום של חומרי חקירה, ויותר משש שנים לאחר שהחל המשרד לפעול לתיקון החקיקה והנחיית היועמ"ש, טרם הושלמה הפעילות בנושא.

כל אלה מצטרפים לליקויים חמורים אחרים שנחשפו בדו"ח וביניהם  כשלים בניהול של תיקי החקירה וחומרי החקירה, אי מסירה של חומרים לגופי התביעה, תיקים רבים בהם מוגשים כתבי אישום על בסיס חומר חסר ועוד תקלות ועיכובים בהעברת החומרים.

כמו כן, עדיין לא הוסדרו תחום אבטחת המידע והמסמכים בפרקליטות המדינה והנהלים הרצוים לגבי חיסוי מידע רגיש, והתגלו כשלים חמורים רבים בשמירה ואחסון של מוצגים וראיות.

ברור לכל כי פרסומים אסורים מחקירות גורמים לפגיעה קשה בחשודים ועשויים אף לגרום לשיבוש החקירה, לפגיעה בהליך המשפטי ולפגיעה בפרטיות. כמו כן, הם גורמים לשחיקה במעמדם של גורמי אכיפת החוק ובאמון הציבור בהם ולכן קובע מבקר המדינה בסיכומו כי "דוברות המשטרה לא פעלה בשנים האחרונות לאתר פרסומים אסורים מחקירות, זאת שלא בהתאם לפקודת הקבע בנושא".

עוד נקבע כי על משרד המשפטים לפעול ללא דיחוי להשלמת התיקון להנחיית היועמ"ש בהתייעצות עם המשטרה. עד אז נדרשת המשטרה להקפיד לפעול בהתאם להנחיה הקיימת, ולפעול למניעת פרסומים אסורים, לבדוק את המקרים בהם קיים חשש שפורסמו פרטים אסורים ולבחון דרכים יעילות יותר לטיפול בנושא.

ממשטרת ישראל נמסר בתגובה:

"משטרת ישראל מפיצה מדי שנה למעלה מ-10,000 הודעות דוברות לכלי התקשורת בנושאים שונים ומגוונים תוך הקפדה יתרה על הוראות הדין, ובמקרים מסוימים אפילו תוך החמרה עליהן. אנו שמחים לגלות כי מתוך אלפי ההודעות ישנן רק הודעות בודדות שעלתה שאלה בגינן כאשר מרביתן הן תוצר של חומרים שאמנם פורסמו בכלי תקשורת אולם לא הופצו מעולם מטעם דוברות משטרת ישראל והגיעו לכלי התקשורת ממקורות אחרים שאינם דוברות המשטרה.

לא זאת בלבד שהמשטרה נמנעת מפרסומים אסורים, הרי שלא אחת היא זו שפועלת באופן אקטיבי להסרת תכנים מעין אלו, תכנים שלעיתים קרובות סופקו ע"י החשוד, הקורבן, סנגוריהם או בעלי עניין אחרים בהליך הפלילי – גורמים הנחשפים לחקירה וראוי כי היה להסדיר לגביהם בחוק את אותם מגבלות פרסום חשובות.

נציין כי מאז כניסתו של מפכ"ל המשטרה לתפקידו, הופצו הנחיות המסדירות את המגעים מול כלי התקשורת באמצעות דוברות וכן הונהג מבדק תעסוקתי, בין היתר, בכדי לאתר ולמנוע מקרים של הדלפות או מסירת מידע שלא כדין.  לאחרונה אף הגיעה לסיומה עבודה שבוצעה במשטרה שעניינה הצעה לתיקון הנחיית היועמ"ש לממשלה בדבר פרסומים מחקירות, הכוללת התאמת ההנחיה לתיקוני חקיקה, הרחבת המקרים בהם ניתן לפרסם פעולות חקירה ככל שאין בהם לפגוע בחקירה או בכבוד האדם, חידוד המקרים בהם נדרש אישור גורם משטרתי לפרסומים ועוד.

משטרת ישראל תמשיך לשמור בהקפדה יתרה על טוהר החקירה ולמנוע פגיעה בצנעת הפרט, לצד מימוש העיקרון של זכות הציבור לדעת ושיקוף פעילות המשטרה, הכול בהתאם להוראות החוק, הפקודות והנהלים".

ניתן להוריד ולקרוא את הדו"ח המלא בלחיצה על הקישור