כל עוד תנועת החמאס פועלת ברצועה רק על פי הרגש המזרח-תיכוני המוכר, עזה תמשיך להיות גיהנום לתושביה ומטרד תמידי לכל שכניה
בחודש אוגוסט של שנת 2005 יצא הישראלי האחרון מרצועת עזה במסגרת "ההתנתקות", וכשנתיים לאחר מכן תנועת חמאס השתלטה עליה כליל. מאז השקיע ארגון הטרור השולט ברצועה מיליארדים בפיתוח טילים, בחפירת מנהרות תקיפה ובשיגור המוני מתפרעים לגדר, ועתה הוא דוחף את תושבי עזה לשלח עפיפונים ובלונים כדי לשרוף אותנו.
כל אדם שפוי המתבונן במציאות אמור לשאול את עצמו מדוע אם אנשי חמאס רוצים לפתח את החיים בעזה הם משקיעים את הכסף בהרס ולא בבניה? כיצד זה שבכל השנים תחת שלטון חמאס, לא נבנה אף בית ספר, בית חולים, תחנת כוח או מתקן להתפלת מים כדי לשפר את חיי תושבי הרצועה?
הצד השני של המטבע הוא תושבי עזה עצמם, אלה שסובלים מהשלטון הדיקטטורי של חמאס, ואינם יוצאים לרחובות כדי לסלק מעליהם את הסיוט הזה. מדוע אין דרישה ציבורית חזקה לאחד מחדש את שורות העם הפלסטיני, ובמיוחד לאור העובדה כי אנשי חמאס פירקו למעשה את הרש"פ כאשר השתלטו על הרצועה באלימות? האם הפלסטינים לא רואים את הנזק שנגרם להם מהפילוג בין פת"ח וחמאס?
לפני כארבע שנים, במהלך מבצע 'צוק איתן', פגעו הטילים ששוגרו מעזה לעבר שטח ישראל בקו מתח גבוה המוליך חשמל לרצועה. מה היה ההיגיון לפגוע בקו חשמל שממנו הם נהנים, או באזור התעשייה 'ארז' שממנו הם התפרנסו? לפני מספר שבועות, בשיאן של ההתפרעויות ההמוניות על גבול הרצועה, ארע מקרה דומה כאשר המון מוסת העלה באש את מסוף הסחורות בכרם שלום.
בימים האחרונים ביקרו באזורנו שליחי השלום של הנשיא טראמפ ג'ארד קושנר וג'ייסון גרינבלט. הם ערכו פגישות בארץ, במצרים, בירדן ובסעודיה. אבו מאזן והפלסטינים העידפו להחרים אותם. לכאורה מדובר בעוד מהלך חסר כל היגיון מצד רמאללה,אך כדי להבין אותו יש להבין תחילה את מערך המוטיבציות והדחפים המובילים את חמאס ואש"ף.
רגש לפני היגיון
בשנים האחרונות אנחנו עדים למספר תהליכים דומים של חוסר היגיון ברחבי המזרח התיכון. כך למשל, אזרחי סוריה הרואים את ההרס הנורא שנפל על ארצם ואת המעורבות הרוסית שהרסה את עריהם וכפריהם, אך עדיין ממשיכים במרד. מנגד, השלטון הסורי לא מגלה אכפתיות רבה למצב העגום של אזרחיו ולתשתיות ההרוסות של מדינתו.
גם הסונים והשיעים בעיראק ובארצות אחרות נאבקים זה בזה כבר מאות שנים, ונראה כי לא הספיקו להם מיליוני החללים שסכסוך זה הפיל. אפשר להמשיך ולציין את השבטים בלוב, שלא מוצאים נוסחה שתאפשר להם לחיות זה לצד זה במקום להקיז זה את דמו של זה, או העדות בתימן שחיסלו את המדינה במלחמת אזרחים הרסנית.
כל השאלות הללו מובילות בעצם לשאלה אחת גדולה וכוללת : מהו אופן החשיבה במזרח התיכון שמביא את האזור הזה להתנהל תמידית במצב של הרס עצמי? התשובה לכך פשוטה: ישנו הבדל בסיסי, עמוק, רחב ורב השפעה, בין אורח החשיבה המקובל בישראל ובעולם המערבי, לבין התרבות שהונחלה בקרב מדינות ערב והאסלאם.
הבדל זה נובע מהאופן שבו כל צד מפעיל את ההיגיון מול הרגש. בישראל, כמו בחברות מערביות רבות, ההיגיון הוא הבסיס לקבלת ההחלטות, וההשוואה בין העלות והתועלת מנחה את הפרט והכלל ברוב ההחלטות שיקבל. כתוצאה מכך, החברה המערבית – וישראל בתוכה – משקיעה בחינוך, בפיתוח, בבניה, בחקלאות, בטכנולוגיה, ברפואה, בתעשייה ובשיפור רמת החיים ואיכותם.
הפרט בעולם המערבי משקיע גם הוא בלימוד ורכישת מקצוע, בהשתלבות בעבודה, בבניית חייו הפרטיים והמשפחתיים למען עצמו, לטובת משפחתו ולתועלת הכלל. הניצחון בתחרות מתבטא בהישגים שמשיג הפרט: ברמת ההכנסה, במחיר בית המגורים ובאיכות החיים. מי שמשקיע יותר מאמצים ואמצעים בקידום עצמו מנצח בתחרות וגורם לעצמו הנאה, ואילו מי שמשקיע פחות נהנה גם מאיכות חיים פחותה.
בעזה, כמו בחברות ערביות ואסלאמיות רבות, הרגש הוא הבסיס להתנהגות ולא ההיגיון, ולכן החברה והישות המדינית משקיעות את אמצעיהן, כוחן וזמנן, בהרס האחר ובפגיעה בו, גם אם בכך הן פוגעות למעשה בעצמן.
הפרט מרוכז לא בעצמו אלא באחר: הוא מזניח את עצמו, את חייו, את בריאותו ואיכות חייו, את רכושו ואת עבודתו, ומכלה את זמנו, אמצעיו וכוחותיו בניסיונות לפגוע באחר ולגרום לו נזק. הניצחון על פי המדד של המזרח התיכון נמדד במונחי הנזק שצד אחד מצליח לגרום לאחר, וככל שהנזק שנגרם לאחר גדול יותר כך הנאתו של איש המזרח התיכון גדולה יותר, גם אם המחיר שהוא עצמו שילם גבוה להחריד.
כישלון ושחיתות
מטבע הדברים, דבריי כאן נאמרים בהכללה, כי יש בעולם הערבי והאסלאמי אנשים רבים שלמדו מהמערב, התחנכו על תרבותו ואימצו את מערך ערכיו וסולם עדיפויותיו.
האופן שבו הם רואים את המתרחש בעזה בפרט ובעולם הערבי בכלל דומה למדיי לאופן ולהיגיון שבו ישראל רואה את הדברים, אלא שאין להם כמעט שום השפעה על מה שמתרחש שכן מי שמותח ביקורת על האופן הרגשי וחסר ההיגיון שבו מתנהלת למשל תנועת החמאס, מוצג כבוגד וכמי שמערער על האקסיומות של האומה הערבית והאסלאמית.
ההבדל בין ההיגיון והרגש מוצא את ביטויו גם בעניינים כלכליים המאפיינים את המזרח התיכון. ההיגיון במערב מחייב מינוי אנשים לתפקידים ממשלתיים וכלכליים על פי כישוריהם, ואילו במזרח התיכון מקובל למנות אנשים לפי הקרבה המשפחתית לראשי הארגון, גם אם המתמנים אינם מוכשרים לתפקיד שאותו הם מקבלים. הפעלת הרגש במינוי בעלי תפקידים יוצר שכבת ניהול כושלת ומושחתת, והסיכוי שמנגנון ממשלתי או כלכלי יתפקד היטב במצב כזה נמוך להפליא.
דוגמה לנושא כזה המבדיל את המזרח התיכון הרגשי מהמערב ההגיוני הוא דפוס השידוכים. ברבות מחברות המזרח התיכון נהוג להשיא את הבנים והבנות בתוך המשפחה או בתוך השבט, ונישואין של גבר לבת דודו הם עניין שבשגרה, למרות הסיכוי הגבוה להולדת צאצאים בעלי מומים גנטיים.
הנטייה להשיא בת עם מישהו זר מוגבלת מאוד, שכן היחס הרגשי אל הזר היא במקרים רבים כאל מי שהוא "לא משלנו" ואף אויב. במערב, לעומת זאת, הורים מאפשרים לבניהם ולבנותיהם למצוא זה את זה מחוץ למסגרות המשפחה והשבט, והתוצאה היא מיעוט פגמים גנטיים הנובעים מנישואי קרובים. למרות שבמזרח התיכון יודעים היטב את ההשלכות השליליות של נישואי קרובים, עדיין הרגש גובר על ההיגיון ובמקומות רבים ממשיכים להקפיד על המנהג המסורתי.
מחיר אישי
זהו אם כן ההסבר התרבותי להבדל העצום בין התפקוד הרגשי של המזרח התיכון הערבי-אסלאמי מצד אחד והתפקוד ההגיוני של העולם המערבי – כולל ישראל – מן הצד השני.
ההבדל זה משפיע על המצב הביטחוני, הכלכלי, המשפחתי והבריאותי בחברות המזרח תיכוניות ומספק הסבר לעובדה שלמרות כל הנתונים והמשאבים הטבעיים, האזור נותר מפגר מאחורי העולם המערבי הפועל על פי ההיגיון ומתפקד באופן טוב הרבה יותר.
ולענייננו הבוער: כל עוד תנועת חמאס פועלת בעזה על פי הרגש היא תמשיך להיות אסון לעצמה, גיהנום למדינה שהקימה ברצועת עזה ואש שתשרוף את ישראל. כאשר תנועת חמאס תתחיל לתפקד בהיגיון, רצועת עזה תהפוך למקום הרבה יותר טוב, לתושביה ולשכניה.
ישראל יכולה לזרז את תהליך השלטת ההיגיון על חמאס, כאשר ראשי הארגון יבינו שהמחיר האישי שהם ישלמו על התנהגותם יהיה גדול מידיי ויכלול גם את הקשר בין ראשיהם וכתפיהם. לא פחות מכך. או אז יגבר השיקול ההגיוני של עלות מול תועלת מעל התנהגותם הרגשית.
כתבה חזקה.
כדאי גם להזכיר את הפתיל הקצר מאד ופתרון כל בעיה באלימות
ההבדל הוא בהגדרה של הבושה .
בעולם המערבי האחריות היא על האנשים עצמם ולכן אנשים מחונכים להתבייש במעשים רעים.
בעולם המוסלמי האחריות היא של החברה על הפרט – ולכן לאנשים אין בעיה לבצע מעשים רעים. יש להם בעיה להיות מואשמים.
אדם מערבי לא יהיה מוכן להתנהג בצורה שפלה כי מדובר בהתנהגות מביישת והוא רואה עצמו אדם מכובד.
אדם מוסלמי יתנהג בצורה שפלה אבל יגיב באלימות כלפי מי שיעיר לו כי ככה נוהג בעיניו אדם מכובד.
שעזה תמשיך להכלות ככלות הכל, רציתם שטח בלי יהודים ועם חמאס בשלטון קיבלתם.
להפסיק לתת להם פתרונות מרחבים ולוגסיטיים כמו רציף נמל בקפריסין, זה לתתן להם מתנות יוצא רק שמתגבר להם התאבון, זאת לא חשיבה אסטרטגית לאומית.
הימין צריך לחזור לנוסחה מדינית של שטחים תמורת שטחים שלום תמורת שלום!
קשה לי, פעם ראשונה שאני לא מזדהה ואילו מתבייש במה שנכתב באתר מידה.
ההבדל המרכזי הוא שבאופן תרבותי אנו מקדשים חיים, והם מוות למען מטרה מסויימת.
הבדל נוסף, הוא המזל שהיה לנו היסטורית להיות חברה יותר משכילה ועוד שלל תהליכים.
לעומת זאת נכתבה משאירה טעם רע של התנשאות כלפי החברה הערבית, והאסלאם.
אכן קידר מציין שהוא לא מכליל, אך זה לא פותר אותו מהתהליך וכו'.
אין שום דבר מתנשא באמירת האמת, וד"ר קידר גם הפנה את הקוראים למאמר שלו על קולות ערבים מתונים. כולנו יודעים לאן מידרדרת אירופה בגלל תרבות הפוליטיקלי קורקט שהשתרשה בה. אין זה חדש שיש חמולות בחברות המזרח תיכוניות, אין זה חדש שהאסלאם היא דת שונה מאוד מדתות אחרות (מפנה אותך לספר Islam the religion and the people שחיברו פרופסור ברנרד לואיס ז"ל ובנטזי אליס צ'רצ'יל), ואין זה חדש שלמעט כשהצד המוסלמי מחליט שהוא חלש מדי ולא משתלם לו להילחם באויביו, הג'יהאד יימשך עד שכל העולם יהיה מוסלמי או תחת שלטון האסלאם. (מפנה אותך לערך ג'יהאד באינציקלופדיות בריל- האינציקלופדיה של הקוראן והאינציקלופדיה של האסלאם).
אתה סותר את עצמיך!!
אתה מכיר בעובדה שאנחנו באופן תרבותי שונים מתרבות האסלאם. ציינת את אחד ההבדלים השורשיים.
ציינת שהיה לנו מזל להיות יותר משכילים. זה לא מזל!!! זה ערך תרבותי, ששייך לציביליזציה היהודית. לימוד תורה עוד לפני שכל העולם שלח את ילדיו לבית הספר. "ושיננתם לבניך" פירושו שילדים קטנים מאוד למדו לקרוא גם אם היו עניים.
המילה "התנשאות" מונעת ממך לרדת לשורש ההבדלים בין הציביליזציות. למה זה גורם? לניתוק מהמציאות.
החברה המערבית עיוורת מרצון להבדלים, ולכן כל פעם מופתעת מחדש מהתנהגות האוייב, ואינה יודעת להתמודד מולו.
אי אפשר לנצח את האוייב בלי להבין אותו, את האידיאולוגיה שלו, את התרבות שלו , את הדת שלו, את המוטיבציות שלו.
זה הבסיס!
תרגיע עם המילה "התנשאות" ותבין שהם אחרים, שונים, לא אותו דבר כמוך, כמו תרבותך, כמו אורח חייך, כמו ערכיך.
זה אולי קצת תוקפני . אבל המתנשא זה אתה.
כנראה שחיכוך יום יומי עם האוכלוסיה הערבית היא לא ביום יום שלך.
אני לרגע לא חושב שהכתבה מתנשאת כיוון שלעולם לא ראיתי את עצמי בתור מישהוא נאור יותר ממישהוא אחר.
כנראה שהפוסל במומו פוסל.
הידע שמביא פה קידר הוא עובדתי , פשוט ככה כמו בחיים .
גם אנחנו פעלנו על פי הרגש/כבוד/משיח. אבל זה היה בתקופת הילדות שלנו. חטפנו זבנג מהבבלים ואח"כ זבנג מהרומאים ולמדנו בדרך הקשה להתבגר. ובגרות זה לא בהכרח כוח חזק יותר מילד, אלא היכולת לראות הדדיות, כלומר להבחין באינטראקציות שאתה יוצר בתגובתך לסביבה. התנהגות אופיינית לילד היא התנהגות החוזה רק תוצאה אחת. זוהי גם התנהגות אופינית לעולם לפני שבירת הכלים, בלשון הקבלה. מפאת היותו של האיסלם דת גדולה ואוכלוסייתה עצומה היא לא חוותה משברים הומניטריים משמעותים כמו אלו של היהודים. אני רק מקווה שמצבם הירוד הנוכחי מספיק משברי כדי להוביל אותם לקראת בגרות. אבל העזרה מצד המערב מונעת את זה.
"היא לא חוותה משברים הומניטריים משמעותים"????
האסלאם עסוק בכיבושים של ג'יהאד במשך 1400 שנה. זה אומר שהוא במלחמה אינסופית ומתמשכת – וספג מיליוני קורבנות, תוך כדי ההתקפות שלו את העולם הנוצרי וגם בתוכו – סונה נגד שיעה, מלחמות שבטים, וקבוצות אתניות.
העם היהודי – גורלו אחר. מתי תלמדו להפסיק להשוות??
העם היהודי נרדף מהעת העתיקה, עבור דרך ימי הביניים, ועד לעת החדשה, במשך אלפי שנים, על ידי עמים ודתות שונות, בכל חלקי העולם. העם היהודי לא התקיף. הוא הותקף בגלל ששמר על זהותו ודתו.
בתרבות האסלאמית יש אתוס של כיבוש. סיפורים ושירים המפארים את הכיבוש, חלוקת שלל, וביזה. דת האסלאם היא דת אידיאולוגית פוליטית מלחמתית במהותה. מצוות הג'יהאד היא המצווה הכי חשובה באסלאם, ואת מוחמד ומלחמותיו הם מעריצים ומחקים עד היום הזה.
אין מה להשוות בין התרבות שלנו, והגורל שלנו, לשלהם. הם לא למדו מהצרות ומהקורבנות שלהם כלום!! הם לא לוקחים אחריות על עצמם, ומאשימים אחרים בצרותיהם. זוהי תופעת ההתקרבנות הידועה. הם בכיבושיהם האכזריים, הביאו על עצמם הרג ותבוסה. השנאה שלהם שורפת אותם באש בסוריה, תימן, עזה, לוב, אפגניסטאן, פקיסטאן ועוד ועוד. אם 1400 שנה לא לימדו אותם כלום, אם האביב הערבי עם כל ההרס והמוות שהוא הביא, לא לימד אותם לחיות בשלום ודמוקרטיה, למה שהם יהיו בשלום איתנו???
מירית, הסבירי לי בבקשה: אם יש כביכול תרבות איסלמית אחידה וקבועה של מלחמה, הרס וביזה-
איך היו מאות שנים של שגשוג תרבותי, מדיני, כלכלי
בימי תור הזהב של ספרד,
בבגדד,
באימפריה הע׳ותמנית
בנסיכויות המוסלמיות בהודו?
האיסלם לדעתי במשבר רציני- תנועות פונדמנטליסטיות שבות כל פעם לעבר קדום יותר, עד דאעש ששאף לחזור לימי הנביא עצמו, ותמיד נכשלות. מיליוני מוסלמים תומכים בהן, אבל מאות מיליונים מבחינים בכישלון.
מתישהוא תהיה רפורמציה של האיסלם. זו אפשרות שמאמר כזה מפריע לראות.
זוזו,
דבריך הם WISHFUL THINKING מנותקים מההיסטוריה האמיתית של המלחמות האכזריות של האסלאם. אם אתה רוצה לדעת את האמת, גם הרמב"ם ברח מהמוג'אהידין שאיימו או להתאסלם או למות.
תראה את הסרטון
Why we Are Afraid: A 1400 Year Secret
by Dr. Bill Warner
גם "תור הזהב" איננו מה שאתה חושב.
אם תרצה להעמיק תקרא שני ספרים:
אירו ערביה – Eurabia
אלוהים ששונא – A God Who Hates
אם 1400 שנה של כיבוש הניבו 57 מדינות מוסלמיות – אין להם שום כוונה לבצע שום רפורמה.
לא תהיה שום רפורמה.
תהיה מלחמה בין הכופרים למוסלמים וייתכן שהאסלאם יובס, לא ישתנה, אלא אנשים יעזבו אותו בהמוניהם.
מירית, מה שאני אומר הוא שכל עוד אין לחץ על האיסלם הוא לא יבצע רפורמה. ולהפעיל לחץ על מאות מיליונים זה בלתי אפשרי בתנאים הללו. מה עוד שהעולם המוסלמי מבקש להשיג נשק גרעיני. נשק גרעיני יסיר את האיום המרכזי על צורת החיים הפרימיטיבית שלהם.
על זה נאמר
אוי לרשע ואוי לשכנו
מניין הביטחון שחמאס וההמון אינם היינו הך?
שניהם ממוקדי מטרה אחת – חיסול המדינה היהודית, ובשביל זה צריך להשקיע כסף במלחמה. ההמון בעזה לא מורד במנהיגים כי כאמור גם הם ממוקדי המטרה הנ"ל. (הם מחונכים לכך מבטן אמם).
מלכה,
את צודקת לחלוטין.
התקשורת מוכרת לנו אשליות שיש ארגון טרור חמאס ויש אוכלוסייה. ולא היא!!
החמאס צמח מאותה אוכלוסייה והוא חלק בלתי נפרד ממנה. החמאס שולט בעזה. כלומר פקידי עירייה הם גם מחבלים. מורים באונרא הם מחבלים. אין הפרדה בין האוכלוסייה לטרור. זה סדום! ואין צדיקים בסדום. כשחמאס ייפול – יבואו עוד אנשים כוחניים מתוך החמולות וישלטו בהמון.
בנושא המינויים למישרות ציבוריות לצערי אנו מיתקרבים לערבים…